בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"תפסיקו להיות שכירי חרב של בצע כסף, אתם פוגעים בכבוד המקצוע"

מאמר שכתבה ד"ר לימור-זר גוטמן ניסה לגלות מה משפיע על הדימוי הירוד של מקצוע עריכת הדין; הממצאים: רק אם יוכיחו שהם מונעים גם משיקולי מוסר וטובת הציבור, ישפרו עורכי הדין את תדמיתם השלילית

תגובות

עורכי דין שואפים כי למקצועם תהיה תדמית של מכובדות, יושר, הגינות, אמון, נאמנות ומסירות. מבחינת עורכי הדין, תדמית המקצוע שלהם היא ערך מכונן, שבלעדיה עלול המקצוע לאבד את מעמדו כפרופסיה (profession) שבניגוד ל"משלח יד", נגזר, בין היתר, מהלימוד הנרחב הנדרש, המונופול על הידע המשפטי וכן מתדמית של יוקרה והבטחה למעמד כלכלי משופר.

למרות זאת, הדימוי של מקצוע עריכת הדין רחוק מאוד מלענות על הציפיות. אינספור בדיחות שעוסקות בעורכי דין מקצינות את הצדדים הפחות מחמיאים של המקצוע (ראו תיבה), ולא מעט אנשים מוכנים להודות בפה מלא: הם פשוט מתעבים עורכי דין.

תדמית ירודה לעורכי דין ופוליטיקאים

מאמר שכתבה ד"ר לימור זר-גוטמן, מומחית לאתיקה של עורכי דין, מנסה להשיב על השאלה - מה באמת משפיע על תדמית המקצוע? לדבריה, הגורם המשפיע הראשון הוא ההיתר של עורכי הדין לפרסם את עצמם באמצעי התקשורת, הקיים למשל בארה"ב.

ואולם, לטענתה, יותר משהפרסומת משפיעה על דימוי המקצוע, עושה זאת הפרקטיקה של עורכי הדין. "טענתי היא שהאופן שבו פועלים עורכי הדין ומייצגים לקוחות, הוא המשפיע העיקרי על תדמית המקצוע". לדבריה, "מסיבה זו, רק שינוי בפרקטיקה יביא לשמירה על תדמית המקצוע. כל יתר הניסיונות הם בבחינת שינוי קוסמטי לשיפור התדמית, שאין בו שמירה אמיתית לאורך זמן על תדמית המקצוע".

בארה"ב חלה בשני העשורים האחרונים ירידה חדה בתדמית עורכי הדין. עובדה זו עלתה בבירור ממחקר שהתבסס על ניתוח מחקרי דעת קהל שערכה חברת גאלופ. במחקר נבחנה מידת היושר והאתיות שמייחס הציבור לשורה של בעלי מקצוע, ובהם עורכי דין, רופאים, רואי חשבון ובנקאים.

ניתוח התוצאות שנאספו בין 76'-93' העלה ממצא מעניין: בשנים אלה נשארה תדמיתם של רוב המקצועות ללא שינוי, למעט שני מקרים בולטים שבהם חלה ירידה - עורכי דין ופוליטיקאים.

לדברי זר-גוטמן, בארה"ב מיהרו לקשור את הירידה בתדמית של עורכי הדין בפרסומות שבהן הם נוהגים לשווק את עצמם, אפילו בטלוויזיה. מחקרים שבהם נשאלו עורכי דין והציבור על הסיבות לתדמית הירודה של עורכי הדין, העלו שאף שרובם המכריע של עורכי הדין רואים בפרסומות את הסיבה המרכזית לתדמית הירודה של המקצוע, הציבור עצמו כמעט ולא רואה קשר בין השניים. גם בתי המשפט בארה"ב אינם רואים קשר בין פרסום של עורכי דין לבין הפגיעה בתדמית.

גישה זו באה לידי ביטוי בפסק הדין בעניין Bates שבו פסל בית המשפט העליון את האיסור על פרסום עורכי דין, תוך שלילת קשר בין פרסומת לפגיעה בתדמית. ועדה מיוחדת, שהקימה לשכת עורכי הדין האמריקאית ב-95', לא מצאה כל קשר בין פרסומת לפגיעה בכבוד המקצוע בעיני הציבור. לדעת הוועדה, הירידה בתדמית עורכי הדין אינה נובעת מהפרסומת, אלא מגורמים אחרים, כגון יחס לא הולם ללקוחות, שכר טרחה מוגזם, ריבוי תביעות וחוסר היעילות של המערכת המשפטית.

בישראל, מציינת זר-גוטמן, לא התקיים מעולם דיון אמיתי בעניין השפעת פרסומת של עורכי דין על תדמית המקצוע. למרות זאת, שולטת עמדה חזקה שלפיה פרסומת של עורכי דין תביא כליה על תדמית עורכי הדין. עמדה זו באה לביטוי כל השנים בחוקים שהגבילו ואסרו שימוש בפרסומת, ושהתחשבו במידה רבה באינטרס של שמירה על כבוד המקצוע ותדמיתו .

סיבה מעניינת נוספת לפגיעה בתדמית המקצוע שעליה עומד המחקר האמריקאי, היא העלייה בשיעור הגירושים בעשורים אלה. לפי המחקר, העלייה התלולה בשיעור הגירושים הביאה לכך שיותר אמריקאים באו במגע עם עורך דין במהלך קונפליקט חזק (המאפיין לרוב גירושים) במסגרת טיפול משפטי שעלותו גבוהה לרוב. מפגשים אלה הותירו רושם שלילי בציבור, שהביא לירידה בתדמית מקצוע עריכת הדין.

שיפור התדמית: חובה לא רק כלפי הלקוח

לטענת זר-גוטמן, כללי אתיקה לעורכי דין אינם יכולים להביא לשינוי אמיתי בתדמית, אלא רק ל"שיפוץ קוסמטי" שלה. "רק דרך שיש בה כדי לשנות את הפרקטיקה תביא לשיפור תדמית המקצוע, ודרך זו היא מתן משמעות ונפקות מעשית לחובה כלפי החברה".

חיזוק החובה כלפי החברה יתבטא, למשל, אם עורכי דין ייצגו פרו-בונו (בחינם) גם את מי שאין ידו משגת לשכור עורכי דין, יפעלו גם במסגרת של עריכת דין חברתית-ציבורית ויחדלו מייצוג הממוקד רק בטובת הלקוח ויתחשבו גם באינטרס הציבור ובצדדים שלישיים. פעולות אלה, נכתב במאמר, יביאו לפרקטיקה ראויה בעיני הציבור, וכך תחוזק תדמית המקצוע.

במובן המופשט כוללת החובה כלפי החברה את התפקיד של כל עורך דין לשמור על הסדר החברתי-משפטי. "עורכי דין נדרשים להימנע מפעולות שאם יבוצעו לאורך זמן ובאופן שיטתי על ידי הרבה אנשים, יהיה בהן כדי להחליש ולהרוס את המסגרת החברתית-משפטית והנורמות שבמסגרתה", אומרת זר-גוטמן. לדוגמה, היא טוענת כי על עורכי דין להימנע משיטות של תחבולה ושקרים בניהול משא ומתן, שכן אם אלה ייהפכו לדבר שבשגרה, לא יתאפשר קיומו של משא ומתן.

במאמר נכתב כי בעיני רבים, עבודת הפרו-בונו וההתנדבות לטובת מי שידם אינה משגת לשכור עורך דין, נתפשת כביטוי המובהק ביותר לחובת מקצוע עריכת הדין כלפי החברה. באופן זה, היא הופכת את המשפט נגיש יותר לאוכלוסיות רחבות, וכך מקבלת זכות הייצוג ביטוי ממשי - ואינה נותרת זכות חוקתית עלי ספר בלבד.

כללי האתיקה המומלצים בארה"ב מציעים לעורך הדין לתרום 50 שעות בשנה כפרו-בונו, תוך פירוט הקריטריונים שלפיהם יבחר עורך הדין היכן להשקיע אותן. בנושא זה התעורר ויכוח נוקב, אם יש להותירו כהמלצה או להופכו לחובה.

לשכת עורכי הדין האמריקאית, המכירה בכך שיש בפעילות הפרו-בונו כדי לשפר את תדמית עורכי הדין בחברה, מנהלת מעקב שוטף אחר יישום הכלל בשטח. על אף המודעות הגבוהה מצד עורכי הדין לחשיבותה של פעילות זו, עדיין רק כחמישית ממעוטי היכולת, הזקוקים לעורך דין, זוכים בארה"ב לייצוג .

על היקף הפרו-בונו בישראל מעולם לא נאסף מידע, לדברי זר-גוטמן, אך טוענים כי הוא נמוך מאוד. חוק לשכת עורכי הדין קבע כבר ב-61' כי הלשכה רשאית "לתת סעד משפטי למעוטי אמצעים". ואולם רק לפני חמש שנים מימשה הלשכה לראשונה מחויבות זו בהקימה את פרויקט "שכר מצווה", המעניק סיוע משפטי חינם על ידי עורכי דין מתנדבים למי שעומד בתנאי הזכאות של הפרויקט.

לדברי זר-גוטמן, ההיבט המרכזי של החובה כלפי החברה טמון בעיצובה של חובת הנאמנות ללקוח. לפי הגישה הדומיננטית לאתיקה המקצועית של עורכי דין, חובת הנאמנות ללקוח מהווה את הפרמטר המרכזי לבחינת התנהגות עורך דין. כך, התנהגות עורך הדין תיחשב לנכונה ולראויה אם היא משרתת את אינטרס הלקוח, כל עוד אינה מפרה את החוק. כל שיקול אחר, כגון מניעת פגיעה באינטרס הציבורי או בצד שלישי (אם שקילתו אינה מחויבת לפי החוק), לא יילקח בחשבון על פי גישה זו. ההגבלה היחידה המוטלת על חובת הנאמנות היא גבולות החוק. פרט לכך, אפילו מעשה בלתי מוסרי שעורך הדין היה עושה גם עבור עצמו, הוא ראוי ומותר.

גישה זו מבוססת על תפישת "מוסריות של תפקיד", שלפיה התפקיד מכתיב את המוסר המיוחד הנהוג באותו מקצוע, גם אם יש בכך הפרה של המוסר הכללי של כלל בני האדם.

העיקרון של "אי נשיאה באחריות" (Non-Accountability), הנובע מהגישה הזו, גורס כי בייצגו לקוח, עורך הדין אינו חב בחובות המוסריות הרגילות - שיש בהן להגביל את האמצעים והתוצאות של הייצוג, מסבירה זר-גוטמן. במאמר נכתב כי בניגוד לגישה זו, עורך דין המקיים את חובתו כלפי החברה, אינו צריך לצודד רק באינטרס הלקוח, אלא גם באינטרסים נוספים, לבחון את השלכות מעשיו כלפי צדדים שלישיים וכלפי הציבור בכלל, ולדעת שהוא נושא באחריות משפטית ומוסרית למעשים ולתוצאותיהם.

"חסרונה של הגישה הדומיננטית שהיא מרחיקה את עורכי הדין מהתדמית של מקצוע הגון ובעל אחריות חברתית על ידי הפיכתם לשכירי חרב, הנכונים לעשות הכול תמורת בצע כסף - שכר הטרחה שמשלם הלקוח", אומרת זר-גוטמן. "לעומת זאת, חובת נאמנות המושפעת מהחובה כלפי החברה, כמתואר, מחזקת את תדמית עורכי הדין כהגונים, מאחר שהיא מלמדת שאלה מונחים גם על ידי שיקולי מוסר וטובת הציבור".

יתרה מזאת, הגישה הדומיננטית מתארת את עורכי הדין כמי שרואים בחוק אמצעי בלבד להשגת מטרה וממעיטים, ואולי אף מתעלמים, מתכלית החוק להגינות ולצדק. בכך הם מחלישים את הסמכות המוסרית והלגיטימיות של החוק. לעומתה, הגישה השנייה מציגה את עורכי הדין כמי שפועלים לאור תכלית החוק להגינות ולצדק, ותורמים כך לחיזוק שלטון החוק. לאור דברים אלה, אין חולק איזו תפישה פוגעת בתדמית המקצוע, ואיזו מחזקת אותה.

זר-גוטמן ממחישה את הטענה באמצעות מקרה אנרון: כאשר התברר לעורכי הדין של חברת אנרון כי זו פועלת בדרכים ספק-חוקיות, העלולות להביא לקריסת החברה, לפי חובת הנאמנות לחברה, אסור היה להם לטמון ראשם בחול ולהמשיך לסייע למנהלים, תוך הסתמכות על העובדה שהפעולות אינן בלתי חוקיות בבירור, אלא מצויות בגבול האפור של ספק-חוקיות.

"על עורכי הדין של אנרון היה להתעמת עם מנהלי החברה, ואם לא היה בכך להועיל, להתפטר מייצוג החברה ואולי גם לדווח לרשויות", כותבת זר-גוטמן. "עורכי הדין הפרו את חובתם כלפי החברה כאשר המשיכו לעזור למנהלים, תוך שהם דואגים 'ליפות חוקית' את הפעולות שהביאו בסופו של דבר לקריסת החברה, לפיטורי אלפי עובדים ולאובדן מיליארדי דולרים".

במובנה הקונקרטי דורשת החובה כלפי החברה לא לסייע ללקוח במעשים שהם ספק-חוקיים, אלא לפעול במטרה למנוע נזק עתידי לצדדים שלישיים ולציבור. נקל לראות כיצד התנהגות עורכי הדין של אנרון הזיקה לתדמית עורכי הדין. לו פעלו ההפך, היה הדבר מעיד שלא רק שיקולי שכר טרחה מנחים את עורכי הדין, אלא דאגה אמיתית לכלל הציבור, לרבות עובדי אנרון והמשקיעים בה.

דוגמה נוספת היא אחריות עורכי דין כלפי צדדים שלישיים. גישת הפסיקה בישראל הרחיבה את אחריות עורכי הדין כלפי צד שאינו מיוצג. לדברי זר-גוטמן, החובה לדאוג גם לאינטרס של הצד שכנגד היא ביטוי של החובה כלפי החברה במובנה הקונקרטי. מדובר בייצוג שאינו מסתכל רק על אינטרס הלקוח, אלא לוקח בחשבון גם את האינטרס של צד שלישי. במובן זה, שינוי הפרקטיקה כך שעורכי הדין יישאו באחריות מוסרית (בשונה מהאחריות המשפטית מכוח דיני הנזיקין) כלפי צד שכנגד בלתי מיוצג, היא שינוי מבורך, שישפיע לטובה על תדמית המקצוע.

מאמרה של לימור זר-גוטמן יפורסם בכתב העת "המשפט" ובספר לזכרו של השופט עדי אזר

עורך דין אחד, לא חשוב מאיזו עדה...

דימוי המקצוע משתקף גם בבדיחות

? שאלה: למה לעורכי דין יש דימוי שלילי?

תשובה: כי 99% מעורכי הדין מוציאים שם רע לכל היתר.

? איש אחד מגיע לעורך דין. "מה התעריף שלך?", הוא שואל את עורך הדין. "שלוש שאלות ב-500 דולר", משיב עורך הדין. "זה לא יקר מדי?", שואל האיש. "לא יקר. ומה השאלה השלישית?", עונה עורך הדין.

? רופא מודיע ללקוח שנותרו לו שישה חודשים לחיות. "האם יש משהו שניתן לעשות?", שאל הפציינט. "תתחתן עם עורכת דין", השיב לו הרופא. "אלו יהיו ששת החודשים הארוכים בחייך".

? בטיסה אחת קרתה תקלה קריטית והטייס הורה לדיילות להכין את הנוסעים לנחיתת חירום. כעבור כמה דקות שאל הטייס את הדיילת הראשית האם כולם מוכנים. הדיילת השיבה: "בערך, כולם יישובים במקומותיהם וחגורים, חוץ מעורך דין אחד שעדיין מחלק כרטיסי ביקור".

? עו"ד מפורסם נפטר ומגיע לשערי גן עדן. ואומר למלאך שבשער: "נפלה אצלכם טעות, אני רק בן 35". המלאך שאל את עורך הדין לשמו והשיב: "אני לא יודע למה אתה מתלונן, כתוב שנפטרת בשיבה טובה. על פי חישוב שעות העבודה שחייבת בהן את הלקוחות שלך, אתה בן 187".

? מתמחה בעריכת דין נכנס לספריית וידאו ומבקש מהמוכר את הסרט "עורך הדין הישר". המוכר מרים את הראש ואומר לו: "מצטער, אנחנו לא מחזיקים סרטי מדע בדיוני".

? שלושה עורכי דין שותפים יוצאים לארוחת צהריים. כשהם מגיעים למסעדה, אומר אחד השותפים: "אני מוכרח לחזור למשרד, אני חושב שהכספת לא נעולה". "אל תדאג", עונה השותף השני: "שלושתנו נמצאים כאן".

? מטוס מלא עורכי דין בדרכם לכנס בינלאומי נחטף. החוטפים מנחיתים אותו בשדה תעופה נטוש ומפרסמים רשימת דרישות ארוכה - שחרור אסירים, כסף, נשק, מסוק למילוט וכדומה, ובסוף כמובן בא האולטימטום: "אם דרישותינו לא ייענו עד היום בשעה 18:00, נתחיל לשחרר שני עורכי דין כל שעה".

? שאלה: מה הבעיה עם בדיחות על עורכי דין?

תשובה: עורכי דין אינם חושבים שהן מצחיקות; האחרים אינם חושבים שהן בדיחות.

? לקוח נפגש עם עורך דינו כדי להסדיר את חשבון שכר הטרחה. "בוא נעשה את זה כך: תשלם לי מקדמה של 10,000 שקל, ולאחר מכן תשלם לי 2,000 שקל בחודש", מסביר עורך הדין. הלקוח מתלונן: "אני מרגיש כאילו שאני משלם עבור מכונית". "זה בדיוק מה שאתה עושה", עונה עורך הדין.

? שאלה: כמה בדיחות על עורכי דין יש?

תשובה: רק שלוש. כל שאר הבדיחות הן סיפורים אמיתיים.



איור: גילה קפלן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו