59 שנים בדיוק עברו ומאז התרשמו אגון קולב, מבקר האמנות של העיתון "על המשמר", ובעלי עניין אחרים באמנות שימושית, מתערוכה של "אוסף קפריסין", שהוצגה ברחוב ברנר בתל אביב. "כשבחוץ רוטט האוויר מרעמי המרגמות ומפצפוץ מכונות הירייה, החזית נמשכת בשולי העיר", תיאר קולב. האוסף הורכב מחפצים שיצרו בני נוער, ניצולי שואה, במחנה גירוש בקפריסין. האוסף נמצא היום בארכיון "יד יערי" של השומר הצעיר, בסמינר גבעת חביבה. זה כמה שנים שאוצר הארכיון, יובל דניאלי, אוסף עדויות ומתעד מפי חברי הקבוצה את סיפורם המיוחד. כעת מעוניינים אנשי הארכיון להציג את התערוכה. אבל יש קשיים בדרך.

סיפורו של האוסף מתחיל עם עשרות נערים, רובם יתומים, ניצולי מחנות ריכוז וכפייה באירופה, שנאספו בפראג בידי אנשי השומר הצעיר, כדי להעפיל לישראל. ההעפלה התעכבה, ובקרב הנוער, ששהה במנזר עזוב בבלגיה, התעוררו בעיות של חוסר משמעת. המדריכים ושליחי "הקיבוץ הארצי" מישראל החליטו ליזום סדנאות יצירה. שרגא וייל, בוגר בית הספר לאמנות בפראג, היה אז כבר אמן מוכר בשומר הצעיר באירופה, ויחד עם עם הפסלת אביבה דגן והחרט משה גלנצמן, הוא החל להדריך את הנערים.

יצירות שונות החלו לצאת מהסדנה בעליית הגג של המנזר: צעצועי עץ מתנועעים ובובות, שנמכרו לאנשי העיירה הבלגית אנגיין. הדבר סייע בהעלאת רמת החיים במנזר. סדנת היצירה הפכה מקור לגאווה וניתן לה שם, "תו-נו" (קיצור ל"תוצרת נוער"). יהודייה שנישאה לבנקאי הולנדי נתנה חסות לקבוצה ושיכנה אותה בווילה בעיר שרלרואה. מוצרי הנערים החלו להימכר בכלבו גדול בבריסל. אז הגיעה הודעה בהולה שהגיע הזמן לעלות לישראל.

הקבוצה יצאה מנמל בדרום צרפת, עם 2,500 פליטים אחרים, על אוניית משא שהוסבה להובלת אנשים. בלב ים החלו הבריטים לעקוב אחר הספינה. הנוסעים שינו את שמה ל"תיאודור הרצל", וקרב התנהל על סיפונה עם חיילים בריטים. שלושה נוסעים, בהם נער מהקבוצה, נהרגו. 27 נפצעו. נערי הסדנה ושאר הפליטים הועברו למחנה מעצר בקפריסין. במחנה התחדשה עבודת הסדנה.

מהעדויות שליקט דניאלי עולה כי למשתתפים היה סדר יום קפדני וקבוע. "הם נהגו להיפגש אחרי ארוחת הבוקר ולעבוד בסדנה כארבע שעות, עד ארוחת הצהריים. לפעמים היה צריך ללכת ולקרוא לחניכים שמסיבות שונות 'שכחו' לבוא", העיד מדריך. סדנאות דומות הפעילו תנועות חלוציות אחרות שפעלו במחנות המעצר. הסדנאות היו חלק ממרקם החיים שכלל האזנה למוזיקה, ספורט, שירה במקהלה ונגינה בתזמורת. מכון רוטנברג של הסוכנות הקים בתי ספר.

נערי "תו-נו" ואחרים שצטרפו אליהם, חזרו ליצור. מפחיות שימורים, מאבן סיד רכה, מלוחות עץ שפורקו משולחנות האוכל ומיריעות אוהלים, נבנו דגמי טרקטורים, מכונות חקלאיות, צעצועי עץ, אלבומים, משחקי שחמט ושלל מוצרים. יצירות גולפו גם מעצמות פרה שנלקחו מהמטבח.

שלוש תערוכות התקיימו במחנה ובלטו בהן הציירים שמואל כץ, שרגא וייל, חיים (הניק) ברקני, חיים ברגל, שמואל לייטנר וקלמן גרצ'ובסקי. שמועת התערוכות הגיעה למוסדות הקק"ל בישראל. לדברי דניאלי, "הועברה פנייה נרגשת אל מארגני התערוכה בקפריסין כדי שישלחו אותה לארץ". כך גם נחשף המבקר קולב ואחרים לעבודות מקפריסין, בתערוכה ברחוב ברנר.

אבל היום קשה להציג שוב את התערוכה. לדברי דניאלי ודודו אמיתי, מנהל "יד יערי", "יש צורך בהמשך התיעוד, בהפקת קטלוג וגיבוש מסגרת חינוכית, אבל קשה לגייס את התקציב". לדבריהם, מקומות אחדים שנתבקשו להציג את התערוכה סירבו. העיתונאית דליה יאירי סייעה בעבר לקשור בין אנשי "יד יערי" לאיש העסקים רוני דואק, שמימן את פעילות התיעוד.

מיכל יאירי, בתה של דליה, היא שעוררה בדניאלי את הרצון לחשוף את המוצגים לציבור. "היא באה לארכיון ונחשפה לדברים", מספר דניאלי. "כשראיתי אותה, בחורה צעירה, וכמה היא מתרגשת, הבנתי שזה חייב להיחשף".

האוצר יובל דניאלי וטרקטור שנוצר במחנה בקפריסין