בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

על מנת שלא יהיו קורבנות נוספים

נעמי אונגר, ניצולת שואה, אם שכולה, לוחמת בתאונות אימונים בצה"ל, 1933-2007

תגובות

נעמי סובל נולדה בלודז' בבית ציוני. עם פלישת הנאצים לפולין ברחה המשפחה מזרחה. האב, פעיל תנועת "החלוץ", נרצח ברוסיה, ונעמי חזרה עם אמה לבוכניה שליד קרקוב, שם הושמו בגטו. בשלהי 1943, כשתכפו האקציות, מסרה אותה אמה לאשה שהעבירה אותה לצד הארי. מבריחים העבירו אותה לצ'כיה, ומשם להונגריה. היא נדדה עם קבוצת בעלי סרטיפיקטים לאיסטנבול ולביירות, ולבסוף הגיעה בקיץ 1944 לישראל, לקיבוץ יגור, שם אומצה על ידי משפחת פלד (שאחר כך אימצה בן נוסף, מנחם פלג). "היא היתה אחות לכל דבר", אומר תא"ל (במיל') יודקה פלד.

בעשר שנותיה ביגור חוותה את המאבק בבריטים ואת ההתפכחות מהקומוניזם. היא יצאה למלכיה, קיבוץ על גבול הצפון שאומץ על ידי יגור, ושם פגשה את צביקה אונגר, ניצול אושוויץ, שיהיה לבעלה ואבי ילדיה - ליאור, עופר, ניצן ומורן. בספטמבר 1959, מדרום לניצנה, רצחו בדווים את יאיר פלד, מפקד סיירת הצנחנים והבן הבכור של משפחת פלד. נעמי וצביקה עברו ליגור למשך כשנה, להיות בקרבת המשפחה. בחזרם למלכיה נפתח משפט אייכמן, וזכרונות ורגשות שהיו עצורים בלב השניים התפרצו. אולם הדי המשפט שככו, ושניהם צללו לפעילות בקיבוץ - צביקה כמרכז משק ונעמי בתחום החינוך - ורוו נחת ממשפחתם.

ב-1 במאי 1984 השתנו חייהם. הבן ניצן נהרג מפליטת כדור בעת תרגיל של סיירת הצנחנים בבקעת הירדן. נעמי וצביקה החליטו לפעול נגד תאונות האימונים בצה"ל. אל"מ (במיל') ורדה פומרנץ, לשעבר ראש מחלקת נפגעים, שליוותה את הזוג ותמכה בו לאורך כל הדרך, אומרת כי כבר בעת הקמת המצבה (נעמי התעקשה כי ייכתב עליה "נפל בתאונת אימונים"), הוכיחה נעמי כי אין היא עוסקת במקרה הפרטי של בנה, אלא שואפת לטפל בצורה נקייה בתופעה כולה. השניים נפגשו עם אלופי צה"ל, שלא יכלו לסרב לזוג הנחוש - היא רהוטה ובולטת, הוא מופנם, אך ממלא את מצבריה כשהתרוקנו. יוסי פלד אומר ש"לא נתנה לנושא לרדת מסדר היום", ומתן וילנאי חושב ש"עלתה על הנקודה הנכונה, מה שרבין קרא 'תרבות הסמוך'".

את רשמיה כינסה בספר "לעצור את הכדור", ואחרי שיצא לאור (בהוצאת "מערכות"!) נאבקה שיופץ ביחידות צה"ל. עמרם מצנע, שכראש אג"ת הוביל את הקמת מחלקת הבטיחות בצה"ל, אומר שסייעה לחדד את ההבנה כי בטיחות אינה מעמסה, אלא תרומה לאיכות. ח"כ לשעבר יאיר צבן, שבעזרתו ניסתה לערב את ועדת חוץ וביטחון של הכנסת, אומר כי כוחם של השניים היה בהעדר תאוות נקם: "זה היה מאבק נטו, על מנת שלא יהיו קורבנות נוספים".

נעמי ראתה הישג בהקמת ועדת האלוף יעקב לפידות לחקר תאונות האימונים, אבל אהוד ברק סבור שעיקר הישגה היה הספר, שאותו הוא מכנה "דו"ח אונגר". על גישתו החיובית אליה גמלה לו בספר "וילכו השניים יחדיו", שבו צירפה אותו לחביבה יצחק רבין, שגם הוא ראה בעין יפה את מאמציה.

נפילת ניצן וההתרחשויות שבאו לאחריה, נתנו אותותיהם בילדים. "נותרנו עם הרבה שאלות", אומר הבן ליאור. הוא חזר בתשובה ומורן, שהלך בעקבותיו, נהפך לחרדי לחלוטין.

לפני שמונה שנים חלתה נעמי בסרטן הריאה. בספר "ניצנים על קרעים", שרשמה מפיהם צילה הירשפלד, אומרת נעמי: "כאשר היתה מוסכמה בצה"ל שאין אפשרות לשמור על החיים באימונים, סירבנו לקבל את המוסכמה הנוראה הזאת, שיכנענו ופעלנו. לקונסנסוס הלאומי ההוא אין יותר זכר. היום לא נקבל את המוסכם באונקולוגיה, שסרטן הריאות הוא סיפור שסופו ידוע מראש". היא הפכה לידענית בנושא, ניסתה רפואה אלטרנטיווית ותרופות ניסיוניות, ולרופא מומחה שאמר לה "אין מה לעשות, תתפללי", ענתה: "אתה תתפלל, לי תגיד מה לעשות".

האם בקרב האחרון שלה, נעמי הרימה ידיים? בכלל לא, מזדעק צביקה: "היא סיימה בצורה הכי שלווה, הכי מטופלת. זה ניצחון כביר".



נעמי אונגר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו