2007, לפי הצפי של העירייה, תיזכר בתולדות תל אביב כשנה שבה יעבור מספר התושבים את השיא ההיסטורי של 1961 - 386 אלף. הנתון הסמלי הזה מצביע על מגמה קיימת שהתחזקה בשנים האחרונות: העיר הפכה למרכז התרבותי החשוב והכמעט יחיד בישראל. מי שרוצה לחוש בשינוי צריך לנסות להיזכר איך נראתה העיר לפני עשור. ממזרח לקריה, היכן שמתנשאים היום מגדלי עזריאלי, ניצב צריף קטן של הגדנ"ע, בנמל תל אביב עגנו סירות מתפוררות. קשה להצביע על נקודת הזמן שבה החלה תל אביב להמריא. בין הגורמים יצוינו הטרנד העולמי של החזרה לערים הגדולות מהפרוורים והפקקים מהעיר ואליה המקשים על העובדים בה להתגורר מחוץ לה.

ב-1961 הסתיימה עונת השגשוג הקודמת של תל אביב. כמה שנים אחר כך החלה הבריחה ל"חלום הפרוורים" - צמוד קרקע, עם חניה ופיסת ירוק מחלון חדר השינה. דירותיה של העיר הלבנה היו קטנות וטחובות והמקום נחשב כלא מזמין במיוחד. "תפתחי עיתונים משנות ה-70'. המאמרים הם על עיר בשקיעה, על רעש, ועל אנשים שעוזבים", אומר פרופ' מעוז עזריהו, גיאוגרף תרבותי מאוניברסיטת חיפה. בסוף שנות ה-80' הפכה "עיר ללא הפסקה" לסיסמה הרשמית והעממית של תל אביב. אבל הצעירים - שהגיעו בהמוניהם אל הכרך - התחתנו, עשו ילד ראשון ועזבו לפרוורים.

"גרתי בדירות שכורות. ליד העירייה, ליד האופרה, ברוטשילד. היה ברור שתל אביב היא האופציה היחידה. בטח בשביל מישהו כמוני שהגיע מרחוק", משחזר א', שביקש לא לפרסם את שמו. "ב-1995 קנינו בת זוגי ואני דירת שניים וחצי חדרים ברחוב מלצ'ט. אחרי הילד הראשון היא הפכה צפופה. הרחובות היו לא עבירים לעגלת תינוק. כדי לקנות דירה מרווחת יותר במרכז העיר, צריך כבר להיות כמעט מיליונר. כשהילד השני נולד היינו צריכים להחליט: להישאר בצפיפות או לעזוב. ב-180 אלף דולר, המחיר שקיבלנו על הדירה במלצ'ט, קנינו בית עם חצר בפרדס חנה. יש כאן הרבה בעלי דירות ממלצ'ט".

קפיצה ראשונה במספר תושבי העיר החלה בראשית שנות ה-90, כחלק מהעלייה הגדולה מבריה"מ לשעבר. אבל הוותיקים המשיכו לעזוב. השינוי המשמעותי החל ב-2000. אז, התמתן מאזן ההגירה השלילי והריבוי הטבעי הביא לגידול אטי במספר התושבים. מהפך של ממש אירע ב-2003: לראשונה זה 40 שנה הפך מאזן ההגירה לחיובי. הגידול העיקרי ניכר באוכלוסיית הצעירים "המסורתית" שנמשכה לעיר: בני 25-44. בניגוד לעבר, רבים מהם בוחרים להישאר בעיר גם לאחר החתונה והילדים.

האם המגמה החדשה מעידה על שינוי בתפישת האורבניות בישראל, על יותר אנשים שמכירים ביתרונות החיים הקומפקטיים בעיר על פני הפרוור, שאוכלוסייתו הומוגנית והחיים בו מבוססים על שימוש קבוע במכונית פרטית? האם המהגרים החדשים והביקוש העצום לנדל"ן דוחקים את רגליהן של אוכלוסיות פחות מבוססות?

קרן צוריאל-הררי, אמא לבן חמש ממרכז העיר, אומרת כי "כולם מקפידים להגיד שאי אפשר לגדל ילדים בתל אביב. אבל מתברר שזאת עיר נפלאה לגידול ילדים. יש המון גינות, שאפשר לקחת לשם את הילד ולדעת שיהיה אחר צהריים של השתוללות בריאה וכיף. זו לא תרבות קניונית". רבים ציינו שחשוב להם שילדיהם יחשפו לפתיחות ולמגוון האנושי בעיר, לסוגים שונים של תאים משפחתיים ולתושבים רבים שאינם חיים לפי החלוקה המגדרית הנורמטיווית.

הצמיחה של השנים האחרונות נתנה בידי יותר ישראלים את היכולת לרכוש נכס בעיר הגדולה. גם מצבה המידרדר של ירושלים פוסט אינתיפאדת אל-אקצה הביא רבים לעבור לעיר. מה נותנת היום תל אביב? מנכ"ל העירייה מנחם לייבה מנסה להסביר כי השינוי נעוץ בהשקעות בתשתיות בהיקף של מאות-מיליוני שקלים בעשור האחרון, שיקום והגדלת השטחים הירוקים ביותר מ-20%. שכונות שנבנו בצפון העיר, שנראות כמו "החלום הפרוורי", מאפשרות "להגר" לאזור מרווח ויוקרתי יותר - אך לגור 10 דקות מהמרכז. אך לפריחה יש גם מחיר. אל העיר נכנסים מאות-אלפים כדי להתפרנס ולצרוך. זיהום האוויר גובר, הפקקים מתארכים. מחירי הדיור המאמירים מבריחים אל שכונות הדרום המוזנחות ואל מחוץ לעיר צעירים מבוססים פחות.

הפער בין תל אביב לערים גדולות אחרות בישראל הולך ומתרחב. אין עיר שמתחרה בכוחה הכלכלי והתרבותי. דוגמה קטנה: 18 מסכי קולנוע פועלים כל יום בירושלים לעומת 8 בבאר שבע ו-42 בת"א. לדברי יצחק שנל, פרופ' לגיאוגרפיה חברתית-תרבותית באוני' תל אביב, "העיר" מתאפיינת בצפיפות, בקומפקטיות וברב-גוניות אנושית: "זו העיר היחידה שבה הומו יכול להרגיש נוח עם עצמו או שרווקה בת 30 בלי ילדים יכולה לחיות בלי אות קין על המצח".

על הספסלים

שעת אחר צהריים מאוחרת בשדרות רוטשילד. השבילים הרחבים בין בתי הבאוהאוס המשוחזרים הומים אדם, רוחשים פעילות. בספסל ליד הקיוסק יושבת שכנה ומדברת עם מכר שעבר על אופניים בדרכו חזרה מהעבודה, הלפטופ על גבו. בספסל לידה יושב בחור, סנדליו לצדו, הוא שקוע בספר ומסמן בו משפטים. ממול חולפים שני מהגרי עבודה אפריקאים על אופניים.

"השדרות מוציאות אנשים החוצה", מאבחנת מירב סריג, עיתונאית ותושבת ותיקה בשכונה, כשהיא יושבת לארוחת בוקר מאוחרת בבית קפה סמוך, משקפי שמש גדולים של שאנל על פניה. "הן הפכו למרכז קהילתי, למתנ"ס. בעיר שיש בה הרבה ניכור ובדידות, זה נותן תחושה של קהילתיות".

ההגירה אינה דומה ברבעים השונים. מאזן ההגירה הגבוה ביותר נרשם בשכונות לב העיר ומרכזה ובשכונות הצפוניות. הרבעים היחידים שמאזן ההגירה בהם שלילי הם יפו ודרום-מזרח העיר (התקווה, נחלת יצחק, יד אליהו) - במקומות אלו לא העירייה ולא היזמים הפרטיים השקיעו בפיתוח. נעמה מישר, אדריכלית נוף, חוקרת תרבות וחברה בוועד המנהל של עמותת "במקום", מסבירה כי "ההזמנה" של תל אביב אליה היא מאוד סלקטיווית, "מפני שמאוד יקר להחזיק פה משפחה". דן אלישע, מתווך דירות מרובע שינקין מספר שמחירי הדירות באזור עלו בשנתיים האחרונות ב-40%. דירה של 80-90 מטר עולה כ-300 אלף דולר. "הבעיה היא שבפרויקטים של התחדשות עירונית משתנה מרקם מגורים מסוים - למשל, גבעת עמל שהפכה למגדלי אקירוב ומולה מוקמים עכשיו מגדלי - Yoo ללא רגולציה עירונית וממשלתית אלא באופן הנקבע בידי השוק בלבד", אומרת מישר.

קברניטי העיר צופים שהגידול יימשך ומתכננים "מיני עיר" בת 15 אלף דירות ליד שדה דב. נותרת השאלה האם העיר עלולה ליפול קורבן להצלחתה? האם העומס יבריח את תושבים והשגשוג יהיה אופנה חולפת ולא תפנית היסטורית?

תמרה טראובמן

החופש הגדול | ילדים במתחם הבילוי בנמל תל אביב. הגידול העיקרי ניכר באוכלוסיית הצעירים: בני 25-44, שהחליטו להישאר בעיר גם אחרי שנולדו להם ילדים