בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משפחת פרלמן

קיבוץ רמת דוד

תגובות

• משתתפים: דב (92) והניה (87).

• הבית: שיכון ותיקים, 73 מ"ר, עם דשא, אזדרכת, מדרכת בטון, צינור השקיה וקערת מים לציפורים. מתוך צמיג ישן בגינה צומח גרניום ובהול מעבר לדלת תלויים שני כובעים. אחריהם סלון-מטבח-פינת אוכל (בחלל אחד) ושני חדרי שינה.

• חדרי שינה: אחד להניה ודב, השני "לאורח", עם ספה, ספרייה (תנ"ך גורדון) ומחשב. דב: "בשנת הלימודים הבאה אני יוצא לקורס מחשבים במכללת עמק יזרעאל".

• עיצוב: בסלון ספה בז', שתי כורסאות עץ-טיק וקיר מצופה לוחות אורן משוחים בלכה, שאליו צמוד מזנון הזורע. על המזנון טלוויזיה אלביט ותמונות 11 הנכדים וששת הנינים. "הבית הזה עבר שלושה ניתוחים", אומר דב. את קיר העץ הקים לפני 18 שנה עם חתנו חיים ("הוא עשה הכל"). באותה הזדמנות הורכב גם קיר דומה במטבח.

• המטבח: פורמייקה, מסודר. על השיש מסחטת מיץ ובהמשך שולחן אוכל וספסל מרופד, שעליו מצטלמים וגם יושבים לדבר. הניה שואלת אם אפשר לעשן. שולפת חפיסת "מוסטנג" ("הכי זולה"). לדבריה היא מעשנת מגיל 12 ("אמרתי לרופא: אני כבר צעירה לא אמות"). מצטלמים מחדש.

• פרנסות ועיסוקים: הניה יצאה לפנסיה לפני חודש. עד אז עבדה במטבח הקיבוץ, הכינה סלטים לארוחת צהריים ("עגבניות, מלפפונים, מה ששמים בסלט"), עכשיו כבר לא צריכים אותה שם ("עברו אצלנו לקייטרינג"). בבית היא מבשלת ומנקה בלי עזרה ("אנחנו נלך על ארבע ונעשה הכל לבד"), שוללת מכל וכל מעבר לבית אבות בקיבוץ, "אוי ואבוי, שלא נגיע לשם". דב: "אני מכין אקדח". הניה: "קודם תחסל אותי". צוחקת. דב מביא קפה ו"חתיכת שוקולד מריר".

• עיסוקים: דב נגר, יוצר צעצועי עץ, עובד בסדנה שהקים ("המפעל שלי") שישה ימים בשבוע, בא ויוצא כשבא לו ("אם בשבת בא איזה קונה הוא מטלפן ואני הולך איתו"). בין צעצועיו - בתי בובות ("עשיתי דגם כמו במערבונים"), סוסים ונדנדות. 22 שנים (בלבד) הוא במקצוע, "מאז שיצאתי לפנסיה בגיל 70", עד אז (20 שנה) היה מרכז בית האריזה לנשירים (תפוחים ואגסים) בקיבוץ.

• מחירון: בית בובות (ארבעה חדרים) - 180 שקל, תוספת למדרגות- 50 שקל, ויש גם רהיטים בתשלום נפרד. בעבר קיבל את "פרס הייעול" של התעשייה ההסתדרותית.

• קורות חיים: הניה ילידת יאנוב, פולין ("על יד פינסק"), בת זקונים למשפחה "דתית לא מי יודע מה" עם ארבעה ילדים. אביה היה סנדלר, אמה גידלה את הילדים ("היו ציונים גדולים"). הלכה לנוער העובד, לא למדה בתיכון, בת 17 (1936) עלתה עם ההורים לארץ, אל אח ואחות שכבר גרו בחיפה ועזרה בחנות הירקות המשפחתית בהדר. אחר כך עבדה בעיר התחתית (בחנויות של אחרים) ופגשה את דב.

• קורות דב: יליד לומז, פולין, 1915, בן לחסידי רדזין (שבטלית-קטן שלהם יש פתיל תכלת). אביו מת עליו בהיותו בן שנתיים (מטיפוס), אמו, מטופלת בשבעה ילדים, מצאה את פרנסתה בממכר דברי סדקית. בן שמונה נשלח לבד לישיבה קטנה במזריץ, משם, אחרי שנתיים, עבר לישיבה בעיר ביאלאפודולסק ובן 12, ללא ידיעת אמו, הגיע לוורשה ללמוד בישיבה גדולה של רדזין, כשבדרך מצא גוי בדמות אליהו הנביא שנתן לו בייגלה, ויהודי ברכבת ("יפה עם זקן") ששאל אותו "אינגלע, לאן אתה נוסע?" והביא אותו לרבי. חמש שנים למד בישיבה עד שהתפקר.

• התפקר: בן 17 וחצי. "בגלל שקראתי", אומר דב, "אין דת שלא קראתי עליה". קרא מרקס, התעניין בקומוניזם, סוציאליזם, פשיזם ולימד את עצמו אנגלית וגרמנית. כחניך בני עקיבא עלה לארץ כשהוא עדיין חובש כיפה, אך את התפילין כבר לא לקח עמו.

• אלוהים: "אין. אין גם שכר ועונש". "כל אדם", לדבריו, "עושה את התכלית של עצמו".

• ארץ ישראל: הגיע ב-1936, עבד בפרדסים ברחובות ("הייתי מתחרה עם ערבים בצלחות"), עבר לעבוד באטליז, משם נענה לקריאת קרובי משפחה בתל אביב ("בוא ברל'ה") ויצא לעבוד במסעדה ברחוב לילינבלום. בהמשך, כפועל, בנה מחנות בריטיים באזור חיפה, התגייס להגנה, השתתף בהקמת קיבוץ איילון, הצטרף לחיל ההנדסה הבריטי, לחם בסוריה נגד צבא וישי, שוחרר עקב מחלה ובמלחמת השחרור השתתף בכיבוש עכו.

• הפגישה: חיפה, 1942. דב, פועל בניין, גר בדירה עם שני חברים (בין הדר לעיר התחתית), הניה עבדה אז בחנות ירקות. ליל שבת אחד הזדמנה לדירת הרווקים שלו (דב: "היא היתה חתיכה"), רקדו שם ואלס וטנגו ושיחקו ב"בקבוקים" (אמת או חובה). מפה לשם העניינים התחממו. "נישקתי אותה בעל כורחה", משחזר דב, "היום הייתי יכול לקבל על זה משפט".

• החתונה: בבית הוריה בהדר. דב: "אז עוד לא אכלו בחתונות, רק עוגה וקצת יין".

• רמת דוד: 1953. "היתה אז תקופה - מהעיר אל הכפר". דב עבד כפועל ב"חרסה", היה גם חבר-ועד מוערך. כשהכריז על רצונו לעבור, מיד היו אליו פניות מכמה קיבוצים, ביניהן בחר את רמת דוד ונשלח ללול. הניה פנתה לבית הילדים.

• בית הילדים: "אמרו שהייתי מטפלת טובה", אומרת, "הילדים שלי שמחים לפגוש אותי היום".

דב: "זה פשע להראות את הקיבוץ כמו בסרט 'אדמה משוגעת'".

• הילדים הפרטיים: שלוש בנות. נאוה, 55, גרה בקיבוץ, חיהל'ה, 60, גרה בישוב שכניה בגליל, ישראלה, 52, בארצות הברית ("בשליחות"). כולן נשואות עם ילדים.

• סדר יום: הניה קמה ב-4 בבוקר, שותה נס 1 סוכר, מעשנת סיגריה ויוצאת לחצי שעה הליכה סביב המשק. השעה רבע לחמש. דב קם ב-6 וחצי, עושה כמה כפיפות ידיים ורגליים, שותה (בפיג'מה) נס ("שניים סוכר עם טיפת חלב"), מתלבש ומחכה. הניה חוזרת, סוחטת לו מיץ תפוזים ושניהם אוכלים לחם חי עם טחינה, שמן זית, זעתר וקצת פפריקה. דב יוצא למפעל, הניה נשארת לסדר את הבית. ב-11 ורבע אוכלת לבד צהריים (מרק עוף, פירה, אורז, או כוסמת. מבשלים לכמה ימים מראש), דב מגיע ב-12, אוכל לבד אף הוא. תמיד יש פער של שלושת רבעי שעה ביניהם. דב: "אם אחד קם מאוחר, אז הוא מאחר כל החיים".

• אחרי האוכל: הניה מתקלחת, רואה טלוויזיה ובאחת וחצי הולכת לנוח. ב-4 ייסעו שניהם על הקלנועית של דב למרכולית ולזרוק כביסה. הקלנועית שלו יד חמישית, "הרבה מתו עליה", אומר.

• ערב: הניה מכינה סלט וביצה, דב מוריד מהשולחן, יחד רואים "לונדון וקירשנבאום". דב אומר שקירשנבאום סותם לניצן הורוביץ את הפה. "הוא נהיה קפיטליסט הקירשנבאום הזה, כשהורוביץ מדבר על צ'אווס מוונצואלה הוא מעקם את הפרצוף". בעשר וחצי הניה הולכת לישון, דב 45 דקות אחריה. ישנים במיטות נפרדות.

• מיטות נפרדות: מלפני שש שנים. הניה: "אני מסתובבת לחוד וזה הפריע לו". דב: "יש כאלה שמפרידים בחדרים. הכל תלוי באדם".

• העשור הכי יפה: "מגיל 18 עד החתונה", אומר דב, "העשור של האהבה העיוורת".

• האהבה: "אתמול נישקתי אותה".

• פספוס: "לא פיספסנו שום דבר", הניה. "לימודים", אומר דב. הוא גם לא מצליח להתקבל ל"מי רוצה להיות מיליונר".

• בריאות: "אני מרפא את עצמי", אומר דב, "אני מכיר את הגוף שלי. כשאני מרגיש שמשהו מתקלקל אני שם את הידיים". לפני שלוש שנים הלך לקורס רייקי והמדריכה אמרה לו: אתה לא צריך ללמוד, אתה יודע. דב: "כשאני עושה רייקי לאשתי ואומר לה 'תשני' - היא נרדמת".

• המוות: הניה רוצה למות בכבוד ו"שלא יאריכו לנו את החיים". דב: "אני אמות בשמחה". חולם שזה יקרה בעבודה. דורש שעל קברו לא יגידו קדיש, שעל המצבה לא יהיה כתוב "תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים" ושישירו "שחקי שחקי".

• מדינת ישראל: מושחתת. "אמרתי תמיד", אומר דב, "אם לא נחזיר עד הגרגר האחרון, יהיו לנו רק מלחמות". נותן לנו 20 שנה. הטעות הכי גדולה לדבריו היתה להרוג את סדאם חוסיין ("היחיד שהיה יכול לעצור את איראן"). דב: "זה יהיה נס אם בוש יסתלק מהר".

• מלחמת לבנון: "זה לא שאנחנו נהיינו חלשים, זה מפני שהם למדו את המלאכה".

• האושר (בסולם מ-1 עד 10): הניה - 9, דב - 11 ("השמחה הכי גדולה באה מתוך עצבות").

רמת דוד - קיבוץ בעמק יזרעאל, הוקם ב-1926, קרוי על שם ראש ממשלת בריטניה דייוויד לויד ג'ורג'.

משפחות המעוניינות להשתתף במדור מוזמנות להתקשר: 5624687- 03, אי-מייל: avner@haaretz.co.il



משפחת פרלמן. דב והניה בביתם בקיבוץ רמת דוד


הבית 1. אזדרכת ומים לציפורים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו