קבוצת אנשים שעבדו בעבר בשירותים החשאיים של המדינה, לרבות מי שהיה ראש השב"כ אברהם שלום, ועובדים לשעבר בחברת אל-על, נאספו אתמול במכון "משואה" בתל יצחק. בהנחייתו של דן מרגלית הם שיחזרו, במתכונת של רב שיח ובסגנון קומפקטי, את חלקם באחת הפרשות הסוערות בתולדות ישראל. חטיפת אייכמן היתה מעשה נועז, מורכב ועתיר מכשולים, מבצע שגרר הסתבכות דיפלומטית בלתי נמנעת. הצלחתו אפשרה את העמדתו לדין של אייכמן בירושלים, מה שהפך לאירוע רב תהודה שחולל מהפך בתודעת השואה בישראל ובעולם.

בשעת ההתכנסות, באולם של מכון "משואה", היה מפתיע לגלות שמצעד העדויות מתנהל ביעילות רבה, זאת בעיקר על רקע העובדה שכל העדים אינם צעירים וכל פרט נתפש אצלם כמשמעותי. מרגלית הנחה במיומנות ממקדת, אך לאחר הרב שיח התברר כי ליעילות יש עוד הסבר. ברוך תירוש, אחד המשתתפים, סיפר כי מדובר בקבוצה מתורגלת. רוב הפעילים בחטיפת אייכמן כבר נפגשו באחרונה בינם לבין עצמם, ביוזמתם, ואף הקליטו את גרסותיהם בווידיאו.

לאחר הכינוס סרתי לתערוכת הקבע של מכון משואה. מיצג מאלף זה מספר על שואת יהודי אירופה, דרך העדויות שנשמעו במשפט אייכמן. התערוכה ממחישה בצורות שונות את השפעת המשפט על תודעת השואה בישראל ועל התרבות הישראלית בכל ממדיה. התערוכה כוללת הקלטות אודיו ווידיאו מהתקופה, ובחלק אחר היא מציגה בהבלטה את הכותרות שבישרו על לכידת אייכמן - כל עיתון וסגנונו. מעתה, התבשרנו, מוצגים בתערוכה זו גם חפצים אחדים הקשורים לחטיפת אייכמן ושלא הוצגו עד כה, לרבות העט הכדורי הפשוט שבו חתם הצורר לאחר חטיפתו, ואישר כי הוא "מסכים" לבוא להישפט בישראל.

מה היה הרגע המותח ביותר במבצע לכידתו של אייכמן? לפי העדויות אתמול, לא היתה זו דווקא החטיפה האלימה עצמה. בעניין זה יוזכר רק כי אנשי השירותים, לפי עדותו של אברהם שלום, תרגלו לפחות 200 פעם כיצד יתנפלו על אייכמן בערב, בדרכו מהאוטובוס לביתו, וידחקו אותו תוך עשרים שניות אל המושב האחורי של מכונית שכורה. מכונית שנייה, שבה נסע אברהם שלום עצמו, עסקה רק בסנוורו של החטוף, לפני שלוכדיו זינקו עליו.

החטיפה מומשה כמתוכנן, אייכמן הוכנס בכוח אל המכונית (על מה שאמר אז או לא אמר יש גרסאות סותרות), הובא לדירת מסתור שהוכנה מראש (היו דירות אלטרנטיוויות אחדות), ושם הוחזק ימים אחדים עד הטיסה לישראל.

עם זאת, לפחות לפי מה שגולל אתמול שאול שאול, הנווט הראשי של המטוס, הגורם שהציל לבסוף את המבצע היה קור הרוח של קברניט המטוס, צבי טוהר ז"ל.

הדקות המכריעות התנהלו כך: מטוס ה"בריטניה" של אל-על עמד באזור האחזקה של שדה התעופה בבואנוס איירס, עם החוטפים ושללם, והתכונן לצאת אל המסלול ולהמריא. משום מה התקבלה אז ממגדל הפיקוח הוראה להמתין. ההוראה המוזרה חייבה קבלת החלטה קשה ומסוכנת, בו במקום. ראש המוסד, איסר הראל, החליט להמריא בלי רשות. הוא חשש שמא אשתו של אייכמן כבר הודיעה לשלטונות ארגנטינה כי בעלה נעלם.

הקברניט טוהר החליט בכל זאת לחכות, אך שיגר את הנווט שאול אל מגדל הפיקוח כדי לברר את פשר העיכוב. נקבע כי אם שאול לא יחזור אל המטוס תוך עשר דקות, ינסוק ה"בריטניה" בלי אישור - ובלי הנווט. עד מהרה התברר שהעיכוב נובע מעניין מנהלי סתמי, המטוס יצא לדרך והגיע בשלום ליעדו - האנגר מספר 2 בשדה התעופה לוד.

ברוך תירוש סיפר אתמול כי לאחר שהמטוס נחת, שאל איסר הראל "איפה יש כאן טלפון?" ראש המוסד חייג בעצמו ונשמע אומר לאיש מעברו השני של הקו, ראש הממשלה דוד בן-גוריון, שתי מלים היסטוריות: "המפלצת באזיקים".

מה עוד בלט בעדויות? בעיקר זו של סוכן המוסד לשעבר יעקב מידד. לפי חומר הרקע שחולק לנו, לוהק מידד לשלבי המבצע שחייבו יכולת להחליף זהויות ויכולת להתחבב על זרים. מידד הוא ששכר את מכונית החטיפה והפקיד עליה עירבון של 5,000 דולר, בשטרות של 20 דולר. מכל המדברים, עדותו של מידד היתה הנרגשת והפלסטית ביותר. אייכמן החטוף התגלה כאדם קטן וחרד, הוא סיפר. "אתם לא יכולים להאמין איזו נמושה הוא היה, איך חתם, איך התנהג", נזכר מידד. "זה האיש שעסק ברצח מיליונים. בקושי הייתי ממנה אותו לנהל סניף דואר".

בתצלום העליון: כותרות העיתונים ביום שאחרי לכידת אייכמן, מתוך התערוכה במכון משואה; למעלה: שניים מלוכדי אייכמן, אברהם שלום (מימין) ויעקב גת, אתמול במכון משואה;