מסמכים סודיים של צהל: הרמטכ"ל וצמרת צה"ל אישרו לחסל מבוקשים וחפים מפשע - כללי - הארץ
המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שחזרו סיסמה

מסמכים סודיים של צהל: הרמטכ"ל וצמרת צה"ל אישרו לחסל מבוקשים וחפים מפשע

מסמכים סודיים שהגיעו לידי מוסף "הארץ" חושפים: צה"ל נתן אור ירוק להרג מבוקשים בגדה, גם כשלכאורה ניתן היה לעצור אותם * הרמטכ"ל וצמרת פיקוד מרכז התירו להרוג חפים מפשע, ודחו טיפול ב"פצצה מתקתקת" בשל ביקור מזכירת המדינה האמריקאית * "עזוב אותי מהנחיות בג"ץ", אומר ל"הארץ" אלוף הפיקוד (במיל') יאיר נוה, "אני רוצה שיפגעו במבוקש ישר, בלי להתמזמז"

ההודעה שהוציא דובר צה"ל ב-20 ביוני 2007 היתה סטנדרטית: "שני מחבלים חמושים, המשתייכים לארגון הטרור הג'יהאד האיסלאמי, נהרגו הלילה במהלך פעילות משותפת של צה"ל ושל כוח מיוחד של משמר הגבול בכפר דן, צפונית-מערבית לג'נין. שני המחבלים, זיאד צובחי מחמד מלאישה ואברהים אחמד עבד אל-לטיף עאבד, פתחו באש לעבר הכוח במהלך פעילותו. בתגובה ביצע הכוח לעברם ירי שממנו נהרגו המחבלים. על גופותיהם נמצאו שני רובים מסוג אם-16, אקדח ותחמושת. עוד נודע כי המחבלים היו מעורבים בתכנון פיגועי התאבדות בעורף ישראל, בהם ניסיון הפיגוע בראשון לציון בפברואר האחרון".

ההודעה הלקונית הזאת מתעלמת מפרט מהותי אחד: מלאישה היה יעד לחיסול. דינו נגזר חודשים ספורים קודם לכן, בחדרו של אלוף פיקוד המרכז אז, יאיר נוה. מבחינת הציבור, לעומת זאת, החיסול המוצהר האחרון שביצע צה"ל בגדה המערבית התבצע בכלל באוגוסט 2006 - שנה שבסופה קבע בג"ץ קריטריונים בעניין מדיניות החיסולים בשטחים.

תחקיר מוסף "הארץ" חושף דיונים מבצעיים, שבהם הוכרע גורלם של מבוקשים ושל חפים מפשע תוך התעלמות לכאורה מהחלטות בג"ץ. כן מתגלה כי צה"ל אישר תוכניות התנקשות בגדה גם כשניתן היה לכאורה לעצור את המבוקשים, וכי בטרמינולוגיה צבאית קרה מאשרים הדרגים הבכירים ביותר בצה"ל מראש, בכתב, פגיעה בחפים מפשע במהלך מבצעי התנקשות. בנוסף, מתברר כי חיסולו של יעד המהווה מבחינת מערכת הביטחון חלק מ"תשתית מתקתקת" נדחה, כי תוכנן להתבצע בסמוך לביקורה של אישיות אמריקאית בכירה.

כמו כן, מתגלה כי במבצעי חיסול שנערכו טרם החלטת בג"ץ - וזאת בניגוד לכאורה להצהרת המדינה בבית המשפט - הסייגים שהוטלו על הכוחות המבצעים היו מינוריים, וכי החל ממתן פסק הדין מעודכנים נציגי הפרקליטות הצבאית, שמעולם לא אמרו במפורש אם הם נותנים ייעוץ משפטי בכל התנקשות, באישורי התוכניות.

משפטנים בכירים שהתבקשו להתייחס למסמכים, קובעים כי צה"ל פועל בניגוד לפסיקת בג"ץ. "מוסרית זה עניין קשה מאוד", אמר ל"הארץ" פרופ' מרדכי קרמניצר. "המחשבה שיש אנשים שמתכנסים מאחורי מכתבה וחורצים את דינו של מישהו למוות היא מחשבה מפחידה".

לחסל שני נוספים (לכל היותר)

שני שמות הקוד הנפוצים בצה"ל לחיסולים הם פעמו"ן (פגיעה/פעילות מונעת) וסכו"ם (סיכול ממוקד). כאמור, בשנתיים וחצי האחרונות צה"ל לא הצהיר שביצע סיכולים בגדה המערבית, וכשנהרגו מבוקשים בגדה גרסו הדיווחים הרשמיים כי מדובר ב"מבצעי מעצר" או ב"חילופי אש". כך דווח גם במקרה שבו נהרגו עבד ומלאישה - שכעת נחשף כי בעצם היוו יעד מוקדם לחיסול.

ב-28 במארס 2007 כונסו בלשכתו של נוה נציג השב"כ, נציג הימ"מ וכמה קצינים מפיקוד המרכז. על הפרק עמד מבצע "שני מגדלים" - המבצע לפגיעה במלאישה. "המשימה", קבע אלוף הפיקוד, "היא מעצר", אך "במידה וההפללה (הזיהוי) היא של אחד מבכירי הגא"פ (ג'יהאד איסלאמי פלסטיני): וואליד עובייד, זיאד מלאישה, אדהם יונס, יש אישור לכוח לבצע יירוט וזאת על פי הערכת מצב במהלך ביצוע המשימה". נוה לא אישר לכוחותיו לבצע חיסול אם לצד המבוקש יהיו נשים או ילדים והבהיר ש"במידה וישנם נשים וילדים ברכב, השיטה היא מעצר".

ב-12 באפריל כינס נוה דיון נוסף בעניינו של מלאישה. הפעם קבע כי יש אישור לבצע את החיסול על היעד ועל "עוד שני נוספים לכל היותר". ביום המפגש אצל נוה כונסו שני דיונים נוספים בעניין, האחד בראשותו של ראש אגף המבצעים, האלוף טל רוסו, במהלכו אישר רוסו לבצע את המבצע גם אם ברכב יהיה אדם בלתי מזוהה אחד. הדיון השני התכנס בראשותו של ראש חטיבת המבצעים, תא"ל סמי תורג'מן. בישיבה הוצגו התוכניות ל"פעמו"ן" במלאישה ורח"ט המבצעים הסביר כי "פגיעה מונעת באיו"ש היא מופע חריג... (היא) יכולה להיתפס כניסיון לפגוע בניסיונות הייצוב, מכאן שנדרשת רגישות למינימום פגיעה סביבתית. צריך לעשות הכל שלא תהיה פגיעה בבלתי מעורבים". יעד המבצע, הוסיף, "מוביל תשתית מתקתקת ועומד בקריטריונים הנדרשים לפגיעה מונעת".

בשלב זה פירט תורג'מן את תנאי ההפללה (זיהוי) של מלאישה, וקבע שרק אם יתקיימו יינתן אור ירוק לביצוע החיסול. הוא הוסיף כי אסור שהמבצע יסתיים בהריגתם של יותר מחמישה אנשים (כולל נהג הרכב). לגבי סוגיית עיתוי המבצע אמר, כי "לאור המופעים המדיניים הצפויים, פגישת ראש הממשלה עם אבו מאזן וביקור שר ההגנה האמריקאי, ממליץ (על)... ביצוע לאחר מכן". בדיון התייחס תורג'מן גם לפסיקת בג"ץ בדבר מינוי ועדה שתפקידה יהיה לבדוק בדיעבד סיכולים ממוקדים, ואמר כי לנוכח הנחיות בג"ץ בנושא יש לתעד את המבצע.

למחרת הועלה המבצע לאישורו של הרמטכ"ל, גבי אשכנזי. בלשכתו התכנסו מספר מצומצם של קצינים בכירים, בהם סגנו, ראש אגף המבצעים, ראש חטיבת המבצעים, הפרקליט הצבאי הראשי, נציג פיקוד מרכז ונציג השב"כ. במסמך המסכם את הפגישה נאמר שאשכנזי "הדגיש כי בשל הוראות בג"ץ על הקמת ועדה מקצועית בנושא סכו"ם, יש לסכם את הרכב הוועדה עם השב"כ בהקדם האפשרי". על אף שמלאישה הוגדר כחלק מתשתית מתקתקת, גם אשכנזי היה מוטרד מתזמון הפעולה ואמר כי "לאור הפגישות המדיניות הצפויות להתקיים במהלך השבוע, יש לשקול מחדש את מועד הביצוע". אשכנזי אסר לתקוף את הרכב שבו ייסע מלאישה אם יתגלה שיש בו "יותר מנוסע אחד בלמ"ז (בלתי מזוהה)". לאישור מבצע החיסול אצל הרמטכ"ל הוקצו 20 דקות.

חודשיים אחרי שאושרה תוכנית "שני מגדלים", והרבה אחרי הביקורים והפגישות המדיניות שהתקיימו בשבוע השני של אפריל 2007, בוצעה הפעולה שבה נהרג מלאישה באזור ג'נין. ארגון בצלם גבה אז את עדותו של אחד משכניו של מלאישה, חוסאם ד'יב מוחמד מרעי, ומדבריו עלה כי ייתכן שחיילי צה"ל ביצעו במבוקש וידוא הריגה: "התחלתי לשמוע קולות קריאה לעזרה... נעמדתי בסמוך לחלון המשקיף על החצר ופתחתי חלק קטן של החלון. ראיתי אדם על הרצפה, במרחק של 20 מטרים בערך מהבית שלי, זה היה הפצוע שקרא לעזרה... כעבור כמה דקות ראיתי כחמישה חיילים נושאים רובים, מתוכם אחד שמחזיק אקדח. החיילים חיפשו בכיסים של אדם נוסף שהביאו, בעוד שחייל אחר או שניים בעטו באדם שאני חושב שהיה פצוע. תוך כדי כך, כנראה שהחיילים הבחינו בנוכחות שלי והם ירו אש לכיוון שלנו. ישבתי על הרצפה... בינתיים שמעתי קולות של שניים-שלושה קליעים שהקול שלהם שונה מהקולות של הירי מקודם. אני חושב שהחייל שהחזיק אקדח הוא זה שירה אש. לאחר מכן, לא שמעתי קולות של אנקה וקריאה לעזרה מצד הצעיר".

רישיון להרוג

דובר צה"ל מסרב לחשוף נתונים מדויקים על מספר החיסולים שבוצעו מאז תחילת האינתיפאדה: "סוגיית הסיכולים הממוקדים מרוכזת בידי שירות הביטחון הכללי". מהשב"כ נמסר, כי הוא "אינו מפרסם נתונים מסוג זה". על פי נתוני ארגון בצלם, מאז תחילת האינתיפאדה השנייה ועד סוף אוקטובר 2008 התנקש צה"ל בחייהם של 232 פלסטינים, בפעולות שבהן נהרגו גם 154 אזרחים שלא היוו יעד לחיסול.

בתחילת 2002 עתרו עורכי הדין אביגדור פלדמן ומיכאל ספרד לבג"ץ נגד מדיניות החיסולים, מטעם הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל וארגון Law. כמעט חמש שנים אחר כך, ב-14 בדצמבר 2006, פירסם נשיא בית המשפט, השופט אהרן ברק, את החלטתו. ברק, בהסכמת השופטים דורית ביניש ואליעזר ריבלין, דחה את העתירה ולא שלל את חוקיותה של מדיניות החיסולים של צה"ל בשטחים. "לא ניתן לקבוע מראש שכל סיכול ממוקד אסור על פי המשפט הבינלאומי, כשם שלא ניתן לקבוע מראש שכל סיכול ממוקד מותר על פי המשפט הבינלאומי", קבע בפסק הדין האחרון שפירסם ב-28 שנות כהונתו בעליון.

על פי פסיקת בג"ץ, נדרש מידע מבוסס היטב ומשכנע כדי לסווג אזרח לקבוצת האזרחים המבצעים פעולות איבה; אין לבצע באדם התנקשות אם ניתן לנקוט נגדו אמצעי שפגיעתו פחותה, ואין לפגוע בו במידה העולה על הנדרש לצרכים הביטחוניים. כלומר, אין להתנקש באדם אם ניתן לעצרו, לחקרו ולהעמידו לדין. עם זאת, אם המעצר כרוך בסיכון חמור לחיי החיילים, אין צורך לנקוט אמצעי זה; לאחר ביצוע כל התנקשות יש לערוך בדיקה יסודית ועצמאית באשר למידת הדיוק, באשר לזהותו כפעיל טרור ובמקרה של טעות בזיהוי, יש לשקול תשלום פיצויים; יש להימנע ככל האפשר מפגיעה באזרחים תמימים אגב התנקשות ו"פגיעה נלווית באזרחים תמימים תהיה חוקית רק אם היא עומדת בדרישות המידתיות", קבע ברק.

ברק קובע כי "ניתן לירות לעברו של מחבל היורה ממרפסת ביתו על חיילים או אזרחים, אף אם כתוצאה מכך עלול להיפגע אזרח תמים העובר בסמיכות. פגיעה מעין זו באזרח תמים תעמוד בדרישות המידתיות. לא כן אם הבית יופצץ מהאוויר ועשרות דייריו ועוברי אורח ייפגעו". לדבריו, "המאבק בטרור הפך את הדמוקרטיה שלנו ל'דמוקרטיה מתגוננת' או 'דמוקרטיה לוחמת'. עם זאת, אסור שמאבק זה ישלול ממשטרנו את אופיו הדמוקרטי".

בהתייחסו למסמכים המופיעים בתחקיר אומר הפרופסור למשפט בינלאומי, דוד קרצ'מר: "מתברר כי בניגוד גמור לפסיקת בג"ץ ישנם מקרים שבהם יש הוראה לחסל אדם כאשר ניתן לעצרו. אישור מראש להרוג גם אזרחים שאינם נוטלים חלק בפעולות איבה מוסיף חטא על פשע. עקרון המידתיות, שלפיו אם פוגעים במטרה צבאית פגיעה נלווית באזרחים לא תהיה בלתי חוקית, אינו חל במקרה שבו הפגיעה עצמה היא בלתי חוקית - כגון במקרה שבו יש חובה, לפי פסיקת בג"ץ, לעצור את החשוד".

פרופ' מרדכי קרמניצר אומר: "ברור לפי פסיקת בג"ץ שבמקום שבו ניתן לבצע מעצר צריך לבצע מעצר ולהימנע ממה שנקרא 'סיכול ממוקד' ואני קורא לו 'הריגה מונעת'. חלק לא קטן מיהודה ושומרון נמצא בשליטה אפקטיווית של צה"ל, ולדעתי בשטח שכזה לא בא בחשבון לנקוט הריגה מונעת. הפירוש המצמצם שאני מציע למשפט הבינלאומי הוא שפגיעה חייבת להיות תוך כדי ההשתתפות של אותו אדם בפעולה מסכנת, כי אז אתה בעצם פועל כמו בהגנה עצמית על פי סיטואציה שמתרחשת".

לדברי הפרשן המשפטי משה נגבי: "'בלתי מזוהים' יכולים להיות גם תמימים לגמרי ואתה לכאורה נותן פה היתר להרוג. הבעיה היא הידיעה מראש, כי בדרך כלל בנזק סביבתי מדובר על 'בדיעבד' אבל כאן זו ידיעה כמעט ודאית מראש. זה בעייתי מאוד שניתן היתר להוציא להורג אדם חף מפשע ביודעין. השאלה היא אם זה מידתי. אני חושב שבג"ץ התכוון שלמצב שאולי בתוך גדוד של אנשים יש אחד שהוא חף מפשע, אבל כאן זה אחד על אחד. זה חמור מאוד שמוציאים היתר כשאתה יודע מראש שחמישים אחוז ממי שאתה פוגע בו הוא חף מפשע. דבר כזה בוודאי צריך לעבור דיון ברמה של יועץ משפטי לממשלה ובוודאי צריך להיות ידוע לציבור ולעבור ביקורת ציבורית, ולו רק כדי שמי שחושב שזה בלתי חוקי בעליל יוכל לפנות לבג"ץ".

על העובדה כי חיסולים יכולים להמתין עד לתום מפגשים מדיניים, אומר קרצ'מר: "דחיית מבצע בשל שיקולים מדיניים היא הוכחה חד-משמעית לכך שלא מדובר במצב של 'פצצה מתקתקת'". קרמניצר מוסיף: "על פי ההבנה המשפטית שלי, המקרים האלה (ביצוע סיכול ממוקד) חייבים להיות מקרים שבהם אתה חייב לפעול מיד, ואם זה לא על רקע של צורך מיידי לדעתי זה בניגוד לחוק".

למרות שעברו קרוב לשנתיים מאז פסיקת בג"ץ, טרם הוקמה הוועדה לבדיקת הסיכולים בדיעבד. בשבוע שעבר פירסם אביעד גליקמן ב-ynet שהיועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, פנה לראש הממשלה, אהוד אולמרט, בדרישה להקים בהקדם ועדה שכזאת. "יש הכרח להשלים מהלך זה ללא דיחוי נוסף", כתב מזוז, "מחשש כי המשך העיכוב עלול לעלות כדי ביזיון בית המשפט".

החבר'ה הרעים

יאיר נוה, שכיהן כאלוף פיקוד המרכז בשנים 2005-2007, מאשר בשיחה עמו שלעתים אין ניסיון אמיתי לעצור מבוקשים: "אם הבחור לא מרים ידיים לא נכנסים לסיפורים, נכנסים ישר למגע. אני לא רוצה שיהיו לי סתם נפגעים על שטויות. אם אני יודע שהבחור חמוש והוא פצצה מתקתקת, אז אני רוצה שיפגעו בו ישר בלי להתמזמז. זה לא נוהל פעמו"ן, זה סיפור אחר לגמרי".

לפי המסמכים שבידינו, צה"ל מצהיר שהוא עורך מבצעי מעצרים, למרות שמראש הדברים מוגדרים כמבצעי סיכול ממוקד.

"בזמני לא היה סיכול ממוקד. אף לא אחד, עד כמה שאני זוכר. בעיקרון, מבצעי סיכול ממוקד בפיקוד מרכז לא היו ולא אושרו. מה שהיה אצלי זה שהיתה יכולת להגיע לכולם, לכן כתפיסה אני הייתי נגד, אין מה לעשות סיכול ממוקד. סיכול ממוקד הוא רלוונטי כשאתה לא יכול להגיע למישהו, אבל אם אתה יכול להגיע אליו ולעצור אותו בלילה או להגיע איתו למגע אש, אז זה לא סיכול ממוקד. אני חושב שהיה מבצע (סיכול ממוקד) אחד שהתחלנו אותו עם מסוק וסיימנו עם יחידת אגוז, והיו שם חילופי אש כי הבחור ברח".

יכול להיות שהיו אישורי תוכניות ובסוף המבצע לא התבצע?

"לא. לא היו אצלי בעיקרון דברים כאלה, כי אצלי בכל מבצע היו כוחות מיוחדים שהיו צריכים להגיע ולעצור את הבחור. להגיד לך את האמת, בחלק מהמקומות ידענו א-פריורית שתיפתח אש. אם אתה יודע שאתה עובד מול ג'יהאד איסלאמי או מול חמאסניקים או אפילו מול חלק מהחבר'ה-לצים שהיו בקסבה, אז היה ברור לי שיהיה מגע".

באישור התוכנית לגבי מלאישה קבעת כי המשימה היא מעצר, אך אם ההפללה היא של אחד מבכירי הג'יהאד האיסלאמי יש אישור לכוח לבצע יירוט. מה זה אם לא סיכול ממוקד?

"זה חבר'ה שקיבלנו עליהם אישור עקרוני שהם פצצות מתקתקות. זה חבר'ה שאם היה לנו איתם מגע, כיוון שידענו מראש שהם חמושים, אז ברירת המחדל היתה לא להתחיל לקרוא להם לעצור ואז לראות אם הם בורחים או לא, אלא מיד בהתחלה אם הם לא מרימים ידיים וזורקים את הנשק יוצרים איתם מגע אש. זה לא בגלל שצריך להרוג אותם. זה בגלל שהם גם פצצות מתקתקות וגם חמושים. זו ההנחה".

זו סמנטיקה - אתה בעצם אישרת לירות בהם מהרגע שהם מזוהים.

"אם הם לא מרימים את הידיים מיד בהתחלה. אתה מגיע, צועק להם 'צה"ל, להרים ידיים!' אתה סוגר עליהם. אם החבר'ה עכשיו לא מרימים ידיים אז אתה לא מגלגל סגירה, כריזה. אם אתה מקבל אישור שהחבר'ה עברו את כל האישורים הרלוונטיים, אז אמרנו - 'חברים, אני לא רוצה שתגיעו פה ל'סיר לחץ' (אמצעים המופעלים על ידי צה"ל על מנת לגרום לאדם להסגיר את עצמו). אם הם לא ישר נכנעים אז ישר יוצרים מגע, לטובת זה שלא תיפגעו'. זה הסיפור. זה לא סיכול ממוקד שעכשיו אתה מאשר הוצאה שלהם להורג גם אם הם לא מרימים ידיים".

באישור שנתת לכוחות נאמר שאם יש נשים וילדים המשימה היא מעצר. כלומר, ניתן היה לעצור אותם.

"זה אומר, שאם יש נשים וילדים אנחנו לוקחים על עצמנו עוד סיכון ואומרים לחבר'ה שגם אם יורים עליכם ומתחילים לברוח אתם לא מתחילים לנהל אש, אלא אתה מנסה לעצור את הרכב בכדורים לגלגלים, שם מחסומים".

באישור של אגף המבצעים בעניין מלאישה נאמר שמדובר במבצע פעמו"ן.

"אם הבחור אושר כ'רשאי פעמו"ן', כלומר כרשאי לעשות עליו סיכול ממוקד, אז זו אופרה אחרת".

אבל אז זה סותר את הנחיות בג"ץ, כי השליטה בשטח היא של ישראל ובאישור התוכנית עולה גם אופציית המעצר.

"עזוב אותי מהנחיות בג"ץ, אני לא יודע מתי יצאו הנחיות בג"ץ ומתי לא. אני יודע שסיכול ממוקד מאושר ויוצא נוהל פעמו"ן ואני מקבל את ההוראות מאגף המבצעים".

מה ההבדל בין נוהל פעמו"ן לבין האנשים שאתה מאשר מראש לירות בהם אם הם מזוהים?

"ההבדל הוא שפה אתה אומר 'תרים ידיים - אם לא אני פותח באש', ופה אני לא אומר ומוריד פצצה ממטוס".

בפקודות כלל לא מוזכרת אפשרות של מעצר וניתן אישור לירות אם יש זיהוי של המבוקש.

"לא מכיר נייר כזה".

מדוע באישורי סיכול ממוקד ניתן אישור מראש לפגוע בבלתי מזוהים?

"בשחאדה לא היו אנשים? אבל זה לא שאלות שאתה צריך להפנות אלי. מה שעובר את נושא פעמו"ן עובר אישורים עד ראש הממשלה ומה שמוחלט מוחלט. בדרך כלל החבר'ה האלה הסתובבו עם אנשים רעים לידם, לא עם אנשים טובים".

זילות היתה גם לפני הבג"ץ

בתשובת המדינה לבג"ץ, טרם פסיקתו, נטען כי ביצוע סיכול ממוקד הנו "צעד חריג" הננקט "רק כאשר אין דרך אחרת, פחותה בחומרתה, למימושו... במסגרת ההנחיות המחמירות הללו נקבע כי שעה שקיימות חלופות ריאליות אחרות לפעולה, כגון חלופת מעצר, יש ליישם חלופות אלו". אולם נראה כי הדבר המרכזי ששינתה הפסיקה הוא לא את הפרקטיקה המבצעית, כי אם את הלשון שנוקט צה"ל בתכננו את החיסולים.

ב-13 בדצמבר 2006, יום לפני מתן פסק הדין של בג"ץ, נהרג במחנה הפליטים עין בית עילמא שבאזור שכם המבוקש מוחמד רמאחה. לפי הדיווח שהעביר בזמנו דובר צה"ל לתקשורת, רמאחה נהרג במהלך "מבצע מעצרים" משותף לצה"ל, השב"כ והימ"מ. ל"הארץ" מתברר כעת כי גורלו של רמאחה נחרץ חודש לפני כן, עת כונס בפיקוד המרכז דיון שיוחד למבצע המתוכנן של יחידת מגלן באזור שכם. בדיון הוצגו לנוכחים דגשים מטעמו של האלוף נוה, שקבע כי החמושים המסתובבים באזור קשורים לחוליה של רמאחה ו"יש לפגוע בה". בדיון לא הוצגה כלל האפשרות לנסות לעצור את חברי החוליה והתנאים לפתיחה באש היו זיהוי שני חמושים, פעילות "קונספירטיווית" עם חמוש אחד לפחות או "בהינתן אינדיקציה" להימצאותו של רמאחה בחוליה. כאמור, חודש אחרי הדיון נהרג רמאחה.

חיילי מגלן היו גם אלה שביצעו ב-8 בנובמבר 2006 פעולה בכפר אל-יאמון, שהסתיימה בהריגתם של חמישה פלסטינים - שניים מביניהם לא חמושים. צה"ל, כהרגלו, לא הציג את הפעולה כחיסול, אך בדיעבד מתברר שמשימת הכוח היתה "להתגנב לתוך מרכז הכפר, עד לעמדת תצפית על שטח ההשמדה שאותר מראש, לארוב למחבלים חמושים ולפגוע בהם מטווח קצר".

דוגמה נוספת: בסוף ספטמבר 2006 כינס ראש אגף המבצעים דאז, אלוף גדי אייזנקוט (כיום אלוף פיקוד הצפון), דיון ובו אישר לחסל איש פתח, מומחה לייצור חגורות נפץ באזור שכם. "הגיע זמן לבלגן", נקרא המבצע הזה, שבמסגרתו אישר האלוף לתקוף את האיש "במסגרת נוהל סכו"ם אישים נוכח היותו פצצה מתקתקת". בדיון נאמר רק כי "יש להימנע ככל הניתן מפגיעה בחפים מפשע".

"נראה שמה שקרה בעקבות החלטת בג"ץ הוא בעיקר כיבוס מלים", אומר קרצ'מר, "שימוש בטרמינולוגיה של מעצר כשבפועל מדובר בחיסול". ואילו ספרד אומר: "מי שהעניק לצה"ל רישיון להוציא להורג אזרחים ללא משפט, שלא יתפלא כאשר יחידות המוות שיצר לא מקפידות על מעט המגבלות שהוטלו על מדיניות זו".

גורם צבאי אמר שהשנים הראשונות לאינתיפאדה "היו תקופה שלא היה בה סדר. ירו בערך בכל מה שזז". לדבריו, בשנתיים האחרונות, בייחוד לאחר פסיקת בג"ץ, ההתנהלות בפיקוד המרכז ובחטיבת המבצעים היא שונה מעט, בין השאר כי נציגי הפרקליטות הצבאית "יושבים להם על הצוואר". בהקשר לחשיבות שנותן הצבא לתדמית המדינה ולתזמון פעילותו אמר הגורם, לא בלי מעט ציניות, ש"הקריטריונים לפצצה מתקתקת משתנים אם קונדוליזה רייס נמצאת בארץ".

מבדיקת "הארץ" עולה שמבצעים של צה"ל המוגדרים מראש כמבצעי מעצר ולא כמבצעי חיסול אכן מסתיימים לרוב בסופו של דבר במעצר. עם זאת, יש משהו מטריד שבעת הוראות על מעצר של מבוקש, יש לעתים צורך להבהיר שיש להביא את המבוקש בחיים; כך, למשל, במבצע שתוכנן במאי אשתקד למעצר של פעיל פתח בבית לחם, הגדיר נוה למפקד יחידת המסתערבים דובדבן כי "המשימה הנה משימת מעצר ולא יירוט". אותו פעיל אכן נעצר בחיים.

מתברר גם, כי לא תמיד מהווה נוכחות של ילדים עילה לביטול מבצעים צבאיים. בסוף מארס אשתקד אישר הרמטכ"ל ליחידת המסתערבים דובדבן לבצע מעצר של מבוקש בזמן מסיבת יום ההולדת של אחד מילדיו. "מסיבת גן" היה השם שבחר צה"ל לפעולה זאת.

דובר צה"ל: הכל חוקי

דובר צה"ל מסר: צה"ל ויתר זרועות הביטחון פועלים במשותף במשימת המאבק בגורמי הטרור הפועלים באכזריות נגד מדינת ישראל ואזרחיה. פעילות זו מתבצעת בהתאם לצורכי הביטחון ולדירקטיווה של ממשלת ישראל ובתוך מערכת אישורים סדירה צבאית, ביטחונית ומדינית הכפופה להוראות החוק ולפסיקות בג"ץ.

יעדי המבצע שביצעו כוחות הביטחון ב-20.6.07 היו מחבלים מבכירי ארגון הטרור הג'יהאד האיסלאמי באזור ג'נין, שעסקו בהוצאת פיגועים. לאור האמור, ובשל הסיכון הביטחוני החמור שנשקף מהם, הוגדרו יעדי המבצע, כמקובל, כיעדים מאושרים ל"סיכול ממוקד". במהלך תכנון המבצע נקבע על ידי כלל הדרגים כי אם ישנה אפשרות למעצר היעדים יש להעדיף חלופה זו. עם זאת, הובהר במהלך התכנון כי מעצרם של המבוקשים עלול להיות בלתי ישים בנסיבות מסוימות ומוגדרות של סיכון כוחותינו, ולפיכך תוכננה גם חלופה של פגיעה במבוקשים במטרה להרגם. חלק זה של המבצע תוכנן כפעילות "סיכול ממוקד" לכל דבר ועניין, בהתאם למגבלות ולתנאים שנקבעו על ידי בית המשפט העליון. התכנון אף לווה בייעוץ משפטי, בדומה לפעולות "סיכול ממוקד" אחרות.

הפעולה עלתה בקנה אחד עם חובותיה המשפטיות של ישראל, בכלל זה החובות המשפטיות הנוגעות לביצוע "סיכול ממוקד". גם במקרה זה, נבחנה האפשרות לעצור את יעדי הפעולה, ורק כשהתברר שאפשרות זו אינה ישימה, הוחלט לפגוע בהם.

הטענה בדבר וידוא הריגה במהלך המבצע, אינה מוכרת לצה"ל. אם תתקבל תלונה מבוססת בעניין זה, היא תיבדק לגופה.

החלטות לגבי עיתוי של פעולות ביטחוניות מתקבלות בשל מגוון שיקולים, ביטחוניים ומדיניים, המחייבים לעתים גם דחייה של פעולות לעיתוי הולם ומתאים יותר. אין בכך כדי לגרוע מדחיפות הפעולה או נחיצותה.

כל פעולות הסיכול הממוקד שבוצעו לאחר פסק דינו של בית המשפט העליון יובאו בפני ועדת בדיקה עצמאית, כפי שנקבע בפסק הדין. הקמת הוועדה מצויה באחריות הדרג המדיני, וצה"ל ישתף פעולה עם ועדה זו באופן מלא.

באשר לאירוע מ-13.12.06, המבוקש מוחמד רמאחה, שהיה מעורב בייצור מטענים ובהוצאת פיגועים, אכן אושר בסוף ספטמבר 06' כיעד לסיכול ממוקד, בהתאם להתוויה של בג"ץ, וזאת בשים לב לכך שבאותו מועד לא היתה היתכנות לביצוע מעצר. עם זאת, מספר חודשים לאחר מכן, השתנו התנאים המבצעיים ונוצרה היתכנות למעצר המבוקש, ולפיכך נערך מבצע בשכם למעצרו ולא לסיכולו.

במסגרת דיון לאישור תוכנית מבצע המעצר אצל מפקד פיקוד מרכז דאז, האלוף יאיר נוה, הדגיש האלוף כי המשימה היא לעצור את המבוקש ולפתוח באש על מנת לפגוע רק אם נשקפת סכנת חיים. עוד הדגיש האלוף את החובה להימנעות מפגיעה בבלתי מעורבים, ואם ישנו חשש לפגיעה בנשים וילדים להימנע מביצוע המבצע. לפיכך אין בסיס לטענה כי לא הוצגה בפני הכוחות המבצעים האפשרות לנסות ולעצור את המבוקש.

בליל 7.11.06, במהלך פעילות צה"ל נגד תשתיות הטרור באל-יאמון, התפתחו חילופי אש בין חיילי צה"ל לכעשרה מבוקשים חמושים, חברי תשתית הטרור של התנזים. בחילופי האש נהרגו חמישה מחבלים ובמהלך הפעילות עצרו כוחות צה"ל שלושה מחבלים מבוקשים, שהיו מעורבים בביצוע פיגועי ירי לעבר כוחות צה"ל, ונתפסו מספר כלי נשק. לאחר האירוע ביצע צה"ל מספר תחקירים וכלל הממצאים אף הועברו לעיון הפרקליט הצבאי הראשי. לאחר שבחן את הדברים סבר הפצ"ר כי לא נפל פגם באופן שבו פעל הכוח הצבאי, וכי הירי בוצע על בסיס חשש סביר ומבוסס של חיילי הכוח הצבאי כי נשקפת להם סכנת חיים. *



האלוף במיל' יאיר נוה והרמטכ''ל גבי אשכנזי. המבצע אושר תוך 20 דקות


הלוויתם של מלאישה ועאבד באזור ג'נין. החיסול המוצהר האחרון שביצע צה''ל בגדה התבצע באוגוסט 2006

הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות 01 כאשר שופטים יחליפו אלופים בצה"ל, יוכלו לקבוע איך נלחמים. איציק
  • 14:31
  • 30.05.12

עד אז, אין להם שום זכות להתערב. פרופ' קרמניצר: לערבים מותר לרצוח ישראלים, וצה"ל צריך להילחם בידיים קשורות? "הארץ", הפעם נסחפתם עוד יותר ממה שאתם רגילים בדרך כלל.

  •   צודק לגמרי איציק - צה"ל צריך ליישר קו עם הקוד המוסרי של החמאס אור
    • 12:16
    • 05.07.12

    האמת שזה לא ידרוש יותר מדי מאמץ, אנחנו כמעט שם.

  •   אז בעצם לדבריך ביקורת על צה"ל היא לא לגיטימית אור
    • 12:27
    • 05.07.12

    לאף אחד אסור לרצוח אף אחד, מותק. ההרג היחיד שהוא לגיטימי הוא במסגרת מניעת הרג נוסף. זה שבחמאס מסמנים כיעד פגיעה בנפשם של חפים מפשע, לא אומר שצה"ל צריך לנהוג כמוהו - אמא שלך לא אמרה לך אף פעם - "אל תדרדר לרמה שלהם"?
    איציק, הפעם נסחפת עוד יותר ממה שאתה רגיל בדרך כלל.

02 מי צריך אויבים כאשר יש את בצלם וועתון הארץ למה אתם לא חוקרים בצם השני של הגבול  (לת) יאלי
  • 14:32
  • 30.05.12

03 אם כל הכבוד חמושים זה לא חפים מפשע הגיע הזמן שלא יהיו רק ג'ובניקים במערכת הארץ!!!  (לת) דביר
  • 14:41
  • 30.05.12

04 בלאו צריך לשאת באחריות rehvot
  • 15:14
  • 30.05.12

תחילה בגלל שלא שמר על מקורתיו ובגלל רשלנותו הסגיר את החיילת שגנבה

את החומר הסודי.

מערכת הארץ מוסיפה חט על פשע וממשיכה לפרסם כאן למעלה את החומר הסודי. אני מקווה שרשויות החוק יפעלו גם על המעשים של עיתון הארץ היום גם.

יש פרקליטים בירושלים!!!

05 בג'נין נהרגו חיילים רבים עקב המנעות מפגיעה ב"חפים מפשע" - אך זה לא מנע מכל ה"צדיקים" בישראל ומחוצה לה ללכלך על ישראל הבלתי מוסרית, לפיכך חיילי צהל שמגינים עלינו הם החפים מפשע ובבחירה בין חפים מפשע שלהם לשלנו - אני מעדיף לפגוע בשלהם אם זה על חשבון פגיעה בכוחותינו  (לת) דוד
  • 15:37
  • 30.05.12

06 אורי בלאו אילן
  • 21:25
  • 30.05.12

כל הכבוד לך. חזק ואמץ.

  •   אני רואה שאתה גאה בסמרטוט שהוצאת מחלצייך - מה שאני מציע לך זה הרבה כרטיסיי טלפון כי הוא הולך לבלות הרבה זמן בכלא  (לת) ארגון יוצאי היחידות המובחרות
    • 11:40
    • 05.07.12

07 אתם לא נורמאלים- מתוככם תבוא הרעה- ובדיוק לכתבות מהסוג הזה מתכוון הימין אתם פשוט בוגדים במדינה  (לת) שחור
  • 11:31
  • 05.07.12

08 חופש הדיבור נעצר בדיוק ברגע שהוא מסכן חיים ואנשים- מר בלאו אתה צריך ללכת לכלא על חשיפת מסמכים אלה ברבים  (לת) בן גוריון ראש הממשלה
  • 11:36
  • 05.07.12

09 עיתון הארץ, השמאל הסהרורי וחבריו חיים בלה לה לנד שי
  • 11:46
  • 05.07.12

בגלל התבוסתנות של השמאל הוא הפך זן נכחד, ומצב העיתון כאן הוא ביטוי למצב השמאל - על סף פשיטת רגל...

10 אם היתה אזלת החוק מענישה לא הייתם מפרסמים כתבה מבישה שכזו משה
  • 12:08
  • 05.07.12

אתם לא נורמאליים - אוליי לא ילך לכלא אבל אתם כן כי הוא רק החזיק ברשותו מסמכים אלו ואתם אלו שמרשים לפרסם חומרים סודיים אלה ופה העבירה על החוק

11 אני שמאלני, הומו, מצביע מר"צ, חי במרכז ת"א עם בן זוגי, אוכל סושי יוסי
  • 12:13
  • 05.07.12

ואני חושב שכתבה מסוג זה היא חסרת אחריות
אני מוותר על זכותי לדעת הכל, יש דברים שאין צורך שאדע
כתבה מסוג זה משמשת כנשק נגד המדינה כולה, על כל מגוון תושביה
לו מר בלאו באמת רצה כי תופעות כאלה בצה"ל לא יישנו, מוטב היה כי פונה לאחת מסמכויות הביקורת במדינה - דוגמאת בג"צ, מבקר המדינה, פרקליט המדינה, ועוד...
יש לי ידידה שהיא עיתונאית צעירה בעיתון הארץ. אני מכיר את הצורך שלהם להתקדם\לבסס את מעמדם. כתבים צעירים כאלה עם "אג'נדה".

אח"כ אתה מסתובב בעולם וכולם יורקים עלייך כששומעים שאתה ישראלי

12 הרג סתמי של חפים מפשע נשמע לכאורה רע... אך - היש תשובה חלופית לעצור הרג כזה מצידם ?  (לת) מה ומי ואיך ישמרו עלינו מפניהם ?
  • 13:22
  • 05.07.12