טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איך הפכה אינסטגרם, אפליקציה לצילום בטלפון הסלולרי, לרשת חברתית

בעידן הפייסבוק, אומרת הקלישאה, זה לא קרה אם זה לא מצולם. בעידן אינסטגרם, אפליקציה לאייפון ורשת חברתית שצברה שבעה מיליון משתמשים אדוקים בתוך פחות משנה, זה לא קרה אם זה לא מצולם בפילטר בהיר, רזולוציה נמוכה ומסגרת שרופה

תגובות

"תהיה החמישי שלנו (Be Our 5th)", היה לשון הסטטוס שפורסם בחודש שעבר בעמוד הפייסבוק של אפליקציית הצילום אינסטגרם (instagram), במטרה לגייס עובד חמישי לחברה. גיוס עובדים באמצעות רשתות חברתיות הוא לא דבר יוצא דופן; העובדה שהחברה מונה בסך הכל ארבעה אנשים היא הנתון החריג בסיפור. כדי להבין עד כמה, די להציץ בנתון שפירסמה אינסטגרם ביום חמישי, לפני שבועיים: יותר מ-7 מיליון איש הורידו את האפליקציה למכשירי האייפון שלהם מאז אוקטובר האחרון, ושיתפו באמצעותה יותר מ-150 מיליון תמונות. לפייסבוק, לשם ההשוואה, לקח כמעט שנתיים להגיע ל-5 מיליון משתמשים.

"מדוע אינסטגרם כל כך ממכרת?" שאל אתר psfk.com, המסקר טרנדים בתרבות הדיגיטלית, וליווה את המאמר בתמונה שצילם השף-סלב הבריטי ג'יימי אוליבר, שמאז שהצטרף לאפליקציה, הפך לאחד מכוכביה (כ-62 אלף אנשים עוקבים). אוליבר, בתגובה, לא התבלבל: הוא צילם את מסך המחשב שלו עם הכתבה שהופיעה ב-psfk והעלה את התמונה לחשבון האינסטגרם שלו. בשורה הטקסט שניתן לצרף לכל תמונה, שאל את העוקבים: "למה? אולי תגידו לי אתם?"

הם, מצדם, הרימו את הכפפה: במהלך שלושה ימים זכה ב-81 תגובות (ו-838 לייקים), ומהן אפשר ללמוד על רגל אחת מדוע הפכה אינסטגרם לאפליקציה כל כך מצליחה וממכרת בזמן כל כך קצר. בין התגובות שחזרו על עצמן, בשינויי נוסח כאלה או אחרים: "זה חלון ישיר לחיים של אנשים אחרים"; "אנשים נושאים עמם את הטלפון כל הזמן, לא מחמיצים הזדמנות לצלם, וכתוצאה יוצאים צילומים אישיים מאוד"; "יש יופי והנאה בכל מקום, ואם יש דבר שהטכנולוגיה המודרנית מאפשרת זה לתפוס את זה"; ו"בניגוד לפייסבוק אין כאן את כל השטויות והדרמות שיש שם". אחד הגולשים ציין את מה שרבים רואים כביקורת העיקרית על הגימיק שכה מזוהה עם התוכנה: "זו דרך מהירה לשתף תמונות יפהפיות גם אם אתה לא צלם טוב". אחד אחר זיקק את העניין לכדי משפט קצר וקולע: "זה פשוט כיף".

אייפונוגרפיה

אף שאינסטגרם היא לא האפליקציה הראשונה שקשורה בצילום, ובטח לא האפליקציה היחידה שמאפשרת להפוך תמונות לאמנותיות (במרכאות או לא, תחליטו אתם) - היא הראשונה שהצליחה ליצור רשת חברתית חובקת עולם מאפליקציית צילום. את כל זה היא עושה באופן הפשוט ביותר: כל מה שצריך זה לצלם תמונה בעזרת האייפון. בשלב הבא, נכנסים לאפליקציה, חותכים אותה באופן הרצוי ("קרופ"), ולבסוף, בוחרים את הפילטר שיפעל על התמונה. כשהיא מוכנה, צריך רק לבחור אם לשתף אותה (בנוסף לאינסטגרם), גם בחשבון הפייסבוק, טוויטר, פליקר ושירותים נוספים. וכך, נפתרת לה אחת הסוגיות המכבידות של זמננו: מה לעשות עם כל התמונות שמצטברות על מכשירי הטלפון הנייד?

ייחוד נוסף של האפליקציה הוא החיבור הבלעדי שלה עם מכשירי אייפון. אנשי החברה, שייצרו את המגבלה במודע ובאופן ייזום, משיגים באמצעות כך פרופיל משתמשים אליטיסטי לכאורה, כמו גם בכורה מעניינת וייחודית לפלטפורמה הסלולרית. המשמעות היא, שמי שייכנס לאתר האינטרנט של אינסטגרם לא יוכל לצפות בתמונות שהועלו דרך האפליקציה אלא יופנה אחר כבוד לעמוד הרלוונטי בחנות האפליקציות של אפל על מנת להוריד אותה ולהשתמש בה במכשיר האייפון שלו.

"אנsחנו עדים לתהליך של פרידה ממצלמות הפילם, ואפילו פרידה מהמצלמות הדיגיטליות; כולם מצלמים, כל הזמן. יש לזה אפילו שם חדש, 'iphonographer', אנשים שמצלמים באייפונים", מספרת טליה זליגמן, בוגרת המחלקה לצילום של מכללת הדסה, יועצת עצמאית בתחום חוויית המשתמש ומרצה במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. לפני שנתיים הקימה זליגמן ביחד עם אברהם קורנפלד את "אנטייטלד", מגזין אינטרנט קבוצתי ללא מטרות רווח בנושא עיצוב ואמנות.

"אנשים מחפשים כלי יצירתי שיאפשר להם במינימום מאמץ, לא רק לצלם אלא גם להחיל על התמונה אפקט, והם מתאימים את האפקט הרצוי לכל תמונה", היא אומרת. "כך שנוצר אקט של יצירתיות - הפילטרים מנגישים את היכולות הצילומיות. האפליקציה הזאת גם נעדרת את הפתטיות של פייסבוק, משום שכאן, כשמישהו עושה לי 'לייק', זה לא יהיה על השנינות שלי אלא על הצילום, על הקומפוזיציה".

זליגמן סבורה שההצלחה המטאורית של אינסטגרם קשורה בראש ובראשונה לשילוב המדויק בין ה"פאן", המשחקיות, לבין היצירתיות. סיבה נוספת להצלחה היא העובדה שהפרונט של האפליקציה, כלומר התמונות המקדמות את פני הגולשים בה, הן לא התמונות שלהם עצמם, אלא תמונות נבחרות של אחרים. "הם הצליחו לעשות מינונים מדויקים בכל הפרמטרים", מוסיפה זליגמן. "כמובן שזה תמיד גם עניין של מזל, תזמון ועוד אלף גורמים אחרים, אבל הם הצליחו ליצור עולם שמאופיין בסופר-מינימליזם; משהו מאוד איכותי, נישתי, שמוגבל לקהילת משתמשים מסוימת. כך נוצרה אינטימיות מסוימת - זה לא רועש כמו פייסבוק, שבו מרבית הרעש הוא שיווקי. הפרונט הוא הצילום. ברור שיש פה גם שכבה של גימיקיות, אבל בשורה התחתונה האפליקציה מאפשרת לך להגיע לתוצאות שהיה מאוד קשה להגיע אליהן ללא רקע מקצועי".

את משתמשת באינסטגרם?

"ברור. די מההתחלה, אני מה'ארלי אדפטרז', אבל שימוש אינטנסיבי התחלתי רק בחודשיים-שלושה האחרונים. אני נכנסת לשם לפחות שלוש פעמים ביום, בודקת איזה תמונות אנשים העלו, ומעלה תמונה שלי פעם ביומיים-שלושה".

חיים סגורים בריבוע

אנחל בונני - שחקן, זמר, דוגמן - הוא לאחרונה גם אייפונוגרף. מבחינתו, אינסטגרם היא לא פחות מאשר מדיום אמנותי, "במה להביע את האמנות שלי ואת עצמי". ולראיה, בטרם נוצרה האפליקציה, צילם בונני בהיקפים צנועים בהרבה. "אני לא מחשיב את עצמי כצלם", הוא ממהר להבהיר, "אבל אני אוהב את ההתעסקות שקשורה לאמנות, לציור, למוזיקה, לכתיבה, ובמקרה הזה כל המכלול מתנקז בסוף לתמונה אחת. אני לא חושב שזה יעבור לי, תראה כמה זה סוחף. יש לך באינסטגרם במה להציג את מה שאתה רוצה. יש שם צלמים מקצועיים ויש שם אנשים שלא היה להם מושג בצילום, אבל לכולם יש מקום שווה להראות את הכישרון שלהם".

זה נראה כאילו זו אפליקציה שמאפשרת לכל אחד לצלם תמונות יפות.

"בגדול זה נכון, אבל היתרון של אינסטגרם הוא קודם כל במהירות, בפרק הזמן הקצר בין הרגע שבו אתה מצלם לבין הרגע שבו אתה מעלה את התמונה. בסופו של דבר אני חושב שהמהות של אינסטגרם ושל צילום בכלל היא לא 'האם אתה יודע לצלם', אלא האם אתה יודע לספר סיפור, להעביר רגש דרך התמונה באמצעות הקומפוזיציה שאתה יוצר. לפעמים אני מצלם תמונה ואומר 'וואו, איזה פריים', וכשאני מגיע הביתה אני קולט שבצד השני של התמונה קורה משהו הרבה יותר מעניין ממה שהתכוונתי מלכתחילה. ואז אני עושה 'קרופ' שתופס את הצד השני, מגדיל אותו, מעביר דרך אחד הפילטרים שאני חושב שמתאימים, וזה יוצר סיפור אחר לגמרי".

מאיר כהן, סמנכ"ל סוכנות ADD, המייצגת במאים, תסריטאים, שחקנים ודוגמנים, הוא אחד הישראלים הפעילים ביותר כיום באינסטרגם: יש לו כ-3,000 עוקבים, רבים מהם מעורבים ומגיבים. "אתמול בערב קיבלתי את המתנה השווה בחיי", כתב בעמוד הפייסבוק שלו ביום הולדתו, בחודש שעבר. "מי שמכיר אותי, ודאי מכיר גם את הפטיש החדש שפיתחתי בשנה האחרונה, צילום (ובעיקר אינסטגרם). אמיר שלי הגאון ]בן זוגו של כהן[ ליקט בדרך לא דרך 600 צילומים שלי, חילק לנושאים, מיין לפי צבעוניות וערך למופת כספר". רוב רובם של הצילומים שאוגדו בספר, למותר לציין, נלקחו מאינסטגרם.

גם כהן, כמו בונני וזליגמן, מדגיש את הפלאיות שבמציאת מקום שאליו אפשר "לזרוק את אוסף התמונות שהלך והצטבר בטלפון. הכל הסתדר, וזה גם היה נורא פשוט". אלא שבשלב הבא, גילה כי מדובר, ובכן, בהתמכרות. "התחלתי לראות כל דבר בפריימים, הכל נסגר בתוך ארבע צלעות. בכל מקום שהסתובבתי חיפשתי את הפריים. וההתמכרות היא לא רק לצילום, אלא גם להיבט החברתי - אתה רוצה עוד לייקים, עוד תגובות, באופן דומה לטוויטר או לפייסבוק".

זו לא עוד אפליקציה שמאפשרת לכולם לצלם תמונות נורא יפות?

"בהתחלה, הפילטרים המגניבים פותרים לך הרבה בעיות, אבל אם אתה לא תופס רגע או צבעוניות מיוחדים - לא עשית כלום. אני מעלה 3-2 תמונות ביום, ואני לא יכול לבנות כל הזמן על זה שבזכות הפילטר התמונה תצא מגניבה. אני חושב שצריך יותר מזה. זה דומה לצלמים שעברו מהפילם לדיגיטלי. בהתחלה קצת ירדו על זה, היום כולם שם. המון צלמים שאני מכיר, חברים טובים, נמצאים באינסטגרם".

מי שעונה על ההגדרה "צלמת מקצועית" ושמשתמשת להנאתה באפליקציה היא קארין בר, שברזומה שלה עבודות עבור לקוחות כמו קסטרו, דניאלה להבי ואלמביקה, וכיום היא חברת מערכת במגזין האינטראקטיבי "zooz" העוסק באופנה, סגנון חיים ותרבות. את התמונה הראשונה לאינסטגרם העלתה בסמוך ליציאת האפליקציה לשוק, בחודש אוקטובר שעבר. "אני תמיד מצלמת מעליות, זה עניין קבוע", היא אומרת, "וכשאני באוטו. למה אני מצלמת? בסופו של דבר זה מעין יומן. אמנם אני לא מראה כל דבר, אבל הוא פומבי. אם הייתי רווקה, אני מאמינה שהייתי חושפת את עצמי לקהל פוטנציאלי להתחיל איתי. יש קונספט מגניב של 'רומן אינסטגרם': מישהו זר לחלוטין שעושה לך לייק, ועל ידי כך למעשה יוצר קשר".

מאיזו סיבה צלמת כמוך תרצה להשתתף באתר של חובבנים?

"דווקא בגלל שהמקצוע שלי והדבר שאני הכי אוהבת לעשות זה לצלם. עשיתי את זה הרבה לפני שהיתה לי מצלמה באייפון, רק שאז הוצאתי על זה הרבה כסף. באינסטגרם מדובר בצילומים אישיים, כמעט שלא תראה שם דברים מסחריים שלי; מלכתחילה אני מגיעה לצילום ממקום תיעודי. אני לדוגמה מאוד אוהבת לעקוב אחרי צילומים של דוגמנית ברזילאית שלרבים מהפריימים שלה יש ערך אמנותי, אבל כזה שלא בהכרח יקבל הכרה במוזיאון".

אף שגם בר מגדירה את עצמה כמכורה, היא מספרת על תחושות אמביוולנטיות ביחס לאפליקציה, בעיקר בעקבות הניכוס שלה על ידי תאגידים: החל ממותג האופנה "ברברי", דרך אתר הטי-שירטס "ת'רדלס", ועד אתרי חדשות דוגמת איי-בי-סי, כולם הציגו שימושים כאלו או אחרים באינסטגרם. "כשהצטרפתי, היו שם אולי חמישה אנשים שהכרתי, אבל מהר מאוד נוספו עוד", היא מספרת. "היום היחס שלי לאינסטגרם דואלי: אני כבר מרגישה את העולם המסחרי שנכנס לשם, ומתייחס לאפליקציה כאל עוד פלטרפורמה שיווקית. ברגע ש'ברברי' או 'ניו יורק טיימס פאשן' (מדור האופנה של העיתון) נכנסו לשם, זה מתחיל לקבל צביון מסחרי".

היכולת לכווץ את הזמן

בתחילת 2010 החל אדם בשם קווין סיסטרום, מנהל שיווק בכיר בחברת Nextstop מעמק הסיליקון, ללמד את עצמו פיתוח יישומים בזמנו הפנוי. היה לו, לסיסטרום, רעיון לאפליקציה שתתחרה ב-Foursquare - אפליקציה אופנתית המאפשר למשתמשים להודיע לחבריהם היכן הם נמצאים - ועל מנת לממש אותו, הקדיש את סופי השבוע שלו לפיתוח אבטיפוס. לאחר שסיים לפתח, הראה סיסטרום את התוצאה לאנשי חברות ההשקעות Baseline Venrtures ו-Andreesen Horowitz, בעקבות שיחה מקרית שניהל עם נציגיהן במסיבה בעמק הסיליקון, וכמה ימים אחר כך, כבר עזב את עבודתו לטובת חברה חדשה שהקים עם חברו מייק קריגר - Burbn. השניים החלו לעבוד עם מימון התחלתי בסך חצי מיליון דולר.

בתום יותר מחצי שנה של עבודת פיתוח, גילו סיסטרום וקריגר שהתוכנה שבנו עמוסה מדי ולא עובדת במהירות הנדרשת. לפיכך בחרו להתמקד באספקט אחד בלבד שלה - העלאת תמונות. הם בנו תוך שמונה שבועות את אינסטגרם והשיקו אותה בחנות היישומים של אפל. התוכנה הפכה לאפליקציית הצילום הפופולרית ביותר בחנות בתוך שעות, וממשיכה מאז לצבור משתמשים בקצב מהיר. יש לה כיום, כאמור, יותר משבעה מיליון משתמשים.

מי שלא נמנה עמם הוא דוד עדיקא, מרצה במחלקה לצילום בבצלאל בעשר השנים האחרונות. עדיקא מסתפק ב"היפסטמטיק", אפליקציה דומה לאינסטגרם שאף קדמה לה, אולם יוצריה העדיפו להתמקד בהרחבת האפשריות הצילומיות (סוגים נוספים של עדשות או פילמים) ולא השכילו להפוך אותה לרשת חברתית (על אפליקציות דומות נוספות, ראו מסגרת). גם עדיקא מזהה את הערך המשחקי של שתי האפליקציות כסיבה מרכזית להצלחה שלהן: "אני לגמרי בתוך הדבר הזה, מתלהב ממנו ושמח מעושר האפשרויות. אבל עבורי זה משחק, זה טריפ חולף. כמו 'אנגרי בירדס'".

מדוע זה תופס כל כך חזק?

"משום שאנשים מתלהבים מהניגוד שנוצר בין האסתטיקה הסניטמנטלית של התמונות לבין המכשיר הסופר-חדיש שבאמצעותו הן מצטלמות. היכולת לכווץ את הזמן ולהיות מסוגלים להיות גם פה וגם שם מלהיבה אנשים".

איך נוצר ה"גם וגם" הזה? איך התוכנה מצליחה בעצם לכווץ את הזמן?

"באופן עקרוני היא עושה את זה באמצעות פילטרים של אור חזק מאוד, ששורף את הפנים ומעלים קמטים או פגמים בעור, ולפעמים גם יוצר שפתיים אדומות - נוסחה שמייפה מאוד את המצולמים. אנשים אוהבים את הפער בין המציאות לדימוי, זה יוצר תוצאה מרוחקת: פתאום הצילום לא מייצג את המציאות כמו שהיא, אלא כאובייקט אסתטי. כמעט כמו יצירת אמנות. אתה מתפתה לאסתטיקה השקרית שנוצרת".

והאסתטיקה הזאת זולגת לצילום האמנותי? כי בעולם האופנה אפשר כבר לראות הפקות שצולמו ברוח האסתטיקה של אינסטגרם או פרויקטים דוגמת מאה האנשים המשפיעים של מגזין "טיים-אאוט תל אביב", שצולם כולו באייפון.

"העולם שאני בא ממנו, עולם האמנות, לא יכול לחבק או לאמץ את השיטה הזאת, כי היא מאוד 'אחת'. מה שאמנים או אנשים שצורכים אמנות אוהבים זה את הרעיונות ואת המקוריות של האמנים, הם לא אוהבים משהו שיטתי שמוגבל ביכולות שלו ובתחכום שלו, כמו אותם פילטרים שמופעלים בצורה גורפת על כל הצילומים".

כולנו מעבדים

שאלת הערך האמנותי עולה כמעט בכל דיון העוסק בהצפת הדימויים בעידן הדיגיטלי. פרופ' מיכה קירשנר, ראש המחלקה לצילום במרכז האקדמי לעיצוב, ויצו חיפה, סבור שהעיקרון העומד בבסיס האפליקציה - עיבוד התמונה כפי שהצלם רואה אותה בדמיונו - לא שונה מבחינה מהותית ממה שהיה נהוג בעבר. "הפרקטיקה של עיבוד תמונה רווחת כבר מסוף המאה ה-19, באמצעים אחרים כמובן, אבל העיקרון קיים, אף אחד לא המציא את הגלגל", הוא אומר. "מה שהשתנה הוא פוטנציאל הביצועים והנראות של העבודות".

קירשנר, שהיה חבר מערכת המגזין "מוניטין" ופירסם מדורים קבועים במוסף "סופשבוע" של "מעריב", סבור שדבר לא השתנה גם מבחינת הערך האמנותי של הצילומים. "מי שלא ידע לצלם בעבר לא יודע לצלם בהווה, גם אם הוא מסתייע בטכנלוגיות מתקדמות, ומי שיודע יכול רק להשביח את עבודתו. זו נקודה מכרעת להבנת העניין: הטכנולוגיה לא הופכת את ההדיוט לצלם טוב יותר. מצד שני, אני לא יכול להטיל ספק בעובדה שבפני הצלם החובב נפרשת יריעה מאוד מעניינת של תוכנות ואפליקציות, ומכאן גם מניפת דימויים רחבה יותר, אבל היא כזו שצלם-אמן יגדיר כקיטש או קלישאה. כך או כך, מדובר בעיני במהלך יפה. אני רואה את הילדים שלי מצלמים ונכנסים לפוטושופ או לאייפון ונכבשים".

אבל הם לא היו יוצרים אם הטכנולוגיה לא היתה זמינה כל כך.

"זה נכון. כיום חדר החושך יושב בכיס הז'קט שלך, וכל רגע עשוי ליצור דימוי שלפחות על פניו נראה מרתק, פרובוקטיבי, חדשני - וזה נפלא בעיני. אבל בסיכומו של דבר, האפליקציה הזאת לא תהפוך אף אחד לצלם טוב יותר או פחות".

צלם חובב באייפון תמיד יהיה פחות טוב מצלם מקצועי שמצלם באייפון?

"לכל הדעות. יש כמובן אוטו-דידקטים שנולדו עם תכונה מסתורית של יכולת יצירה, ואתה יכול ללמוד באקדמיה או לפסוח עליה ועדיין תהיה אמן מן המעלה העליונה. זה עובד גם בכיוון ההפוך, כמו שלא כל מי שמיתמר לגובה 2.08 מטר יהיה סנטר בקבוצת כדורסל אם אין לו כישרון או מוסר עבודה".

העידן הדיגיטלי, המאפשר לכל מי שמחזיק בטלפון נייד להיחשב צלם, מציב אתגרים רבים בפני העוסקים בהוראת הצילום באקדמיות לאמנות ולעיצוב. מושג המפתח שאותו מנסה קירשנר להנחיל לסטודנטים שלו בהקשר הזה הוא "השהיה". "פועל יוצא של התפשטות המצלמות הדיגיטליות ומצלמות הסלולר הוא הקלות הבלתי נסבלת, רוב הזמן, של הצילום. הצילום המיידי הפך להיות מאוד רווח, גם אצל סטודנטים. אנחנו מנסים להניח דגש חזק על השהיית המבט. אנחנו אומרים: סטודנטים יקרים, תסדירו מעט את הנשימה ותנו עוד שנייה של מבט".

ומה קורה כאשר אחד מאותם סטודנטים, אלה שתודעתם התעצבה באמצעות עולם מהיר וגדוש דימויים, מפיק תמונה מרשימה במיוחד? לקירשנר יש תשובה פשוטה: "כשאנחנו מביטים בעבודות של סטודנטים, אנחנו בדרך כלל מביטים על מקבצים של 10-20 עבודות כדי לנסות להבין את כתב היד, לבחון אם האירוע החד-פעמי הוא פגיעה אקראית או משנה סדורה של אופן עבודה ונקיטת עמדה".

אתה לא מפחד שזה יישמע אולד פאשן? שמרני?

"ייתכן שאני נשמע קונסרבטיבי אבל אלו עובדות נחרצות של החיים. כשאני בא לנתח עבודות, אני מפעיל עמדה שיפוטית ולכן אני חייב לראות תיק עבודות".

"מה שקורה מחייב אותנו, הצלמים המבוגרים יותר שהם גם המרצים", מוסיף קירשנר בגילוי לב, "להזיע יותר ולעקוב אחרי טרמינולוגיות חדשות. אבל זה לא מטריד אותי, כי בסופו של דבר מה שיעלה לדיון זו הנראות של העבודה. אם שטח הכחול או גוון הכחול הוא נכון או לא נכון. שאלו את זה ברנסנס, זו שאלה שנשאלת באינסטגרם, ותישאל גם במאה ה-22".

למה זה בכל זאת עובד עלינו, כרגע? למה האסתטיקה הזאת כל כך מושכת גם צלמים מקצועיים?

"יש באסתטיקה הזאת מן הגעגוע או מהנוסטלגיה לעולם שהיה, לעבר שאנחנו תמיד תופסים אותו כטוב יותר. ההווה תמיד קשה - הוא מאלץ אותנו להתמודד עם מס הכנסה, מחירי הקוטג', שכר הדירה. לקבל חלב ישירות מהרפתן ועטיני הפרה, זה נשמע רומנטי יותר. הזמן מעגל את פינות הכאב; הזיכרון הופך להיות מלוטש יותר, רומנטי יותר, וזה מה שכובש".

להקת אפליקציה

בסופו של יום תפיסת העולם של קירשנר, כמי שעומד בראש מחלקה לצילום, משפיעה על נקודת המבט של הסטודנטים, ואת ההשתקפות של אותה ההשפעה ניתן לראות בעבודותיהם: בתערוכות הבוגרים שהציגו במהלך חודשי הקיץ, מעטות ההתייחסויות לצילום בעידן הדיגיטלי על מופעיו השונים (צילומי רשת, הדומיננטיות של הצילום המפוקסל וכן הלאה), ואף שכמעט לכל אדם יש כיום מצלמה בטלפון, קשה היה למצוא בהן התייחסות ישירה למהפכה שיצרו המצלמות הדיגיטליות, האייפונים ומצלמות הרשת. תחת זאת ניכרת העדפה בולטת לצילום "אולד סקול". במובן הזה נדמה כי למרות שעולם הצילום נע במהירות גדולה קדימה, האקדמיה משתרכת מאחור.

"בכל שנה אתה הולך לתערוכות הבוגרים במחלקות לצילום ורואה את אותם דברים - יערות, עירום, בחורה בתחתונים", אומרת זליגמן. "אני מרגישה שאין שם חיבור למה שקורה בחוץ. מה מתחלף? רק הציוד. במחלקות לצילום אין הבנה של המדיום שמשתנה, הוא כבר לא בועה. הגבולות מיטשטשים בתחומי יצירה, מעצב הוא גם צלם, תקשורת חזותית כוללת היום גם צילום. ואם מסתכלים בזום-אאוט, אינסטגרם היא חלק מתהליך הלמידה של החברה על צילום. זהו תהליך למידה של מדיום".

האסתטיקה של אינסטגרם עשויה בקלות להיחשב כהומאז' לאותו רגע מיוחד ומובחן, ה"קודאק מומנט", המופק על ידי מצלמות מיתולוגיות דוגמת קודאק אינסטמטיק (על שמה קרויה אפליקציית ה"היפסטמטיק") והפולארויד. אולם על פי זליגמן, נדרש שידוד מערכות בעולם המושגים: את אותו רגע מובחן, אותה נקודה בזמן, יש כעת למתוח ולראות כרצף. כקו. "צריך לזכור שאתה לא מדפיס את התמונות האלו ורואה אותן בגדול, אחת-אחת - זה פורמט, זו במה. ובבמה הזאת אני מקבלת תמהיל נכון של חומר צילומי מרגש, חומר אנושי מרגש, והרבה פעמים מצורפים סיפורים קטנים לכל תמונה. זו הגדרה מחדש של המדיום. ואת זה אתה לא רואה במחלקות הצילום".

ובכל זאת, אפשר היה למצוא בתערוכות הבוגרים בשנים האחרונות כמה סטודנטים שהתמודדו עם הסוגיה בפרויקט הגמר. בתערוכת הבוגרים בשנה שעברה של המחלקה לצילום בבצלאל הציג גלעד ברעם פרויקט גמר בשם "פוטוסקייפ": פרויקט בינלאומי-אינטראקטיבי, שהתבסס על תקשורת וידיאו דרך האינטרנט. ברעם יצר רשת ענפה של אנשים שונים הפזורים ברחבי העולם, שנענו לקול קורא שהפיץ במייל וניאותו "לארח" את מצלמתו במרחב הפרטי שלהם. למעשה הם שימשו סוכנים במנגנון שאותו כינה היוצר "צילום בשלט רחוק": בשעה שהם החזיקו את המחשב הנייד שלהם, הוא הורה להם לאן לכוון אותו וכשהגיע לפריים המבוקש צילם את מסך המחשב שלו.

דן מזורסקי, אף הוא מבצלאל, הציג לפני חודש את פרויקט הגמר שלו, שעסק בצילום כפי שהוא מופיע באינטרנט. "מרבית הדימויים והתצלומים שאני - וכולם למעשה - צורכים באינטרנט, הם ברזולוציה נמוכה בשל מגבלות טכניות מובנות", מספר מדורסקי. "תצלומים אלה עוברים תהליך 'הקטנה' בין יציאתם מהמצלמה הדיגיטלית ועד העלאתם לרשת, המרוקן מהם מידע ויזואלי. גם האפליקציות מוחקות פרטים רבים מהתצלום המקורי, ועל מנת ליצור את האפקט הנחשק הן מדללות את המידע הדיגיטלי שבו. זו נקודת המוצא שממנה יצאתי לפרויקט הגמר שלי".

מה הערך האמנותי שנותר בתמונה בתום תהליך ה"הקטנה"?

"אישית, אני אוהב מאוד את האסתטיקה המיושנת ואווירת הרטרו שבתצלומים, את חוסר החדות ודלות הפרטים. ראיתי גם המון תצלומים שהופקו בעזרת האפליקציות האלה שהיו מעניינים ומרגשים, לא פחות מתצלומים שצולמו על ידי צלמים מקצועיים במצלמות דיגיטליות ואנלוגיות מסורבלות יותר או פחות. מבחינתי, העריכה המהירה שהאפליקציות מאפשרות לעשות לתצלומים לא מורידה ולא מעלה מהערך האמנותי שלהם".

איך בוגר טרי של לימודי צילום מתמודד עם הקלות של הצילום והאפקטים?

"בלימודים, המרצים תמיד דיברו איתנו על הקלות הבלתי נסבלת של הצילום בימינו ועל חוסר ההבנה הטכני שהצילום שואף אליו. לדעתי, הקלות הזאת רק פועלת לטובת הצילום. הצילום הוא אירוע, מפגש בין הצלם, האובייקט, המצלמה, התצלום והצופה. ככל שאנשים מצלמים יותר וחושפים ביתר קלות את תצלומיהם לצופים פוטנציאליים, יכול להיווצר דיאלוג מעניין יותר ורב-משתתפים בין הכוחות הפועלים".

ומה העתיד של אינסטגרם בתוך דיאלוג אוטופי שכזה? "הממד האופנתי באפליקציות האלו הוא המהותי", עונה דוד עדיקא. "זה 'הייפ', זה קטע. אני משוכנע שכשנשב פה עוד פחות משנה, זה לא יעניין אף אחד. יהיה טרנד אחר שיחליף אותו. זה 'פאן' - אתה לא קונה סרט או מצלמה אלא מחליף אפליקציה, והקלות שבה אתה מתקין את האפליקציה היא גם הקלות שבה אתה תוותר עליה. הרוב המכריע יישאר ב'דבר האמיתי'". מאיר כהן, לעומת זאת, סבור שאינסטגרם פה כדי להישאר. "גם על פייסבוק אמרו שזה טרנד, גם על טוויטר. חלק גדול מזה בזכות העובדה שכל אחד משתמש בה בצורה אחרת לחלוטין".

"אינסטגרם הוא למעשה 'אתר בובה'. אין עמוד פרופיל, אין כלום - זה חיים שאני מנהלת עם האייפון, זה בידיים שלי וזה נשאר שם, לעומת פייסבוק שאפשר לגלוש בו גם במחשב", מסכמת זליגמן. "יהיה מעניין לראות מה יקרה כשיהיה להם אתר שיעבוד כמו שצריך או אפליקציה לטלפונים שאינם אייפון. אבל הם רק ארבעה אנשים, מתי הם יעשו את זה?" היא מסכמת בחיוך.*

סייע בהכנת הכתבה: דידי חנוך


אנאלוגיים בעולם דיגיטלי להלן 11 אפליקציות נוספות שיהפכו את התמונות שלכם לאטרקטיביות שם: hipstamatic מחיר: 1.99 דולר בקטנה: "הצילום הדיגיטלי מעולם לא היה אנלוגי כל כך": המתחרה הרצינית של אינסטגרם, שמציעה עושר גדול יותר של פילמים, עדשות ופלאשים

שם: magic hour for me מחיר: 1.99 דולר בקטנה: 40 פילטרים שיהפכו כל תמונה ליצירת אמנות

שם: photosynth מחיר: חינם בקטנה: יצירת תמונות פנורמיות בקלות יחסית

שם: 360 panorama מחיר: 0.99 דולר בקטנה: אפליקציה נוספת ליצירת תמונות פנורמיות, גם כאלו של 360 מעלות

שם: Camera+ מחיר: 1.99 דולר בקטנה: אפליקציה לאפקטים ותיקון אור, קלה במיוחד לתפעול

שם: Best Camera מחיר: 2.99 דולר בקטנה: אחת האפליקציות הראשונות לשילוב אפקטים ופילטרים בצילום

שם: plastic bullet מחיר: 1.99 דולר בקטנה: אפליקציה שמייצרת ארבעה אפקטים בבת אחת באופן רנדומלי

שם: MagicEyeColorEffect מחיר: חינם בקטנה: אפליקציה לשינוי צבע העיניים. מעט מוזר אבל עובד טוב

שם: 8mm מחיר: 1.99 דולר בקטנה: צילום סרטי וידיאו עם אפקט של סרטי 8 מ"מ

שם: timelapse מחיר: 1.99 דולר בקטנה: צילום סרטי וידיאו ב-- stop motion מצלמת פריים אחד כל פרק זמן מוגדר מראש ליצירת וידיאו/אנימציה

שם: everyday מחיר: 1.99 דולר בקטנה: אפליקציה שתזכיר לכם לצלם את עצמכם כל יום



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות