בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כשהאם מפתחת נוגדנים לעובר

* נשים שסוג הדם שלהן שלילי עלולות לפתח נוגדנים שיתקפו את דמו של העובר ברחמן, ויגרמו לו לאנמיה שעלולה להוביל למותו. שיטות חדשות ולא פולשניות מאפשרות לאבחן את הבעיה מבעוד מועד

תגובות

המלים "ניתוח קיסרי בהול", זה מה שנטלי זוכרת מהערב שבו נולדה בתה. עד אותו יום בשבוע ה-36 להריונה, הכל היה תקין וההריון היה קל יותר מקודמו. המשפחה המתינה בסקרנות ללידה, שכולם הבטיחו שתהיה קצרה וקלה מהראשונה. אלא שבאותו בוקר הרגישה נטלי כי תנועות העובר אינן כתמול שלשום. בשעות הערב היא ממש דאגה ופנתה לחדר מיון. כחצי שעה אחרי שנכנסה לבית החולים, כבר היתה התינוקת מחוץ לרחם אמה.

מיד עם הגיעה לחדר מיון, חוברה נטלי למוניטור שהצביע על מצוקה עוברית קשה ואחרי אותו משפט על הצורך בניתוח, היא כבר לא שמעה דבר. התינוקת נולדה במשקל נמוך והרופאים הצליחו לייצב את מצבה על ידי טיפול מהיר. היא סבלה מאנמיה קשה שהחלה עוד כשהיתה ברחם אמה, ונזקקה עם לידתה לעירוי דם. הסוף הוא טוב: התינוקת החלימה במהירות ושוחררה במצב מעולה ובמשקל כמעט תקין, בגיל 12 יום.

גם האם, נטלי, החלימה מהניתוח במהרה ושוחררה מאשפוז עוד קודם לכן, אך לא עזבה את בית החולים אלא כשבתה בזרועותיה. היא חשה גאווה על כי תושייתה הצילה את חיי בתה. על אושרה העיבה רק הודעתם של הרופאים, שלמעשה, ניתן היה למנוע את מחלתה של התינוקת.

הלב עלול לגדול

אנמיה (חסר דם) של העובר, עלולה להיגרם מסיבות מגוונות, שהנפוצה בהן היא אי התאמה בסוג הדם, בין האם לעובר שברחמה. הדבר קורה כשסוג הדם של האם הוא שלילי (נטול גורם RH) וזה של העובר חיובי.

סוג דם שלילי אינו נפוץ ושכיחותו משתנה על פי המוצא (בישראל כ-13% מהיולדות הן בעלות סוג דם שלילי). זו הסיבה לכך שהתופעה נדירה למדי ובאוכלוסייה הכללית פוגעת רק ב-2% מההריונות. אך בקבוצת היולדות בעלות סוג דם שלילי, הסיכון לפגיעה עוברית הרבה יותר גבוה, ועומד על כ-16%, אם סוג הדם של האב חיובי.

במקרים בהם אין התאמת דם בין האם לעובר, עלול גוף היולדת לפתח נוגדנים לכדוריות הדם האדומות של העובר. נוגדנים אלה חוצים את השליה ועלולים לפגוע בכדוריות האדומות של העובר. בעקבות הרס הכדוריות האדומות, עלול העובר לפתח אנמיה שתביא לפגיעה במערכות גופו. לבו נדרש לפעול בעוצמה בכדי לפצות על החסר בדם, הוא גדל ופעילותו נפגעת. בנוסף, איברי העובר שמייצרים כדוריות דם, הכבד והטחול, גדלים גם הם באופן לא תקין, בניסיון נואש לפצות על הרס הכדוריות האדומות.

במרבית ההריונות בהם פוגעת המחלה היא תהיה קלה עד בינונית. אך ב-12%-25% מהמקרים, יסבלו התינוקות ממחלה קשה, ואם לא יטופלו, נשקפת להם סכנת חיים אף בעודם ברחם. המחלה אינה פוגעת בעובר בהריון הראשון. בהריון זה לומדת המערכת החיסונית של האם להכיר את כדוריות הדם האדומות של העובר, ולייצר נגדם נוגדנים.

הנוגדנים הראשונים שנוצרים הם גדולים ואינם עוברים את מחסום השליה, ולכן אינם פוגעים בעובר. אולם בהריון הראשון נוצרים בגוף האם "תאי זיכרון" - תאים מיוחדים של מערכת החיסון, שייכנסו לפעולה בהריון הבא. אז הם ייצרו נוגדנים במהירות, על בסיס הזיכרון החיסוני שנרכש בהריון הראשון. הנוגדנים הללו עוברים את השליה והם עלולים לגרום לאנמיה עוברית.

רמזים מדם האם

ניתן למנוע את הפגיעה העוברית באופן קל יחסית, באמצעות טיפול מניעתי ליולדות בעלות סוג דם שלילי, שנמצאות בסיכון לפתח את המחלה. הטיפול ניתן בזריקה בשבוע 28 להריון, ושוב לאחר הלידה. טיפול מניעתי זה מפחית באופן דרמטי את הופעת המחלה וכיום, רוב המקרים בהם מתרחשת אנמיה עוברית הם בנשים שמסיבה כלשהי לא טופלו בהריונות קודמים.

במקרים בהם מפתחת האם נוגדנים לכדוריות הדם האדומות של העובר, ניתן לאתר את נוכחותם בדמה. בעולם המערבי נמדדת רמת הנוגדנים האלה באופן שגרתי, בביקור הראשון אצל רופא הנשים בתחילת כל הריון. במידה שנמצאת עלייה בכמות הנוגדנים - אין זאת אומרת שהעובר בהכרח ייפגע, אך זהו אות לכך שהוא בסיכון לפתח אנמיה, ונדרש מעקב ביחידה לרפואת העובר או ביחידת הריון בסיכון גבוה.

אבחון אנמיה עוברית, כמו בירור סוג דמו של היילוד, בוצעו עד כה רק בבדיקת מי שפיר. בבדיקה זו מוחדרת מחט לשק מי השפיר וניטלת דגימה מהם. נוזל מי השפיר העוטף את העובר, מכיל תאים שנשרו מגופו ובטכניקות מתקדמות ניתן לפענח מהם את סוג דמו של העובר. דיקור שכזה כרוך בסיכון מסוים להמשך ההריון, ויולדות בסיכון לאנמיה עוברית היו צריכות לעבור לפחות שני דיקורי מי שפיר: הראשון כדי לוודא את סוג הדם של העובר והשני, מאוחר יותר, כדי לאתר אנמיה עוברית. הדיקורים החוזרים לא רק שסיכנו את ההריון, אלא גם העצימו במקרים רבים את תגובת הנוגדנים כנגד כדוריות הדם העובריות והחמירו את המחלה.

בשנת 2000 פירסמה לראשונה קבוצת חוקרים תיאוריה לפיה ניתן לאבחן אנמיה עוברית באמצעות בדיקת אולטרה-סאונד דופלר, המכוון לכלי דם במוח העובר בעודו ברחם. אולטרה-סאונד דופלר מודד מאפייני זרימות דם והשיטה המוצעת לאיתור אנמיה עוברית באמצעותו מבוססת על העובדה שחסר דם בעובר מתבטא בזרימת דם מהירה יותר. השיטה נמצאת בשימוש ברפואה שנים מספר ובשנים האחרונות תופסת מקום נכבד ברפואת העובר.

מחקר חדש יותר של קבוצת חוקרים מטורונטו קנדה, הראה כי בידיים מיומנות, השיטה החדשה אינה נופלת ביכולתה לנבא אנמיה עוברית מבדיקת מי השפיר, והיא אינה מסכנת את ההריון. בדיקת האולטרה-סאונד ניתנת לביצוע מהימן מהשבוע ה-20 להריון לערך, ולעתים עוד קודם לכן, ובישראל היא מבוצעת ברוב המרכזים הרפואיים הגדולים.

גם באבחון סוג דמו של העובר חלה פריצת דרך משמעותית, וכיום ניתן בטכניקות מתקדמות לבודד חומר גנטי עוברי מדמה של האם ולפענח מתוכו את סוג דם העובר, ללא צורך בבדיקת מי שפיר.

כבר כיום במדינות שבהן יש רפואה מתקדמת, חלה ירידה תלולה בביצוע בדיקת מי שפיר לאבחון אנמיה עוברית, ובסיכון שלא לצורך של עוברים שסוג דמם זהה לסוג דם האם ולכן אינו מצריך טיפול. בעתיד הלא רחוק כנראה, יוכלו רוב המרכזים הרפואיים בעולם המערבי להפחית את הצורך בדיקור לצורך הוצאת מי שפיר, ולעקוב אחר בריאותו של העובר באמצעות בדיקות דם ואולטרה-סאונד מתוחכמות.

ד"ר שרים וד"ר וייס הם רופאים בכירים ביחידה לרפואת העובר, במחלקת נשים ויולדות, בית החולים ע"ש חיים שיבא, תל השומר



תצלום: גטי אימג'ס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו