כך נראית השעה 3:00 בבוקר בבית משפחת קוסטלו, בניין לבנים אדומות של שלוש קומות בווסט וילג' במנהטן: בקומה השנייה שרוע הריסון, בן חמש, באלכסון על מיטת האפיריון הגדולה של הוריו, אחרי שנדחף למקומה של אמו ודחק את אביו, פול, צלם בן 35, אל קצה המיטה. שרה ראפין קוסטלו, מנהלת מחלקת הסטייל של המגזין "דומינו", ישנה בקומה האחרונה במיטתה של בתה בת השלוש קרולינה, מיטת אפיריון זוגית עם מצעים ורודים. "זאת המיטה שהייתי רוצה כרווקה", אומרת קוסטלו, בת 38. "זאת מיטת החלומות שלי, וזה טוב מפני שאני ישנה בה הרבה מאוד". המיטה של הריסון, שנקנתה באיקאה, ריקה.

"בעבר נכנסתי להיסטריה ותהיתי מה יהיה עם הטיולים האלה בבית באמצע הלילה", אומרת קוסטלו. "עכשיו זה נהפך לחלק מהשגרה. פול ואני תוהים אם אי פעם נחזור לישון יחד".

בני הזוג קוסטלו אינם היחידים שלא ישנים לבד במיטה. אבל אצלם גם לא מדובר ב"מיטה משפחתית", תופעה שנהפכה לנפוצה בשנים האחרונות. "זה עקב אכילס של כולם - הנדידה הזאת בין מיטות, במקום לישון", אומרת קוסטלו. "אבל בכל זאת, דוחה לחשוב שבסופו של דבר נתקענו עם מיטה משפחתית". כמו הורים רבים כיום נכנעה קוסטלו בחוסר רצון למצב, עייפה מכדי להפסיק את הנוהג שבסופו של דבר מבטיח "הכי הרבה שינה להכי הרבה אנשים בבית", בלשונה של מרים שניידר, אם לתאומות בנות 11.

שניידר, בנקאית לשעבר שגרה באפר איסט סייד ונשיאת מועדון התאומים של מנהטן, מספרת שבנותיה עדיין נודדות בלילה אל חדר ההורים ומבלות לילות רבים בשינה על הפוטון שלצד מיטתה. "החתול ישן על המיטה העליונה של מיטת הקומתיים היקרה מאוד שלהן", אומרת שניידר.

תסמונת האב הגרוש

יותר מעשור אחרי שהמומחה לשנת פעוטות, ד"ר ריצ'רד פרבר, זיעזע את ההורים כשהזהיר מפני שינה משותפת וטען שיש לתת לתינוק לבכות עד שיירדם, וארבע שנים לאחר שהמכון הלאומי לבריאות הילד ולהתפתחות האדם פירסם סקר שבו 12% מהנשאלים דיווחו שהם ישנים עם התינוק - נראה שהתינוקות האלה נהפכו לילדים שלא מתפתים לישון במיטות המטוס והנסיכה שההורים הכינו בשבילם. יועצים בתחום אומרים שנוהג השינה המשותפת מתרחב, ושהם מטפלים בהורים של ילדים "ניידים" לא פחות מאשר בהורים לתינוקות.

ג'יל ספיבק וג'ניפר וולדברגר, מומחיות לשנת ילדים שמנהלות את מרכז "סליפי פלנט" בלוס אנג'לס, מטפלות בכ-50 לקוחות בחודש, בהם בן סטילר, גרג קיניר ושחקנים הוליוודיים אחרים, ויש להן רשימת המתנה של שבועיים. "מאז שהתחלנו ב-1999", אומרת ספיבק, שגובה 395 דולר למפגש טיפולי של שעתיים, "טיפלנו באלפי משפחות".

"כל מי שאני מכירה ביקרו אצל יועצי שינה", אומרת ליז לאנג, מעצבת בגדי הריון, שהגיעה אל מרכז "סוהו פרנטינג" במנהטן בשל בעיות השינה של בנה, גאס. "קבעו לנו תוכנית טיפול שלמה - ישבתי בכיסא וכל לילה התרחקתי קצת. בנקודה מסוימת נדרש לילה שלם להשכיב אותו לישון. עכשיו גאס לא ישן אתנו במיטה, והבת שלי, שהיתה ישנה בלי בעיות, תפסה את מקומו".

לאנג, בת 41, ובעלה ג'פרי, בן 43, מנהל בחברת ייעוץ פיננסי, עברו לאחרונה לדירה שכורה. לדברי לאנג, "ויתרתי על הטעם הטוב ויצרתי אווירה נסיכותית" למען בתה, אליס בת השלוש. לאליס יש מיטה זוגית - "שמזכירה את המיטה של אבא ואמא" - עם מצעים ורודים על רקע קירות ושטיח ורודים. לאנג מספרת שאליס מאושרת ללכת לישון בארמון הוורוד שלה, אבל בדרך כלל הלילה לא מסתיים שם.

"עיצוב חדרי ילדים מתבסס כולו על תקווה והבטחה", אומרת פילר גוזמן, עורכת "קוקי", מגזין להורים. "היחס בין חדרי ילדים לבין החיים האמיתיים דומה ליחס בין חתונה לנישואים. כל הציפייה וההכנות, ובשביל מה?"

לאנג אומרת שהיא ובעלה "עובדים שעות ארוכות ובאים הביתה מותשים. כשאני נכנסת למיטה בלילה כבר אין לי כוח. אני לא יכולה לבלות מ-1:00 עד 3:00 בריצות, בניסיון להחזיר אותם למיטות. אם אני לא עושה סיפור מזה שהיא ישנה אתנו, אנחנו זוכים לשנת לילה סבירה, לפחות שש שעות".

לאנג מכנה את המצב "תסמונת האב הגרוש": "אנחנו רק רוצים שהכל יהיה נעים בשעות המעטות שבהן אנחנו נפגשים בלילה". אבל לדברי ספיבק, היא מטפלת בהורים עובדים ולא-עובדים באופן שווה. "לא תחושות האשמה של האם גורמות לזה", היא אומרת.

ג'ין קונהרדט, מטפלת ומנהלת מרכז "סוהו פרנטינג", ויועצים אחרים אומרים שההורים חוששים יותר מדי להסב נזק נפשי לילדיהם. "אני טוענת שילדים הרבה פחות פגיעים ממה שאנחנו חושבים", היא אומרת. "אפשר להיות תקיפים ועדיין הורים אמפתיים מאוד".

בובת דוב כתחליף אם

ניל ניומן, פסיכולוג ממנהטן, מטפל בהורים ובילדים בני חמש ומעלה. "נראה שזה קשור להצבת גבולות או להיפרדות", הוא אומר. "ייתכן שזאת בעיה של חרדה, אבל לרוב מקור הבעיה הוא הקושי של ההורים לקבוע גבולות נאותים. התפישה הרווחת בתחום בריאות הנפש היא שחשוב שהילד ילמד לישון לבד. כשזה לא קורה מופיעות בעיות אחרות, מפני שזאת דרך חשובה מאוד של ההורים לומר לא לילד".

מומחים לשינה משתמשים בשילוב של פסיכולוגיה התנהגותית וקוגניטיווית: אמירת "לילה טוב" וישיבה בכיסא שמתרחק יותר ויותר מהחדר בכל ערב; חפצים חלופיים, כגון בובות של חיות ש"מחליפות" את ההורה; ספרים שהכינו ההורים, ובהם סיפור על הילד שישן במיטתו. איימי פאוארס, אם מיוסטון, ציירה "כרונולוגיית שינה שלמה" על הקיר בחדרה של שרה בת הארבע. לשרה יש מיטת אפיריון ורודה. "זאת מיטה נפלאה, אבל בזבוז כסף", אומרת פאוארס. "עד ששרה תסכים לישון בחדר שלה, היא כבר תהיה גדולה מדי בשביל כל הוורוד הנסיכותי הזה".

ג'יל ספיבק מציעה בובת דוב שתשמש תחליף לאם. "מוכרים עכשיו בובת דוב שאפשר להקליט לתוכה את הקול של ההורה, שאומר 'לילה טוב' או משהו כזה", היא אומרת. "רצוי לקנות דוב בצבע השיער של ההורה. אם הילדים ישנים במיטה של ההורים, משלבים את הדוב בשינה המשפחתית". לאחר מכן הדוב והילד עוברים למיטת הילד.

לדברי וולדברגר מ"סליפי פלנט", אפשר להוסיף פריט לבוש של ההורה למלתחת הדוב. "רוב הילדים בוחרים צעיף", היא אומרת, "אבל אחת הילדות הקטנות כאן בחרה בחזייה של אמא". הילדה, שאמה היא שחקנית מוכרת למדי, נהגה לטייל ברחובות פסיפיק פליסיידס, "פרוור שמרני מאוד" לדברי וולדברגר, עם בובת דוב שסביבה כרוכה החזייה של אמה.

במקרים קיצוניים נדרשים אמצעים קיצוניים. השיטה שמזעזעת את כל ההורים, אומרת קונהרדט, היא זאת: "אחרי שניסינו את כל האפשרויות האחרות ההורים אומרים לילד, 'אם תישאר במיטה, אפשר להשאיר את הדלת פתוחה. אם לא, אנחנו ניאלץ לסגור אותה'. דור ההורים הנוכחי נחרד מזה. אבל זאת בעצם אחריות של הילד שהדלת תישאר פתוחה. כל ילד ששווה משהו יבחן את ההורים שלו, וההורים חייבים להיות תקיפים. זה מעורר כל כך הרבה רגשות אשם".

חוץ מזה, היא מוסיפה, "נראה שבעיית השינה הזאת אומרת משהו על מצב הנישואים. לפעמים ההורים משתמשים בילדים כדי לא להודות שהאינטימיות ביניהם נעלמת".

קוסטלו אומרת שבעיות השינה "באמת מקשות על היחסים". אבל הלילות הטובים ביותר, היא ממשיכה, הם אלה שבהם "אנחנו לא מנסים לפתור את הבעיה, אלא פשוט נכנעים וכולם ישנים כמו שצריך. דווקא כשאנחנו מנסים לחנך, איש לא ישן", היא אומרת. "אנחנו כל כך עייפים שאנחנו 'מנסים' לחנך רק פעם או פעמיים בשבוע".

ואכן, השינה מנצחת את הסקס ברוב המשפחות. שינה היא הסקס החדש, וכולם מפנטזים עליה. "זה דבר נפלא", אומרת גוזמן בחולמנות, "לנהל מערכת יחסים טובה עם השינה".

איור: אורית ברגמן