לפני כמה שבועות צד את עינינו קטע קצר שהופיע במדור של אודטה במוסף השבת של "מעריב". הנושא היה אפטות, הפצעים שצצים לעתים בחלל הפה וגורמים כאב חריף ומציק. אודטה שוחחה עם רופא שיניים תל-אביבי, ד"ר דורון פדהצור, שסיפר לה שאחד הגורמים האפשריים להופעת האפטות היא אכילה של מזון עם חומרים משמרים. בנקודה הזאת התעוררה הסקרנות שלנו.

בשיחה עם ד"ר פדהצור התברר שלסיפור יש גם פן משפחתי: קרובת משפחה צעירה שלו סבלה במשך שנים מאפטות. הוא היה מסיר אותן באמצעות טיפול בלייזר, וזמן קצר לאחר מכן היתה חוזרת אליו שוב עם פה מלא פצעים. הטיפול בסימפטום לא עזר, היה ברור שצריך לנסות למצוא את הגורם. בצר לו שלח אותה פדהצור לידידו, ד"ר אנדי וולף, רופא שיניים ומומחה לרפואת הפה מרעננה.

וולף הודיע למטופלת החדשה שלו שהם ינסו להדביר את האפטות בשיטת דיאטת ההימנעות. הוא ביקש ממנה לחדול לחלוטין מאכילת מזון המכיל חומרים משמרים - בשר מעובד, סלטים תעשייתיים, רוב המשקאות הקלים וחטיפים לסוגיהם. היא התבקשה לאכול מזון טרי בלבד, רצוי אורגני. בתוך ימים ספורים התרחש הפלא - האפטות נעלמו כלא היו. במשך הזמן הן חזרו פה ושם, אבל צמד הרופאים סבור שזה רק משום שהיא התקשתה להתמיד בהימנעות מוחלטת מחשיפה לחומרים משמרים.

האם זו הצלחה מקרית, או שהקשר בין צריכת חומרים משמרים לאפטות מוכר במדע? ד"ר וולף אומר שאין מחקרים מסודרים המעידים על קשר כזה, כנראה בכלל לא נעשו, אבל יש לו מטופלים רבים שהימנעות מחומרים משמרים שיפרה מאוד את מצבם במלחמה נגד האפטות. וולף: "בערך 20% מהאוכלוסייה סובלים מאפטות בשלב כזה או אחר של החיים. ברוב המקרים אי אפשר לשייך את זה לסיבה מסוימת. לפעמים זה בא בצמידות למחלה אחרת, לפעמים בתקופה של לחץ ומתח נפשי, ובהרבה מקרים זו ריאקציה לחומרים מסוימים שנמצאים באוכל שלנו, בעיקר כאלה שיש בהם אלמנטים גורמי אלרגיה. אין הרבה מה לעשות חוץ מטיפול אמפירי, לנסות ולבדוק אם זה עובד. ובהרבה מקרים זה עובד".

הסיפור הזה מצטרף לשורה הולכת ומתארכת של דוגמאות שבהן נתקלנו במסע האורגני שלנו, המוכיחות שלמזון שאנחנו אוכלים יש השפעה עמוקה הרבה יותר על חיינו מכפי שרובנו סבורים. כולנו יודעים שמי שאוכל יותר מדי משמין, שאוכל מקולקל עלול לגרום שלשול ושמזון מורעל יכול אפילו להרוג. אלה היוצאים מהכלל שאינם מעידים על הכלל; ברוב המקרים אנחנו מתקשים למתוח קו ישר בין מה שאנחנו אוכלים לתופעות פיסיות או נפשיות שפוקדות אותנו.

המזון התעשייתי מכיל שורה ארוכה של תוספים מלאכותיים ובהם צבעי מאכל, חומרים משמרים ומייצבים ובעלי תפקידים נוספים, שרובם יוצרים תגובות רגישות בקרב אחוזים ספורים מהאוכלוסייה. הסולפיטים, קבוצה של חומרים שהם נגזרת של גופרית ושאותם מוסיפים לפירות יבשים, ליין ולמוצרים תעשייתיים נוספים, גורמים רגישות בדרכי הנשימה ותגובות אלרגיות לאחוז אחד מהאוכלוסייה; סודיום בנזואט (E-211), קוטל חיידקים ופטריות שמצוי בשלל מוצרי מזון מעובדים, גורם לאחוז מסוים מהאוכלוסייה לתגובות אלרגיות, אסתמה ואפילו היפראקטיוויות והפרעות קשב. אלא שאחוזים ספורים, אפילו בישראל, הם מאות אלפי אנשים.

החתום מטה, למשל, סבל במשך 20 שנה מאלרגיה שהתבטאה בזליגה בלתי פוסקת מהאף וחיים בצל חבילת טישיו צמודה. כמו כולם, הוא ניחש שזאת רגישות לאבקניו של צמח מסוים, או לאבק, אולי לחתול של השכנים. והנה, מאז שמשק הבית שלנו עבר הסבה למזון אורגני, המעיין יבש לחלוטין והח"מ לא צריך עוד להעביר את ימיו במחיטה מתמדת של האף. ד"ר וולף קורא לזה טיפול אמפירי; אנחנו קוראים לזה חיים טובים יותר.

ולעניין אחר: בהזדמנות חגיגית זו, שבה הצפנו את רופאי השיניים בשאלות, ביקשנו לברר סוגיה נוספת. זה לא כבר, ביום הולדת של אחד הילדים מהגן, התפתחה שיחה ערה בין ההורים על השפעותיהם המזיקות של ממתקים. אחת האמהות התערבה, הציגה את עצמה כשיננית והסבירה שבעוד כולם חוששים מהנזקים שממתקים מסבים לשיניים, החטיפים המלוחים הם הצרה האמיתית. אלה, הסבירה, מכילים אחוז גבוה של שומנים שהופך אותם לבעלי מרקם שמנוני ודביק. הם נדבקים לשיניים, שיירי מזון אחרים נדבקים אליהם וכך השיניים נהפכות למחסן עמוס כל טוב למשך שעות ארוכות, חגיגה לחיידקים.

שני רופאי השיניים מאשרים את הדברים: "גם חמש שעות אחרי שאוכלים את אחד מחטיפי הג'אנק פוד המלוחים אפשר עדיין למצוא שיירים בתוך החריצים", אומר ד"ר פדהצור. "השמנוניות מעניקה לשיניים שטח פנים לא חלק, הכל נתפס שם". ד"ר וולף מוסיף: "מה שגורם לעששת זו חומציות, וחומציות היא תוצר של פעילות של חיידקים על מזון. ככל שהאוכל נשאר בפה זמן רב יותר ככה יש לחיידקים יותר על מה לעבוד, ונוצרת רמה גבוהה של חומציות. לזמן יש כאן תפקיד מכריע. חטיפים מלוחים נדבקים לשיניים, נשארים המון שעות בפה, ומספקים לחיידקים תעסוקה".

למדורים הקודמים: http://tinyurl.com/sfovz

aviv67@gmail.com

איור: מיכל בוננו