למי מבין שני רופאים בכירים הייתם מאמינים: לזה שטען כי בניסוי שערך בחולי סרטן התגלה שהדבש המיוחד שניתן להם "לא מזיז לסרטן" ושהוא "מזהיר את החולים שלא ילכו שולל אחרי הבטחות מופרכות"; או לזה שהצהיר שהוא אמנם מתכנן מחקר נוסף לבדיקת השפעת הדבש, אבל סובר שאכילתו "מהווה שיטה יעילה למניעת ספירת דם נמוכה כתוצאה מכימותרפיה"? ולו היה הרופא הראשון מפאר את המחקר שעשה במוצר ככזה שפורסם ב"עיתון רפואי בינלאומי", והשני טוען כי כתב העת הרפואי שבו פורסם המאמר בחתימתו "ממש לא מכובד"? ומה אם אלה אותם הרופאים בדיוק שבהזדמנויות שונות מסרו גרסאות סותרות?

הצנצנות הקטנטנות של דבש Mel-Life (לייף מל) מוצבות כיום על מדפיהם של 270 בתי מרקחת בישראל. "דבש מרפא מיוחד ורב עוצמה שנבדק בהצלחה בניסויים קליניים", מבטיח העלון שמלווה את הצנצנת הקטנה והיקרה הזאת, 240 שקל מחירה. "מתאים במיוחד למקבלי טיפולים כימותרפיים ו/או הקרנות, מסייע במקרים של אנמיה, משקם ומחזק את המערכת החיסונית באנשים בריאים וחולים". "ניסויים קליניים" אלה הם שהובילו לחקירה פנימית במשרד הבריאות, שתוצאותיה המטרידות - המתפרסמות כאן לראשונה - הן רק שיא אחד בפרשה מפותלת ומעוררת סימני שאלה, המתבררת בימים אלה בשלוש תביעות שונות.

המפעל: מהכוורת לשוק הסרטן

מפעל חברת "מעבדות צוף גלובוס בע"מ" למוצרי דבש, יצרנית לייף מל, ממוקם בפאתי אזור התעשייה בקרית שמונה. שבעת העובדים בו מפיקים מזון דבורים מיוחד הנרקח מצמחי מרפא, והתמיסה המעורבבת בדבש רגיל מועברת לכמה עשרות כוורנים במושבים ובקיבוצים בגליל העליון ובגולן, שמכניסים אותה לתוך הכוורות. הדבש שהדבורים מייצרות מועבר בחזרה למפעל בחביות ונארז בצנצנות.

פיתוח המוצר החל באמצע שנות התשעים, אז פגש עמוס לוטן, אחד מבעלי "צוף", את ד"ר אלכסנדר גורשיט שעסק בפיתוח מוצרי דבש דבורים הניזונות מצמחי מרפא בחממה טכנולוגית בקרית שמונה. לדברי לוטן, הדבש היה מיועד נגד להקל על חולי סרטן הסובלים מתופעות הלוואי בטיפולים והוא החליט כי יהיה מוצר הדגל של החברה. הפוטנציאל השיווקי ברור: לפי נתוני האגודה למלחמה בסרטן, חיים בישראל כ-120 אלף חולי סרטן וכל שנה מתגלים כ-23,500 מקרים חדשים. רבים מהם נזקקים לכימותרפיה והקרנות, ואלה מהווים את קהל היעד העיקרי של לייף מל.

לוטן, בן 62, בעברו סגן ראש העיר צפת, מספר שהחברה החלה במכירות המוצר תוך הפצת סגולותיו מפה לאוזן. בהמשך הבין שכדי להגיע לפריצת דרך רצינית במכירות יש לגבות את המהלך במחקר קליני. ב-2003 הוא פנה למנהל היחידה האונקולוגית בבית החולים זיו בצפת, ד"ר ג'מאל זידאן (שבינתיים קיבל את התואר פרופסור), שאותו הכיר בנסיעה משותפת לצרפת עם משלחת של העירייה. נערכה פגישה משולשת - לוטן, גורשיט, זידאן. לטענת לוטן, אמר לו זידאן כי שמע ממספר מטופלים על המוצר וישמח להוביל מחקר מדעי על יעילות השימוש בו. "הוא אמר שהוא יודע לבצע את הפרוצדורה הכרוכה בעריכת מחקר קליני והפנה אותי לקרן המחקרים של בית החולים..." אמר לוטן בתצהיר שמסר לבית המשפט. "זידאן לא היה מעורב בכלל במו"מ עם קרן המחקרים בכל הנוגע לסכום התמורה (עבור ביצוע הניסוי)". קרן המחקרים היא עמותה הפועלת בבתי החולים הממשלתיים, ודרכה נעשה בין היתר מימון המחקרים והניסויים.

ואולם על פי תצהירו של לוטן, זידאן לא המתין עד לסיום המו"מ עם הקרן כדי להתחיל להסדיר את ביצוע הניסוי. לעדותו אמר לו זידאן שחשוב לו לבצע את המחקר במהירות כדי שיוכל להציג מסקנות, ולו ראשוניות, בכנס רפואי בינלאומי בשנה הקרובה. בעוד קרן המחקרים מסדירה את מימון הניסוי, ועדת הלסינקי של בית החולים - שתפקידה לפי חוק לבדוק את מידת נחיצותו של כל ניסוי בבני אדם ואת הסיכונים הכרוכים בו לחולים - לא דנה בניסוי ולא אישרה אותו. גם ועדת משרד הבריאות האחראית על התקשרות עם גורמים מסחריים לא נתנה את אישורה. כפי שיפורט בהמשך, דבר זה כלל לא היה חריג בהתנהלותם של רופאי זיו.

הניסוי: מהמחלקה בצפת לוועידה בפאריס

הניסוי בלייף מל יצא לדרך ב-2004. 30 חולי סרטן קיבלו את הדבש המיוחד כדי לבדוק אם הוא מפחית מתופעות הלוואי הקשות שגורמת הכימותרפיה. החולים, בגילאי 39-76, שלקו בסרטן השד, הריאה, המעי הגס וסוגי סרטן נוספים, קיבלו כל בוקר 5 גרם לייף מל במשך חמישה ימים, מיום הכימותרפיה הראשון. החברה שילמה לקרן המחקרים של זיו 100 דולר עבור כל חולה - 3,000 דולר בסך הכל.

במאי 2004 העביר פרופ' זידאן ל"צוף" דו"ח ביניים אופטימי. על פי הערכתו הכללית, אצל רוב החולים מבין 26 שהשתתפו בניסוי עד אז, הפחית או מנע הדבש את הירידה בספירת תאי הדם הלבנים והעניק "איכות חיים יותר טובה והרגשה כללית מחוזקת. הטיפול בלייף מל חסך מהחולים את הצורך בזריקות ובטיפולים".

במסגרת מאמציה של "צוף" לאתר משקיע נוסף הוצג מכתבו של זידאן בפני אריק פחימה, שלנוכח התחזית החיובית השקיע בחברה והפך לבעל המניות העיקרי בה. פחימה, בן 38, נולד וחי כיום בקרית שמונה והינו המוציא לאור של מקומון "חדשות הגליל", שמופץ בחינם מדי שבוע בכ-20 אלף עותקים. לדבריו, בתחילת המגעים עם לוטן ביקש לראות הוכחות לכך שמוצר הדגל, לייף מל, אכן מסייע למטופלים, ואז קרא על "התוצאות המצוינות של השימוש בדבש", שהשיג זידאן.

אבל לוטן לא הסתפק בסיכום הביניים. שלושה חודשים לאחר מכן, באוגוסט 2004, כתב לזידאן כי "הואיל ועם סיום הניסוי הינך עומד לפרסם מאמר מדעי בינלאומי, שעשוי להפוך 'בן לילה' את לייף מל למוצר מוביל ומבוקש בעולם, הרי שלאחר פרסום מאמר זה נוכל לממש את הפוטנציאל הטמון במוצר. בינתיים הצטיידנו במלאי מתאים וביצענו הערכות נוספות, אך אציין בגילוי לב כי אנו חווים קשיי מימון. על מנת להתגבר על כך הננו סבורים כי מכתב עכשווי ממך שיתאר את סטטוס הדברים הנוכחי עשוי להיות לנו לעזר".

לוטן קיבל את מבוקשו. "אנו שמחים לבשר לכם שהתוצאות מבחינה רפואית מאוד מעודדות ומבטיחות", כתב זידאן לחברת "צוף" בנובמבר 2004. הוא העביר לחברה תרגום לעברית של תקציר המחקר, שאותו תיכנן להציג בכנס הרפואי הבינלאומי ה-16 לטיפול בסרטן כשנה לאחר מכן בפאריס. לפי התקציר, מסקנות הניסוי הן כי נטילת הדבש המיוחד "מהווה שיטה זולה, בטוחה ויעילה למניעת ספירת דם נמוכה כתוצאת לוואי של כימותרפיה". זידאן ציין עוד ש"מתוכנן מחקר נוסף עם חולים נוספים על מנת לאשש את תוצאות המחקר".

בדצמבר 2004 כתב פחימה למנהל זיו ד"ר אוסקר אמבון מכתב ובו ציין את המחקר שנערך ביחידה האונקולוגית בבית החולים ואת "כוונתנו לערוך עמכם בקרוב מחקר מקיף יותר בנושא זה". פחימה כתב עוד, כי "אנו מבקשים לתמוך בהשתתפות רופא-חוקר בכנס בינלאומי בנושא טיפולים כימותרפיים נגד סרטן בפאריס. אנו נישא בעלות הנסיעה, בכפוף להנחיות משרד הבריאות ולאישורכם". כעבור ימים ספורים השיב אמבון לפחימה כי בית החולים ממליץ על השתתפות זידאן בכנס. "צוף" שילמה כבר למחרת מכתבו של אמבון 400 יורו (2,384 שקל), עלות ההרשמה של זידאן לכנס.

המאמר: מפרסום בינלאומי לביקוש היסטרי

ג'מאל זידאן הוא הדרוזי הראשון בישראל שמונה לפרופסור בתחום הרפואה. בהודעה לעיתונות ששלח בית החולים זיו בפברואר 2007 לכבוד מתן התואר לזידאן, נאמר שהוא "עוסק במחקרים וכותב מאמרים בכתבי העת הרפואיים היוקרתיים בעולם". ואכן, שנה לפני כן התפרסם בכתב העת הרפואי האמריקאי "Medical Oncology" מאמרו של זידאן על הניסוי שערך בלייף מל. המאמר באנגלית, בן ארבעה עמודים, מתאר כל שלב בניסוי וחתומים עליו שבעה רופאים נוספים, בהם ד"ר משה שטיין, היום רופא במחלקה האונקולוגית ברמב"ם, ופרופ' איתן פרידמן, מנהל היחידה האונקוגנטית בשיבא ומרואיין מבוקש בטלוויזיה.

הדבש נמצא יעיל, נכתב במאמר, בהפחתת הירידה בייצור כדוריות הדם האדומות ובמספר תאי הדם הלבנים, "על אף ש-40% מהחולים נזקקו בסופו של דבר לטיפול תרופתי. שיעור ההיארעות של טרומבוציטופניה (מספר נמוך של טסיות הדם) גם כן היה נמוך עד מאוד. שליש מהחולים דיווחו על שיפור באיכות החיים במהלך הטיפול בדבש, ולא היו כל תופעות לוואי לאחר נטילת הדבש". בסיום המאמר העירו הרופאים שהם מתכננים מחקרים נוספים עם מדגם גדול יותר של חולים כדי לאשש את התוצאות.

חברת "צוף" לא ביזבזה זמן, ובעקבות פרסום המאמר החלה לשווק במרץ את לייף מל בארץ ובחו"ל. בעלון שצורף למוצר ציינה חברת "צוף" כי "התכונות הרפואיות של לייף מל הוכחו באופן חד-משמעי בניסוי קליני שנערך על ידי ד"ר זידאן, פרופ' פרידמן וד"ר שטיין, ושתוצאותיו פורסמו בירחון הרפואי היוקרתי "Medical Oncology".

הדבש: מסיפור הצלחה ל"מזימה זדונית"

קהל היעד של הדבש כלל לא היה מודע לדרמה האקדמית הזאת. המוצר הוצג בפניו כתוסף מזון אפקטיווי, ודי היה בכך כדי לחולל סיפור הצלחה. מיכאל ברר, בן 64 מראשון לציון, עבר במאי 2007 ניתוח להסרת גידול סרטני בקיבה ובוושט באיכילוב. לפני ואחרי עבר סדרת כימותרפיה, וכעת הוא כבר לא מטופל בתרופות. "לפני שלקחתי את הדבש שאלתי רופאים באיכילוב והם לא אמרו לא לקחת אותו, הם אמרו 'זה דבש וזה לא יכול להזיק'".

הרוקח חגי שור, מנכ"ל רשת בתי המרקחת הוותיקה שור טבצ'ניק, מספר שעם השקת המוצר, נרשמו ביקושים גדולים מאוד, בהתחשב במחיר הגבוה, של עשרות צנצנות בחודש. לדברי שור, "חולי סרטן מוכנים להיאחז בכל דבר, ולהיאחזות הזאת יש ערך פסיכולוגי בפני עצמה. כשאני נשאל אם לייף מל עוזר, אני עונה שאני לא יודע - יש שאומרים שכן ושיש שאומרים שלא. רוב החולים שומעים על המוצר מחולים אחרים, מפה לאוזן. יש מוצרים נוספים שמיוחסת להם בפרסומים השפעה על מערכת הדם, אבל אף אחד לא הלך עם זה באופן כה גדול ומסיווי כמו לייף מל - וברור שזה גם משך אש".

ואכן, כאן החל המאבק בין היצרנים לרופאים. ביולי 2007 פנה עו"ד סמיר זידאן בשמם של פרופ' זידאן וד"ר פרידמן לחברת "צוף" וטען כי שיווק הדבש באמצעות שמות הרופאים ללא הסכמתם הינו "מזימה זדונית לזכות במוניטין מן המוכן ללא כל תמורה". עו"ד זידאן דרש מפחימה לפצות את הרופאים בלא פחות מ-2 מיליון שקל. פחימה לא נעתר לדרישה, אך בעקבות הפנייה הסירה חברת "צוף" את שמות הרופאים מפרסומי המוצר והפיצה עלון חדש. זידאן, מצדו, טוען כי שמו נשאר על העלון חודשים ארוכים לאחר הפנייה.

הרופאים: מגרסה אחת לגרסה הפוכה

בתחילת ספטמבר 2007 התפרסמה במוסף הבריאות של "ידיעות אחרונות" כתבה מקיפה על דבש, מאת אריאלה איילון. הכתבה קבעה שהסגולות המיוחסות לדבש, למעט בריפוי פצעים מסוימים, מעולם לא הוכחו מדעית ומחקרית, ונסמכה על דבריהם של רופאים וחוקרים. זידאן, שרואיין לכתבה, נשמע כעת מסויג מאוד באשר לתוצאות הניסוי שערך ב-30 חולים: "ההשפעה על השיפור במערכת הדם היתה לפרק זמן קצר וזניח. אצל שאר המשתתפים לא נצפתה, לצערי, כל תגובה. הדבש לא מזיז לסרטן. אני מזהיר את החולים שלא ילכו שולל אחרי הבטחות מופרכות שמנצלות את מצבם הנפשי ומצוקתם הגופנית תוך ניסיון ציני להרוויח כסף על גבם ואולי אפילו סיכון בריאותם".

חודש לאחר מכן הגישה חברת "צוף" תביעת לשון הרע נגד זידאן, על דבריו ב"ידיעות", באמצעות עו"ד אלירן סטריכמן. בכתב ההגנה דחה זידאן את כל טענות התביעה, והגיש מצדו כתב תביעה נגד "צוף", שבו טען כי בעקבות השימוש בשמו בפרסום הדבש "שווי המוצר קפץ והמריא", וכי "הדבר הוצג בעיני החולה הסביר כאילו מוצר הדבש הוא בבחינת מרשם מאת פרופ' זידאן". הדיון הראשון בתביעות ההדדיות נקבע ל-12 באוקטובר בבית משפט השלום בחדרה.

הסיפור הגיע גם לטלוויזיה. ב-11 בנובמבר דיווח רפי גינת ב"כלבוטק" על מוצר דבש שנמכר ב"מחיר אסטרונומי". המרואיין באולפן, פרופ' פרידמן, השיב על השאלה איזה משקל צריך לתת לניסוי שעשיתם בתשובה: "על סקאלה של 1 ל-100 - 1". עוד אמר כי כתב העת שבו פורסם המאמר "הוא ממש לא עיתון מכובד. זה כמו להשוות את 'טיים מגזין' ל'ראש אחד'... זו שרלטנות להגיד שהמוצר נתמך במאמרים מדעיים. כן, זה מאמר מדעי, אבל זה.... כולה ניסוי על מספר מוגבל של חולים... אני לא חושב שזה מוכח כדבר יעיל. אני מציע לכל מי שמסתכל בתוכנית... אל תקנו את החארטה הזאת".

חברת "צוף", מצדה, הגישה לבית משפט השלום בתל אביב תביעת לשון הרע נגד רפי גינת וגולן יוכפז (אז עורך "כלבוטק"). בכתב ההגנה, שהגישו עורכי הדין פז מוזר ותום נוימן ממשרד ליבליך-מוזר, דחו גינת ויוכפז את כל טענות התביעה. "כלבוטק" משווה את לשון החוק, לפיה אין לייחס סגולות ריפוי למזון, לציטוטים מתשדיר רדיו שפירסמה "צוף" על לייף מל, שבו נאמר כי "לייף מל הינו דבש מרפא המסייע למקבלי כימותרפיה". לטענת ההגנה, "די בציטוטים אלה כדי להצביע על תמצית התחקיר (של 'כלבוטק') ועל מופרכות התביעה... המייחסת בפרסומיה למוצר סגולות ריפוי בצורה מטעה, וחמור מכך, תוך כסות באצטלה מדעית-מחקרית כביכול". החודש התקיים הדיון הראשון בתביעה ודיון נוסף נקבע לינואר 2009.

הממצאים: מהחקירה להמלצות

בשנה האחרונה נחקרה הפרשה באגף ביקורת הפנים במשרד הבריאות בעקבות תלונה של חברת "צוף" לנציבות שירות המדינה, על התנהלותם של זידאן ופרידמן. נציבות שירות המדינה העבירה את התלונה למשרד הבריאות ובעקבות זאת פתח אריה פז, מנהל האגף לביקורת פנים במשרד, בחקירה. תחילה קבעה לבקשתו ד"ר מינה ארינוס, מנהלת המחלקה לניסויים רפואיים במשרד הבריאות, כי לפי החוק ונוהלי המשרד גם ביצוע ניסוי במתן תכשיר שאינו רפואי, כדוגמת דבש, מחייב בקשה וקבלה של אישור ועדת הלסינקי בבית החולים ואישור של מנהל בית החולים.

זידאן סיפר לחוקרים כי דווקא פנה בסוף 2003 ליו"ר ועדת הלסינקי בבית חולים זיו, ד"ר אנטוני לודר, בבקשה לערוך ניסוי עם דבש - ואולם לדבריו ענה לו לודר שאין צורך באישור הלסינקי לניסוי עם תוסף מזון, ולכן הניסוי נעשה ללא אישור הוועדה. לעומת זאת לודר מסר לחוקרים ש"מפאת משך הזמן שעבר... לא זכורה לי פנייה של זידאן בנושא זה" וש"אין ברשומות הוועדה בקשה לאישור או לפנייה אחרת בקשר למחקר זה". לנוכח ממצאים אלה, נקבע בדו"ח החקירה שהמחקר בלייף מל היה ניסוי בבני אדם שלא קיבל אישור כמתחייב בחוק ובהוראות משרד הבריאות.

מחקירת משרד הבריאות עולה עוד, כי בית החולים לא פנה לוועדה להתקשרויות מסחריות במשרד, שצריכה לאשר כל התקשרות בין רופא לחברה מסחרית לצורך מחקר. התגלה גם כי היתה זו נורמה אצל רופאים רבים בזיו: ב-2006-2007 נמנע בית החולים להעביר את הדיווח המתחייב לוועדה במשרד הבריאות על 52 מתוך 57 הניסויים שנערכו בו באותן שנים ושהיו כרוכים בהם התקשרויות של בית החולים עם חברות מסחריות. מנהל זיו הודיע בתגובה למשרד הבריאות כי הם פועלים ל"תיקון הליקוי". את החקירה ערכו חוה וולברג ואלי סלמה מהאגף לביקורת פנים במשרד.

לפני כשבוע כתבה עו"ד אביטל וינר-אומן מהלשכה המשפטית במשרד הבריאות, שעל פי ממצאי דו"ח החקירה נראה כי "יש מקום לנקיטת צעדים משמעתיים" הן לגבי עריכת הניסוי בדבש על ידי זידאן ללא אישור והן לגבי 52 התקשרויות מסחריות לצורך עריכת ניסויים שנעשו בזיו ולא דווחו כמתחייב לוועדה במשרד הבריאות.

ומה חלקו של פרידמן בפרשה? בפגישה עם חוקרי משרד הבריאות ביוני השנה אמר פרידמן ש"לא היה שותף לתכנון המחקר, לא היה לו קשר עם האנשים שמייצרים את התכשיר, הוא לא המליץ אף פעם על הדבש, וצריך לעשות ניסוי גדול יותר ומחקרים נוספים". בדו"ח החקירה צוין כי פרידמן מגיע פעם בחודש בהתנדבות ל'זיו' שם הוא מייעץ לחולים, ונקבע כי הוא "לא נטל כל חלק מעשי בכל הקשור לניסוי או בקביעת הרכבו או בכל קשר כספי עם החברה".

ואולם, משורה של מסמכים ותצהירים שהגיעו לידי "הארץ" ושהוגשו לבית המשפט עולות תהיות על מידת מעורבותו האמיתית של פרופ' פרידמן בביצוע הניסוי. כך, למשל, בתצהירו של פרופ' פרידמן עצמו כפי שהוגש ביולי השנה לבית המשפט נכתב: "הייתי מבין החוקרים שביצעו ניסוי קליני על דבש של חברת 'צוף'". את ההצהרה מחזק פרופ' זידאן בתצהירו לפיו לאחר שהוסכם עם החברה על ביצוע הניסוי "אנוכי ופרופ' פרידמן עם חוקרים נוספים התחלנו במחקר".

התגובות: פרידמן וזידאן מתנערים

	דבוראי מזין כוורת בקיבוץ בצפון. בארץ מתקיימים בימים אלה שלושה ניסויים חדשים במוצרי דבש

בשיחה טלפונית ביקש פרופ' פרידמן להסביר את מידת מעורבותו במחקר. לדבריו, "פרופ' זידאן, שאיתו אני עובד כבר שבע שנים וחצי, בא אלי ואמר: 'שמע יש לי נתונים מאוד מעניינים, בוא תעזור לי לכתוב את המחקר'. אמרתי לו: 'אתה חבר ואני מוכן לעזור לך בכתיבה ולשפץ את זה, האנגלית שלי טובה'. לא הייתי מעורב לא בתכנון, לא בגיוס (החולים), לא היה לי שמץ של קשר עם החברה הזאת, גם לא כספי. דיברתי עם מנכ"ל החברה, פחימה, פעמיים בחיי. בפעם הראשונה כשביקשתי ממנו להסיר את שמי מהברושורים של המוצר, אחרי שעפר שלח שאל אותי אם אני ממליץ על דבש כי השם שלי מופיע, ופערתי זוג עיניים. בפעם השנייה אמרתי לפחימה 'איך אתה לא מתבייש לא להסיר את השם שלי אחרי שהבטחת להסיר'".

עוד אמר פרידמן, כי "מאוד הרגיזה אותי ההתנהלות שלו (של פחימה). אתה יודע, זה פוגע בשם שלי, רואים פרופ' איתן פרידמן ממליץ, אנשים קונים, עם כל הצניעות והענווה. מהרגע שהבנתי דרך עו"ד זידאן שהתביעה נגדו היא למעשה 'תביעת נגד', משכתי את התביעה".

אבל בתצהיר שהגשת לבית המשפט אמרת כי היית בין הרופאים שביצעו את הניסוי הקליני.

"התכוונתי לכתיבת המחקר. יש אנשים שמגייסים חולים, שמחתימים אותם על טופס הסכמה מדעת, יש שעושים את האנליזה הסטטיסטית, ויש אנשים שכותבים. כולם ביצעו מחקר".

אתה מצטער שפירסמת את המאמר?

"אני מצטער שהמאמר לא נעשה בדרך שבה מאמר קליני צריך להתבצע. אני מצטער שהמאמר שימש קרדום בידי מפרסמים זריזים כדי לפרסם דבר שאני לא מאמין שהוא עוזר".

אם אתה לא מאמין שהדבש עוזר, למה בכלל פירסמת את המאמר?

"בבית הספר לרפואה מלמדים אותנו את המשפט האלמותי 'קודם כל אל תזיק'. אני לא חושב שדבש יכול להזיק. אם הוא יכול לעזור, המחקר היה (רק) אינדיקציה ראשונית, אבל כדי להגיע להמלצה הגורפת זה (הניסוי) רחוק מלהיות מושלם, צריך לעשות יותר זמן של מעקב וקבוצת ביקורת, ועם יותר פרמטרים".

אתה שלם עם כתב העת שבו פירסמתם?

"אופי המאמר, ההיקף שלו, הגודל שלו, התכנון שלו התאים בדיוק לכתב העת שזה פורסם בו. אם הייתי מגלה שהדבש הוא באמת תרופה או התערבות יעילה ושהמחקר נעשה על מאות ואלפי חולים על ציר של זמן, היינו שולחים את זה ל'New England Journal of Medicine' (אחד מכתבי העת הרפואיים המובילים בעולם)".

בתגובה שמסר פרידמן בכתב, ביקש להבהיר כי "הניסוי בוצע בזיו ולא בשיבא, ולכן לא היה לי כל צורך לבקש או לקבל את אישורה של ועדת הלסינקי. מעולם לא הייתי שותף לתכנון הניסוי או לביצועו בשטח וממילא לא חשבתי לוודא אם יש או אין אישור. איני רואה כל סתירה בין מה שאמרתי לוועדת החקירה של משרד הבריאות לנושא מעורבותי, לבין מה שנאמר בתצהיר שלי כעד ראשי (איני שותף לתביעה). אני מגיע בהתנדבות זה שבע שנים וחצי לזיו, לא כדי לערוך ניסויים קליניים אלא כדי לערוך ייעוצים אונקוגנטיים".

עוד מסר פרופ' פרידמן, כי "את שמי שלי הסרתי מכתב התביעה נגד חברת 'צוף' ב-2007, כשלמדתי שלמעשה מדובר בכתב הגנה של פרופ' זידאן כנגד תביעתה של 'צוף' נגדו. חברת 'צוף' לא תבעה אותי אישית מעולם".

לגבי פרסום המחקר בכתב העת "Medical Oncology", מסר פרידמן כי "חלק מ'עריכת המחקר' הוא אנליזה של תוצאות וכתיבתה בצורה שתאפשר קריאה לוגית ורציפה, כדי להניח לקורא הנבון להבין מהו הניסוי ומהן המסקנות - וזו אכן היתה מידת מעורבותי במחקר. איכותו של עיתון רפואי נמדדת במדד הקרוי Impact Factor. במדד זה העיתון הנדון מקבל ציון נמוך. לשם השוואה, ניקודו של עיתון מהסוג של 'ניו אינגלנד' (מהעיתונים הרפואיים היוקרתיים בעולם) הוא גבוה בהרבה. הבדל זה הוא שמאפשר לי לעמוד מאחורי האמירה הבוטה ב'כלבוטק'. בחירת העיתון לא היתה שלי אלא של פרופ' זידאן".

עוד מסר פרידמן, כי "תרומתי למאמר היתה עריכה בצורה רציפה ורהוטה מתוך הכרת המגבלות המובנות בו: חוסר קבוצת ביקורת, מעקב קצר טווח, חוסר השוואה לסוגי דבש אחרים. משיחותי עם ועדת החקירה של משרד הבריאות גם לאחר השלמת החקירה לא נשמע לי שיש להם כל עניין או טענה אישית כלפי בנושא המחקר. מי יודע, אולי אם יפשפש מר רזניק היטב בעברי יוכל אולי לגלות שאני אישית אחראי גם לצליבתו של ישו וגם לרצח ארלוזורוב?!"

זידאן הגיב על פרטי הפרשה בשיחה טלפונית.

פרופ' זידאן, האם יש דברים שהיית עושה אחרת בפרשת לייף מל? יש דברים שאתה מצטער עליהם?

"אני לא מצטער על שום דבר, אלא על דבר אחד - שלא היה הסכם כתוב איתם שלפיו הם היו חייבים לעשות את הניסוי השני על מספר גדול יותר של חולים, ואז לפרסם את הדבש לקהל הרחב. אפילו אחרי חמישה חודשים שביקשנו לא להשתמש בשם שלי עדיין הופיע שמי על העלונים".

לגבי הבחירה בפרסום המאמר בכתב העת "Medical Oncology", אמר זידאן כי המחקר שביצע הוא רק מחקר קטן שלא יתקבל בעיתון "פירסט קלאס", לעומת מחקר גדול יותר שהיה כולל השוואה בין הדבש הזה לדבש אחר. לגבי ממצאי החקירה של משרד הבריאות, על כך שהניסוי נערך על ידו ללא אישור ועדת הלסינקי, אמר זידאן: "לא ידענו ועשינו טעות, אבל הטעות נבעה מכך שהניסוי נערך במוצר מזון שנמצא על המדף וכל אחד יכול לקנות. לא מדובר בניסוי של תרופה חדשה על בני אדם".

האם חולים בניסוי לייף מל חתמו על טופס הסכמה להשתתפות במחקר?

"לא, לא היה צורך. אמרו לי שזה מוצר מזון ולא צריך. זה היה יותר סקר ולא מחקר".

אולם בהמשך אמר זידאן דברים סותרים לפיהם, "החולים חתמו על טופס הסכמה שהם מוכנים לקחת את הדבש, ואין להם סוכרת או מחלות אחרות. אנחנו כתבנו שזה מוצר מזון ולא צריך אישור הלסינקי". לאחר מכן נתן גרסה שלישית, לפיה "לא כתבנו שום דבר. החוקרים אמרו בעל פה שהחולים נכנסים, ויש כאלה שחתמו בתיקים וזה הכל".

על הדרישה לפיצוי של 2 מיליון שקל מחברת "צוף" אמר זידאן שזו היתה דרישה ל"צורך בית המשפט", ואם החברה היתה מורידה את השמות שלנו מההתחלה ומתנצלת או אם היו כותבים כי צריך לעשות עוד מחקר עם מספר גדול יותר של חולים כדי לאמת את המסקנות של המחקר ולבדוק אותן מול סוגי דבש נוספים, היינו מורידים את התביעה שלנו מחר בבוקר".

***

ועם הדבש של לייף מל, בא התיאבון. שלושה ניסויים חדשים במוצרי דבש מתקיימים בימים אלה בארץ. פרופ' זידאן עצמו עורך בשנה האחרונה בזיו ניסוי בדבש מיוחד מתוצרת קיבוץ שמיר בגליל העליון לחולי סרטן, גם הוא לצורך בדיקת השפעתו על תופעות הלוואי הקשות של כימותרפיה על מערכת הדם. הפעם, קיבל הניסוי את כל האישורים החוקיים.

בבית החולים רמב"ם בחיפה נערכים שני ניסויים בלייף מל, שקיבלו את אישור ועדת הלסינקי: במחלקה האונקולוגית עורכת ד"ר גאוגריטה פריד, מנהלת שירות השד במכון האונקולוגי, ניסוי שנועד לבדוק את השפעת הדבש על מרכיבי ספירת הדם בזמן טיפול כימותרפי בחולות סרטן השד ובמכון לאימונולוגיה, אלרגיה ואיידס עורך ד"ר ג'מאל חסון ניסוי שנועד לבדוק את השפעת הדבש על מערכת החיסון של חולי ונשאי איידס. שלושת הניסויים הללו עדיין לא הסתיימו וטרם פורסמו תוצאות ביניים.*

"זיו": איננו עורכים ניסויים ללא אישור

דוברת זיו, יעל שביט, מסרה בתגובה על ממצאי דו"ח משרד הבריאות כי "המסמך לא הגיע לידי הנהלת בית החולים, כולל ההליכים המוזכרים בו. בית החולים קיבל לפני מספר חודשים טיוטה לעיון, ואין אלא להביע תמיהה על הפנייה לתקשורת טרם סיום ההליכים. פרופ' זידאן ובית החולים אינם עורכים 'ניסויים', כפי שאתה מכנה אותם, ללא אישור, וכל האישורים הנדרשים ל'ניסויים' מגובשים להעברה למשרד הבריאות".

עוד מסרה שביט, כי "יש תרבויות רבות המייחסות לדבש תכונות כמו הקלה, חיטוי וכדומה, ואין במידע זה כל חדש. אך הדבש המצוין במסמך שלך אינו תרופה, לא נלקח כתרופה ולא הוצג בצורה זו מאחר שאינו יכול לפתור מחלה קשה כמו סרטן. יש לציין כי פרופ' זידאן הגיש תביעה נגד החברה המייצרת את הדבש המדובר, על שהשתמשה בשמו ללא אישורו בפרוספקט שציינת.

"מוזרה בעיני התלונה נגד זידאן העושה לילות כימים למען חולי הסרטן בצפון, עורך מחקרים המתפרסמים בירחונים נחשבים בעולם והינו מרצה מבוקש. אנו גאים בפעילותו העניפה בתחום. למרות שבשנים הרבות שבהן הוא עוסק בסרטן נותר פרופ' זידאן אנושי וחם לחוליו הרבים, הוא יעשה ועושה את המרב והמיטב עבור חוליו... זידאן לא יהסס לבדוק ולמצוא כל דבר היכול להוות הקלה לחולי הסרטן... זהו רופא העושה כל שביכולתו להקל על חוליו, להם אין ולו תלונה אחת נגדו, אלא רק תשבוחות על המסירות והטיפול המקצועי והאנושי".

משיבא נמסר, כי "כל המתואר בשאלות אינו קשור לשיבא, ולמרכז לא ידוע דבר או חצי דבר על הנכתב בסעיפים אלה". עוד נמסר כי פרופ' פרידמן מתנדב יום בחודש למתן יעוץ אונקוגנטי בבית החולים בצפת.

מרמב"ם נמסר בשמו של ד"ר משה שטיין, שחתום אף הוא על המאמר, כי "לד"ר שטיין לא היה שום קשר מעשי או תיאורטי למחקר עצמו. כל פועלו של ד"ר שטיין היה, לאחר פנייה שנעשתה אליו על ידי פרופ' זידאן לסייע בשכתוב המדעי בשפה האנגלית של המאמר. בעקבות הסיוע הלשוני שנתן הוסף שמו לצוות הכותבים כפי שנהוג בנימוס ההדדי בין רופאים וחוקרים".

איור: ערן מנדל


אריק פחימה (משמאל) וד"ר אלכסנדר גורשיט. צנצנת קטנה ויקרה