פעם בשבועיים מתכנסים באולם הקולנוע של מכון הסרטן בבית החולים "שיבא" בתל-השומר כ-20 חולים וחולות בסרטן, ופשוט צוחקים. הם צוחקים גם אם אין חשק, בעיקר בגלל שאין חשק. קולות הצחוק שעולים מן האולם מתגלגלים אל המסדרון. "צחוק זה דבר מדבק", מסבירה המדריכה רותי חי ומנחה את הנוכחים לצחוק שוב, בקולי קולות, בכוח. "לכו עם מה שאתם מרגישים", היא מבקשת מהמטופלים הישובים על כיסאות מרופדים כשעיניהם עצומות. לפתע משחררת חי פרץ צחוק אדיר, כך סתם ללא סיבה. הנוכחים באולם מתגלגלים מצחוק אחריה. אבל לא כולם. "תצחק, תצחק", היא אומרת למטופל שרק מחייך: "תצחק, תוציא את זה!", היא מצווה והוא פולט צחקוק קל. "יפה, אתה מתקדם! זה נקרא שלוש אצבעות פתיחת צחוק", היא אומרת לו.

כבר שנה שרותי חי מגיעה למחלקה האונקולוגית של "שיבא" כדי להצחיק את החולים. היא מחבקת אותם, רוקדת איתם, משמיעה להם מוסיקה, וגורמת להם לצחוק גם אם הראש עמוס בדאגות והגוף כואב וחלש מטיפולי כימותרפיה. בשעות הצהרים חי משמיעה את השיר "יחד" של להקת גאיה ומבקשת מהנוכחים באולם לרקוד. יהודה חודרה, בן 79 מנווה מונסון הגיע לסדנה עם אשתו, אידה. לפני כשנתיים חלה בסרטן ריאות. הוא מתרומם מכיסאו, רוקד מעט ושב לנוח. הוא מתעייף מהר אבל על הפעילות בסדנת היוגה-צחוק, הוא לא מוכן לוותר. "אני בא לפה כדי לקבל אוויר" הוא אומר, "זה פותח לי את הריאה היחידה שיש לי. אני לומד לצחוק וזה באמת עושה לי טוב". אשתו אידה מספרת שמאז שחלה, מצב רוחו התערער, "בהתחלה הוא לא רצה לבוא לכאן אבל הבאתי אותו בכוח, כדי שיישכח קצת מהצרות. כשאנחנו בבית ואני רואה אותו יושב בסלון מצוברח, אני מיישמת את הטכניקות שאני לומדת כאן. אני ניגשת אליו בהפתעה וצוחקת לו מול הפנים בצחוק גדול. הוא צוחק גם כן, האווירה משתנה והוא מרגיש אחרת", סיפרה.

גבריאל סעיד, בן 46 מצפת, נשוי ואב לשבעה ילדים מטופל בחודשים האחרונים במחלקה האונקולוגית בה עובר טיפולי כימותרפיה. ידו מחוברת לעירוי, הוא נכנס לחדר ומתקבל בצחוקה הגדול של רותי. "היא לימדה אותי לצחוק כמו סטרטר תקוע של מכונית" מספר סעיד, "למדתי כאן שעצבות לא מובילה לשום מקום, למדתי להשאיר את העצב בצד ולצחוק יותר. לפעמים אני גם רוקד עם עצמי".

חנה צרפתי, מראשון לציון מגיעה בכל הזדמנות שיש לה ליוגה-צחוק. בסדנה למדה להתמודד עם התסכולים והכאבים. "הסדנה הוציאה אותי מהבית. למדתי שהבית מדכא, הכי חשוב לצאת ממנו כמה שיותר, להסתובב. לא להיות סגור בתוכו", היא אומרת.

מנהל המערך האונקולוגי בבית החולים פרופ' רפי קטן, מדגיש כי מחלת הסרטן עשויה להתפתח אצל אנשים עצובים ושמחים כאחד. ולמרות זאת, לא אחת הוא מצא את עצמו מפנה חולים לסדנה של רותי חי. "זה משפיע לטובה על מצב רוחם של החולים וחשוב לנו שאיכות החיים של החולים תהיה טובה, גם אם הם עוברים תקופה לא קלה. לצערי, הצחוק לא משפר את מצבם הרפואי, אבל הוא בהחלט משפר את האווירה", אמר.