סבא של ספי בן-דור היה אגרונום מטעם הברון דה רוטשילד. כך הגיעה המשפחה למושבה יסוד המעלה ומאז הם שם, דור רביעי של חקלאים.

אימפריית בן-דור חולשת על 2,500 דונם מטעי פירות שונים, משתלת ענק, המספקת כ-50% מתצרוכת שוק שתילי הפירות, שלושה בתי אריזה שונים וחברה משפחתית משותפת לשיווק בינלאומי, המגלגלת מיליונים. אך עיקר הגאווה מתמקד בתחום עשרות זני פירות הגורמה החדשים שמפתחת החברה ומגיעים בעיקר לחו"ל.

"קשה בארץ", נאנח בן-דור. "אנחנו תלויים בשוק סיטוני לא יציב ובעודף ייצור בשל היעלמות המכסות. התמורה שמקבלים בישראל היא פעמים רבות נמוכה מעלות הייצור ובשנים האחרונות אנחנו מוצאים את עצמנו נותנים על כל קילו פרי 'תרומה' של שקל לפחות. כרגע הפרנסה נמצאת בחו"ל".

למה חקלאי בודד משקיע בפיתוח זן חדש של פרי?

"כדי לשמור על המדפים שכבשתי לפני עשרים שנה. באנגליה, למשל, אני מתחרה עם הספרדים הנהנים מיתרון עצום: הם חלק מן השוק האירופאי ולכן פטורים ממסים והם גם קרובים פיסית ללקוח, כך שעלויות המשלוח קטנות. עם השנים נוצר מצב שעלות קילוגרם פרי ספרדי היא 25 סנט בממוצע, בעוד העלות שלי מגיע לדולר ו-25 סנט. כדי להצליח לשמור על מקומי אני חייב להיות על מדפי הגורמה - שם המוצרים הייחודיים יקרים יותר - ואני, כמגדל ומשווק, יכול לבדל את עצמי ולקבל מחיר הוגן עבור התוצרת האיכותית. זנים ייחודיים מאפשרים לי גם לספק סחורה בדיוק בתקופות שבהן המדפים ריקים יחסית בגלל תנאי מזג אוויר. באחרונה אנחנו שמים דגש חזק על פיתוח זנים בריאותיים מכיוון שהדרישה לכך גדלה והולכת".

מה מחיר הפיתוח של זן חדש?

"פיתוח זן מנצח יעלה בין 70 ל-100 אלף דולר".

וכל הפיתוח בא מכיסך?

"לפני חמש שנים התחלנו לעבוד עם המדען הראשי של משרד החקלאות המסייע במימון 12% מהפיתוח. את הכסף נחזיר בתמלוגים של 3% בשנה מיד כשיתחילו ההכנסות".

כמה זמן עובר מרגע תחילת הפיתוח ועד שהוא מתחיל להכניס כסף?

"עשר שנים ארוכות שבהן עובר הזן עשרות טעימות בישראל ובחו"ל ומקבל ציונים בתחום הטעם, צבע, גודל גרעין, חיי מדף במקרר, מועד קטיף ופרמטרים אחרים. זן שעובר את כל המבחנים נשתל בחלקה של דונם במטרה לבדוק את השוק בלי ליפול בגדול, ורק אם הוא עובר גם את הבחינה הזו הוא נהפך למסחרי".

אילו זנים חדשים פיתחתם?

"שזיף בצבע ובצורת לימון, נקטרינה בצורה של פיתה, משמש מנוקד, שזיפי אבטיח - בחוץ ירוק בפנים אדום, עדינים במרקם ובטעם, שהם גם מוצר בריאות רב אוקסידנטים, ופירות נוספים".

למה לא מוצאים אותם על המדפים בישראל?

"השוק הישראלי מחפש דברים חדשים, אבל בחינם. לא רוצים לשלם. יש לי קיווי גורמה, אבל מדובר עדיין בכמויות קטנות".

מה ההבדל בין הטעם הישראלי לטעם האירופי?

"בישראל אוהבים פרי גדול וקשה ואילו בחו"ל הדגש הוא על האסטטיקה, הצבע והטעם, הפרי צריך להיות מיצי בטעמו ונעים לעין".

להערכתך, לאן פונה שוק פירות הגורמה הישראלי העתידי?

"אנחנו אוהבים לחקות את חו"ל ואין לי ספק שהדרישה והנכונות לשלם בעבור פירות ייחודיים, איכותיים ובריאים תעלה מאוד ותהפוך את השוק המקומי לרווחי. אני מקווה שבקרוב ניתן יהיה לקנות בשופרסל את התוצרת הישראלית שקונים במרקס אנד ספנסר".

מועדון המגדלים

התחרות הקשה בישראל הביאה את בן דור לפנות לתחום נוסף: מועדון מגדלים. "בעולם זה מקובל מאוד", הוא אומר, "וזה יצליח גם בישראל. במקום לעבוד באופן עצמאי נציע למגדלים טובים ואמינים לגדל חלק מעשרות הזנים החדשים תמורת תמלוגים, ובמקביל ניתן גם שירותי אריזה ושיווק. מועדון מגדלים יוצר מצב שבו כולם מרוויחים. יחד קל יותר להתמודד מול התחרות".

האם המדינה יכולה לעזור יותר לחקלאיה, או שמדובר בהתנהלות של שוק חופשי?

"אני חושב שישראל יכולה ללמוד לא מעט מההתנהלות האמריקאים המגינים על חקלאיהם במכסים. ישראל לא תמיד נותנת הגנה וענף התפוחים והאגסים, למשל, פתוח לכל תוצרת. בעיה נוספת שיש לנו כיצואנים הם המסים שמהם פטור השוק האירופי המשותף. הייתי מצפה מהממשלה לעשות מאמץ גדול בעניין, לסייע לנו במימון או לכרות הסכמים שיפטרו אותנו מחלקם. הדברים האלה יכולים להיעשות רק ברמה של ממשלה מול ממשלה, ולא מגדל מול מגדל".

ספי בן דור