רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם הוויכוח על ההליכה לפטרה הסתיים?

53 שנה אחרי מותם, מוזיאון הפלמ"ח הנציח את לוחמיו שנהרגו בדרך לסלע האדום

תגובות

במשך שנים ארוכות סירבה משפחתו של איתן מינץ, שנהרג בגיל 23 בדרכו אל "הסלע האדום" בירדן, למסור מידע לטובת הנצחתו. אחיו של מינץ, ניר ניצן, בן 73 מכפר מע"ש, מספר כי אבי המשפחה כעס על "המסיתים", כלשונו, שבשנות ה-50 שילהבו את הצעירים לצאת למסע המסוכן אל העיר פטרה האדומה. רק לאחרונה, אומר ניצן, יותר מ-53 שנה לאחר האירוע שבו נהרגו אחיו וארבעה ישראלים נוספים, הפר את צוואתו של אביו המנוח, ואיפשר את ההנצחה.

אתמול באו עשרות בני משפחה וחברים לבית הפלמ"ח בתל אביב, כדי לחנוך את פינת ההנצחה לזכרם של איתן מינץ, יעקב קלייפלד, גילה בן עקיבא, אריק מגר ומרים מונדרר. החמישה, לוחמי פלמ"ח בעברם, נהרגו באמצע אוגוסט 1953, כשניסו להגיע אל העיר האדומה. המחשבה על הסלע האדום הסעירה באותם ימים את דמיונם, והם יצאו מערבה אל המסע שממנו לא שבו: כ-15 קילומטרים מהגבול הישראלי, באזור ביר מדכור שבירדן, ירה בהם סמל מהמשמר הירדני והרג אותם. זו היתה התקרית הראשונה שבה נהרגו ישראלים שביקשו לטעום מהפרי האסור בשטח האויב. טקס הזיכרון אתמול היה הראשון שנערך לחמישה מטעם בית הפלמ"ח.

"אבי גרר להתנגדות שלו גם משפחה שכולה נוספת מאותה תקרית", סיפר ניצן, "אבל מכרים, ובהם מדריך הטיולים יגאל חסקין, הצליחו לשכנע אותי לשנות את הגישה לנושא.

שיתפתי את בני משפחתי והחלטנו כי מוטב יהיה להנציח את זכרו של איתן. אני לא מתחרט על כך. בהנצחה הזו יש גם ערך מוסף: הפלמ"ח מצא לנכון להנציחם". לדברי רבקה קרמר, חברה בהנהלת בית הפלמ"ח בתל אביב, ייתכן שבעצם הנצחתם של החמישה יש כדי להביא את הקץ לוויכוח ולהתמרמרות סביב ההליכה לפטרה.

אחרי התקרית שבה נהרגו החמישה, מתו עוד שבעה צעירים ישראלים בארבעה מקרים נוספים, כולם הוקסמו מהסיפורים על יופיה המרהיב של פטרה וביקשו להגשים את חלומם. האירועים האלה הפכו אז את היציאה לפטרה לסכנה מוחשית בעיני הציבור, והממסד אסר את השמעת השיר "הסלע האדום" שכתב חיים חפר ושר אריק לביא כדי לא לעודד צעירים נוספים לחצות את הקו, וללכת אל המקום שכמעט "איש ממנו חי עוד לא חזר".

רחל סבוראי ומאיר הר ציון היו הישראלים הראשונים שהצליחו לחצות את הגבול הישראלי, להגיע אל הסלע האדום ולשוב ממנו בשלום. סבוראי, חברת קיבוץ רביבים שבדרום וכיום בת 80, היתה מיוזמות הנצחתם של חמשת לוחמי הפלמ"ח לשעבר. היא והר ציון עשו את מסעם לפטרה כשלושה חודשים בלבד לפני חמשת הצעירים, שמצאו את מותם בדרך אל העיר הנבטית.

לדבריה, החמישה לא הושפעו ממסעה המשותף עם הר ציון: "עוד לפני שיצאנו לשם, הרעיון הזה קינן בלבם. עד אז אף אחד לא נהרג כי חצה את הגבול הירדני. מי שחצה את הגבול, נלקח לחקירה קצרה, והוחזר אחר כך לישראל. רק מאוחר יותר, כשהבדווים עלו על עקבותיהם של המטיילים, הוטמנו המלכודות. אחרי שהם נהרגו נשפך הרבה מלל על הדבר וגינו את ההליכה לפטרה. הם לא הלכו לשם בגלל יצר של הרפתקנות, אלא בגלל הרצון לטייל. עכשיו אני מאוד מרוצה מכך שהפלמ"ח רואה בחמישה האלה נצר משלו, ומנציח אותם", אמרה אתמול.

לוח הזיכרון שנחנך אתמול במוזיאון בית הפלמ"ח בתל אביב מכיל את תמונותיהם של חמשת הצעירים בשילוב צילומים מפטרה. טקס הזיכרון הוא הראשון מסוגו שנערך לחמישה. במלאת השנה ה-40 למותם, ערכו בני משפחותיהם וחבריהם של ההרוגים טקס ליד קיבוץ גלעד שהוקם בערבה לזכרם, במקום שממנו יצאו אל המסע האחרון בחייהם. סבוראי מספרת כי היא ממשיכה לבקר בפטרה גם כיום, רק בלי הבגדים הכהים להסוואה, ובלי להסתתר בדרך.

יובל אזולאי



שניים מהרוגי המסע לסלע האדום באוגוסט '53, למעלה: יעקב קלייפלד; למטה: מרים מונדרר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות