בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העקרב שרד מיליוני שנים ואז בא האדם

שנה אחרי שנחשפה: מערת איילון כבר אינה בטוחה למינים הנדירים

תגובות

כשנכנסו החוקרים בפעם הראשונה למערת איילון, שהתגלתה ליד רמלה לפני כשנה, הם הופתעו למצוא בה מין של עקרב עיוור, שמתמצא בסביבתו באמצעות איבר חישה לתנודות קרקע הממוקם על בטנו. "המין הזה איבד לחלוטין את מאור עיניו, וזה מחייב את המסקנה שהוא התקיים בחשיכה תקופה ארוכה מאוד", אומר הזואולוג ד"ר גרשם לוי מהאוניברסיטה העברית.

תוך זמן קצר התברר שהעקרב העיוור אינו רק מין חדש למדע, אלא גם הנציג היחיד המוכר של משפחה חדשה, לא ידועה, בתוך סדרת העקרבאים - גילוי שמתרחש לעתים נדירות למדי. אך למרבה הצער, עשרת העקרבים העיוורים שנמצאו במערה היו מתים זה כמה שנים, ונותר מהם רק השלד החיצוני. ככל הנראה, האחרונים שבהם מתו בתחילת שנות התשעים. החוקר ישראל נעמן, שגילה את העקרב ביחד עם ד"ר חנן דימנטמן, מעלה השערה ששאיבה אינטנסיווית של מי תהום הביאה להיכחדות המין. "השאיבה בעשורים האחרונים הביאה לירידת מפלס המים בכ-12 מטר. מתוך בערך 4,000 מ"ר של שטח מוצף שהיה כנראה בעבר, נשארו היום בערך 400", הוא מסביר. "אני מעריך שכמות המזון במערה הצטמצמה, והעקרבים לא יכלו להתקיים יותר".

בנוסף לעקרב העיוור, התגלו במערה עוד שבעה מינים של סרטנים וקפזנבים (מין חרק פרימיטיווי), חלקם חדשים למדע. ככל שמתקדם המחקר, מתברר שהמערה היא מעין "תיבת נוח" ששימשה מקלט לחסרי-חוליות שונים, בעוד שאר היצורים שחיו בסביבתם נכחדו עקב שינויים גיאולוגיים וקטסטרופות שאירעו במיליוני השנים האחרונות. וכך, מגוון היצורים המצויים במערה מהווה מעין תיעוד ביולוגי להיסטוריה של אזורנו במאות מיליוני השנים האחרונות.

המערכת האקולוגית הייחודית הזו התגלתה במקרה במארס שנה שעברה, כאשר דחפור שעסק בכרייה במחצבה של מפעל המלט "נשר" פרץ במקרה פתח לחלל התת-קרקעי. לדברי הפרופ' עמוס פרומקין מהאוניברסיטה העברית, שמרכז את המחקר במקום, אזור המערה מתייחד במי תהום מלוחים, עשירים בגופרית. מים אלה מגיעים משכבות עמוקות באקוויפר (השכבה האוצרת מי תהום). "בגלל ההרכב הכימי שלהם, אלה מים אגרסיוויים, שמסוגלים להמיס סלע גיר".

במשך מיליוני שנים, המערכת האקולוגית של מערת איילון היתה מנותקת לחלוטין מהסביבה החיצונית ומאור השמש. בניגוד לרוב מוחלט מהאורגניזם על פני כדור הארץ, מקור החיים של דרי המערה איננו אור השמש. מקור האנרגיה לשרשרת המזון הוא גופרית, שחילחלה ממעמקי כדור הארץ. תרכובות הגופרית נאכלות על ידי חיידקים, שמייצרים חומרים אורגניים. חומרים אלה מהווים בסיס למערכת האקולוגית כולה - שמתקיימת בדרך זו ללא צורך באור השמש.

לדברי נעמן, כשנחשף הבור במחצבה בשנה שעברה הוא עדיין לא שיער שמדובר במערה השלישית בגודלה בישראל. "ראיתי פיר שיורד לעומק וחזרתי להביא חבל", הוא מספר. "בגלל הבדלי הלחץ, יש משבי רוח חזקים לתוך המערה. יש שם מחילות צרות מאוד עם אוויר חם, שיוצר תחושה של מחנק. כשנכנסנו הגענו לאולם גדול, בקוטר 40 מטר, עם בריכה, ואחד המתנדבים שנכנסו אתי מצא שם את הסרטנים הגדולים. בשלב הזה, במפעל נשר עוד התכוונו לפוצץ את כל המערכת כדי להמשיך לחצוב. אבל כשהבאנו לידיעתם את בעלי החיים שמצאנו, לא היתה להם ברירה אלא להפסיק לחפור שם".

בחודשים האחרונים השלים נעמן את מיפוי המערה, הסגורה לקהל הרחב. המיפוי העלה שאורך המערה כ-2,700 מטר. הכניסה למערה נעשית דרך הפתח הראשוני שיצר הדחפור, שסגור כעת בדלת. צוות החוקרים המצומצם המורשה להיכנס למערה נע בתוכה בזחילה, ותוך שימוש בסולמות ובחבלים. בכל כניסה, הם נדרשים לחתום על מסמך משפטי הקובע שמפעל נשר אינו אחראי לשלומם.

בעודם חוקרים את המינים החדשים, נאלצים החוקרים גם להגן עליהם מהשפעות חיצוניות שמאיימות לשנות את התנאים הייחודיים במערה. עקב ייחודה הרב, מערת איילון מצויה כעת בהליכי הכרזה כשמורת טבע. לדברי הד"ר עזריאל פילרסדורף, מנהל תחום איכות הסביבה במפעל נשר, "חברת נשר התחייבה לשמור על המערה. הכוונה היא שהיא תוכר באופן חוקי כשמורת טבע. כיום המקום אטום, כדי שלא יהיו שינויים בתנאים הסביבתיים".

אלא שלדברי הפרופ' פרומקין, החוקרים כבר מצאו במערה זנבזיף אחד - חרק הנמצא גם בסביבת האדם. ייתכן שהוא חדר דרך קידוחים של המפעל. אם בעבר, נמצאה המערה בעומק מאה מטרים תחת הקרקע, כיום היא במרחק 20 מטר בלבד מהקרקע, כיוון שהיא נמצאת בתחתית המחצבה. "יש טפטוף מים מלמעלה", אומר הפרופ' פרומקין. "הבידוד הוא הייחוד של המערה, ומרגע שהיא נפתחת ליצורים מבחוץ, המערכת האקולוגית המיוחדת נפגעת".



האגם במערת איילון, ליד רמלה. החוקרים גילו שמונה מינים חדשים


תצלום העקרב העיוור שבוצע במערת איילון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו