ההיסטוריון הצבאי שלא הניח לבדל מידע לחמוק מעיניו - כללי - הארץ
המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שחזרו סיסמה

ההיסטוריון הצבאי שלא הניח לבדל מידע לחמוק מעיניו

סא"ל (בדימוס) ד"ר אלחנן אורן, מחבר המחקר הרשמי של מלחמת יום כיפור, 2007-1924

כשהשתלטו הנאצים ב-1933 על חנות הממתקים המשפחתית בברלין, החליטו הוריו של אלחנן אורן לעקור לצ'כיה, ואחרי שנה עלו לארץ ישראל והתיישבו בתל אביב. אלחנן למד בגימנסיה הרצליה ובתום הלימודים יצא להכשרת הצופים באיילת השחר, עם בת כיתתו רבקה כהן - לימים אשתו ואם ילדיו, זיוה ואון.

ב-1942 התגייס אורן לצבא הבריטי, ירד למצרים ושירת בפלוגת ההובלה 178, שמאוחר יותר הוכפפה לבריגדה היהודית. איש הפלוגה יצחק לוי (לויצה) מספר בספרו, "הניצחון אחר לבוא", איך סייעה הבריגדה - קודם באיטליה ואחר כך בארצות השפלה - בפעולות תנועת "הבריחה" להגירתם ארצה של שארית הפליטה. אורן נשלח לקורס קצינים באנגליה, שם ביקר דוד בן-גוריון. "האם לחזור לארץ ולהשתתף בפעולות המרי נגד הבריטים?" שאל אותו אורן. "תישאר", ענה בן-גוריון, "נזדקק לקצינים רציניים".

ב-1946 חזר אורן לארץ, היה פעיל בגדנ"ע, ויחד עם יוחנן סמואל הגה את סמל הגדנ"ע - חץ וקשת. בתש"ח הוא החליף את אלחנן ישי כמפקד מחנה 80, שירת בגבעתי וכרל"ש סגן הרמטכ"ל (אחר כך הרמטכ"ל) מרדכי מקלף. אלוף (בדימוס) שלמה גזית, שהחליפו בתפקיד, מספר איך כפלמ"חניק נתקל לראשונה בקצין מטה מסודר, יקה, שרשם כל דבר בקפידה במחברתו.

אורן שירת כראש ענף משטר ומשמעת, היה סגנו של מפקד בית הספר לקצינים, יוש הרפז, ותירגם ספרות צבאית - בין השאר את "ילקוט גייסות מוטסים" (1953). בתחילת 1960 יצא לגאנה בראש משלחת צבאית שנועדה להקים את "חטיבת הבונים" המקומית, לפי מודל הנח"ל. סגנו, תא"ל (בדימוס) ד"ר ברוך לוי, מספר איך יחד עם אדם שתקאי, שהקים בגאנה בית ספר לטיסה, תרם אורן להאדרת שמה של ישראל באפריקה. עם חזרתו היה סגן מפקד הנח"ל, והחליף את אחיו אליהו כמפקד הפנימייה הצבאית בחיפה (1963-1965).

כשפרש עשה תואר שני באוניברסיטת תל אביב על "חיבת ציון בבריטניה" והמשיך לדוקטורט על מבצע "דני" בתש"ח, שבו נכבשו לוד ורמלה. היה זה המחקר הראשון שבוצע בשיתוף פעולה בין אוניברסיטה למחלקת ההיסטוריה של צה"ל. הספר, "בדרך אל העיר", יצא ב-1976 בהוצאת "מערכות".

ב-1991 פירסם פרופ' בני מוריס את ספרו "לידתה של בעיית הפליטים הפלשתינאים", שבו כתב כי "היסטוריון רציני יתאר בצורה ?אמיתית' את אשר התרחש בערים לוד ורמלה ב-11-13 ביולי 1948 - כיבוש, טבח, גירוש". אורן טען מעל דפי "מערכות" כי מוריס התעלם ממטרות המלחמה הערביות ושפט את האירועים בדיעבד, לפי תוצאת המלחמה. מוריס, שפתח את פולמוס "ההיסטוריונים החדשים", אומר היום כי אורן סיפר לו על אילוציו כהיסטוריון של המערכת, וכי "לבו היה במקום הנכון".

ספרו "התיישבות בשנות מאבק" סימל את אמונתו הגדולה כי הודות להתיישבות קיבלו היהודים בתוכנית החלוקה שטח גדול מזה שהקצתה להם ועדת פיל ב-1937. ד"ר מרדכי נאור מספר כי אורן התכתש מעל כל במה עם נקדימון רוגל, שטען כי פרשת תל חי היתה מיותרת. עם גרשון ריבלין הוא ערך את יומני המלחמה של בן-גוריון, וכשפרופ' אניטה שפירא, בספרה "מפיטורי הרמ"א עד פירוק הפלמ"ח", העלתה השגות לגבי דיוקים ביומנים - מיהר אורן להסביר מעל דפי "קתדרה" את נימוקי העריכה, ופסק כי מהיומן עולה "דמותו של בן-גוריון המנהיג, המצביא, האדם".

חברו, אל"מ (בדימוס) יואש צידון, מספר איך בשיחותיהם הגן אורן בלהט על דרכו של בן-גוריון. פרופ' מרדכי גיחון, אחד ממדריכיו לדוקטורט, אומר כי "אורן אכן היה בן-גוריוניסט מושבע, אך לא משום שציפה לקבל תמורה, אלא משום שחשב שבן-גוריון צדק". תום שגב סבור כי אורן "פעל מתוך הזדהות, מתחושה של ?מה טוב ליהודים'", ואילו פרופ' אלון קדיש אומר כי "בגן עדן שמור לו מקום של כבוד בין כותבי הכרוניקות, שבלעדיהם היו חיי ההיסטוריונים קשים".

במלחמת יום כיפור הצטרף אורן כאיש מילואים של מחלקת היסטוריה למפקדתו של האלוף אברהם אדן (ברן), שאומר כי על סמך רשתות הקשר והמסמכים "יצר תמונה בהירה ומהימנה של המלחמה בחזית המצרית". הוא הצטרף מיד למחלקת היסטוריה, והחל לכתוב מחקר "ממעוף הציפור" על המלחמה. ראשי המחלקה לשעבר אורי אלגום ובני מיכלסון, וחוקרי המחלקה שמעון גולן וישי קורדובה, אומרים כי היה חוקר קפדן ושקדן, שלא הניח לבדל מידע לחמוק מעיניו. אולם הספר נגנז בשל התנגדות אריאל שרון - שאורן חשף ללא כחל וסרק את התנהגותו הבעייתית מול מפקדיו. ב-2004 הופץ הספר בקרב חוקרים ועיתונאים בלבד, אולם אז כבר היה אורן מוגבל בבריאותו ולא היה מסוגל להשתתף בפולמוס שהתעורר בעיתונות עקב הפרסום.



אלחנן אורן

הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת