בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם לעובר זכות להיוולד בריא ושלם

* חברה שנוטלת על עצמה להבטיח את זכותו הבסיסית של העובר, עושה זאת בידיעה כי הדבר עלול לבוא על חשבון בריאות האם, ולעתים אף להפר את זכויותיה הבסיסיות ביותר על גופה

תגובות

בשנים האחרונות התפתח ענף חדש בתחום המיילדות: רפואת אם-עובר. שינוי השם מ"הריון בסיכון" ל"רפואת אם-עובר" אינו סמנטי בלבד - הוא מעיד על שינוי בתפישה, שבעקבותיו הפך העובר למטופל בפני עצמו. זאת, עם התפתחות השימוש באולטרסאונד ובכלים נוספים המאפשרים לנו לעקוב אחרי ההריון, לגלות מחלות ואף לטפל בחלק מהן. כאן המקום לשאלה פרובוקטיווית: האם לעובר הזכות הבסיסית להיוולד בריא ושלם? הפניתי את השאלה לידידים ולמכרים, בהם גם רופאי נשים רבים. התגובות הספונטניות היו (עם הסתייגויות מעטות) דומות: איך אפשר בכלל לשאול שאלה כזאת? ברור שכן. אך התשובה האמיתית מורכבת ובעייתית. אם לעובר שמורה הזכות הבסיסית להיוולד בריא ושלם, הרי שמחובתה של החברה להגן על הזכות הזאת. ואולם, זכות העובר עלולה להיות מנוגדת לזכויות הבסיסיות של המטופלת העיקרית שלנו - האם.

לפני שנים, כאשר הייתי מנהל אגף נשים ויולדות בבית חולים גדול בדרום, הוזעקתי לפנות בוקר לחדר הלידה. אשה סירבה בתוקף לניתוח קיסרי, למרות הפצרותיהם של אנשי הצוות שהבחינו בסימנים ברורים לסבל עוברי, הדורשים יילוד מיידי. לאחר שגם ניסיונותי לשכנעה לא צלחו, פניתי טלפונית לשופט תורן. השופט הוציא צו שאיפשר לנו לבצע את הניתוח בכפייה, נגד רצונה של האם, והיילוד ניצל ממוות כמעט ודאי. מקרים כאלה אירעו מדי פעם, והבקשה לצו שופט היתה מוכרת. אך באותו לילה השוני היה בהתנהגות האשה: סירובה לווה בזעקות ובזעם והיא התפתלה במיטתה ונאבקה עם אנשי הצוות, עד שהוכרעה על ידי תרופות הרגעה. זה היה לפני כ-15 שנה.

לפני שלוש שנים פורסם בעיתון "הרפואה" של ההסתדרות הרפואית דיווח על מקרה שעורר דיון חריף בין רופאים ומשפטנים: בת 31, מוגבלת בשכלה, התקבלה בשבוע ה-39 להריונה הראשון לחדר לידה בצפון הארץ. בניטור עוברה הועלה חשד לסבל עוברי, שדרש סיום הריון מיידי. האשה סירבה. בית המשפט מינה אפוטרופוס, אך גם הוא סירב לניתוח. העובר מת ברחם אמו. בעקבות זאת הוציא בית המשפט צו תקדימי שהסמיך רופא נשים לבצע באשה זו בהריונה הבא כל טיפול, לרבות ניתוח קיסרי, אם יעלה חשש לבריאותו של העובר - זאת גם ללא הסכמתה של היולדת.

זכות המעבר

סירוב לניתוח קיסרי מעלה שאלות יחודיות שונות בתכלית מכל סוגיה רפואית-משפטית-מוסרית אחרת של סירוב טיפול. אם חולה מסרב לטיפול כלשהו, גם אם הוא עשוי להציל את חייו, הרי שמעטים יטענו כי יש לכפות עליו התערבות רפואית נגד רצונו, כל עוד האדם שפוי ובעל יכולת לקבל החלטות. אך כאשר מדובר באשה הרה, הרי שמדובר בגורלם של שני מטופלים, האם והעובר. ניתוח קיסרי, למשל, יכול להיות שאלה של חיים ומוות לעובר, ואילו עבור האם זו פעולה המהווה סיכון.

הייחודיות של טיפול בעובר היא בכך שניתן להגיע אליו רק דרך גוף אמו. שימוש זה ב"זכות המעבר" נוגע ישירות באוטונומיה של האשה. אין מחלוקת בין הרפואה, מערכת המשפט ואנשי מוסר ודת, שזכויותיה של האם קודמות לזכויותיו של העובר - אך גם העובר ברחם אמו אינו נטול זכויות. על אף שאינו מוגדר כאדם וכאישיות משפטית, החברה מתעניינת בשלומו של העובר ומגינה עליו, אם כי במידה מוגבלת.

מצד אחד, החברה - באמצעות הוועדה להפסקת הריון - יכולה לאשר את בקשת האם להפסיק את חייו התוך-רחמיים של העובר בכל שלבי ההריון ועד בסמוך להיוולדו. לעומת זאת, אשה המאפשרת שיבצעו בגופה הפסקת הריון וכן הרופא המבצע את הפעולה בהסכמתה אך ללא אישור ממלכתי מבצעים עבירה פלילית שדינה עד חמש שנות מאסר. האיגוד האמריקאי למיילדות וגינקולוגיה פירסם ב-2005 עמדה נחרצת כנגד כפיית טיפול כלשהו על אשה הרה; איגודים מקצועיים גדולים בארה"ב, כמו איגוד רופאי הילדים ואיגוד הרפואה, פירסמו בשנות ה-90 ניירות עמדה המצדיקים כפייה משפטית על טיפול בעובר כנגד רצונה של האשה, אם הסיכון לאם מפעולה רפואית נדרשת הוא זניח והסיכון לעובר ללא טיפול זה משמעותי ובלתי הפיך. אך מי יקבע את רמות הסיכון האלה?

ב-1988 פורסם בעיתון אמריקאי יוקרתי ניתוח תוצאות צווים משפטיים שניתנו על מנת לאפשר טיפול בעובר כנגד רצונה של האם. בשלושה מקרים היה מדובר באשפוז כפוי, בשלושה מקרים בעירוי כפוי לעובר, וב-15 מקרים בניתוח קיסרי למניעת נזק בלתי הפיך לעובר. כ-80% מהצווים הוצאו במהלך שש שעות וכ-20% בשעה אחת בלבד. גם צווי שופט שהייתי עד להוצאתם הוצאו בדרך כלל בשיחה טלפונית אחת ובמעמד צד אחד. לאיזה עומק הוכחות יכול שופט להגיע בזמן כה קצר? אולם, בגלל דחיפות העניין, כמה זמן ניתן להעמיד לרשותו? והאם המידע שנמסר לו על ידי רופא הנמצא בדילמה מוסרית קשה לנוכח סימני מצוקה של העובר תמיד אובייקטיווי וחד-משמעי?

ב-2004 השיגו רופאים בפנסילווניה בארה"ב צו משפטי שאיפשר להם לבצע ניתוח קיסרי כפוי באשה בגלל הערכה של עובר גדול. האשה הצליחה להימלט וילדה בבית חולים אחר תינוק ששקל פחות מהתינוקות שילדה בעבר ובלידה רגילה. נתוני המחקר האמריקאי העלו כי בדיעבד, בשישה מ-15 הצווים לניתוח קיסרי שנידונו במחקר המצוטט לעלי - ניבוי חומרת הנזק לעובר לא היה מדויק. מעניין שמתוך 61 מנהלי יחידות לרפואת אם-עובר, 46% הצדיקו אשפוז בכפייה לנשים המסרבות טיפול לעובר, 47% תמכו במתן עירוי תוך-רחמי לעובר כנגד רצונה של האשה, ורבע צידדו בהצעה שלמדינה תהיה זכות מעקב על עובריהן של נשים העלולות לסכן בהתנהגותן את שלום עובריהן, גם מחוץ לכתלי בית החולים.

תיבת פנדורה נפתחת בדיוק כאן: אם על החברה להגן על בריאות העובר, הרי שצריך יהיה לפקח על התנהגות היולדת במהלך ההריון כדי שלא תזיק לעוברה. האם ניתן להכריח נשים לבצע בדיקות שונות לגילוי מוקדם של מומים או מחלות של העובר? האם ניתן לכפות על אשה הרה דיאטה או טיפול תרופתי, למשל במקרה של סוכרת? ומה באשר לפעילות ספורטיווית וטיסות במהלך ההריון, ומה לגבי יחסי מין? האם ניתן בכלל לאכוף הוראות כאלה, ומי אמור לדווח למי כאשר אשה בהריון מסכנת את בריאות העובר שברחמה? ומה לגבי אשה שעדיין אינה בהריון, אך לא "מתנהגת" כראוי על מנת להפחית סיכונים לעובר, אם וכאשר תיכנס להריון?

ידוע, למשל, שאיזון סוכרת או נטילת חומצה פולית לפני כניסה להריון מפחיתים באופן משמעותי את שיעורי המומים בעובר. הייתכן שהחברה תידרש לפקח אחרי ההתנהגות ואורך החיים של כל אשה בגיל הפוריות על מנת להגן על ה"זכות של העובר להיוולד בריא ושלם"? על המדרון החלקלק והמאוד תלול הזה כבר נמצאת הגישה שניתן להכריח אשה לעבור טיפול חודרני כמו ניתוח קיסרי למען עוברה. ואם ניתן להכריח אם לעבור טיפול רפואי המסכן את עוברה, מדוע לא להכריח אותה לתרום כליה לטובת בנה? האם ייתכן בכלל שלחברה ולבתי המשפט תינתן הזכות לחדור כל-כך עמוק לחופש הפרט?

ב-1999 הורשעה בארה"ב לראשונה אשה ברצח תינוקה שנולד ללא רוח חיים. היא נידונה ל-12 שנות מאסר בגלל שהשופטים סברו שמות עוברה היה קשור לכך שהשתמשה בסמים במהלך הריונה; ב-2003 נעצרה אשה במדינת ניו יורק בגלל שבבדיקת דם של תינוקה, מיד עם היוולדו, התגלה אלכוהול; וב-2004 הואשמה אשה ברצח תינוקה שנולד ללא רוח חיים לאחר שסירבה לניתוח קיסרי; אשה אחרת נכלאה רק משום שרופאיה חששו שלא תקפיד במעקב הריון כנדרש.

סוגיות מסוג זה הביאו את בית משפט העליון באנגליה ב-1998 להחלטה שיש לכבד את סירובה של מטופלת לכל טיפול חודרני, לרבות ניתוח. יתר על כן, בית המשפט לערעורים באנגליה קבע שלאשה שפויה שמורה זכות אבסולוטית לסרב לכל טיפול, לרבות ניתוח קיסרי - גם אם התוצאה תהיה מוות ודאי שלה או של עוברה. לשופט, קבע בית המשפט האנגלי, אין מקום בחדרי לידה בסוגיה הזאת. זאת גם העמדה של הוועדה האתית של איגוד רופאי הנשים האנגלי, כפי שפורסמה ב-1997.

השופט בחדר הלידה

ב-1993 נדרשה גם המערכת המשפטית בארץ לסוגיה. ד"ר כרמל שלו ממשרד המשפטים הביע דעה חד-משמעית ולפיה אין לכפות על אשה ניתוח קיסרי בניגוד לרצונה. יהודית קרפ, אז המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, סיכמה את עמדת הפרקליטות (במסמך כתוב) כי "ראוי שהשאלה (אם לבצע ניתוח קיסרי כנגד רצונה של האשה ההרה) לא תוצא מתחום האפלוליות... ועדיף שהרופאים... יפעלו כמיטב הכרתם המקצועית והמצפונית... וכי יכובד רצון האשה ההרה... וכי במקרים קיצוניים בהם מתעורר ספק, לא יפעל הרופא על סמך חוות דעת עקרונית, אלא יפנה לבית המשפט לבקש את הנחייתו...". עוד כותבת קרפ, "יש עניינים שאין ההכללה וההגדרה המשפטית יאים להם...". ובכן, ההתלבטות נשארת. על הרופא להגיע לעתים להחלטות גורליות כאשר מערכת המשפט נמצאת עם רגל אחת בחדר לידה, אך לא החליטה אם מקומה בחוץ או בפנים.

ומה לגבי המעמד המשפטי של הרופא בסוגייה הזאת? גם לכך התייחסה מערכת המשפט האנגלית: רופא, שבעקבות הסברים ממצים מכבד את רצונה של מטופלת שפויה, ולא מנתח אותה למרות סימני סבל עוברי חמור, לא ייתבע על רשלנות רפואית. מצד שני, טיפול רפואי כלשהו נגד רצונה של המטופלת ייחשב לתקיפה. המבטח, שמגן על רופא במקרה של רשלנות, לא חייב להגן עליו אם מדובר בתקיפה.

ומה אם רופא פועל על פי צו בית משפט שניתן במעמד צד אחד, כנגד רצונה של אשה שפויה? בית המשפט הגבוה באנגליה קבע ב-1998 - שבמצב זה הרופא אינו מוגן.

התופעה שבה אשה מסרבת בתוקף לניתוח קיסרי החיוני לעוברה נדירה היום, אך מהווה דוגמה מוחשית לסוג מסוים של טיפול בכפייה ביולדת. ייתכן מאוד שאשה הרה מחויבת מוסרית לאפשר לעוברה שבסכנה טיפול תוך-רחמי, וייתכן שמבחינה מוסרית מן הראוי שתסכים לניתוח קיסרי על מנת למנוע ממנו סכנה בריאותית. הרוב המכריע של הנשים נוהגות בדיוק כך. נכון גם שקשה מאוד, במיוחד לרופא, להישאר אדיש כאשר אשה בהריון מסכנת את עוברה באורח חייה או בסירוב לטיפול חיוני. אך המחיר שבטיפול בכפייה העומד מול זכויות האדם הבסיסיות גבוה מדי בעבור חברה נאורה.

ובכן, האם לעובר הזכות הבסיסית להיוולד בריא ושלם? כעקרון כן, אך הוא מותנה לחלוטין בהסכמה של האשה ההרה לכל פעולה שנדרשת על מנת להגן על זכות זאת. על הרופא לספק לאשה ההרה את כל הכלים והמידע הנחוצים לקבלת ההחלטה, אך היא עצמה צריכה להיות הפוסקת היחידה והאחרונה.

הכותב הוא מנהל בית החולים לנשים במרכז רפואי רבין וראש החוג למיילדות וגינקולוגיה באוניברסיטת תל אביב



צילום: גטי אימג'ס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו