בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ההסלמה הבאה כבר כאן

למרות הרג חייליהם בסיני וההפגנות האנטי-ישראליות בקהיר, שליטי מצרים החדשה מעדיפים לדבוק בהסכמי השלום * למרות תיאוריות הקונספירציה, הפיגוע ליד אילת תוכנן ויצא מרצועת עזה, לפחות בהעלמת עין מצד החמאס * למרות נפילת קדאפי, המרחק בין טריפולי לדמשק עדיין רב

8תגובות

שלל רקטות וטילים נורו לעבר ערי הדרום גם לקראת סוף השבוע הנוכחי, אף שבתחילתו עוד דובר על "תהדיא", מעין הפסקת אש. אולם מדובר ברגיעה מסוג חדש, עם כללי משחק חדשים - לא דומים לאלה שהתקבלו בעקבות מבצע "עופרת יצוקה". כשיש לישראל הזדמנות מבצעית לתקוף, היא עושה זאת, כמו במקרה של איסמעיל אל-אסמר, פעיל הג'יהאד האיסלאמי שנהרג שלשום בתקיפה מהאוויר, פעולה שהביאה להתלקחות מחודשת; ואילו הארגונים הפלסטיניים מגיבים מיד בירי רקטות לעבר ערים מרכזיות כמו באר שבע ואשדוד ואינם מסתפקים עוד ביישובי "עוטף עזה".

הכללים הללו הוגדרו, בין היתר, בעקבות החלטת הדרג המדיני בסוף השבוע להימנע מתגובה נחרצת נגד החמאס. זאת, כדי למנוע הסלמה מול עזה ערב הדיון באו"ם על ההכרה במדינה פלסטינית - וכדי למנוע עימות עם מצרים, שבה המצב הפנימי-פוליטי רגיש.

אך האם, באופן אירוני, דווקא החשש מהסתבכות לקראת ספטמבר עשוי לגרום להסתבכות גדולה עוד יותר? לפי דיווח בגלי צה"ל אתמול, היה בידי השב"כ מידע שיכל להביא לסיכול הפיגוע בגבול ישראל-מצרים. אבל, נאמר בדיווח, צה"ל והדרג המדיני נקטו משנה זהירות ולא שעו להמלצת השב"כ לעשות כן, כדי שלא להסתכן במשבר מדיני עם קהיר.

איש הדגל

בקהיר צפויה היום אחת ההפגנות הגדולות ביותר נגד ישראל שידעה מצרים בשנים האחרונות. המארגנים ישובו ויקראו לגרש את שגריר ישראל בקהיר - דרישה שעלתה בעקבות הפיגוע בגבול ישראל-מצרים ביום חמישי שעבר, שבו נהרגו שישה חיילים מצרים. ובכל זאת, הדרישה של מצרים להתנצלות ישראלית בעקבות הרג החיילים רחוקה מלהיות צודקת.

לא ברור על מה ולמה ציפו בקהיר להתנצלות. מקורות ביטחוניים מצרים הם שחשפו השבוע, כי לפחות שלושה מהמחבלים שהיו מעורבים בפיגוע בכביש 12 היו אזרחים מצרים. יתרה מכך, מבדיקת "הארץ" עולה חשד כי הפיגוע, שבו השתתפו ארבע חוליות מחבלים ובהן למעלה מעשרה חמושים שהרגו שמונה ישראלים וירו טילים, תוכנן ובוצע לא רק מתחת לאפם של שוטרים מצרים, אלא גם תוך שיתוף פעולה מסוים מצד השוטרים הללו. אחד החשדות שעולים מבדיקת ההכנות לפיגוע הוא, שכמה מהשוטרים זכו לתשלום נדיב מהמחבלים כדי שיעלימו עין ממה שהתרחש ממש מתחת לעמדה המצרית בגבול.

הפיגוע באילת: שלב אחר שלב

עם זאת, מכאן אין להבין שהממשל החדש במצרים מעוניין בתקריות נוספות מעין אלה. גם בקהיר כנראה הבינו מה אירע ומיהרו לרדת מהעץ הגבוה שעליו טיפסו עם הצגת הדרישה להתנצלות. שר החוץ המצרי, מוחמד כאמל עמר, הסביר שנוכחות השגריר המצרי בתל אביב משרתת את האינטרסים המצריים, ובמקביל אפילו כלי התקשורת בקהיר פירסמו עדויות בדבר מעורבות מצרים בפיגוע. בסופו של דבר נראה כי האינטרס של שתי המדינות גבר על קולות מתלהמים של המון מוסת בקהיר.

לציבור המצרי אמנם היה גיבור ליום אחד, "איש הדגל" אחמד שחאת - שטיפס 13 קומות בחזית בניין השגרירות הישראלית בגיזה, קהיר, הגיע לגג והוריד ממנו את דגל ישראל. נכון גם, שבהפגנה ליד השגרירות בתחילת השבוע קראו אלפים לביטול הסכמי השלום עם ישראל. בשורה התחתונה, הרושם הוא שמקבלי ההחלטות במצרים החדשה מבינים שיש גבול גם לקשב שניתן לקהל מפגינים, בוודאי בשעה ששאלת שרידותה הכלכלית של מצרים תלויה לא מעט בנכונות האמריקאית להזרים מיליארדי דולרים לשוק המצרי.

אחת הבעיות הקשות שעמן מתמודדת מצרים בימים אלה היא אובדן ההכנסות מתיירות, שהיתה בעבר הענף הקריטי ביותר לכלכלת המדינה. חצי האי סיני, שעד זה לא כבר משך מבקרים מכל העולם, ובעיקר מישראל, נהפך עיר מקלט למאות פעילים של ארגוני ג'יהאד עולמי. גם בקהיר מודעים לכך. זה גם ההסבר לדחיפות שבה נשלחו אלף חיילים, בליווי שריוניות, בניסיון להשיב לצבא המצרי שליטה מסוימת, לפחות בנקודות המפתח של סיני: אל-עריש, רפיח ושארם א-שייח.

במובנים רבים, גודל השטח שבו מדובר אינו מאפשר למצרים להשתלט על כל חצי האי. לכן הם מתמקדים בערים הללו. השבטים הבדוויים, בינתיים, פוסחים על שני הסעיפים. חלקם משתפים פעולה עם השלטונות המצריים, אחרים עם גורמי אל-קאעדה או ישויות אחרות וחלקם משתפים פעולה עם כולם. ממשלת מצרים מנסה להשיב לעצמה את השליטה בסיני באמצעות תוכנית לשיקום הבדווים בחצי האי. לא ברור כלל אם המאמץ הזה, שכולל השקעה כספית, יישא פרי בזמן הקרוב. אבל המצרים לפחות מנסים.

ייתכן שזו הנקודה המרכזית. למרות היחלשות המשטר במצרים, במישור הביטחוני הוא היה ונותר בעל ברית קריטי של ישראל. הצבא המצרי, שזוכה עדיין למעמד של כבוד במדינה (אפילו מצד אחמד שחאת), הוא היחיד שעוד מנסה להילחם בטרור האיסלאמי ולמנוע המשך את הברחות הנשק בסיני. גם בקהיר ברור שחבירה של ועדות ההתנגדות העממית בעזה לגורמי ג'יהאד עולמי בסיני, כמו זו שבאה לביטוי בפיגוע, עלולה בשלב כלשהו לפנות נגד מטרות מצריות. לכן נראה כי הבעת הצער של שר הביטחון, אהוד ברק, ודבריו של הנשיא שמעון פרס על הפגיעה בחיילים המצרים, לפחות מנעו מהמיני-משבר ביחסי המדינות לתפוח לממדים של משבר אמיתי.

פריקת תסכול

הפיגוע, בניגוד לשלל הרמזים והשמועות באינטרנט, יצא מרצועת עזה. הוא נהגה ותוכנן על ידי ועדות ההתנגדות העממית - ארגון של פורשי פתח, שרקם קשרים ענפים עם החמאס ועם קבוצות של ג'יהאד עולמי שהתמקמו בסיני. תעשיית המנהרות איפשרה לפעילים בוועדות לצאת מעזה לביקורים בסיני, לאורך הגבול עם ישראל, כמעט בכל פעם שביקשו לעשות זאת. הם עקבו אחר תנועות הצבא וידעו לצפות את תנועת החיילים לאחר ההיתקלות הראשונית.

אולם האי-ודאות סביב זהות המחבלים המבצעים הולידה הרים של תיאוריות קונספירציה. הגדיל לעשות האתר "תיקון עולם" של ריצ'רד סילברסטין, שבעקבות זיהוי גופותיהם של שלושה מהמחבלים כאזרחים מצרים רמז למסקנה שישראל תקפה את רצועת עזה ללא סיבה וכי היתה זו קונספירציה של בנימין נתניהו וברק, שביקשו להסיט את האש ממצרים. האתר אפילו האשים את ישראל בביצוע פשעי מלחמה בהתקפותיה האחרונות על הרצועה.

השאלה שנותרה פתוחה נוגעת לקשר שבין ועדות ההתנגדות העממית לבין החמאס. בישראל עדיין לא ברור אם החמאס ידע על הפיגוע. מצד אחד, אין ראיות מודיעיניות חד-משמעיות לכך שהחמאס אישר את המבצע. מצד שני, אפשר להעריך שתכנון הפיגוע, דרך המנהרות, הגיע בשלב מסוים לאוזני המודיעין של החמאס ברצועה ושראשי הארגון בחרו שלא לעצור אותו. אבל בעניין זה מדובר בהערכה בלבד.

מה שברור הוא, שמיד לאחר שצה"ל התנקש בחיי מנהיגי הוועדות, בסוף השבוע שעבר, החמאס לא ניסה למנוע מהארגון או מהג'יהאד האיסלאמי לשגר לישראל רקטות. נראה כי שליטי הרצועה החליט לאפשר לארגונים הללו לפרוק תסכול בכמה ימים של הסלמה, עד שהלחץ הישראלי יהיה תקיף מספיק כדי לעצור את הירי. זה אכן מה שקרה. הוועדות והג'יהאד השתוללו שלושה ימים, ואז התקבלה ההחלטה לעצור.

קשה להצביע על מקבל החלטות אחד בחמאס. אפילו אנשי הזרוע הצבאית שלו אינם מנהלים מדיניות אחידה ביחס לארגונים הקטנים יותר או בנוגע לשיגור רקטות ולפיגועי התאבדות בתוך ישראל. חלקם תומכים בפעולות אלימות כאלה, אחרים מתנגדים. חלק מחברי הארגונים האיסלאמיסטיים הקיצוניים נהנים מהעלמת עין מצד החמאס, מכיוון שבעבר השתייכו לארגון. קבוצות קיצוניות אחרות, לעומת זה, נרדפות על ידי הממשלה בעזה.

ההנהגה הפוליטית של הארגון ברצועה אינה מעוניינת בהסלמה, אבל עמדתה מובאת בחשבון פחות ופחות. ביזור הסמכויות בתוך הארגון מביא לכך שבכל גזרה מתקבלות החלטות שונות. ההבדלים ניכרים לא רק בעזה, אלא גם בגדה. בעוד צמרת החמאס מבהירה כי אינה רוצה בחידוש פיגועי ההתאבדות מהגדה, בארגון יש כבר אי אלו גורמים שפועלים בניגוד למדיניות זו.

בעיה נוספת שצצה בעקבות ההסלמה האחרונה בעזה היא חולשת התגובה הישראלית. התקשורת הישראלית הרבתה לשבח את ההנהגה המדינית, ובראשה ברק ונתניהו, בעקבות ההחלטה להבליג על הפיגוע ולהגיב במתינות על ירי הרקטות לעבר אופקים, באר שבע ועוד. הדרג המדיני בחר לעצור את הצבא ולא להוציא לפועל תוכניות שאפתניות יותר, שעלולות היו ליצור תסבוכת מול עזה, מצרים והקהילה הבינלאומית ערב ספטמבר. הצרה היא שהמסר שקלטו ארגונים כמו החמאס, הג'יהאד האיסלאמי ודומיהם הוא, כדברי נתניהו, "הם (הישראלים) מפחדים".

ההשלכות ברורות למדי. בניגוד למצב שנוצר לאחר "עופרת יצוקה", אז שיתקה ההרתעה הישראלית את פעילות הארגונים בעזה, נראה כי לאחר הפיגוע האחרון ידם של משגרי הרקטות ושל אנשי החמאס, שספק מפקחים עליהם, תהיה קלה הרבה יותר על ההדק.

ביום רביעי, כמה שעות לאחר שפעיל של הג'יהאד האיסלאמי ברפיח נהרג בהפצצה ישראלית, סייר ג'יפ של עיריית אשדוד בחופי הים והודיע למתרחצים כי יש התרעה מפני נפילת רקטות. מכאן שצפוי כי ה"תהדיאה" - הרגיעה מודל אוגוסט 2011 - תהיה שונה מזו שהכרנו עד סבב האלימות האחרון. גם בישראל כבר מבינים שהארגונים בעזה יהססו הרבה פחות לפני שיפתחו בירי על ערים כמו אשדוד, באר שבע ואופקים.

היעד הבא

בינתיים מתמודד החמאס עם משבר כלכלי קשה. לפי הדיווחים בסוכנויות הידיעות, איראן החליטה להפסיק את הסיוע הכלכלי שניתן לארגון, מפני שלא תמך פומבית בנשיא סוריה, בשאר אל-אסד. אבל הנהגת חמאס בדמשק נמנעה מלהצטייר כמשרתת של אינטרסים זרים, שלא כמו חיזבאללה בלבנון. מתברר שאפילו בחמאס מחשיבים את דעת הקהל.

נראה שהיעדרותו של החמאס מהפגנות התמיכה באסד לא גרמה שברון לב של ממש לנשיא הסורי, שצבאו הפחית השבוע את רמת האלימות בתגובה להפגנות. אבל ייתכן שהמגמה הזאת תשתנה כבר היום. מעל אסד מרחף כעת צלו של "המבוקש מספר אחת", מועמר קדאפי, עד לא מכבר השליט הוותיק ביותר במזרח התיכון. נפילתו של קדאפי מעניקה מוטיווציה לציבור הסורי, וייתכן שבמענה לרוח הלחימה החדשה יגיב הצבא באלימות קשה בהרבה מזו שנקט עד כה. אסד גם מבין כי הוא עלול להפוך ליעד הבא של הקהילה הבינלאומית. אבל ללא התערבות בינלאומית אגרסיבית, נראה כי המרחק בין טריפולי לדמשק יישאר גדול, גדול מאוד. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו