המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
בחר סיסמה
הקלד סיסמה מחדש
אזור מגורים
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שחזרו סיסמה

מדוע לא מנציחה עיריית תל אביב את נספי גירוש 1917?

אלפי היהודים שגורשו ע"י הטורקים במלחה"ע הראשונה נטמנו ברחבי הארץ בקברים אנונימיים

בחלקה צדדית בבית העלמין של המושבה יבנאל, זרועות באי סדר עשרות מצבות בזלת, חסרות שם. רק על מצבה אחת מתנוססות בבהירות שורות אחדות המספרות סיפור שכמעט ונשכח: "לזכר הורי היקרים, יעקב וקריינע קליין (כתר) בני 35-38 ואחי יהושע יונה ז"ל בן 5, ממגורשי תל אביב-יפו, במלחמת העולם הראשונה 1917, הטמונים בחלקה זו ומקום קבורתם לא נודע".

1917 הייתה שנה קשה בעבור יהודי ארץ ישראל. הצבא הבריטי כבש את חלקה הדרומי של הארץ, והטורקים ניהלו קרבות מאסף קשים. הם חששו שהיהודים יסייעו לבריטים לכבוש גם את חלקה הצפוני, ולכן ב-28 במרץ 1917 הוציא ג'מאל פאשה, המושל הצבאי של ארץ ישראל, צו גירוש לתושבי תל אביב-יפו. בערב פסח תרע"ז התרוקנה העיר העברית הראשונה מאלפי תושביה. בין המגורשים היה גם הסופר יוסף חיים ברנר, שבהשראת אותם ימים חיבר את 'המוצא'.

הד"ר גור אלרואי, ראש החוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה, שחקר את הגירוש, אומר שלא היה בו שום דבר הרואי. "זה כמעט בלתי נתפש היום. אלפים פשוט קמו והלכו, ללא התנגדות, וזאת אולי הסיבה שלא אוהבים לזכור או להזכיר את הגירוש הזה".

המגורשים התפזרו בכל רחבי הארץ: טבריה, צפת, כפר סבא, פתח תקוה, זכרון יעקב וירושלים. כ-2500 מהם, בעיקר העניים, נדדו עד מושבות הצפון. שם הם נאלצו להתמודד עם האקלים, הרעב, העוני ומחלת הטיפוס.

בחודשים הראשונים הם הצליחו לשרוד אולם בחורף 1917-1918 מתו מאות מהם מקור, מחלות ורעב. רובם נטמנו בקברים בחיפזון, ללא כל רישום שיאפשר לדורות הבאים לשייך קבר לשם.

כבר שנים מבקשים צאצאי המגורשים מעיריית תל אביב להנציח את זכרם של גולי העיר, שקבריהם פזורים בבתי עלמין בכל רחבי הארץ. רק במושבה כנרת הוקמה אנדרטה לזכרם של עשרה מהמגורשים שנטמנו שם, בזכות פועלו של שמואל חדש שאיתר את שמותיהם בארכיון הציוני. עכשיו מחדשים נכדי הנספים את פנייתם לעירייה, ושוב אין מענה לפנייתם. אחד מהם הוא יעקב כתר, בן 80, תושב חדרה, נכדם של יעקב וקריינע קליין (כתר) הטמונים ביבנאל.

יעקב שמע את סיפוריהם של סבו, סבתו ודודו, מאביו אפרים, אף הוא תושב חדרה. עכשיו מוציא מוזיאון "החאן" בחדרה אסופת מאמרים, ובה נחשפת בפעם הראשונה עדותו המפורטת של אפרים, שגורש מת"א עם משפחתו כשהיה בן 12. בעדותו של אפרים, שכתבה נינה רודין מנהלת מוזיאון 'החאן' בחדרה, מתוארת פרשת הגירוש מנקודת ראותו כנער מתבגר המספר על האירועים שחווה 70 שנה לאחר התרחשותם, בחיוניות ובבהירות יוצאות דופן.

הוריו ואחיו באו ליבנאל באביב 1917. יעקב האב, היה חרט עץ מצליח ממייסדי מרכז בעלי המלאכה. הוא נישא לבלהה קריינע ונולדו להם שני ילדים: אפרים ויהושע יונה. עם הגירוש נותר כמעט כל רכושה של המשפחה בבית. ההורים ושני הילדים נדדו בשדות הגליל התחתון. "אכלנו פול ועשב מהשדה", סיפר אפרים. בסוף הקיץ מתה האם ונטמנה בחשאי בבית הקברות ביבנאל. "לא התירו לי ללוות אותה", סיפר אפרים. אחרי חודש מת גם האב, גם הוא נטמן ביבנאל. לקראת סיום המלחמה נאספו יתומי המגורשים לחווה בסג'רה הסמוכה לצומת גולני. אפרים, בן 13, הגיע לשם עם אחיו הקטן יהושע, שם נדבק האח הקטן במחלת האדמת, הופרד בכוח מאחיו, הובא לבית החולים בטבריה ונפטר. מקום קבורתו אינו ידוע.

בעדותו מתאר אפרים בפרוטרוט את אכזריותם של החיילים הטורקים, "הם היו חותכים לרוצחים את האזניים וחלק מהאיברים לעיני קהל", את הרעב, המחלות; על מכת הארבה של 1914; וכיצד תכשיטי האם שנותרו עמו, נגנבו ממנו; לאחר הסיפור העצוב מתאר אפרים תקופה אופטימית יותר בחייו: השנים בהן למד, נישא והשתקם.

גם נינה רודין, שגבתה את העדות מכתר פנתה לעיריית תל אביב ולא נענתה. העירייה, כך נמסר, אמנם תדון בבקשה במסגרת ועדת השמות העירונית, אבל לכלל החלטה עקרונית, האם להנציח את מאות חללי גירוש תל אביב לא הגיעה.

הד"ר אלרואי, מספר שגם האוכלוסייה הערבית המעטה שחיה בתל אביב-יפו גורשה, אך היא חזרה לבתיה כעבור ימים אחדים.

במסגרת מחקרו גילה אלרואי את רשימות החברה קדישא בהן מפורט אילו נפטרים נקברו באילו בתי קברות. "ברשימות הללו יש שם, שם משפחה, עדה, גיל, מחלה, אבל במאות מקרים אין אפשרות לשייך בין קבר לשם נפטר, מכיוון שלא נרשמו שמות על המצבות. הנספים של הגירוש הזה", מספר אלרואי, "הם מפוזרים בבתי קברות בכל רחבי הארץ, מבלי שלמשפחות יש אנדרטה עם שם לעלות אליה".

לדבריו, בכפר סבא יש 224 קברים כאלו. בחיפה, שם נטמנו 15 מן הנספים בגירוש, החלקה נמחקה לחלוטין, וכך גם בטבריה בה קבורים 321 איש ובצפת בה 104 איש. גם בדמשק נטמנו 75 נספים.

אלרואי, כמו נינה רודין וצאצאים רבים של נספי הגירוש אינם מבינים מדוע עיריית תל אביב לא מצאה לנכון עד היום להנציח את בניה שנספו בגירוש בשנת 1917, אולם לא מתכוונים להפסיק להיאבק.

משפחת כתר

אביו של יעקב, אפרים, גורש יחד עם הוריו ואחיו הקטן מתל אביב ב-1917. המשפחה נדדה לאזור הגליל התחתון, שם מתו אמו ואביו כעבור חודשים ספורים. אחיו הקטן מת ממחלת האדמת בסוף המלחמה. יעקב וצאצאים נוספים של נספי הגירוש מבקשים מעיריית ת"א להנציח את יקיריהם



אפרים כתר בילדותו | לא הורשה לקחת חלק בהלוויית אמו. תצלומים: איציק בן מלכי ומוזיאון "החאן" בחדרה


מצבת המשפחה ביבנאל | רק במושבה כנרת הוקמה אנדרטה לזכר עשרות המגורשים שנטמנו שם




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת