בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

להעיף אותן מהראש

* הכינה מלווה את האדם - ומציקה לו - כבר מיליוני שנים. כל הדרכים להיפטר ממנה, כולל שימוש במייבש שיער

תגובות

הכלב הוא חברו הטוב של האדם, אבל קיים מין נוסף שעמו הגענו ליחסים אינטימיים עוד לפני שזאבי הפרא הפכו לכלבים וההומינידים (בני האדם הקדמונים) לאדם-החושב המודרני (הומו-ספיינס). יצורים אילו נהפכו לתלויים בנו לצורך קיומם, וסופה של שותפות גורל ארוכת שנים זו אינה נראה לעין. מדובר כמובן בכינים. למעשה קיימים שלושה סוגי כינים הייחודיות לבני האדם: כינת הראש (Pediculus humanus capitis), השוכנת על הקרקפת בלבד, בת דודתה, כינת הגוף, שנמצאת אמנם על הגוף אך חיה בעיקר בבגדים, וכינת הבושת השוכנת בלעדית באזור שיער הערווה.

מאחר שהכינים ליוו אותנו במהלך האבולוציה, הבדלים בגנטיקה של מיני הכינים השונים מצביעות על אירועים שהתרחשו גם באוכלוסיות בני האדם שנשאו אותן. נמצא שכינת הראש והגוף דומות זו לזו, ומקורן בטפיל שהיה משותף לנו ולשימפנזים, אך כינת הבושת היא מין שונה לחלוטין, שנוצר מטפיל משותף לנו ולגורילות דווקא, לפני כשלושה מיליון שנים. ממצא זה מעיד שהמין האנושי הקדום איבד את שיער גופו סביב מועד זה.

שאלה נוספת שנענתה בהמשך היא מועד הופעתו של הלבוש. הואיל וכינת הגוף נבדלת מכינת הראש בטופרים מיוחדים המאפשרים לה להיצמד לבגדים הניחו החוקרים שההפרדה הגנטית בין שני המינים נוצרה כאשר החלו בני האדם לכסות את עצמם. המחקר מצא שההיפרדות חלה לפני כ-110,000 שנים, ומכאן שהשימוש בלבוש הוא מנהג צעיר יחסית למין האנושי.

מחקר אחר מצא שקיימים שני זנים של כינת הראש, האחד מיוחד ליבשת אמריקה, והשני שכיח בשאר העולם. בבדיקת המטען הגנטי של שני הזנים נמצא שהם נפרדו לפני כ-1.2 מיליון שנים.

ככל הנראה שני ענפים של האדם הקדמון (הומו ספיינס והומו ארקטוס) נפרדו בתקופה זו וחיו במקביל מבודדים מבחינה גיאוגרפית. רק לפני כמה עשרות אלפי שנים, כשנפגשו מחדש, התאפשרה החלפת זני הכינים מאחד לשני. כך מספקות הכינים אישור גנטי מסוים לתיאוריה קיימת אך נטולת הוכחות משמעותיות עד כה, שגזע האדם המודרני היה במגע עם גזע הומינידי קדום אחר (למטרות זיווג או מלחמה).

טפיל ייחודי

בקרב תושבי הארצות המפותחות היום הכינים נחשבות למטרד זמני שקל יחסית להיפטר ממנו, אך בעבר הלא רחוק הן היו תופעה נפוצה ותמידית בכל השכבות והמעמדות. הכובשים הספרדיים תארו מנחות של שקים מלאים בכינים שהגישו עניי האצטקים למלכם משום שלא יכלו לתת כל דבר אחר. המשורר הסקוטי רוברט ברנס כתב שיר הלל לכינה לאחר שראה אחת על הגברת בונט בזמן ביקור בכנסייה, ואילו לנין צוטט כמי שאמר, בעת מגיפת טיפוס בימי המהפכה הרוסית, "או שהסוציאליזם יביס את הכינים, או שהכינים יביסו את הסוציאליזם".

בשנת 1935 כתב רופא מפורסם בשם הנס צינזר ספר מבריק בשם "חולדות, כינים והיסטוריה", הדן בהשפעותיהן של מחלות המועברות בעזרת מזיקים אלו על מהלך ההיסטוריה האנושית. צינזר קובע נחרצות שכינת הגוף וכינת הראש אחראיות להעברת כמה סוגי מחלות, אך כיום מקובל להניח שרק כינת הגוף יכולה לגרום להעברת כמה מחלות בין בני אדם, ובראשן מחלת הטיפוס, ואילו כינת הבושת וכינת הראש הן מזיקים שפגיעתם לא נעימה אך אינם גורמים למחלות משמעותיות.

כינת הבושת וכינת הגוף נדירות למדי היום. המטרד העיקרי בימינו היא כינת הראש. מדובר כאמור בטפיל ייחודי לבני אדם, ולכן לא ניתן להידבק בו מבעלי חיים שונים.

* הדבקה ואבחון. רוב ההדבקות הכינים הן בגילאי 5-10, ובבתי ספר יסודיים יש מחקרים שהראו שעד 25% מהילדים נדבקו בזמן זה או אחר. כינת הראש ניזונה מדם שהיא מוצצת מעור הקרקפת. בזמן פעולה זו היא מחדירה לאזור העקיצה שדרכה נמצץ הדם רוק היוצר תחושת גרד או עקצוץ בחלק מהמקרים. אורך חיי הנקבה לאחר ההפריה הוא כחודש, ובמהלכו הכינה הנקבה מטילה עד שש ביצים ביום. גודלה הממוצע של ביצה הוא כמילימטר. הביצים מודבקות לשערות בסמוך לקרקפת, ובתחילה הן שקופות. לאחר שבעה ימים בוקעות הכינים, המכונות בשלב זה נימפות, והביצים נהפכות ללבנות וכך קל יותר לזהות אותן. לאחר יציאתה מהביצה גדלה הכינה במשך כ-10 ימים ומגיעה לגודל סופי של 3-4 מ"מ.

בשבעת הימים הראשונים לאחר בקיעתה הכינה איננה עוברת למאכסן חדש, והיא מתחילה להטיל ביצים רק לאחר שהגיעה לגודלה המלא. ההדבקה מתבצעת לרוב במגע ישיר, ראש לראש, למרות שמקובל להניח שאפשר להידבק גם דרך מסרקים וכובעים.

כאשר כינה בוגרת אינה נמצאת על הראש, היא יכולה לשרוד כיומיים, אך נראה שיכולתה להעמיד צאצאים הולכת ויורדת, כך שחלון ההזדמנויות של כינה להדביק בדרך עקיפה הוא צר למדי. בהדבקה ממוצעת אפשר לזהות על פני הקרקפת 10 כינים בלבד בשלבי התבגרות שונים. המקומות השכיחים יותר להימצאות הכינים הם האזור שמאחורי האוזניים ואזור קו השיער בעורף. סימני ההדבקה הם לרוב תחושות עקצוץ הגורמות לגירוד, לעתים עד כדי פציעה על עור הקרקפת. אזורים אלו עשויים להזדהם מקומית ולגרום לתגובה של הגדלת בלוטות לימפה בסמוך לאזורים המזוהמים. בבדיקות שיער שעושים ההורים או אחות בית הספר מחפשים לרוב את ביצי הכינים. בשל העובדה שכאמור רק לאחר בקיעתה הביצה הופכת משקופה ללבנה, רוב הביצים שאפשר לזהות על גבי השיער כבר בקעו. בנוסף, מכיוון שהביצים מוטלות ומודבקות לשיער קרוב לגולגולת, ביצים הנמצאות במרחק גדול מהגולגולת הן קליפות ביצים שבקעו בעבר ורק נשארו מודבקות לשיער.

ילד שטופל כנגד כינים לפני חודש יכול עדיין לשאת את קליפות הביצים הישנות על ראשו, אך הימצאותן שם אינו מלמד על הדבקה. בבדיקה סטטיסטית נמצא שאם נטפל בכל ילד שעל ראשו ביצי כינים ישנות, הרי ש-7 מתוך 10 ילדים יטופלו בלא צורך. הדרך היחידה לאבחון נטול טעויות היא מציאת כינה חיה אי שם בין שערות הילד. מציאת ביצים רבות במרחק שאינו עולה על 6 מ"מ מהקרקפת גם הוא מדד מקובל, למרות שגם במקרים אלו הסיכוי שלא מדובר בהדבקה גבוה.

שאלת המשך מתבקשת היא כיצד מוצאים את הכינים. מקובל להניח שבהסתכלות ישירה תוך פישוק השיער לכאן ולכאן. מתברר ששיטה זו פחות טובה מסירוק השיער במסרק צפוף מיוחד: סירוק במסרק יעיל פי ארבעה בזיהוי כינים, ולפי אחד מהמחקרים גם מהיר פי שניים. בעזרת מסרק אפשר גם למצוא ביצי כינים בקלות יתרה. סירוק של שיער רטוב מקל על הפעולה, במיוחד בקרב מי ששיערם ארוך וסבוך.

הסירוק צריך להתבצע באופן יסודי בכל הראש, מבסיס השערה עוד סופה. יש לבדוק את שיני המסרק לאחר כל סירוק. הכינה הראשונה מתגלה בשיטה זו לרוב בתוך דקה או שתיים.

* טיפול. בפני המטפל עומדות שלוש אפשריות בסיסיות: טיפול מקומי בשיער בעזרת חומר קוטל כינים, סירוק, טיפול סיסטמי (כלומר נטילת תרופות דרך הפה), או שילוב של האפשרויות השונות.

סירוק: עד גיל שנתיים השימוש בקוטלי הכינים השונים אינו מומלץ, ובכל מקרה מלאכת הסירוק קלה יחסית. אצל ילדים גדולים יותר מדובר במשימה קשה למדי. יש לסרק כל שלושה ימים (כחצי שעה בכל פעם) ולמשך שבועיים אחרי מציאת הכינה

החיה האחרונה. לאחר מכן כדאי להמשיך לסרק פעם בשבוע לוודא שאין הדבקה חוזרת או כישלון של הטיפול. הטיפול מצליח ב-40% מהמקרים - שיעור נמוך משמעותית משיעור ההצלחה בטיפול על ידי קוטלי כינים או שילוב של סירוק עם קוטל כינים.

קיימים בשוק חומרים האמורים להחליש את הקשר בין ביצי הכינים והשיער, אך יעילותם לא נבדקה. שימון השיער יכול להקל על מלכת הסירוק (יש המשתמשים בשמן זית) אבל בדרך כלל די בהברשת השיער והרטבתו לפני הסירוק.

טיפול מקומי בקוטלי כינים: ישנם כמה חומרים פעילים הידועים כרעילים לכינים וביציהן ולא לבני אדם. במשך השנים פיתחו הכינים תנגודת לחלק מהחומרים. רוב התנגודת היא של הביצים, ולכן מומלץ טיפול חוזר לאחר שבוע, כדי להבטיח שכל הביצים בקעו.

בשל העמידות שפיתחו הכינים רבים מהתכשירים כוללים שילוב של חומרים פעילים כדי להגביר את יעילותם. עדיף לעשות שימוש בתמיסות שמורחים על שיער יבש. הטיפול בתכשיר בצורת שמפו מומלץ פחות עקב הדילול הרב של החומר בזמן השטיפה.

טיפול סיסטמי: קיבתן של הכינים מכילה חיידקים מיוחדים המפרישים אנזימים שעוזרים לפרק את הדם שהכינים צורכות. נמצא שטיפול בסוגי אנטיביוטיקה מסוימים קוטל את החיידקים הללו וגורם למות הכינים. טיפול זה עדיין לא זכה לתימוכין טובים בספרות הרפואית, ולכן טיפול ממין זה שמור רק למקרים קשים ונדירים שבהם אי אפשר להתגבר על הכינים בשום דרך אחרת.

טיפולים "חונקים": במאמר שפורסם לפני כשנתיים תואר חומר סינתטי המותז על השיער, עוטף את הכינים הרמטית וגורם למותן. החומר עדיין לא זכה לאישור הפצה, אך ייתכן שבעתיד יהווה טיפול קל ונטול סכנה כנגד כינים.

טיפול אלטרנטיווי: יש כמה תכשירים אלטרנטיוויים המכילים חומרים צמחיים שונים שמסוגלים לקטול כינים. במחקרים שנערכו בישראל נמצא שיעילות תכשירים הללו אינה נופלת מזו של התכשירים הרפואיים.

בטיפול נוסף שהוצע באחרונה בספרות הרפואית נעשה שימוש באוויר חם. הפיתוח נעשה על סמך תצפית מלפני 60 שנה, שבה נמצא שכיני גוף (הדומות מאוד לכיני ראש) נקטלות כאשר הן נחשפות לאוויר בטמפרטורה של 50 מעלות למשך חמש דקות.

ממצא דומה פורסם לפני עשר שנים גם לגבי כיני הראש. באותו מחקר נמצא גם שהביצים עצמן נקטלו לאחר חשיפה לאוויר בטמפרטורה של 55 מעלות למשך 90 שניות. סיבת המוות היא ככל הנראה היסדקות ופיצוץ מעטפת הגוף שלהן. משך הטיפול היה 30 דקות, ונמצא שבכולן היתה יעילות קטילת הכינים נמוכה יחסית, 20%-40%, אך קטילת הביצים יעילה מאוד - כ-98%.

בביקורת לאחר כשבוע נמצא שרוב הנבדקים היו נקיים מכינים, כלומר לאוויר החם היתה השפעה ארוכת טווח על הכינים שנשארו בחיים. הטיפול לא גרם לתופעות לוואי מיוחדות. החוקרים השתמשו במכשירי ייבוש שיער רגילים הקיימים בכל בית.

אז איך בדיוק עושים את זה: יש לחלק את השיער לעשרה מקטעים, ולאגד כל מקטע בעזרת סיכה. כעת להפעיל את מייבש השיער בעוצמה גבוהה, ולהשיב רוח על כל מקטע במשך שלוש דקות. יש לכוון בעיקר לבסיס השיער - שם נמצאות רוב הביצים החיות והכינים, אך לא להזניח גם את השאר. משך הטיפול כולו - 30 דקות (שלוש דקות לכל מקטע).

אוויר חם יכול לגרום לאי נוחות ואף לנזק לקרקפת, ולכן חשוב לשים לב לתגובות הילד בעת הטיפול, וכמובן לא לקרב את המכשיר יתר על המידה לקרקפת. בשל הרעש שיוצר מייבש השיער חשוב לסכם עם הילד על סימן מוסכם כלשהו שיעיד על אי נוחות. במקרה כזה יש להפסיק את הטיפול לכמה דקות, או להפחית את העוצמה לנמוכה למשך 30 שניות, ואז לחזור שוב לעוצמה גבוהה. אפשר לחזור על הטיפול לאחר שבוע.

במקביל לטיפולים בראש הילד יש לכבס בהרתחה את המצעים והמגבות של מי שנדבק, וכן את הבגדים שלבש עד יומיים לפני התחלת הטיפול, וזאת למנוע ההדבקה החוזרת.

הכותב הוא מומחה לרפואת ילדים ב"מכבי שירותי בריאות"



איור: אורית ברגמן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו