טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שווייץ: ארץ הקבורות הבלתי מוגבלות

שווייץ, שאיפשרה לעדי טלמור להתאבד בכבוד, מציעה למתים כולם שוק חופשי של קבורה: מהטמנת האפר במרומי האלפים ועד הטלת כדים למעמקי אגמים, מעץ שיארח את אפרם של כל בני המשפחה, ועד קבורה בקבר עתיק, בשכנות לדייריו הקודמים

תגובות

המכתב של עדי טלמור הדהים את חבריו וקוראיו הרבים: "אני אוהב את החיים והחיים אהבו אותי, אבל בקרוב אצטרך להוציא את עצמי להורג. כלומר להתאבד, בשפה מובנת יותר". עורך החדשות והקול הקבוע של חדשות השבת של גלי צה"ל, שלאורך חייו היה ידוע כמי ששומר באדיקות על פרטיותו, בחר לשתף את האנשים הרבים שליוו אותו, מקרוב ומרחוק, דווקא במותו, בבחירה האמיצה שלו לסיים את חייו בכוחות עצמו ולא לתת לסרטן חשוך המרפא שבו חלה, להותיר אותו חסר אונים.

טלמור, שהיה בן 58, בחר לעשות זאת בשווייץ, ולא במקרה. המדינה הליברלית והשלווה הזאת דוגלת לא רק ב"חיה ותן לחיות", אלא גם ב"מות ותן למות". את הרעל שהרדים אותו ברוגע לנצח, הוא בלע במתקניו של ארגון "דיגניטאס", המסייע לחולים חשוכי מרפא למות בכבוד, בלי כאבים. "לחיות בכבוד - למות בכבוד", קובע המוטו של הארגון שהוקם ב-98' על ידי עו"ד לודוויג מינלי. החוק השווייצרי אמנם אוסר על סיוע בהתאבדות, אך לא מונע זאת במקרה של סיוע אלטרואיסטי. בפתח הצר הזה, נכנסת דיגניטאס.

שווייץ יודעת לתרגם את תפיסת העולם הליברלית שלה לעסקים. למוקד פיננסי עולמי היא הפכה בזכות החוק המונע מסירת כל מידע על חשבונות בנק המתנהלים בה, שנחקק מתוך אידיאולוגיה הדוגלת בפרטיות. מתוך אותה מערכת חוקים ליברלית התפתחה באופן דומה גם תעשיית מוות משגשגת, שמציעה שירותי קבורה מגוונים ומפתיעים. טלמור למשל, שביים את מותו לפרטיו, ציווה לשרוף את גופתו ולהטיל את האפר בתוך כד למעמקי אגם ליד ציריך.

רבים הסתייעו באפשרויות הלא שגרתיות של שוק הקבורה השווייצרי. קופסה אדומה המכילה את האפר של הלמוט אייכוורגר, אזרח גרמני מבוגר, הוטסה לאחרונה במסוק אל פסגות האלפים. לאחר טקס קצר, היא נטמנה בבור לא עמוק בגובה 3,200 מטר מעל פני הים, ללא שלט או מצבה - בדיוק כפי שביקש אייכוורגר, שהיה מטפס הרים נלהב. לבקשתו, לא השתתפו בני משפחתו בטקס - רק שלושה עובדים, בהם טייס המסוק, המבצעים את הקבורה מטעמה של חברת Ewiges Alpengluhn ("זוהר אלפיני נצחי"). זוהי חברה שווייצרית, המציעה שירותי קבורה בחיק הטבע, ומבצעת כ-20 הלוויות כאלו בחודש.

אחת האפשרויות שהיא מציעה, למשל, הוא פיזור האפר מגשר המתקמר מעל נהר, בתוספת השלכת עלי כותרת של ורדים - תמורת 3,270 שקל לפני מסים. שלושה קרובי משפחה שמצטרפים אל הטקס מעלים את המחיר ב-750 שקל, וכל משתתף נוסף ישלם עוד 200 שקל. הטמנת אפר על קרחון או על פסגת הר, כפי שביקש אייכוורגר, עולה קרוב ל-10,000 שקל. למעוניינים, יכולה החברה לספק די-וי-די של ההלוויה, תמורת כ-1,230 שקל.

קומה שנייה

בניגוד לשווייץ, גרמניה אוסרת על קבורה מחוץ לבתי קברות, מה שהופך את אזרחיה לקהל יעד פופולרי בשוק הקבורה השווייצרי - עד כדי כך שאחת החברות הפעילות בו היא גרמנית. משרדיה של חברת Oase der Ewigkeit ("גן עדן נצחי"), נמצאים בעיר גרבנברויך, ליד דיסלדורף. "בטבע היפה של האלפים השווייצריים, תוכלו לקבור את האפר שלכם או של הקרובים שלכם. זוהי אלטרנטיבה אמינה וקסומה לבית הקברות הגרמני", מבטיחה החברה. המעוניין לפזר את אפרו או להטמין אותו למרגלות עץ מסוים, ישלם כ-3,200 שקל. שירות אחר של החברה מאפשר למשפחה שלמה לבחור עץ, שלמרגלותיו ייטמן אפרם של כל בניה: 8,000 שקל כתשלום ראשון, וכ-1,600 שקל נוספים עבור כל בן משפחה שמצטרף בסוף חייו אל העץ המשפחתי.

החברה הוקמה באפריל האחרון על ידי דיטמר קאפל הגרמני, והיא רשמה הצלחה מיידית. רק בחודשיים הראשונים השתמשו בשירותיה יותר מ-60 לקוחות, ומאז הקמתה, היא פיזרה אפר אדם בשטח העומד על קרוב ל-15 אלף מטר רבוע, ביער שנרכש לשם כך. קאפל, שמאמין שבשנה הקרובה יגיע ל-250 לקוחות, לא אוהב שמכנים את עיסוקו "תיירות מוות", אבל אינו מתנער מההיגיון שבכינוי. "צריך לומר זאת בכנות", הוא אומר, "קרובי המשפחה של המתים מגיעים לשווייץ כתיירים, וחוזרים אליה בכל שנה לבקר את קרוביהם המנוחים. זה טוב לכלכלה".

את הקבורה מחוץ לבתי הקברות בשווייץ יזם בתחילת שנות ה-90 אואלי סאוטר, שבעת ביקור אצל חבר בריטי שהיה חולה במחלה סופנית, שמע ממנו על רצונו שהאפר שלו יפוזר בטבע השווייצרי. בתחילה נתקל סאוטר בהתנגדות מצד הרשויות, אבל לבסוף הצליח לשכנע את רשות היערות של קנטון ת'ורגאו לפזר את האפר. היום אפשר למצוא 58 "יערות מנוחה" ברחבי המדינה, מרביתם בבעלותה של חברת פרידוואלד ("יער שלו"), השייכת לסאוטר.

החברה מבטיחה למנוח שהאפר יישאר במקום ללא הפרעה במשך 50 שנה. הסדרת הקבורה תלויה ברשות היערות המקומית של כל אחד מהקנטונים המרכיבים את שווייץ. תושבי הקנטונים וואלה (דובר הצרפתית) וטיצ'ינו (דובר האיטלקית) הצביעו ב-2009 נגד קבורה כזו, אולם בקנטון ציריך דובר הגרמנית, שבו פוזר אפרו של טלמור, לא רק שהדבר מותר, אלא שאפשר אף להיקבר בתוך קבר קיים מן המאה ה-19.

בעשור הקודם, ביקשו הרשויות בקנטון להתמודד עם ההזנחה של קברים ומצבות ישנים. הפתרון נמצא ב-96', כשהוצע לתושבים להיקבר באחת מחצרות הקבורה המפוארות והעתיקות, תמורת סכום סמלי, שנע בין 150 ל-250 שקל, המממן גם את חידוש הקבר. כך יכולים התושבים לבקש קבר עם נוף לאגם ציריך, ולקוות שאחד כזה טרם נתפס מחדש. המיזם לא רק משמר קברים ישנים, אלא גם חוסך מקום בבתי הקברות המתפקעים - בכל שנה מתים בקנטון כ-4,000 איש. כשהפרויקט החל, הרשויות הסבירו לתושבים שהקבורה מחדש אינה מפריעה למתים ואין בה שוד קברים: בעבר נהגו לקבור את המתים עמוק מאוד, הוסבר, כך שהמצטרפים החדשים נקברים קומה אחת מעליהם, באופן שמבטיח פרטיות פוסט-מורטם לכולם.

הכנסייה תיקח קרדיט

ארגוני הסביבה השווייצריים אימצו בשמחה את הפרויקט של ציריך החוסך עתודות קרקע, אבל באופן מפתיע הם לא מרוצים מפיזור האפר בטבע - בעיקר בגלל הדרך שבה האפר מגיע אל הטבע הפראי. פעילת הסביבה ומנהלת הארגון הסביבתי השווייצרי "פרא ההרים", אליזבת פלואלר, מסבירה כי בכל יום מתקיימות כ-120 טיסות של מסוקים מעל פסגות האלפים, ולהשערתה, לכעשרה אחוז מהמפגע הסביבתי הזה אחראית תעשיית הקבורה. "אני מכבדת את הרצון של אנשים שהאפר שלהם יפוזר על ההרים", היא אומרת, "אבל אני חושבת שחברות הקבורה האלטרנטיביות הן בעצם חברות מסוקים שמעוניינות לנצל את הצי שלהם באופן מרבי. אז כל פעם הן ממציאות גימיקים חדשים - דיג בהליקופטר, סקי בהליקופטר ועכשיו הלוויות בהליקופטר. הם מגלגלים רווחים על המתים, וגם מזיקים כך לסביבה".

פלואלר אינה מתנגדת לפיזור האפר, בשל החיסכון בקרקע, אבל היא מדגישה שפיזור אפר באופן לא אחראי עלול להזיק לסביבה. בדבריה, היא מתייחסת בעיקר לשערורייה שפרצה באפריל 2010, כשצוללנים גילו במקרה על קרקעית אגם ציריך, עשרות כדי אפר. על הכדים הוטבע הלוגו של בית ההלוויות נורדהיים, שמעניק את שירותיו לארגון דיגניטאס. 13 כדים הובאו לתחנת המשטרה, שפתחה בחקירה שעודנה מתנהלת. המקרה העלה לכותרות את פוטנציאל הזיהום בשיטות הקבורה האלטרנטיביות. אולם החברות החדשות טוענות להגנתן ששריפת גופה ופיזור האפר, דווקא מונעים זיהום קרקע ומי תהום. בשריפה, הן מסבירות, מתכלים מרבית החומרים המזיקים לסביבה, בעוד גופה שאינה נשרפת עלולה להכיל תרופות וחומרים כימיים אחרים, המחלחלים אל מי התהום.

אל הדעה הזאת מצטרף באופן לא צפוי גם ראש רשות היערות של קנטון אפנזל בשווייץ, וולטר מרטין. בתחילה הוא התנגד לקבורה ביערות שבאחריותו, אבל בזכות החוקים החדשים המסדירים את הקבורה - אחד מהם לדוגמה מאפשר להציב רק שלט זיכרון אחד קטן, עשוי קרטון, ברוחב ואורך של 10 ס"מ - הוא הפך לחסיד גדול של השיטה. "אני מבין אנשים שלא רוצים מצבות ומעדיפים את הטבע, ואני סבור שזה פתרון סביבתי הולם", הוא אומר. "אני יכול להרגיע ולומר ששום נזק לא נגרם ליער כשאפר אדם מפוזר בו. כשארנבת מתה בו מוות טבעי, ההשפעה על הסביבה יותר גדולה מההשפעה של חצי בקבוק אפר אדם".

הנתונים בשווייץ מצביעים על כך ש-75 אחוז מהאוכלוסייה מבקשים שגופתם תישרף. החוק השווייצרי מחייב למסור את האפר לקרובי המשפחה, הרשאים לעשות בו כרצונם כל עוד אינם עוברים על החוק (בגרמניה למשל, החוק מחייב להעביר את האפר לבית קברות, כדי שיהיו פיקוח על הנעשה איתו). בניגוד ליהדות ולאיסלאם, הנצרות אינה מתנגדת לשריפת גופות ובאופן כללי גם לא לקבורה מחוץ לבתי קברות. כשאחד מבעלי חברות הקבורה האלטרנטיביות נשאל מהי עמדת הכנסייה השווייצרית לגבי פיזור אפר בטבע, הוא ענה: "הכנסייה מחבקת את הרעיון כל כך חזק, שבוודאי תכריז בקרוב שהיא זו שהמציאה אותו".*

netta@haaretz.co.il

***

יהודי כמו איימי וויינהאוס

הזרם האורתודוקסי ביהדות מתנגד לשריפת גופות

גם מותה של הזמרת איימי וויינהאוס עורר סוגיות בקבורה - יהודית הפעם. הזמרת הבריטית הלבנה שהחזירה לקדמת הבמה את מוזיקת הנשמה האמריקאית השחורה, ומתה בחודש שעבר, כשהיא בת 27 בלבד, מסיבה שעדיין אינה ידועה - היתה יהודייה כשרה. בהלווייתה אף נאמר קדיש על ידי הרב פרנק הלנר, ומשפחתה ישבה עליה שבעה. אולם כפי שההלוויה לא נצמדה לחלוטין להלכה - הושמע בה השיר "So Far Away" של קרול קינג - גם קבורתה של וויינהאוס ניתקה מהמסורת: גופתה נשרפה.

שריפת גופה איננה מותרת ביהדות, בהתאם לפסוק "כי עפר אתה, ואל עפר תשוב". מי שגופתו נשרפת, אף אינו רשאי להיקבר בבית קברות יהודי. החוק בישראל אינו אוסר שריפת גופות, אך המוסד לביטוח לאומי המממן קבורה - מענק הקבורה מתקרב ל-8,000 שקל המועברים בדרך כלל ישירות לחברה קדישא - אינו מממן שריפת גופה. רק פעם אחת בתולדותיה מימנה המדינה שריפת גופה - זו של אדולף אייכמן, שאפרה פוזר בים התיכון.

היום פועלת בארץ חברה אחת המעניקה שירות של שריפת גופות, "עלי שלכת". החברה הגיעה אל כותרות העיתונים באוגוסט 2007 כאשר פורסם מיקומו של המתקן בעיתונות החרדית, וכמה ימים לאחר מכן הוצת. בינתיים, בכל יום נתפס חצי דונם בישראל על ידי קברים.

"תמיד הסתכלו ביהדות על שריפת גופה באימה. הגוף הוא קדוש", כותב ארגון חב"ד העולמי באתר האינטרנט שלו ושואל: "שישה מיליון מאנשי עמנו לא קיבלו קבורה ראויה ורובם נשרפו. האם עלינו להמשיך באופן רצוני את מה שהאויבים שלנו התחילו?" טיעון דתי נוסף קשור בביאת המשיח הצפויה בגאולה: מי שגופו נשרף, לא יזכה לתחיית המתים הצפויה. אולם, לא כולם שותפים לדעה הנחרצת הזאת. בן ריץ', מנהיג הקהילה הרפורמית בבריטניה, סבור אחרת: "תחיית מתים פיזית אינה דבר שיהודים מתקדמים מאמינים בו, לכן שריפת גופה לא מדאיגה אותנו. אנחנו מאפשרים ברצון שריפת גופה עבור מי שמעוניין בכך".



עדי טלמור. אומץ לב


הנוף משטחי הקבורה של חברת ''גן עדן נצחי'' בקנטון ברן. רק 3,200 שקל
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות