בית קברות   אום מחמוד דוחפת את דלת העץ הירוקה, כאילו שהחדר המסתתר מאחוריה דומה לכל חדר אחר בביתה הצנוע. "כאן קבור הפאשה", היא אומרת, ומצביעה לאזור מוקף שרשרת, שרצפתו מכוסה פרחים שהתייבשו זה מכבר. חריטה מיוחדת חושפת פרטים על התא, שבמקומו הייתם מצפים לגלות שולחן פינת אוכל. מדובר במקום משכבו של עלה-עדין פאשה, מפקד בצבא המצרי ו"שליט סודאן", שמת ב-1887.

מחמוד ממשיכה בסיור בביתה כאילו אין בו דבר חריג. "רבים נוספים קבורים כאן", אומרת האשה החסונה בת ה-64, תוך שהיא מצביעה לאזור מוגבה באותו החדר, ומוסיפה שאינה יודעת בדיוק כמה גוויות קבורות מתחת לרצפת המלט. ברור ששם, לפי ההיררכיה שהיתה באותה תקופה, קבורים קרובי משפחה של הפאשה בעלי מעמד נחות. מעל לפני הקרקע לא מצויים שמות או פרחים שמציינים את הנקודה המדויקת בה נקברו. פיסת אדמה נותרה נקייה ממלט, כדי שניתן יהיה לקבור בה מתים נוספים.

ביתה של מחמוד הוא למעשה מוזוליאום. יחד עם בעלה וחמשת ילדיהם, היא מתגוררת בחדרים שנבנו במקור לטובת השומרים והמבקרים בקברו של הפאשה. היא גרה כאן כל חייה - אחיה ומשפחתו גרים בחלק אחר של מתחם הקבר - ולא רואה בכך עניין חריג. "זה רגיל", היא מושכת בכתפיה. "אנשים תוהים, 'את גרה בבית קברות?'. הם לא מבינים שזאת בסך הכל עוד שכונה".

ואכן, מצבה של המשפחה הזאת רחוק מלהיות חריג. מזה עשורים, בית הקברות הצפוני של קהיר - אזור מוקף חומה מהתקופה הממלוכית הידוע בשם "עיר המתים" - מהווה בית לעשרות אלפי אנשים חיים. מתחמי הקבר, שמגיעים לעתים לגדלים עצומים ומכילים גוויות מהמאה ה-14 ואילך, הפכו לביתם של רבים מהעניים בבירת מצרים. כדי להתגבר על הצפיפות והאבטלה שהפכו למגפה בעיר, המונה כ-16 מיליון תושבים, הם חיים בין המתים. "זה המקום היחיד שבו אנחנו יכולים לחיות בחינם. אין לנו את הכסף לחיות בשום מקום אחר, הממשלה לא נותנת לנו דבר ועלי לטפל במשפחתי", מסביר נאסר אחמד אל-סאודי, בן 56 ואב לארבעה, שגר בבית הכולל ארבע מצבות. בנוסף למגורים חינם, הוא מקבל מדי חודש כ-30 דולר ממשפחות המתים כדי לטפל בקברים. אחרים דווקא משלמים שכר דירה, אבל נמוך מאוד - דולרים בודדים בחודש.

"אני לא שמחה לחיות בין קברים. החיים בקרב מתים אינם משמחים ביותר, אבל מה כבר אפשר לעשות?", אומרת נגאט איסמעיל, בת 70, שכבר 25 שנה חולקת את ביתה עם גוויותיהם של סרן מוסטפה סאדק ועשרות מקרובי משפחתו. עמה גרים בנה, בתה ומשפחותיהם, והם נהנים גם מפלאי הטכנולוגיה המודרנית, כמו צלחת לוויין ומחשב בו משתמשת נכדתה, שלומדת עריכת דין.

חלקים ממתקן המוות העצום הזה מלאי חיים. ילדים בתלבושת אחידה חוזרים מבית ספר המצוי סמוך לבית הקברות, כשהם מקפצים בקלילות לאורך שבילי העפר ובין תאי הקבורה, ומתכופפים כדי לחצות את קווי החשמל וחוטי הכביסה המתוחים בין הקברים. איש אינו יודע מהו מספרם המדויק של האנשים החיים בעיר המתים, מאחר שבפועל עיריית קהיר מתעלמת מהתושבים, שנאלצים לגנוב חשמל משכונות סמוכות. מים קל יותר להשיג, מאחר שכמעט לכל מוזוליאום יש באר משלו.

למרות הצפיפות, בעיר המתים נשמרת שלווה המזכירה בית קברות. הרחובות הם למעשה שבילים צרים ורוב המכוניות לא יכולות לעבור בהם, דבר שהופך את האזור ליחיד בקהיר שאינו סובל מרעש צופרים בלתי פוסק. התושבים אף טוענים כי זהו המקום הכי בטוח בבירה. אל-סאודי מספר כי על אף הגנבים שמדי פעם מגיעים לבית הקברות כדי לחפש גרוטאות מתכת, נדיר להיתקל בפשיעה אלימה.

למרות שהמקומיים לועגים לאגדות המספרות על מתים שמהלכים ברחובות במהלך הלילה, אבו מוחמד, אדם בן 76 שחולק את ביתו עם "40 או 50" גוויות שקבורות בקירות, אומר כי הוא מסוגל להבין מדוע אנשים מבחוץ מוצאים את החיים בבית הקברות כל כך מוזרים. אביו העביר את משפחתו לעיר המתים כשאבו מוחמד היה בן ארבע בלבד. בתחילה הוא היה כל כך מבוהל שסרב ללכת ממקום למקום אם לא היה אדם אחר בטווח ראייתו. "כשהגענו לכאן פחדתי מאוד, אבל לאורך השנים התרגלתי לשחק בחול שבו אנשים ייקברו. התרגלתי, ועכשיו אני לא מרגיש דבר", הוא אומר.

אבו מוחמד מהווה דמות נדירה בעיר המתים, מאחר שגר במשך תקופה קצרה באזור אחר במצרים. רוב תושבי המקום נולדו בבית הקברות, נישאו בבית הקברות וגידלו את משפחתם כפי שחיו בעצמם, כאילו מדובר בשכונה רגילה לחלוטין בקהיר. "אני לא אוהב להתרחק מהמקום, אני מעדיף להיות כאן. פה נולדתי, פה אני עובד ופה אני חי", אומר עבדל עזיז פראג', חופר קברים בן 47, שגם מנהל את המכולת המקומית המצויה בביתן השמירה של בית הקברות. "אפילו אם היו מציעים לי דירה במקום אחר, הייתי מסרב לעזוב. אמי ואבי קבורים כאן ואני לא מתכוון לעזוב אותם. גם אני אקבר כאן".

לא כל האנשים שתמצאו כאן הם תושבים. לעיר המתים מגיעים תיירים, וצ'נהנדה קארים, שמבקרת במקום מאז ימיה כסטודנטית בשנות השישים, מביאה עמה כיום את תלמידיה בקורס לאמנות באוניברסיטה כדי לחזות בארכיטקטורה הייחודית. "למקום כבר אין תחושה של בית קברות, כי כל כך הרבה אנשים חיים שם", היא אומרת. "אם באים בערבים מגלים שיש שם חתונות ואנשים פשוט חיים את חייהם. חלק מתלמידיי המומים, הם לא יודעים שדבר כזה קיים בקהיר. אחרים מתחילים להבין את פניה הרבות של מצרים".

סוגרים פינה יותר מחמישה מיליון מתושבי מצרים חיים בבתי קברות, בין חצי מיליון למיליון מהם קוראים ל"עיר המתים" בית בחלק הצפוני של "עיר המתים" מצוי בית קברות שהקימה ממשלת מצרים עבור הרוגי מלחמות ששת הימים ויום כיפור "עיר המתים" שימש לאורך השנים כשמם של סרט אימה בריטי, משחק מחשב, מספר ספרים ואפילו שיר של להקת רוק פינית

עיר המתים בקהיר. למקום כבר אין תחושה של בית קברות. אם באים בערבים מגלים שיש אפילו חתונות