בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זדורוב אכל, שיחק במחשב - ובביה"ס נמצאה גופת ראדה

היום ייפתח משפטו של רומן זדורוב: פרופיל של הנאשם ברצח תאיר ראדה

תגובות

חייו של זדורוב

יותר מעשר פעמים נחקרה אולגה זדורוב במשטרה על אירועי ה-6 בדצמבר 2006. שוב ושוב היא נשאלה מה לבש בעלה רומן זדורוב. איך הוא התנהג? מה עשה? אבל אולגה לא מצליחה להיזכר בשום דבר יוצא דופן. "התינוק היה קטן. לא ישנתי הרבה באותם ימים. אני זוכרת שחיכיתי לו בבית, שאלתי מתי הוא יקבל את המשכורת. אני זוכרת ששמעתי את הדלת. יצאתי אליו, שאלתי מה שלומו. הוא היה רגוע לחלוטין. שום דבר לא משך את תשומת לבי. הוא אכל ואחר כך הלך לשחק במחשב. ערב רגיל. הוא דיבר בטלפון עם מישהו לגבי העבודה ואמר לו שקרה משהו בבית ספר, שילדה נפלה ומשהו קרה לה. לא כל כך הבנתי מה קרה והלכנו לישון".

היום ייפתח משפטו של רומן זדורוב. אולגה אשתו, אמו נינה אברס ואחיו איגור, משחזרים את קורות חייו בניסיון להוכיח שהאדם שעליו נכתב בכתב האישום כי הוא "שלף את הסכין, הניף אותה, ושיסף את גרונה של המנוחה. ובהמשך, חתך את המנוחה באמצעות הסכין, פעם נוספת בצווארה וכן פצע אותה בחזה, בפניה ובידיה", אינו יכול להיות רומן. השאלה היחידה המנקרת במוחם היא מדוע אדם שלא רצח, מסכים להודות ברצח. לדבריהם, לאיש מהם אין ולא היה ספק שמדובר בטעות.

זדורוב נולד ב-1978, בעיר סימפרופול שבאוקראינה. אביו, ולדימיר, עזב אותו ואת אמו כשהיה בן שנתיים. שנה וחצי אחר כך התחתנה אמו עם יורי, שהיה לאביו החורג ואב לאחיו ולאחותו. בגיל 15, כשסיים את כיתה ט', התעקש רומן לעזוב את בית הספר ולהתחיל לעבוד בשיפוצים, למורת רוחה של אמו. בגיל 18 גויס לצבא אוקראינה לשירות של שנה וחצי בחיל האב"כ. הוא שוחרר בדרגת רב-סמל והחל לעבוד כמאבטח בפאב. העבודה, מדגישים בני המשפחה, היתה תחת פיקוח משטרתי, וזו הוכחה לכך שמעולם לא הסתבך עם החוק.

לפני שבע וחצי שנים, כשזדורוב היה בן 21 ואיגור, אחיו הצעיר, בן 16, הם רבו וזדורוב היכה את אחיו במקל. האירוע עלה במהלך חקירותיו של זדורוב והוצג על ידי המשטרה כהוכחה לתוקפנותו. איגור אף נחקר על כך במשטרה, "השוטרים אמרו לי שהוא כמעט הרג אותי. אמרתי להם שהם ממציאים הכל. בסך הכל הוא נתן לי שתיים-שלוש מכות וזהו. בכל משפחה יש מקרים כאלו", אומר איגור. האם אינה זוכרת את המקרה כלל.

לאחרונה הפיצה המשטרה הסבר נוסף לרצחנות של זדורוב. בהודאה מאוחרת סיפר זדורוב לחוקריו שהוא הותקף מינית בידי שתי נערות באוקראינה וביקש נקמה, שאותה מצא בתאיר ראדה. גם את המקרה הזה נינה אינה זוכרת כלל. "זה שקר של המשטרה", היא אומרת ומוסיפה שגם בחקירתה במשטרה היא לא נשאלה על כך.

רומן עלה לישראל ב-2002, שלוש שנים אחרי בני משפחתו, משום שהוריו אינם יהודים. אמו הסדירה בעבורו ויזת תייר ואף ויזת עבודה. מאוחר יותר הסתבר שוויזת העבודה היתה מזויפת. החברה שהנפיקה אותה נעלמה. את אשתו אולגה הוא פגש לפני שלוש שנים. חברה של אמו הכירה ביניהם. "בחור פשוט אבל גבר, ג'נטלמן אמיתי. כשהוא חזר הביתה מהפגישה הראשונה הוא אמר לאמא שלו: 'פגשתי היום את אשתי'", מספרת אולגה.

לפגישה הבאה כבר הגיע רומן לבית הוריה של אולגה עם פרחים ועוגה. בסוף 2004 נסעו בני הזוג להתחתן בהונגריה ולאחר מכן ערכו חתונה קטנה באולם אירועים בחיפה. אחרי החתונה עברו להתגורר בבית הוריה של אולגה בקצרין. היא עבדה כקופאית והוא בנה לעצמו שם כשיפוצניק בעל ידיים טובות בעיר הקטנה. חודש וחצי לפני הרצח נולד להם בנם הבכור, ליאון.

בבוקר שלמחרת הרצח נסעו זדורוב ואולגה לבית הספר כדי לאסוף את כלי העבודה שהוא השאיר שם. זדורוב פנה מיוזמתו לאחד השוטרים במקום, הציג את עצמו ומסר פרטים. שלושה ימים מאוחר יותר נקרא לחקירה. למחרת הוא נחקר שוב. ביום השלישי, לאחר שעבר בדיקת פוליגרף, נעצר זדורוב. באותו יום הגיעה אולגה לתחנת המשטרה בניסיון לברר מדוע הוא מתעכב. "ראיתי אותו יושב שם. ניסיתי להתקרב אליו אבל השוטרים לא נתנו לי, אמרו לי שהוא עצור".

היום הגרוע ביותר

באותו יום ביצעו שבעה שוטרים את החיפוש הראשון בבית מבין שמונה חיפושים. "הם חיפשו בכל פינה: במקלט, במחסן, באוטו. ההרגשה היתה מאוד מפחידה, זה לקח שעתיים. הם לקחו המון דברים - את כלי העבודה, את המחשב, ואז ביקשו ממני לחזור אתם לתחנה והתחילו לחקור אותי. כששאלתי מתי אנחנו חוזרים הביתה, הם אמרו לי: 'את יכולה ללכת, בעלך נשאר אצלנו'".

שישה ימים לאחר מכן הגיע יום שבו זדורוב התוודה על הרצח ושיחזר אותו - היום הכי גרוע, לדברי אולגה. ראשי המשטרה במחוז הצפוני כינסו מסיבת עיתונאים שבה סיפרו על פענוח הרצח. מתוך תיק החקירה ומתוך שיחותיה עם רומן מנסה אולגה לשחזר את מה שעבר עליו, כדי להסביר לעצמה למה הודה ברצח שלא ביצע. בימים שקדמו להודאה נחקר רומן שעות ארוכות בידי מספר חוקרים. לטענת אולגה, הם הפעילו עליו לחצים פסיכולוגיים קשים, "הם אמרו לו שאני לא מאמינה לו יותר ומבקשת להתגרש ממנו. הוא התחיל להאמין בזה", אומרת אולגה.

אחיו איגור מספר שבאחד מדיוני הארכות המעצר הגיעו בני המשפחה מנתניה לנצרת, רק כדי לגלות שהדיון הסתיים, "הם הקדימו את הדיון וסיפרו לו שאף אחד לא רוצה לראות אותו, כדי שלא ניתן קצת כוח". נינה, האם: "הוא היה מתנה בשביל המשטרה - הוא לא אזרח, הוא לא יודע עברית, אין לו כסף, הוא קורבן קל".

לאחר החקירות, המתין לו מדובב בתא המעצר, המכונה בכתב האישום ארתור מנישרוב. בשם זה הציג את עצמו, ככל הנראה, גם בפני זדורוב. "הוא ישב לו על הראש ולא הפסיק לדבר. רומן, בגלל האופי שלו, לא יכול להגיד לבן אדם 'תסתום את הפה'. הוא נכנס לקריזה והתחיל לבכות. אז לקחו אותו לבית החולים בצפת. שם שמו אותו באיזה חדר ואמרו לו לחכות. פתאום נכנס אדם, הוא לא היה לבוש כרופא אבל ברור היה לרומן שהוא רופא, הוא הרי בבית חולים", מספרת אולגה.

הרופא התחיל לדבר אתו: "אולי היה לך בלק-אאוט, בגלל זה אתה לא זוכר את הרצח, אתה צריך לעזור למשטרה, יש להם את כל הראיות שאתה ביצעת את הרצח, רק תעזור להם להיזכר", ממשיכה אולגה. "הוא התחיל לשאול אותו על הילדות. ואז רומן סיפר על המקרה שבו הרביץ לאחיו. ואז הוא אמר לו: 'אתה רואה, אתה צריך להיזהר. אם תחזור הביתה אתה יכול להרוג את אולגה. אתה יכול להרוג את הבן שלך'. באותו לילה חזר רומן לתא, ונלקח לחקירה. הוא עדיין לא הודה. אבל מוקדם בבוקר העירו אותו שוב לחקירה ואז הוא נשבר ואמר: 'כן, מה אתם רוצים לשמוע, זה אני'. הוא אפילו ביקש היפנוזה כדי שייזכר איך הוא ביצע את הרצח".

זמן קצר לפני מסיבת העיתונאים הגיעה אולגה לצפת, למשרדו של עו"ד אריה הרמלין שייצג את זדורוב באותם ימים, ושם התבשרה על ההודאה והשחזור. באותו זמן החלו שוטרים ואנשי המועצה האזורית להגיע לבית. הם הסבירו לבני המשפחה שהם נמצאים בסכנה ועליהם לעזוב את קצרין מידית. "זה היה היום הכי מפחיד בשבילי. מצד אחד אני יושבת בצפת ומדברת עם העו"ד, מצד שני התינוק שלי ואמא אולי בסכנה", היא אומרת.

אמו של רומן, נינה, מתחילה לבכות כשהיא נזכרת באותו יום. "השמועות התחילו מהבוקר. כולם התקשרו לשאול אם רומן כבר בבית כי תפסו את הרוצח האמיתי", מספרת האם בבכי, "בערב אולגה התקשרה, היא היתה מאוד שקטה, ואמרה לי לקחת אוכל לתינוק, כסף וכמה דברים, כי אנחנו צריכים לעזוב ולנסוע לנתניה. בדרך ביקשתי מנהג המונית לפתוח את הרדיו ואז שמעתי על מסיבת העיתונאים ועל כך שהוא הודה ברצח".

חברה בצוות ההגנה

למחרת יום ההודאה החליפה אולגה, בעצת חברים, את עו"ד הרמלין ופנתה לעזרת עורכי הדין דוד וגליל שפיגל מקרית שמונה. "נפגשתי אתם והרגשתי שיש לי גב". מאז אותו יום הפכה אולגה לחברה מלאה בצוות ההגנה של בעלה. היא מבלה שעות ארוכות במשרד עורכי הדין, מתרגמת את העדויות מרוסית לעברית ולומדת את חומר הראיות. היא גם מנהלת חזית תקשורתית להוכחת חפותו של בעלה. במקביל היא מבקשת לגייס תרומות למימון המאבק המשפטי. לדברי עו"ד גליל שפיגל, הייצוג המשפטי ממומן על ידי תורם, הבעיה היא שאין די כסף לגיוס מומחים שיבואו להעיד בבית המשפט. מדובר בעיקר בפסיכיאטרים, חלקם מחו"ל, שיוכלו לתת הסבר למצב הנפשי שבו היה זדורוב בעת ההודאה. להערכתה מדובר בסכום של כ-300 אלף שקלים.

היום, לאחר שלמדה את חומר הראיות משדרת אולגה אופטימיות באשר לסיכוי שבעלה יזוכה במשפט שייפתח מחר. ראשית, היא מסבירה, ישנם פערים גדולים שאותם אינה יכולה לפרט, בין ההודאה, השחזור ומה שקרה בפועל ביום הרצח, כך שיקשה על המשטרה להסתמך על ההודאה והשחזור. לגבי הראיות המוחשיות, מסבירה אולגה שבידי המשטרה ישנם את כל בגדי העבודה של זדורוב: חולצה, נעליים, גרביים, מלבד המכנסיים. על אף אחד מהפרטים הללו לא נמצאו ראיות לרצח.

לגבי המכנסיים, שעל פי כתב האישום זדורוב השליך כדי להעלים ראיות היא אומרת ש"כבר בחקירה הראשונה שלו הוא אמר שהם היו קטנים עליו והוא זרק אותם כמה ימים לאחר הרצח. אם הוא היה הרוצח, הוא יכול היה להביא להם מכנסיים אחרים, אבל הוא מיד אמר את האמת". אמה של אולגה העידה במשטרה שהיא ראתה את המכנסיים בפח האשפה. המשטרה חיפשה את המכנסיים במזבלה, אך לא מצאה, "גם אם היו מוצאים, הם לא היו אומרים, כי אז היו צריכים לשחרר אותו", אומרת אולגה.

אופטימיות זהירה

למרות המצב לא מדובר במשפחה אבלה. ניכר שהם נחושים לנצח בקרב הזה, אך הם ממשיכים בחייהם. בשיחה הם צוחקים לעתים קרובות, כשנזכרים באנקדוטות מן העבר או בתלונות של רומן על האוכל בבית המעצר. אולגה חיה משבת לשבת, מביקור לביקור בבית המעצר. זדורוב לא ראה את בנו מאז שנעצר לפני חודש וחצי, הוא גם מבקש שלא יביאו אותו לביקורים. "הוא אומר 'אם אני אראה את הבן אני לא אוכל להחזיק את עצמי'", מספרת אולגה, "הוא מפחד להישבר. הוא מפחד לבכות".

"אלו החיים של בעלי, אני לא מוכנה לוותר עליו בשום פנים ואופן", אומרת אולגה, "כל כך כואב לי עליו, על התקופה שהוא עבר. אני לא אעזוב אותו לרגע. אני חולמת על היום שישתחרר, לפעמים אפילו בלי לישון אני חולמת. אני מתפללת לאלוהים שיגיע היום הזה כמה שיותר מהר. יום אחד נגיע לאיזה דיון ואז השופט יגיד 'חבר'ה תפסיקו את זה כבר, אתם לא רואים שהבן אדם חף מפשע'. ואנחנו נצא מהדלת הראשית ביחד, ויהיו הרבה מצלמות ואני אגיד לכולם אני רוצה קודם להיות עם בעלי, לדבר אתו, לאכול אתו, אחר כך תשאלו את כל השאלות. זה החלום שלי".

ניר חסון



אולגה זדורוב, רעייתו של רומן, בביתם בקצרין על רקע תמונה מיום חתונתם, לפני כשבועיים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו