בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אבא שלי מעולם לא ביטל את ביקור הביטלס בישראל

האם ב-1965, כשכיהן כמנכ"ל משרד החינוך, ביטל יעקב שריד את ביקור הביטלס בישראל? בנו טוען שלא היו דברים מעולם

תגובות

האם אין זו חובתו של בן מסור לטהר את שמו של אביו המת? כלום לא הגיעה השעה, לאחר ארבעים ושלוש שנים, לגאול אחת ולתמיד את כבודו השדוד?

אבי, יעקב שריד, לפנים שניידר, היה מחנך דגול ששמו יצא עד למרחוק. הוא היה ממניחי היסודות לחינוך העברי בארץ ישראל. הרבה שנים שימש מורה, אחר כך מנהל בית ספר, ולימים מנכ"ל משרד החינוך והתרבות, כשמשרדים היו עדיין משרדים, מנכ"לים היו מנכ"לים, ובעיקר - חינוך היה חינוך.

במציאות חיינו עכשיו, אין זה מיותר להדגיש שיעקב שריד היה איש נקי דעת ונקי כפיים, מצניע לכת. כשפרש לגמלאות, לא נמצאה קבלה על שמו בגזברות המשרד. לא בזכות כל אלה הוא ייזכר, הוא כבר נשכח, את מי זוכרים ומזכירים כאן. רק תלמידיו הפזורים מסוף הארץ ועד סופה, רק הם נוצרים את זכרו כמורה לחייהם.

לכן, שיחק לו מזלו, ושם הביטלס נכרך בשמו, כאילו היה זה הוא שביטל את ביקורם בישראל ב-1965. כשגונבה לאוזני השמועה בפעם הראשונה, ניסיתי לחקור את אמיתותה, יגעתי והגעתי למסקנה הבאה: לא היו דברים מעולם, לא היה ולא נברא, רק מעשייה היתה.

אלא שהסיפור על המפא"יניק-הירחמיאל, שהוא גם אבא של יוסי שריד "המתקדם", הוא סיפור טוב. כמה סיפורים משעשעים כאלה מתגלגלים בשוק, ולא התעקשתי להפריך אותו; פשוט לא נעים לקלקל סיפור כל כך יפה. לא ממסד שמרן ומאובן חסם בשעתו את החיפושיות בדרכן ארצה, אלא ריב בין אמרגנים: גיורא גודיק לא פירגן ליעקב אורי, הזדמן ביוזמתו לוועדת הכספים של הכנסת, ושיכנע את חבריה שלא להקצות מטבע זר לאמרגן המתחרה, כפי שהתחייב בימים הרחוקים ההם. האם כבר אז היו חברי כנסת נתונים להשפעת גבירים וסרים למרותם? אמנם הסיפור חסר שחר, אך - הפתעה, הפתעה - הוא היה יכול להיות נכון.

היום קל להרים גבה בפליאה ובלעג, אבל ב-1965 היו הביטלס להקה צעירה, ושמועות על סמי הזיה רדפו אותה. אז מה מצפים מבן גוריון ומאבא שלי - שמעודם לא שמעו על הביטלס - שדווקא הם יסכימו להשחית את נפש הנוער העברי, בהשפעתן הרעה של חיפושיות זבל? לא יקום ולא יהיה. למרות שהסיפור בדוי כולו, הוא נשמע סביר בהחלט. לכן, ממש לא אכפת לי אם לכבוד בואו של מקרטני, ישובו אליי כתבי הבידור כדי לברר - איך זה שאבא שלי היה כזה אידיוט.

עוד בנושא:

מוכנים לשלם 1,600 שקל בשביל ה"חיפושית"



יעקב שריד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו