השוטר מספר אחת הוא איש נמוך קומה ומוצק שלא אוהב תקשורת. מאז שנכנס לתפקידו במאי 2007 לא התראיין. גם כאשר הואשם בכך שהוא מאתרג את ראש הממשלה. גם כאשר הואשם בכך שהוא רודף את ראש הממשלה. גם כאשר עשה את שלא עשה שום מפכ"ל לפניו: הוביל את חקירתו של ראש הממשלה וגיבה את הצוות המשטרתי אשר פסק לבסוף שיש בסיס ראייתי להגשתו של כתב אישום נגד ראש הממשלה.

ואולם, כאשר המפכ"ל השישה-עשר של משטרת ישראל החליט לבסוף להעניק ראיון בלעדי לעיתון "הארץ", בלשכה המהוהה-משהו שבקומה החמישית של בניין המטה הארצי בירושלים, הוא עשה ככל יכולתו להיות חייל טוב ולענות על שאלות. אט אט נדמה היה שדודי כהן מתחיל ליהנות. הרבה נסכר בתוכו בשבעה-עשר חודשים תובעניים בתפקיד. הרבה פרץ מתוכו. אבל אחרי ארבע שעות וחצי של שיחה גלויה עד מאוד, הוא קם פתאום מכורסת המפכ"ל ואמר די, אני לא מאמין שדיברתי כך. אף פעם לא דיברתי כך. עכשיו אני סוגר מדפים לכמה שנים וחוזר לשתוק.

יריביו אומרים עליו שהוא אפור. חסידיו אומרים עליו שהוא פלדה. בין שתי הקביעות אין סתירה: דודי כהן הוא אפור-פלדה. לא זוהר ולא מבריק אבל נבון ויציב. לא מחובר ולא מתוקשר אבל חרוץ, יעיל וישר. עקשן, החלטי, סמכותי. אחד שהולך עם הראש בקיר. אחד שעובד משש בבוקר עד עשר בלילה. כי אין דרך אחרת. שוטר-בן-שוטר אשר עלה מתוך שורות המשטרה, נאמן למשטרה ומאמין במשטרה. מפקח כללי המבקש להחזיר את משטרת ישראל אל ייעודה המקורי: הגנה על האזרח ומלחמה בפשיעה. משטרה-משטרה דודי כהן רוצה. משטרה כחולה, משטרה קלאסית.

אף על פי שאינו נתפס כמהפכן הנהיג כהן במשטרה רפורמות מרחיקות לכת. הוא יצר יחידת-על למלחמה בפשיעה (להב 433), הוא העביר משאבים וכוחות מתחום הביטחון השוטף אל התחום האזרחי-חברתי, הוא חולל שינויי עומק במדיניות כוח האדם והמשמעת הארגונית. התוצאה של אחדים מהשינויים היא התנגדות פנימית. האופוזיציה הפנים-משטרתית הזינה תקשורת עוינת וחשפה את כהן לגל אחרי גל של ביקורת. העובדה שתחת כהן המשטרה הקשתה על הממסד הפוליטי תרמה את שלה. גם הממסד וגם תומכי הממסד בתקשורת היכו ללא רחם במשטרה ובעומד בראשה. כהן מצא את עצמו מוקף ומותקף. מעטים פירגנו לו על אומץ לבו, על היושרה, על המקצועיות ועל המסירות. הדימוי הבלתי מוצדק שלו כמפקד בינוני של גוף בינוני השתרש והלך.

כהן עצמו מודה בכך שנכשל בניהולה של המערכה התקשורתית. הכישלון היחצ"ני של המשטרה מעכיר את האווירה בסגל הפיקוד הבכיר, ביחידות ובתחנות. משטרת ישראל אינה נאבקת היום רק בשחיתות, באלימות ובמשפחות הפשע. היא נאבקת בתחושה הגוברת שאין משטרה. שלמרות שמדי יום קוראים על המשטרה ושומעים על המשטרה אין בישראל משטרה.

במשך ארבע שעות וחצי של ראיון ניסה דודי כהן לשכנע שיש משטרה. יש שחיתות ויש פשע אבל יש גם חצי כוס מלאה. כהן אולי שיכנע ואולי לא. אבל כאשר סגר המפכ"ל את מדפו וחזר אל שתיקתו, למראיין לא היה ספק בעניין אחד: בקומה החמישית של בניין המטה הארצי בירושלים יושב עובד מדינה כחול-מדים המסור לעבודתו ולמדינתו. עובד מדינה הנאבק בציפורניים כדי להגן על המערכת הממלכתית מפני העטים עליה.

חקירת אולמרט

דודי כהן, אומרים עליך שהדחת ראש ממשלה בישראל.

"אני לא חושב שאנחנו הדחנו ראש ממשלה. עשינו את העבודה שלנו".

לא היה לך קשה לצאת נגדו?

"כל שוטר בממשלת ישראל היה שמח לא לחקור ראש ממשלה. אני לא חושב שהיה מישהו ששש לטפל בתיק הזה. אבל אין אופציה כזאת לסגור תיק. מי שחושב שמפכ"ל יכול לסגור תיק או לתפור תיק, טועה".

כשממשלת אולמרט מינתה אותך למפכ"ל, הענן של פרשיות אולמרט כבר ריחף באוויר. לא עלה בדעתך שהממנים אותך מצפים ממך להבין עניין ולסגור עניין?

"חס וחלילה. לא עלה על קצה המחשבה שלי".

באפריל 2008, אחרי שהמשטרה המליצה לסגור את תיק בל"ל, החלטתם ללכת בכל הכוח על פרשת טלנסקי והפרשות הנגזרות מתוכה. מה קרה פתאום? מה השתנה?

"הפעם זו לא היתה איזו ערימת דפים שבאה ממבקר המדינה, שאתה צריך למיין אותה עם נייר ועיפרון. הפעם היה אדם חי ונושם המוסר עדות. יש תאריכים, יש חשבונות בנקים, יש דולרים, יש מעטפות, יש חשודים, יש מעורבים, יש עורך דין מסר, יש שולה זקן. זה תיק חי. למיטב ידיעתי מעולם לא היה לנו קודם לכן תיק חי שכזה".

וכשהתיק החי הזה נפל על השולחן הזה - היה איזה רעד ללכת כך על ראש ממשלה?

"לא היה שום רעד".

היתה תדהמה? הפתעה?

"זה כאב. היתה איזו תחושה של איך יכול לקרות דבר כזה. איך יכול להיות שבעל תפקיד מתנהג כפי שהוא מתנהג. אני זוכר את אותו הלם ואותה הזדעזעות בסיפור של הירשזון. שם ראית באיזו קלות יכול שר אוצר לקחת לידיו מאות אלפי שקלים בלי להניד עפעף. כל הצוות היה בהלם. גם אני. ופה היתה תחושה דומה. היה הלם. מה שהיה הכי קשה לכולנו הוא לראות את התעוזה שבה דברים נעשו. שיכרון הכוח לעשות את מה שנעשה. זה הפתיע את כל החוקרים והפתיע גם אותי. עד כמה זה נראה פשוט ונורמלי לעשות מה שנעשה".

התפנית בפרשה קרתה בערב יום העצמאות. אתה סירבת להסיר את צו איסור הפרסום והפכת את יום העצמאות ליום של מועקה. יום של ערפל סמיך. לא טעית?

"אני לא חושב שטעיתי. למרות שהיה לחץ תקשורתי עצום אני חשבתי שאין שום סיבה שעם ישראל יעסוק בערב יום הזיכרון ובערב יום העצמאות בחשדות נגד ראש הממשלה. לא חשבתי שכשראש הממשלה יופיע בטקס החלוקה של פרסי ישראל במוצאי החג העולם כולו צריך לדעת מהם החשדות נגדו".

למחרת החג חקרתם את ראש הממשלה, בביתו.

"הרגע הזה היה מהותי. הוא יכול היה להשפיע על כל התיק לכאן או לכאן. בעיקר כיוון שראש הממשלה לא ידע על מה הולכים לחקור אותו. התלבטנו ארוכות במה להאשים את ראש הממשלה, אם לקחת בהתחלה עדות פתוחה או אם לפתוח בפניו את כל העבירות מראש. התייעצנו עם פרקליט המדינה ועם היועץ המשפטי לממשלה. עבדנו איתם בהרמוניה גמורה. אני אמרתי: חקירה כמו בחקירה. למרות שראש הממשלה הוא תיק כבד, תיק היסטורי, צריך לנהוג בו כמו בעוד תיק. מקצועית, אך ורק מקצועית. ללא רגשות. אבל הסיטואציה היתה כבדה. עצם העובדה שאתה הולך לחקור ראש ממשלה בעבירות כמו שוחד, ואתה מאשים את ראש הממשלה בעבירות האלו תחת אזהרה, זה לא פשוט. במידה מסוימת זה היה רגע היסטורי".

אחרי החקירה הראשונה נתקלתם בקושי מסוים לקבוע מועדים לחקירות נוספות. איך זה השפיע על החקירה?

"חלומו של כל חוקר הוא שהחקירה תתנהל ברצף. אתה שואל שאלות, מקבל תשובות, הולך ליום השלמות וחוזר. פה ההמשכים היו יותר ארוכים. היו בעיות בקביעת המועדים. זה התחיל באפריל ונגמר באוגוסט. כולנו מבינים את האילוצים של ראש ממשלה. ראש ממשלה צריך לנהל מדינה. אבל היה גם צורך לסיים את החקירה בזמן. לגבות עדות בזמן. לכן נעזרנו ביועץ המשפטי ובפרקליט המדינה.

"היו גם קשיים נוספים. בשתי חקירות היו טונים אחרים, קצת צורמים, עם האשמות מסוימות של ראש הממשלה כלפי החוקרים תוך כדי חקירה. לשמחתי החוקרים הגיבו באדיבות ובנימוס ולא התלהמו".

ראית בדברים של ראש הממשלה ניסיון להלך אימים על השוטרים? דיברת עם ראש הממשלה על כך? דיברת עם החוקרים?

"עם ראש הממשלה לא דיברתי על שום מוצר חקירתי. לעומת זאת, עם החוקרים דיברתי אחרי שתי החקירות הקשות האלו. ידעתי שהם עברו חוויה קשה ורציתי לתמוך בהם".

האם נכון שהיית מתקשר אל החוקרים בכל יום שישי כשהיו בדרך לבית ראש הממשלה?

"נכון. לא אמרתי הרבה, רק חיזקתי אותם לפני שהם נכנסים פנימה. לנסוע ברכב לבית ראש הממשלה, להיכנס כצוות, להפעיל את מכשירי ההקלטה, להמתין שראש הממשלה ייכנס, לשאול שאלות ולקבל תשובות - זה לא מהלך פשוט. זו לא חקירה רגילה. זו חקירה מורכבת. רציתי שהם ידעו שאני לא יושב על הגדר ולא מסתכל מהצד אלא נמצא איתם. מגבה אותם".

היה מי שניסה ללחוץ על החוקרים? היה ניסיון לרפות את ידיהם?

"אלי אף אחד לא פנה. אני מניח שגם אל יוחנן דנינו (ראש אגף החקירות) אף אחד לא פנה. אין לי ספק שאל החוקרים אף אחד לא העז לפנות. אבל כולנו פותחים עיתונים בבוקר. וקציני משטרה לוקחים ללב את מה שכתוב בעיתון. אתה לא יודע כמה הם לוקחים ללב. כל עיתון קבע את האג'נדה שלו, שהיתה אג'נדה תקשורתית מאוד ברורה".

החוקרים עמדו במשימה? המשטרה ניהלה את חקירת ראש הממשלה כהלכה?

"אני חושב שהחקירה הזאת היא תעודת כבוד למדינת ישראל. היא הוכיחה שאפשר לחקור כל אדם במדינה, כולל ראש ממשלה, בצורה הגונה וישרה. האנשים האמיתיים בפרשה הזאת הם איציק אברהם ושלומי איילון שניהלו את החקירה. אני, יוחנן (דנינו) ויואב (סגלוביץ, מפקד להב 433) עשינו את שלנו במעטפת היותר רחוקה. אבל הגיבורים האמיתיים הם שלומי ואיציק. הם היו שקועים בתוך זה חמישה חודשים. עם כל התקשורת, כל העומס, כל הכתבות בעיתון. בתוך כל זה הם הלכו צעד אחר צעד, כמו שצריך. הם עבדו נקי ואמיץ".

אנשי אולמרט חושבים אחרת. הם טוענים שהמשטרה הדליפה תוך כדי עבודה. הם טוענים שהפרסום של תמליל החקירות היה שערורייה.

"אני לא אומר שאנחנו נקיים מהדלפות. אבל יש לי ניסיון, כשאני רואה ידיעה בעיתון אני יודע מאיפה היא הגיעה. ואני אומר לך שחוקר משטרה בחיים לא ידליף שלושים עמודי חקירה. בחיים. אני אומר לך שמי שאומר שהמשטרה הדליפה, ידע שלא המשטרה הדליפה. הוא גם יודע בדיוק מי כן הדליף. המשטרה לא הדליפה שום פרט מחומר החקירה של ראש הממשלה. שום פרט".

אנשי אולמרט טוענים שאתם החלפתם את הדמוקרטיה בחקירוקרטיה.

"כמפכ"ל אני פועל על פי החוק הישראלי. אני לא עוסק בשיטת הממשלה בישראל אלא אני אוכף את החוק החל בישראל".

אנשי אולמרט טוענים שהמשטרה רודפת אנשי ציבור. שאתם לא מאפשרים לשלטון לשלוט ולממשל למשול.

"מי שטוען כך יכול לבוא בטענות רק אל עצמו. הבעיה היא לא המשטרה. הבעיה היא התחלואים של החברה והמדינה. הבעיה היא איזה מין נורמות ציבוריות הונהגו כאן במשך שנים. אני לא יכול להתייחס לפרטים בחקירה שלא הושלמה, אבל אני מציע לך לקרוא את כתב האישום נגד הירשזון. תראה שם איך נוגעים בקופה הציבורית. אני מניח שאתה לא היית מעז לעשות זאת. אני לא הייתי מעז לעשות זאת. אבל עובדתית, איש ציבור העז לעשות זאת. וזאת הצטברות לאורך שנים".

זה מצב החקירות השונות בעניין אולמרט, כפי שמדווח המפכ"ל: תיק בל"ל נמצא בפרקליטות להחלטה. בטלנסקי ובראשונטורס החקירה הסתיימה ("אני חותם על כך שיש תשתית להגשת כתב אישום בשתי הפרשות"). בפרשת הבית ברחוב כרמייה החקירה נמצאת בשלבי סיום ("מה מסתמן? לא פשוט, לא פשוט. בסוף צריך להוכיח כוונה. צריך ראיות"). בפרשת מרכז ההשקעות החקירה תסתיים בתוך כמה שבועות. חקירת המינויים במשרד התמ"ת וברשות לעסקים קטנים תימשך עוד כמה חודשים ("זו חקירה ענקית. אתם בתקשורת לא שמתם לב, אבל בפרשה הזאת נחקרו כמה עשרות חשודים, אולי אפילו מאות. החשד הוא של מאות מינויים").

לא הייתם להוטים מדי בחקירת פרשות אולמרט? לא הונחיתם על ידי שיקולי רייטינג?

"מי שטוען כך מסית נגד המשטרה. זו הסתה נגד המשטרה. אני חושב שהתברכה המדינה שיש לה יועץ משפטי, פרקליט ומשטרה שעבדו בהרמוניה כזאת ובניקיון דעת כזה. חקרנו כל עבירה, הבחנו בין עיקר לטפל, הבחנו בין חשדות לראיות ופעלנו ללא מורא וללא משוא פנים. אני חושב שכך צריכה להתנהג משטרה במדינה דמוקרטית".

ניסיון להכפשה

לא רק לאולמרט היו טענות נגדכם. שר המשפטים דניאל פרידמן טען אף הוא שהמשטרה הדיחה ראש ממשלה.

"שר המשפטים לא יכול לתקוף משטרה. שר המשפטים יכול לדבר עם המפכ"ל, להזמין את ראש אגף החקירות. הוא יכול לשמוע ולהתייעץ. אבל שיקום שר המשפטים ויאמר דברים כל כך חמורים - זה חוסר אחריות ממדרגה ראשונה. כששר המשפטים תוקף את המשטרה הוא מחליש את המשטרה, הוא פוגע במקצועיות של המשטרה והוא פוגע בערכים של המשטרה. זהו חוסר אחריות מקצועית, חוסר אחריות לאומית ואפילו חוסר אחריות אישית. שר משפטים לא יכול לתקוף משטרה במדינה דמוקרטית. המשטרה היא משטרה עצמאית".

המשנה לראש הממשלה חיים רמון טוען שמשטרת ישראל עושה מעשים שלא ייעשו.

"בוא נדבר רגע על העניין הזה. ראשית, השר רמון הורשע. שנית, הוא לא עירער. במקום זאת הוא בחר לחזור לממשלה ולנהל מערכה ציבורית מתוך הממשלה. לטעון שהמשטרה נקטה אמצעים פסולים זה בפירוש ניסיון להכפיש את המשטרה".

האם אתה טוען שהשר רמון ניהל מסע נקמה נגד המשטרה?

"מכיוון שהנושא נדון אצל מבקר המדינה איני יכול לומר את כל מה שיש לי לומר. אומר כך: גם כאזרח במדינת ישראל, גם כקצין משטרה וגם כמפכ"ל חרה לי מאוד הדיון שנערך בממשלה על הקמת ועדת בדיקה ממלכתית בעניין חקירת רמון. איני אומר שלא נעשו טעויות בחקירה. היתה טעות בכך שתמלילי האזנות הסתר לא נמסרו לסנגוריה. אבל השופט (שלום) ברנר בדק את העניין והגיש דו"ח. איש לא טוען שהיה כאן כישלון קולוסאלי של מערך החקירות. יש פה תיק אחד בודד ואירוע אחד בודד עם חשוד אחד בודד. חשוד שהורשע בבית המשפט ולא עירער על הכרעת הדין. אז על עניין כזה מציעים להקים ועדה דמוית ועדת וינוגרד? על עניין כזה ממשלת ישראל דנה ארבע שעות? זה הזוי. זה פשוט הזוי".

האם בפרשת רמון ובפרשות האחרות אתה רואה עדות לכך שפועלים היום בישראל כוחות רבי עוצמה המנסים להדוף את המשטרה לאחור?

"תאמר לי אתה. כן, אנחנו טעינו. לא מסרנו תמלילים. אבל התמלילים היו דווקא לטובת התביעה ולא לטובת הנאשם והיה דו"ח ברנר שבדק את העניין. אבל שר המשפטים לא אהב את הדו"ח אז הוא הזמין את דו"ח זיילר, שאותו לדעתי אי אפשר לקבל, ואז הביאו את העניין לישיבת ממשלה שהקדישה לכך הרבה יותר זמן מאשר לנושאים לאומיים חיוניים. לכן אני אומר שיש התנגדות של אנשי ציבור לחוק ולשימוש בחוק. אני אומר שבתיק רמון נעשו מהלכים כדי להצר את צעדי המשטרה. אבל זה לא רק בתיק רמון. שר המשפטים מוביל שורה של מהלכים שנועדו להצר את צעדי המשטרה והיועץ המשפטי לממשלה. ההצעות שלו נוגעות במיוחד לעבירות מרמה וצווארון לבן. אתה מבין את המשמעות של העובדה הזאת? שר המשפטים לאורך כל הדרך פועל להצרת צעדי המשטרה. על כך אני אומר שהמשטרה היא לא רק השכפ"צ של המדינה אלא גם הבלם של המדינה. אם אנחנו לא נהיה כאן, אם לא תהיה משטרה חזקה, אי אפשר לדעת לאן המדינה תידרדר".

החבר'ה מהארלם

רב ניצב דודי כהן, מי אתה?

"אני שוטר. אני שוטר נטו. מאה אחוז שוטר".

ומה זה בשבילך להיות שוטר?

"קודם כל לאהוב את המדינה הזאת. בתור איש משטרה אתה חוטף כל היום. גם כשוטר, גם כקצין, גם כמפכ"ל. לא מפנקים אותך. לא תמיד מבינים או מעריכים את מה שאתה עושה. לכן אתה צריך לאהוב מאוד את המדינה כדי לעמוד בכל זה וצריך לעבוד קשה, אין דרך אחרת. להיות בעל תעוזה ולהיות חרוץ. למקד את העשייה ולקחת סיכונים. להבין שאחד הכלים הכי חשובים בארגז הכלים שלך הוא הערכים. סל הערכים. זה מה שאני תמיד אומר לשוטרים שלי: תראו שכשאתם יוצאים לעבודה יש איתכם בארגז הכלים סל ערכים".

הוא נולד לפני 54 שנים ביפו, לאב שעלה מבולגריה ולאם מיוון. "מיפו יש לי זיכרונות מעטים", הוא אומר. "אני זוכר את עצמי מחופש לשוטר ליד המזרקה בצומת שדרות ירושלים ויהודה הימית. אחר כך עברנו לשכונה בשם בתי גולדשטיין בשולי פרדס כץ. קראנו לשכונה הארלם. היו בה חבר'ה טובים והיו עבריינים. המשפחה שלנו גרה בדירת שני חדרים. אחותי, אחי ואני גדלנו בחדר אחד - מיטה מול מיטה. ובכל זאת גם אחותי וגם אחי יצאו עלא-כיפאק. אולי גם אני".

מה אביך עשה?

"אבא היה שוטר. אחרי שעלה ארצה היה בפלמ"ח, בחיל הים ושירת שלושים וחמש שנים במשטרה. הוא היה שוטר סיור ויצא לגמלאות. שוטר סיור. אף פעם לא היה קצין. למרות שהמדינה לא הכי פינקה אותו הוא מאוד אהב אותה. הוא היה איש פשוט אבל איש מאוד חכם עם יושר אישי ממדרגה ראשונה ועם ערכים שהלוואי ולכל עם ישראל היו ערכים כאלה. איש מוסר ונקי וישר ועובד. אני גאה מאוד להיות הבן שלו. אחרי שנפטר, לפני חודשיים, הבאתי ללשכה את התצלום שלו. זה החפץ האישי היחיד שאני שומר בלשכה".

אומרים עליך שאתה מפכ"ל אפור. מפכ"ל בינוני. ברירת מחדל.

"אני האיש הנכון במקום הנכון ובזמן הנכון. תראה, אני נולדתי לתוך המשטרה, אני בקיא במשטרה, אני מכיר אותה עד הפרטים הכי קטנים. אני טבוע בארגון יותר משלושים שנים. צמחתי מלמטה. הייתי מפקד תחנה והייתי מפקד מרחב, הייתי במטה והייתי במחוז, הייתי ניצב דרום וניצב מרכז וראש אגף המבצעים והמודיעין. המשפחה שלי היא משטרה והחיים שלי הם משטרה. בשבילי המשטרה היא דרך חיים ולא אפיזודה חולפת. אז נכון, אני לא חזק בפוליטיקה. אני לא מאמין ביחסי ציבור ולא עושה יחסי ציבור. אני לא שייך לקליקות ולא מחובר לאליטות. אבל בעיני זה לא חיסרון אלא יתרון. כי אני מאמין שהעבודה היא הדבר החשוב ביותר. לעבוד בצניעות ובשקט. ואני עובד קשה. אין דרך אחרת. עובד משש בבוקר עד עשר בערב. תפיסת העולם שלי היא שהמפכ"ל צריך לעשות ולא לדבר".

יריביך מכנים אותך "סוס עבודה". זה תיאור גנאי או מחמאה?

"סוס עבודה זו מחמאה. סוס עבודה זה אחד שמשקיע ובסופו של דבר גם מצליח. יכול להיות שהוא לא מדבר הרבה. יכול להיות שהוא לא נראה זוהר ונוצץ. אבל אתה יודע שאם אתה נותן לו משימה הוא ייקח אותה על הגב ויגיע אל היעד ויבצע אותה. הוא חדור מוטיווציה ואומץ, יש לו תעוזה וחריצות, אתה יכול לסמוך עליו. זה סוס עבודה".

ממגננה להתקפה

במאי 2007 התמנית במפתיע למפקח הכללי של משטרת ישראל. היתה לך תמונה כוללת של אתגרים העומדים בפניך? היה לך חזון של המשטרה שאתה רוצה להשאיר אחריך?

"כאשר אני נכנסתי לתפקידי ב-2007 ההערכה שלי היתה שהאתגר העיקרי הניצב בפנינו הוא הפשיעה. האמנתי - ואני עדיין מאמין - שעל משטרת ישראל לחזור להיות משטרה קלאסית הנותנת מענה לפשיעה, לתנועה ולביטחון האישי. אני בא מהמשטרה הקלאסית ואני מאמין במשטרה קלאסית.

"צריך להסתכל על תמונת המודיעין. מה שאנחנו רואים היום הוא שמאזן החוסן הלאומי מורכב משתי אליפסות: מאזן החוסן הצבאי ומאזן החוסן האזרחי-חברתי. אני לא מדינאי ולא פוליטיקאי אבל אני קורא מודיעין ואני יודע שיש דו-שיח מדיני פה ויש דו-שיח מדיני שם וסביר שיהיו הסדרים. לכן, כשמסתכלים קדימה, ההשקעה בחוסן האזרחי-חברתי צריכה להיות הרבה יותר גדולה. במשך יותר מדי שנים השאלה של החוסן האזרחי-חברתי הוזנחה. לכן צריך להשקיע יותר בחינוך וברווחה, אבל גם במשטרה.

"זו היתה המטרה שלי לפני שנה וחצי, ובשנה וחצי שחלפו התחלנו להתקדם לעבר המטרה. התקציב הישיר שלנו עלה מ-6.5 מיליארד לכמעט 7.5 מיליארד. נוספו לנו אלף תקנים ובתוך המשטרה גובשה תוכנית רב-שנתית בשם כוכב הצפון השמה דגש על הביטחון האישי. נעשתה הסטה של פלוגות מג"ב ויחידות איכות מהטיפול בטרור ללוחמה בפשיעה. ארבע יחידות ארציות אוחדו כדי להקים את להב 433, שהוא כוח לחימה אמיתי בפשיעה החמורה, בשחיתות השלטונית ובפשע המאורגן. הוקמו יחידות חדשות למלחמה בסמים. עדיין לא הגשמתי את כל הפנטזיות שהיו לי כשנכנסתי לתפקיד אבל אני יכול לומר שהתחוללה מהפכה בארגון. אני מקווה ששנת 2009 תוכיח זאת. זו תהיה שנה של הבקעת גולים".

אם כל כך טוב למה כל כך רע? מדוע נדמה לכולנו שאנחנו חיים במציאות של פשיעה גואה ושל משטרה אפורה?

"אל תסתכל על דימויים, תסתכל על עובדות. בגניבות רכב יש לנו ירידה של 21 אחוז בשנה וחצי, בפריצות לדירה יש לנו ירידה של 16 אחוז. בתחום הסמים עשינו מהפך ב-2008. תפסנו מאות קילוגרמים של מריחואנה, הרואין וקוקאין שגרמו ליובש בשוק ולעליית מחירים תלולה. גם בתחום הרצח אנחנו עומדים על כ-130 מקרים בשנה, שזה מעט מאוד לעומת מדינות אחרות. כל רצח הוא עולם ומלואו, אבל אני מתחייב בפניך שישראל היא אחת המדינות הבטוחות ביותר בעולם. המקרים של פשיעה אלימה חמורה הם מקרים בודדים".

אבל יש אלימות נוער ויש אלימות לילה. הפרוטקשן הפך למכת מדינה.

"המשטרה היא חדר המיון של המדינה. בהרבה מאוד תחומים שבהם היה כישלון חברתי או חינוכי אנחנו בסוף אלה שמגיעים לאסוף את השברים. אנחנו מקבלים אל חדר המיון שלנו את כל המחלות של החברה הישראלית. ביום שישי בלילה, ברחוב הרצל ברחובות אתה תמצא מאות ילדים שיכורים ממוצא מסוים. מאות. זו התרבות שלהם. אני לא יכול לטפל בתרבות שלהם. אני מקבל אותם בשתיים בלילה, שיכורים, מאיימים זה על זה עם בקבוקים שבורים. אז מה אני עושה? אני מעביר שש פלוגות של מג"ב ממרחב התפר אל מרכזי הערים. אני מקים פלוגות נוספות. ואני מוריד אנשים מהמשרדים אל התחנות, אל הקו הקדמי. אבל כאשר בישראל יש 2.7 שוטרים לאלף נפש לעומת חמישה שוטרים לאלף נפש באירופה - יש בעיה. אי אפשר לצפות שמשטרה קטנה יחסית ודלת תקציב תתמודד עם כל הבעיות שהחברה הישראלית מעלה".

לא ענית לי על הפרוטקשן. יש טענה שאותו רחוב הרצל ברחובות שעליו דיברת נגוע בפרוטקשן. יש טענה שכך גם רחובות מרכזיים בערים מרכזיות אחרות. כבר לא מדובר בבעיה של פריפריה. חצי מדינה חיה תחת הצל של דמי החסות.

"אי אפשר להגיד שאין דמי חסות במדינה. יש דמי חסות. אבל אני לא סבור שפרוטקשן הוא מכת מדינה. אני מודה, קשה לנו להעריך את היקף התופעה. בסמים אני יכול להגיד לך כמה סמים נכנסים. ממצרים מאה טון מריחואנה, מירדן שניים-שלושה טון הרואין וכך גם מלבנון. בדמי חסות אין מתלונן. קשה לחשוף כי אין מתלונן, אין ראיות ואין תיק. אבל ברור לנו שבעיית דמי החסות החמירה בשנים האחרונות".

ומשפחות הפשע? נדמה שמשפחות הפשע ממש השתלטו על הרחוב. הן בכל מקום. ידן בכל. ערים שלמות נמצאות בתחום ההשפעה שלהן.

"אני לא אוהב את המונח משפחות פשע. משפחה זה משהו נורמלי. פה מדובר בארגוני פשע שצצו בעשור האחרון והלכו והתעצמו עם השנים. לכל ארגון כזה יש מבנה היררכי. יש לו ראש, יש לו דרג ביניים ויש לו חיילים. כל ארגון כזה מונה בין עשרות למאות אנשים. המבנה הוא כמעט צבאי אבל היכולת היא גם יכולת כלכלית. הארגונים עוסקים בסמים, בדמי חסות, בהשתלטות על עסקים, בהברחות ובהימורים. הם חודרים גם אל הרשויות המקומיות ואל הכלכלה הלגיטימית".

על כמה ארגונים ידוע לכם?

"אנחנו מזהים היום כעשרים ארגוני פשע מקומיים ושישה ארגוני פשע ארציים: אבוטבול, אברג'יל, ג'רושי, דומרני, מולנר ושירזי. אנחנו יודעים שיש גם נוספים".

מה הכי מטריד אותך בארגונים הללו?

"החדירה שלהם לרשויות המקומיות ולוועדות לתכנון ובנייה, הן ברמה העירונית והן ברמה המחוזית. החדירה שלהם לכלכלה הלגיטימית, במיוחד במשק הדלק ובתחום המכרזים. ארגון פשיעה אחד שאותו פיצחנו לפני שלוש שנים היה בעל עשרות חברות בבורסה. עשרות חברות. וגם ההסלמה בתחום הנשק, העובדה שהם הצטיידו בכמויות גדולות של אמל"ח".

מה האסטרטגיה של משטרת ישראל מול ארגוני הפשע האלה?

"האסטרטגיה היא לפרק את כל ארגוני הפשע. לעצור את הראש, לעצור את הדרג הבכיר, לפרק את הארגון כלכלית ולתפוס את הנכסים שלו, ולראות שכל מי שלא נכנס לכלא מתפזר, לא קיים".

והאסטרטגיה עובדת? יש תוצאות?

"מול שלושה מארגוני הפשע מצבנו טוב מאוד. מול שלושה אחרים אנחנו פחות אפקטיוויים. ההישגים של יאחב"ל, להב 433, בתחום של ארגון אבוטבול וארגון אברג'יל, הם הישגים טובים. לעומת זאת מול הארגון של ריקו שירזי יש לנו סיפור מתסכל. ארבע שנים עבדה יאחב"ל על שירזי עם הרים של ראיות ועם סוכן חי שעבד בתוך הארגון, אבל היה קושי לעכל את החומר הרב שנערם שם. היום שיתוף הפעולה עם הפרקליטות הרבה יותר טוב".

ובכל זאת, למה יש פיגועים פליליים בצהרי יום? למה חפה מפשע נרצחת בחוף בת ים? למה יש תחושה שארגוני הפשע משגשגים והופכים את ישראל לשיקגו?

"אני לא אומר שהכל טוב. אני בעצמי סיפרתי לך על בעיות. אבל אני חושב שיש חצי כוס מלאה. הרבה יותר מחצי כוס. ואני חושב שיש רדידות מדהימה בסיקור התקשורתי את המשטרה. מופיעים דברים בתקשורת שהם ההפך מהאמת. פשוט ההפך מהאמת. הדוגמה המובהקת לכך היא ארגון אברג'יל. אני אומר לך שהסיפור של ארגון אברג'יל הוא סיפור הצלחה בינלאומי. אבל אתה פותח כאן עיתון ואתה רואה שהאברג'יל הזה עצור והאברג'יל הזה עצור, אבל הכותרת היא שהמשטרה נכשלה. זה חוסר אחריות עיתונאי ממדרגה ראשונה. זו הצגה מעוותת של העובדות".

הטענה היא שלא אתם פיצחתם את אברג'יל אלא משרד המשפטים האמריקאי.

"החלק של משטרת ישראל בפיצוח ארגון אברג'יל הוא ענק. ענק. משטרת ישראל היא המובילה בסיוע אמריקאי ולא להפך. וכבר אמר השר דיכטר: האם כשחיל האוויר הפציץ את הכור העיראקי ב-1981 במטוסי 16-F מישהו טען שהאמריקאים הם אלה שהפציצו? יש עשרה עצורים בסיפור אברג'יל שכבר עצורים כמעט שלושים יום ויהיו עצורים עוד שלושים יום. אחרי זה נפתח בתהליכי הסגרה. הארגון הזה הולך ומתפרק. אנחנו פוגעים להם בכספים, אנחנו תופסים להם כלי רכב. ארגון אברג'יל לא ירוסק בעתיד. אני מניח שהוא כבר מרוסק".

והארגונים האחרים?

"בתוך להב 433 יש כוחות משימה שכל אחד מהם מתמקד בארגון פשיעה אחר. בכוחות המשימה יש פרקליטים, יש אנשי משטרה ויש אנשי רשות המסים. אנחנו לוחצים עליהם בכל תחום. אנחנו לוחצים עליהם מודיעינית ולוחצים עליהם כלכלית, והם בלחץ. אנחנו עברנו ממגננה להתקפה והם בלחץ. חלק מהתנועות שארגוני הפשע עושים היום וחלק מהאירועים שהציבור נחשף אליהם נובעים מהלחץ שבו הם נתונים. הם במצב של אי ודאות. הם לא יודעים מה קורה ומה יקרה. ואני מבטיח לך: יקרה. התפקיד של המשטרה הוא לשים את ראשי ארגוני הפשע מאחורי סורג ובריח".

המדינה בסכנה

אתה מחזיק בדעה שעם כל הכבוד לארגוני הפשע לא הם האיום האסטרטגי על ישראל.

"נכון. ארגוני הפשע הם איום חמור שהמשטרה מתמודדת איתו. אבל השחיתות השלטונית היא האיום האסטרטגי על המדינה. אני מעריך שבעבר לא ראינו את היקף התופעה. רק בשנים האחרונות איתרנו שהשחיתות השלטונית נוגעת בכל מקום. אם הגענו לכך שהמשטרה נאלצת לחקור נשיא מדינה, ראש ממשלה ושר אוצר, המצב חמור".

מה ההשפעה של תהליך ההפרטה על השחיתות השלטונית?

"ההפרטה יצרה מצע נוח לשחיתות השלטונית. חברות לאומיות עוברות לידיים פרטיות, ארגונים ציבוריים עוברים לידיים פרטיות. נוצר מצב שכמעט אין גוף ממשלתי או ציבורי שאי אפשר לקנות אותו. אין מקום שבו אתה לא יכול להשפיע באמצעות מימון על ועדה זו או אחרת. המצב הזה מסוכן ביותר למדינת ישראל".

אתה יכול לתת דוגמה?

"אני לא יכול למסור לך מידע מפורט. אבל על פי המודיעין שלנו, כל סוגיית המכרזים, למשל, היא כר נרחב לפשע מאורגן, לפשיעה מאורגנת, להשתלטות על תשתיות מדינה. יש כאן תופעות של הונאה, מרמה, זיוף ושוחד".

האם תופעות כמו תופעת גאידמק מדאיגות אותך?

"גאידמק אינו מסוגל לאיים על המשטרה. המשטרה יציבה וחזקה ויכולה לעמוד מול איומים של בעל הון כזה או אחר. לא גאידמק מטריד אותי".

בעצם אתה אומר שיש כוחות רציניים יותר מגאידמק המאיימים עלינו, אבל אותם אין אנחנו שומעים או רואים.

"נכון. יש כוחות הרבה יותר רציניים. יש פה הון-שלטון, יש פה פשיעה מאורגנת, יש פה מעורבות של שלטון עם פשיעה. יש פה ניסיונות השתלטות על תשתיות מדינה. יש אילי הון שמשקיעים בתשתיות מדינה, מנסים להשתלט על מערכות מדינה ופועלים ברשויות המקומיות ובוועדות האזוריות".

מה שאתה אומר הוא שאתה, כמפקד משטרת ישראל, ניצב מול כוחות חזקים מאוד שעל חלק מהם איננו קוראים כלל בעיתון.

"על חלק גדול מאוד אנחנו לא קוראים בעיתון".

והכוחות הללו מנסים להגיע לשולחן הממשלה.

"אין ספק".

הם מנסים להשתלט על כלי תקשורת?

"העובדות מדברות בעד עצמן. גם בעלות על עיתון היא בעלות על תשתית מדינה".

האם גורמים בעייתיים מנסים להשתלט על מערכות ממשל חשובות? רשות המסים, למשל.

"החמור במה שקרה ברשות המסים הוא שבעלי עסקים השיגו השפעה על מינויים בתוך הארגון החיוני הזה. הם הצליחו לקבל נגישות לחומרים, להגיע להשפעה על מקבלי ההחלטות ולבסוף לקבל החלטות בנוגע לאינטרסים שלהם. על כן, מבלי להתייחס לתוצאות הפליליות שלה, פרשת רשות המסים כפי שאנו מבינים אותה היום, היא השתלטות על ארגון לאומי".

אתה אומר דבר מסמר שיער. אתה אומר שגורמים אפלים הצליחו להשתלט על מערכת ממלכתית חיונית בישראל.

"בפירוש כך. זה איום אסטרטגי. זה לא עניין של חשוד זה או אחר, אלא איום אסטרטגי. כל מי שיש לו ראייה כוללת וכל מי שאוהב את מדינת ישראל צריך להבין שאסור שפרשה כזאת תתרחש שנית. אסור שזה יקרה שוב. בטח לא ברשות המסים אבל גם לא במערכות מדינה אחרות".

ובכל זאת, כלי תקשורת רבי השפעה ניהלו מסע-צלב נגד חקירת המשטרה בפרשת רשות המסים. מקרי או לא מקרי?

"אני סבור שלכל דבר יש כוונה. לכל דבר יש כוונה".

האם פירוש הדבר הוא שלהון-שלטון יש צלע שלישית ושמה עיתון?

"אני זוכר ביקורת שהיתה בתקשורת על כך שהמשטרה מתערבת בהפרטת בז"ן. אבל זה לא שהמשטרה מתערבת. המשטרה באה ואומרת, יש פה תשתית לאומית, הפריטו אותה, הולכים למכור אותה, זה עובר לגוף כזה או אחר שבעתיד עלול להעביר לגוף נוסף. אם לא נטיל מגבלות בהפרטה נמצא את עצמנו בעוד עשר שנים כשבחברות שהן בבחינת תשתית לאומית ישלוט מישהו שאף אחד לא מכיר המתגורר באיזו מדינה אפלה. האם התרחיש הזה הזוי? לא, הוא לא הזוי. המדינה שלנו רק בת שישים, היא עוד לא מעוצבת במאה אחוז. דברים עלולים לקרות".

האם אתה מרגיש שיש גורמים בעלי עוצמה בחברה, בכלכלה ואולי גם בתקשורת שיש להם עניין לבלום את המשטרה?

"התשובה היא כן, נקודה".

האם יש מגמה להפריט את המשטרה?

"יש היום גורמים חזקים הדוחפים להקמתה של משטרה עירונית שתהיה כפופה לרשות העירונית המקומית, כמו באמריקה. אני מתנגד לכך בגלל שלושה טעמים. ראשית, משטרה עירונית סותרת את עקרון השוויון. היא תגרום לכך שבראשון לציון, רעננה וכפר סבא יהיה שירות מעולה ובפריפריה שירות מוגבל. שנית, משטרה עירונית תצמצם את היכולת שלנו להסיט כוחות לאירועי ביטחון בשעת הצורך. שלישית, משטרה עירונית תביא להכפפת המשטרה לשיקולים פוליטיים זרים בתוך הרשות המקומית. עם כל מה שאנחנו יודעים על מה שקורה בשלטון המקומי, הכפפת המשטרה לראש העיר היא טעות מסוכנת. בגלל כל הסיבות האלו אני רואה בכך מהלך אנטי-חברתי מובהק - יש פה ניסיון של החזקים להפריט את המשטרה הלאומית. אני רואה את עצמי כנאמן וכמגן של המשטרה הלאומית. משטרה אחת. משטרה השומרת על מדינת ישראל ועל כל אזרחיה של מדינת ישראל". *

אני אנווט כהן: הקמפיין סביב פיטורי בר-לב מפוברק ומתוזמן

	חילופי תפקידים בפיקוד דרום, ינואר 2005. דודי כהן (משמאל) יוצא, אורי בר-לב נכנס
	צילום: אלברטו דנקברג

המשטרה זקוקה נואשות למפקדים מקצועיים וכריזמטיים והנה אתה מפטר את אורי בר-לב, שהוא אחד הניצבים הכי מקצועיים והכי כריזמטיים. למה? כיוון שהיה ביניכם מתח אישי?

"אין פה שום דבר אישי. פרשת בר-לב זה לא אורי ולא דודי. זו היכולת של המשטרה לנהל את עצמה. זו היכולת של מפקד ארגון לקבל החלטות ולקיים משמעת ארגונית. עד היום גזרתי על עצמי שתיקה ממלכתית. מה, אני יכול להגיד שקצין בארגון לא נהג כמו שצריך? אני יכול לשבת באולפן של ערוץ 2 ולומר שכל הקמפיין הזה מפוברק ומתוזמן? זה לא באופי שלי ללכלך. בסוף שלדים יש לכולנו. אבל הנה הסיפור. הוא סיפור פשוט.

"לאורי בר-לב היו הישגים בכל התפקידים שמילא, מה יותר ומה פחות. הוא קצין טוב מאוד והיה גם מפקד מחוז דרומי טוב מאוד. לכן, באפריל 2007 הצעתי לו שני תפקידים: מפקד מחוז ירושלים או מפקד מחוז צפוני. הוא התעקש על מחוז תל אביב. אבל אני חשבתי שאילן פרנקו מתאים לתל אביב יותר מבר-לב. אמרתי לאורי: פתח שלב בתריס, תשאיר קרן אור. תגיד מה אתה רוצה חוץ מתל אביב. אבל הוא בשלו: רק תל אביב".

זו היתה המערכה הראשונה, לפני יותר משנה. אבל מה קרה במערכה השנייה? מדוע לא קידמת אותו בקיץ 2008?

"בחודשים יולי-אוגוסט השנה קיימתי שיחות עם כל הניצבים על עתידם המקצועי. בשיחה עם אורי הסברתי לו שבין שישה לשמונה ניצבים עוזבים ב-2010. הסברתי לו שהוא יסיים ארבע וחצי שנים במחוז הדרומי ולא הגיוני שיכהן שם חמש וחצי שנים. לכן הצעתי לו לצאת לשנת לימודים כדי להשתבץ ב-2010 בצפון או בירושלים. אורי בן 49 גג, כשיחזור יהיה בן 50. יש לו עוד שבע שנות שירות, הוא יכול להיות מפכ"ל גם ב-2015. אבל כשהוא אמר 'אני לא רוצה' הסברתי לו שאין לי שיבוץ עבורו לשנת 2009 ולכן הוא צריך לפרוש".

המערכה השלישית מתרחשת בתקשורת. אתה מפסיד בה. אתה יוצא האיש הקטן שאינו סובל את נוכחותו המאיימת של איש גדול.

"שמעתי את האמירה הזאת. רציתי לומר שאין מה לעשות, גם אבא שלי היה בגובה שלי. זה הגנים. אני יודע שמבחינה ציבורית הפסדתי נקודות. אבל אני שלם עם עצמי מאה אחוז כי בסוף יש פה משטרה שיש לה דרך, ובארגון היררכי כולם צריכים להתיישר עם הדרך הזאת. אחרת אין ארגון. ולכן לא ייתכן שמהלכים ומינויים ייקבעו על ידי גורמים זרים שמחוץ לארגון. היחיד שיכול לקבוע הוא ראש הארגון. נקודה. כפי שיש רמטכ"ל אחד ויש ראש שב"כ אחד יש מפכ"ל אחד".

אתה כועס?

"מה שקרה פה היה לא הוגן כלפי, לא הוגן כלפי המשטרה ולא הוגן כלפי השוטרים. היה פה קמפיין מתוזמן ומתוקשר עם בעלי עניין מכל הגוונים עם אינטרסים שונים. בגלל הקמפיין הזה ביקשתי לפטר את אורי. המלצתי לשר דיכטר על פיטורים וכשהשר קיבל את דעתי הוצאתי את ניצב בר-לב לחופשה כפויה. כי לא יכול להיות שקצין משטרה לא יקבל את עמדת הארגון וייצא במסע תקשורתי-שיווקי. לא יכול להיות שהוא יכתיב איפה הוא יהיה ולא יכול להיות שאישי ציבור ואנשי תקשורת ובעלי אינטרסים ינסו להכתיב מי יהיה המפכ"ל הבא.

"התחושה שלי היא תחושה סופר קשה. אני יודע שהציבור לא מבין היום למה אורי בר-לב פוטר. בציבור לא יודעים כי התקשורת לא אחראית ואני לא יכול לעמוד בראש חוצות ולצעוק כמה אני צודק. בואו תראו כמה אני צודק. אבל אני יודע שצדקתי לאורך כל הדרך. פיטורים של ניצב הם מעשה חריג מאוד. אני לא מכיר מפכ"ל שפיטר ניצב. אבל פה ניטש קרב אמיתי על הנורמות ועל התרבות הארגונית של משטרת ישראל".

רב ניצב דודי כהן. בתור איש משטרה אתה חוטף כל היום, גם כשוטר, גם כקצין, גם כמפכ"ל


יצחק אברג'יל (במרכז) בבית המשפט