למה אסור למדינה לרסס שדות של פולשים בדואים - כללי - הארץ
המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שכחתי סיסמה

למה אסור למדינה לרסס שדות של פולשים בדואים

  • פרופ' מיגל דויטש
  • 26.04.2007
  • 00:00
  • עודכן ב: 03:59

בית המשפט העליון שב ומוכיח מעת לעת את תפקידו החיוני בהגנה על זכויות הפרט. דוגמה יפה לכך היא פסק הדין שניתן לפני כמה ימים בעניין חוקיות הפרקטיקה שנוקטת המדינה למיגור הבדואים הפולשים לקרקעות המדינה (בג"צ 2887/04). המדינה נהגה לרסס מהאוויר את השדות אליהם פלשו הבדואים, להשמיד את היבולים שהם עיבדו - וכך לסלקם. העליון פסל פה אחד את הפרקטיקה הזו, בפסק דין פרי עטה של השופטת עדנה ארבל, בהסכמת השופטת מרים נאור; השופט סלים ג'ובראן הגיע לתוצאה זהה, בהנמקה שונה.

ניתן לבחון את הזכות להגנה באמצעים עצמיים על זכויות קניין משתי זוויות. האחת היא המשפט הפרטי ה"טהור": על פי חוק המקרקעין ברור כי בעל מקרקעין (המדינה, במקרה הזה) זכאי להשמיד נטיעות שניטעו במקרקעיו שלא כדין. מצד שני, ברור גם כי לא ניתן לסלק פולש בסעד עצמי, ללא פנייה לערכאות, אלא אם פלישתו "טרייה" - תנאי שלא התקיים כאן.

בנוסף, ריסוס השדות מן האוויר אינו פוגע ביבולים בלבד, אלא יש בו גם משום סילוק בפועל של הפולשים. כאשר הפלישה אינה טרייה, זכותו של בעל המקרקעין להשמיד נטיעות שניטעו שלא כדין אינה כוללת זכות לפגוע לשם כך בגופו של הפולש. בוודאי אין בעל המקרקעין זכאי לנקוט פעולות העלולות לפגוע בבריאותו ורכושו של צד שלישי, כגון מי שמעבד כדין קרקעות סמוכות או מזדמן למקרקעין.

ניתן היה להסתפק בכלים אלה מתחום המשפט הפרטי כדי לפסול את הפרקטיקה של המדינה לריסוס השדות. אולם ארבל המשיכה ובחנה את הנושא גם מהזווית החוקתית, ובכך הוסיפה רובד ערכי חשוב לבחינת תקינות התנהגות המדינה: ארבל קובעת כי הפגיעה בבריאותם ובכבודם של הבדואים הפולשים ושל צדדים שלישיים אינה מידתית, הגם שמטרת ההגנה על מקרקעי המדינה היא ראויה כשלעצמה.

לניתוח זה יש חשיבות גם לצורך הגדרת זכותו של בעל מקרקעין פרטי לפנות בכוח סביר פולש שפלישתו טרייה, במסגרת המשפט האזרחי. סבירות הפעלת הכוח תיגזר מהאיזונים החוקתיים, לאור "חלחול" העקרונות החוקתיים למשפט הפרטי.

עוצמת הפגיעה בבריאות כתוצאה מהריסוס לא הוכחה בבהירות, על אף שנקבע בפסק הדין כי קיים סיכון לפגיעה. יסוד חשוב עליו מושתת פסק הדין הוא ההגנה על כבוד האדם, באופן המוסיף נדבך לתפיסה המשפטית של מושג עמום זה. פסק הדין מעצב את הגבולות הראויים שבפניהם ניצבת המדינה - וכמוה הפרט - כשהם מבקשים להשיב לעצמם את ההחזקה במקרקעין באמצעים עצמיים.

אכן, מפתה לומר כי הבדואים הפולשים לקרקעות המדינה מביאים על עצמם - בפעילותם הבלתי חוקית - את תגובת המדינה. יש גם שיגרסו, בוודאי, כי פסילת הפרקטיקה של הריסוס מסכלת את ההגנה היעילה על קרקעות המדינה, תוך פגיעה באוצר המדינה מטעמים "אמורפיים" של שמירת "כבוד האדם". דא עקא, זו בדיוק תמציתה של ההכרה במושג של כבוד האדם כערך אמיתי, שאינו בגדר "מס שפתיים" גרידא.

כבר ציין בעבר הנשיא אהרן ברק כי זכויות האדם עולות כסף. למאבק בתופעה המדאיגה של פלישה לקרקעות יש להגיב בהידוק אמצעי האכיפה הפליליים והאזרחיים על ידי רשויות החוק, באמצעים מקובלים, תוך הקצאה תקציבית מתאימה, וביצירת הידברות הולמת עם המגזר הבדואי לפתרון הבעיה המגזרית, כמוצע בפסק הדין. אכן, כדברי ארבל, חלה כאן האימרה הידועה לפיה "המטרה אינה מקדשת את כל האמצעים".

הכותב הוא פרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב



הריסות בתים בכפר אלעתאיקה, פברואר 2007




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
פרוייקטים מיוחדים