לונדון. הצועדים ברחוב Great Marlborough שבמרכז לונדון יכולים לפספס בקלות את הבניין שבו שוכן המטה המקומי של רשת החדשות הבינלאומית CNN. אין על הבניין - שנמצא קצת אחרי כלבו ליברטי המפואר וממש מול הסניף ההומה של רשת הדים סאם פינג פונג - כל סממן חיצוני שמעיד על התזזיתיות של מערכת החדשות. גם בפנים די שקט באופן מפתיע. קשה להאמין שבקומה אחת עמוסת מחשבים, מסכי טלוויזיה ואולפן שידור משוכלל עובדים 170 אנשים שכותבים, מפיקים, עורכים ומשדרים חדשות כמעט מכל העולם. בין לבין מגיעים מבקרים שזוכים לסיור במקום - והכל מתנהל בשקט ובסדר בריטי.

בראש הפירמידה של האופרציה בלונדון עומד ניק וורן - העורך הראשי של CNN באירופה, המזרח התיכון ואפריקה. כצפוי, גם בחדר המרווח שלו ניצבות כמה טלוויזיות שבהן הוא צופה במקביל. בראיון ל-Markerweek מספר וורן שהרשת התרחבה "באופן אגרסיווי" בשנה האחרונה עם גיוס של 50 אנשים - עובדה מעט מפתיעה בהתחשב בכך שכיום האינטרנט מתחרה על תשומת הלב של צופי החדשות וכדי לראות מה קורה בעולם לא חייבים להדליק CNN כמו לפני 25 שנה.

מטרתו של מהלך ההתרחבות היתה לבסס נוכחות קבועה של הרשת במדינות כמו אפגניסטאן, כדי של-CNN לא יהיה צורך להסתמך על חומרים של סוכנויות ידיעות חיצוניות. הפרויקט, שהושק בנובמבר, כולל ביסוס של מרכזי חדשות במדינות כמו איחוד האמירויות, וייטנאם והפיליפינים. "כבר עשינו את זה בניירובי שבאפריקה ובמזרח התיכון, ואנחנו מתרחבים בסין, הודו ואינדונזיה. זאת השקעה של מיליונים רבים", מספר וורן.

וורן מודע לחשיבות הרבה שבשידור חדשות בכל סוגי המדיה - אינטרנט, טלפונים סלולריים - ולא רק טלוויזיה. "אנחנו מפתחים כל הזמן את הפלטפורמה באינטרנט ומרחיבים את התוכן ל-CNN מובייל, השירות הסלולרי שלנו", הוא מספר. "השנה השקנו מחדש את השירות ויש תנועה ערה של משתמשים. העולם השתנה. כיום אנשים לא קוראים רק עיתונים ורואים רק חדשות בטלוויזיה. גם אני עובר על החדשות בטלפון הסלולרי ובבלקברי ברכבת בדרך לעבודה. אנחנו כבר לא רק חברת חדשות בטלוויזיה. אנחנו צריכים להיות איפה שאנשים צורכים חדשות".

לבד בבגדאד

CNN החלה לשדר חדשות 24 שעות ביממה ב-1 ביוני 1980. מאחורי הרשת עמד טד טרנר, שירש סוכנות פרסום מאביו שהתאבד והחליט להרחיב את העסקים באמצעות רכישת תחנת רדיו קטנה באטלנטה. טרנר זיהה צורך ברשת חדשות שתתחרה בשלוש המפלצות שפעלו אז בשוק: ABC ,NBC ו-CBS - ותשדר חדשות בלי הפסקה. הוא גייס משקיעים ועובדים, פתח שלוחות ברחבי ארה"ב, בלונדון וברומא, התמקם באטלנטה והחל לעשות היסטוריה.

בשלב הראשון היו יכולים לצפות ב-CNN רק ב-1.7 מיליון בתים. כיום היא מגיעה ליותר ממיליארד אנשים ברחבי העולם, וכוללת גם את CNN אינטרנשיונל שמשדרת ברחבי אירופה מהאולפנים הראשיים בלונדון. טרנר, שחיזק את מעמדו כסלבריטאי כשהתחתן עם שחקנית הקולנוע ג'יין פונדה והתגרש ממנה תשע שנים לאחר מכן, נהפך למיליארדר בעל השפעה. הוא אף הוכתר ב-1992 כ"איש השנה" על-ידי השבועון "טיים" בזכות העובדה ששינה את הדיווח התקשורתי מ"משהו שהתרחש" ל"משהו המתרחש ברגע זה". ב-1996 נרכשה חברת טרנר ברודקסטינג שבבעלותו על-ידי טיים וורנר, שהתמזגה לאחר מכן עם אמריקה אונליין.

בעשור הראשון לפעולתה היו לרשת הישגים מרשימים כמו שידור הפגנות הסטודנטים בכיכר טיינאנמן שבבייג'ין, נפילת חומת ברלין והתרסקות המעבורת צ'לנג'ר. ואולם גולת הכותרת, שהפכה את הרשת למוכרת במיוחד, היתה מלחמת המפרץ הראשונה ב-1991. דיווחיו של כתב הרשת פיטר ארנט, שנותר לבד בבגדאד לאחר ששאר הצוותים מרחבי העולם עזבו, סיפקו ל-CNN רייטינג גבוה ומוניטין של רשת שמביאה דיווחים חיים מהשטח.

ההצלחה של CNN יצרה תחרות בשוק, והיא נהפכה עם השנים לאחת מתוך רשימה ארוכה של רשתות שמשדרות חדשות ותוכניות אקטואליה מסביב לשעון, כמו BBC וורלד ופוקס ניוז. במלחמת המפרץ השנייה ב-2003 המפה כבר היתה שונה - לאנשיו של טרנר היו מתחרים רציניים בשטח, כמו רשת פוקס, שהעבירה שידורים חיים מפעילות האמריקאים בבגדאד.

למה לצפות ב-CNN ולא ברשת חדשות אחרת שמשדרת 24 שעות ביממה?

"אין ספק שהשוק כיום צפוף יותר. BBC ו-Euronews נחשבים מתחרים באירופה, וסקיי מתמקדת בעיקר בבריטניה. אבל CNN משדרת לא רק חדשות מהעולם אלא גם את המידע והסיפורים שמאחורי האירועים. המטרה היא שהצופים שלנו יבינו את ההתרחשויות כמו שלא הבינו במקום אחר.

"החוכמה היא לשדר לכמה אוכלוסיות שונות ולתת את המגוון הרחב ביותר של זוויות. יש לנו כיום גם הרבה תוכניות לייף סטייל, נסיעות עסקים, סרטים, ספורט ותוכניות לילה - דברים שלא עשינו לפני שש-שבע שנים. התרחבנו כדי לעניין יותר אנשים. לכולם גם ברור שצריך אתר אינטרנט חזק. פעם היו מחכים עם סיפור למהדורת החדשות אבל כיום חייבים להעלות אותו לאתר".

הכלכלה תופסת נפח גדול יותר ויותר מהחדשות, במיוחד בשנה האחרונה. במקביל עולות טענות שהתקשורת "מנפחת" את הדיווחים ויוצרת בהלה, בין השאר מכיוון שאנשי החדשות לא תמיד מבינים מספיק את הנושאים הכלכליים.

"כיום קשה להבחין בין חדשות לעסקים, כשבערך לחצי מהתוכניות יש אלמנטים עסקיים. אני לא יכול לדבר על המתחרים, אבל אני לא חושב שאנחנו היסטריים. עשינו עבודה טובה. אנחנו מביאים פרשנים כלכליים ומתארים את מה שקורה".

עד כמה אתם מתלבטים אם להבליט את הנושאים המעניינים או החשובים?

"אנחנו מאזנים כל הזמן בין החשוב לפופולרי. צריך לתת לקהל את מה שהוא רוצה - אחרת הצופים יעזבו אותנו. לא תמיד אנחנו יכולים לשדר מכל מקום. לעתים אנחנו נתקלים בקשיים ויש מקומות שמסוכן לשדר מהם. אחת ההחלטות החשובות היא מה לא לשדר ומה לא לעשות - לא להכין 20 כתבות בנושא מסוים אלא רק שלוש.

"ניקח לדוגמה את המשפט של ג'ייקוב זומא, ראש מפלגת השלטון ANC בדרום אפריקה שמואשם בקבלת שוחד, שחיתות, הונאה, סחיטה והלבנת הון. זה משפט מעניין מאוד, אבל בעיקר בהקשר של ההתרחשויות באפריקה. ובכל זאת המשפט הזה יכול לשנות הרבה במדינה, ולכן החלטנו לדווח לעומק. זה לא סיפור מובן מאליו - אבל התאמצנו".

עד כמה אתם מצליחים להביא סיפורים ממדינות כמו סין ורוסיה, שבהן יש מעורבות ממשלתית רבה?

"בסין כיסינו הרבה סיפורים. יש הגבלות על הנפקת ויזות ולא תמיד יכולנו להיכנס לאן שרצינו. אנחנו מגיעים לפעמים לרמה של מריבות עם ממשלות, ומחליטים ללכת מסביב כדי להשיג את החומרים. יש מקומות שאנחנו לא יכולים להגיע אליהם ובשביל זה יש לנו שותפים. ברוסיה אין לנו בעיה של גישה".

התמונות שמניעות את הטלוויזיה

וורן הצטרף ל-CNN לפני שמונה שנים, לאחר שעבד בסוכנויות ידיעות כמו רויטרס ובחדשות האונליין של BBC. "ב-CNN אתה אף פעם לא עושה את מה שייעדו אותך מראש לעשות", הוא אומר. וורן עסק בכתיבה והפקה, היה העורך הבינלאומי של אתר CNN.com ובנובמבר 2003 מונה לתפקידו הנוכחי. הוא אחראי על כמה תחומים: הפעילות היום-יומית של סניף לונדון בתחומי החדשות והעסקים; הפעילות המשולבת בטלוויזיה ובאינטרנט; פעולות ההפקה ואיסוף הידיעות באזור; פעילויות האינטרנט של הרשת בשפה האנגלית; ואתר CNNArabic.com.

לפני שהגיע למדיה המשודרת הוא עבד בין השאר בעיתון "The New Hampshire Gazette". את ההבדל בין המדיות הוא מסביר בכך שהטלוויזיה מונעת בחלקה הגדול על-ידי תמונות "החדשות בטלוויזיה מאתגרות בתחומים מסוימים, כמו התחום הפוליטי, מכיוון שרוצים להימנע מצילומים סתמיים של פוליטיקאים בחליפות", הוא אומר. "גם הדד ליין שונה בין המדיות".

סדר היום של וורן עמוס מאוד: כבר ב-8:00 מחליטים על הנושאים העיקריים שבהם תעסוק התחנה באותו יום. בהמשך יהיו שיחות עם צוותי חדשות ועם המטה בהונג קונג, ייקבעו זמני הדד ליין לכתבות וייעשו תיאומים עם העורכים באטלנטה. המערכת פועלת בכמה משמרות, והתוכנית הראשונה משודרת ב-5:00.

על השאלה אם הוא אוהב את העבודה עונה וורן בחיוך שהוא "עבד של התקשורת. כשאתה מביא סיפור וזה יוצא איך שרצית, אין סיפוק יותר גדול מזה".

CNN - Cable News Network

ערוץ חדשות שמשדר 24 שעות ביממה

שידור ראשון: 1 ביוני 1980

עובדים: 4,000

צופים: יותר ממיליארד ב-212 מדינות

מטה ראשי: אטלנטה, ג'ורג'יה

פעילות: 37 שלוחות ברחבי העולם, שבעה מרכזי הפקה

---

"דיווחים מטרידים על מטוס שהתרסק למגדלי התאומים"

המגישה קרול לין חשבה שזה יהיה בוקר שגרתי של דיווחים ברשת CNN, אבל אוסאמה בן לאדן סידר לה הופעה היסטורית. ב-11 בספטמבר 2001, בשעה 8:49, עלתה לין לשידור חי עם "דיווחים מטרידים על כך שמטוס התרסק לתוך אחד ממגדלי התאומים...ברור כי משהו הרסני יחסית מתרחש הבוקר בקצה הדרומי של האי מנהטן".

באותם רגעים של בלבול ובהלה עדיין לא ניחשו לין והקולגות שלה, כמו גם הצופים, את עוצמתה של הדרמה שהחלה להתרחש. עשר שנים אחרי שהתפרסמה הרשת כשסיקרה את מלחמת המפרץ הראשונה היא רשמה שוב הישג משמעותי, כשהיתה הראשונה שדיווחה על ההתקפה. בהמשך היום הוחלפה לין על-ידי אהרון בראון, באחד מימי השידורים הלחוצים והמפחידים ביותר שידעה התקשורת האמריקאית.

עם יותר ממיליארד צופים ברחבי העולם, CNN זמינה כיום בארה"ב ב-93 מיליון בתים ויותר מ-890 אלף חדרי מלון. ב-1985 היא התרחבה מחוץ לגבולות ארה"ב כשהמייסד טד טרנר השיק את CNN INternational, שבה ניתן כיום לצפות ביותר מ-186 מיליון בתים בעולם. ב-1995 השיקה הרשת את אתר האינטרנט CNN.com.

המטה הראשי נותר אמנם אטלנטה שבג'ורג'יה, אך גם לונדון והונג קונג נהפכו למרכזי פעילות חשובים. בלונדון, שבה שוכן המטה הגדול ביותר מבין 37 המטות שמפעילה הרשת מחוץ לארה"ב, מפיקים יותר מ-50 שעות שידור שבועיות. זאת בנוסף ל-30 שעות שבועיות שמפיקים באסיה.

המרכז הישראלי של CNN פועל מירושלים מאז 1993. הוא מונה שני כתבים ו-13 אנשי הפקה. לאחרונה מונתה פאולה הנקוקס לכתבת בישראל והחליפה את אתיקה שוברט, שעברה לרשת בלונדון.

טד טרנר. איש תקשורת שנהפך לסלבריטאי