בית צמוד קרקע נחשב לבית החלומות הישראלי. המציאות אמנם השתנתה עם השנים: אם פעם צמודי הקרקע היו בעיקר בתי יוקרה בערים או בתים צנועים בקיבוצים ובמושבים בעלי הצביון החקלאי - הרי שכיום רבים מהם נבנים במה שנהוג לכנות יישובים קהילתיים. מאפיין עיקרי של יישובים אלה הוא תלות כמעט מוחלטת ביישוב הגדול הקרוב, בדרך כלל עיר מרכזית, בכל הקשור לתעסוקה ולשירותים קהילתיים.

כפר ורדים שהקים סטף ורטהיימר בגליל יכול לשמש דוגמה לצורת התיישבות זו. היישוב הוקם כמקום מגוריהם של העובדים במפעלים שבנה ורטהיימר בתפן. אמנם בתכנון היישוב הושם דגש על הקמת מוסדות חינוך ועל שירותים קהילתיים, אך תושבים מעטים מוצאים את פרנסתם במקום - מה שמחייב שימוש רב במכונית הפרטית. התלות התעסוקתית והשימוש המוגבר במכונית הם גם המרכיבים המרכזיים בהגדרת הפרוור.

דימוי הפרוורים בעולם עבר שינוי משמעותי. עד לשנים האחרונות שלט הדימוי של הפרוור האמריקאי משנות ה-50: גדר עץ לבנה, בית מרווח, אבא חוזר מהעבודה ואימא מצפה במטבח. התגשמות הקהילתיות והמשפחתיות. העובדה שדימוי זה גרם לפמיניסטיות למרוט את שיער ראשן לא עניינה אף אחד. שיישארו בעיר.

ביטוי משמעותי לשינוי אפשר לראות בתוכניות הטלוויזיה האמריקאית. הפרוורים הנקיים נהפכו למקום שבו מתרחשים פשעים אפלים ב"עקרות בית נואשות", מתגוררות בהם נשים שעשו הסבה מקצועית למכירת סמים ב"דשא של השכן" ואפילו הפתח לשאול נמצא בפרוור, לפחות לפי "באפי קוטלת הערפדים". אפשר לומר שנשות הפרוורים כבר לא מקפידות על ארוחות חמות לילדים.

בישראל קיבל המושג פרוור משמעות שונה. המרחקים הקטנים - השטח הכלוא בין אשקלון, חיפה וירושלים דומה לשטחו של פרוור טיפוסי במטרופולינים הגדולים בעולם - הביאו לכך שרבים מתייחסים לכל מדינת ישראל כאל פרוור של תל אביב. עם זאת מרבית היישובים הקהילתיים עונים על ההגדרה הקלאסית של פרוור: קהילות הומוגניות, סגורות, צפיפות נמוכה יחסית, מרכז קטן, בלי חקלאות או תעשייה, קירבה לכביש משמעותי. מקומות אלה דומים, במובנים רבים, לפרוור האמריקאי הטיפוסי.

לצאת מהעיר

"מבחינת היחס ההיסטורי המרכז נחשב צפוף, עירוני ומזוהם; הפריפריה נחשבה משפחתית ומחוברת לטבע", אומר האדריכל יונתן כהן, מרצה בבצלאל. "בעשר השנים האחרונות ההפרדה בין הפריפריה למרכז נעשתה פחות ברורה. אם לפני 15-20 שנה רוב הבנייה בפרוורים היתה של פרויקטי בנה-ביתך, כיום הפרויקטים גדולים יותר - שכונות ענק, פאואר-סנטרים.

"במידה מסוימת, הפרויקטים הגדולים יצאו לפריפריה. לכן נוצר פער בין הדימוי של הפריפריה הפרוורית לבין המציאות. רוב המסחר עבר לשם, וגם הקהילתיות כבר לא נשמרת, בגלל גודל הפרויקטים למגורים", מסביר כהן.

הגיאוגרף העירוני ד"ר יגאל צ'רני, מרצה בחוג לגיאוגרפיה ולימודי סביבה באוניברסיטת חיפה: "אידיאל הבית בכפר הגיע לישראל בשנות ה-80, אחרי שרמת החיים ורמת המינוע עלו. העובדה שלרבים היה רכב איפשרה חיים במקומות רחוקים יותר מהמרכז. המעבר לבית בכפר קשור לשלב בחיים. בגיאוגרפיה מדברים על הדילמה בין נגישות לשטח. בשלבים מסוימים בחיים מעדיפים שהכל יהיה נגיש ובשלבים אחרים, בעיקר כשיש ילדים קטנים, ניכרת העדפה לשטח - כדי לשרת את הצרכים של גידול הילדים".

מתעלמים מהבזבוז

במובנים רבים, הדימוי של פרוור כפרי עדיין נשמר בישראל. רבים חולמים על בית עם גינה, גג רעפים אדום וקירבה לטבע. העובדה שהנזקים האקולוגיים שיוצר כל תושב בפרוור הכפרי הם עצומים - בגלל בזבוז הקרקעות, חיבור לתשתיות מרוחקות ותלות במכונית הפרטית - מצליחה לא לחלחל לדימוי הישראלי של הפרוור.

"הדחיפה לפריפריה נבעה ממניעים פוליטיים - כדי לתפוס שטחים ולהגדיר גבולות. האידיאולוגיה היתה לצאת מהעיר הבורגנית, והיא נשמרת עדיין במובן מסוים", אומר כהן.

האידיאולוגיה נשמרת בעיקר על ידי הגופים שאחראים על חלוקת הקרקעות. האדריכל יפתח אלוני, מייסד ועורך ראשי של מגזין האדריכלות "בלוק": "בישראל, 92% מהבעלות על הקרקע היא בידי מינהל מקרקעי ישראל - מה שהופך גוף זה למניפולטור המרכזי גם של השימושים וגם של מיקומי היישובים. במדינות אחרות האיזונים תלויים יותר בציבור".

את המניפולציה שמקדמת הקמה של פרוורים מדגים אלוני באמצעות ההתיישבות הפרוורית בצפון המדינה: "יכלו לחזק את הצפון באמצעות חיזוק שלומי או כרמיאל, או על ידי מימוש חלום הפרוור על אדמה זולה. הבחירה היתה בפרוורים - והביאה להקמת יישובי משגב".

מעצבת הסביבה כרמלה יעקובי, מייסדת ועורכת ראשית של "בלוק" (עם אלוני) ומרצה בכירה בחוג לעיצוב פנים במסלול האקדמי של המכללה למנהל, חושבת שפנטזיית הפרוור כה חזקה מכיוון שהערים, ברובד התכנוני, נכשלו. "אחת השאלות שהפרבור מעלה היא תעשיית הדיור - מה קורה עם הדיור הציבורי. אם היה בישראל מנגנון שמייצר תפישה של דיור ציבורי, לא בגטאות בעיר, אלא בשכונות הטובות שלה - הערים היו נראות אחרת. חיפה, לדוגמה, לא השכילה לנצל את האוניברסיטאות שלה כדי לחזק את העיר. האנשים הצעירים שמגיעים לחיפה נשארים בגטאות של האוניברסיטה - ולא נטמעים בעיר".

הקשר בין פרוור לעיר - לטוב ולרע - נמצא כאמור בבסיס ההגדרה של הפרוור. צ'רני אומר כי "ההתייחסות היא לאזור מטרופוליני: בתוך המטרופולין יש את העיר המרכזית, בדרך כלל העיר הוותיקה והחשובה, וכל מה שנמצא מחוץ לתחום המוניציפלי של העיר המרכזית הוא פרוור. כך, במובן מסוים גבעתיים היא פרוור של תל אביב.

"כמובן שלמטרופולין יש כמה טבעות. הפרוורים בטבעת הקרובה של תל אביב כוללים את גבעתיים ואת רמת גן. בטבעת המעט יותר רחוקה את רעננה ואת כפר סבא, ובטבעת הרחוקה - גם את נתניה. פרוור מאופיין בתלות מבחינת תעסוקה בעיר המרכזית. זו ההגדרה הוותיקה", מפרט צ'רני.

תהליכים משלימים

הקשר ההדוק בין הפרוור לעיר תרם גם להתרוקנות הערים, מכיוון שעירוניים רבים עברו להתגורר בפרוור. טובי פנסטר, ראש התוכנית ללימודי נשים ומגדר ומרצה בכירה בחוג לגיאוגרפיה וסביבת האדם באוניברסיטת תל אביב: "נכון שפרוורים יכולים לרוקן עיר, אבל זה לא שחור ולבן. בארצות הברית של שנות ה-50 ואצלנו בשנות ה-70 היה חלום של בית צמוד קרקע, וכך תל אביב סבלה מהגירה שלילית בשנות ה-80. אבל החיים מתקנים את עצמם. בתחילת המאה ה-21 רואים חזרה לעיר. האוכלוסייה שיצאה מהעיר אז היא כיום בגיל הזהב - והם רוצים לחזור. כמו כן, מרכזי הערים שהתרוקנו לפני 20-30 שנה נהפכו מאוד אטרקטיוויים בקרב הצעירים, שממלאים אזורים בעיר, כמו בפלורנטין. אלה תהליכים משלימים לתופעה הדומיננטית של הפרבור - ומאזנים אותה".

לדברי פנסטר, הטענה כי נטישת הערים נובעת מבעיית צפיפות אינה נכונה. "באר שבע היא דוגמה לפרבור של עיר, לא בגלל הצפיפות בה. השכונות והיישובים הפרווריים של העיר לא נוצרו בגלל הצפיפות בה, אלא בגלל החלום הישראלי, ואולי במטרה ליצור דימוי חדש לעיר - כי עיר משמעותית היא עיר עם פרוורים".

האדריכל ומתכנן הערים והאזורים עמוס ברנדיס, הבעלים של משרד אדריכלים שתיכנן מגוון סוגי יישובים - פרווריים, כפריים ועירוניים, כולל התחדשות עירונית - דווקא חושב שהפרוורים יכולים להשפיע לטובה על הערים הצמודות. "עומר, להבים ומיתר אולי לא הביאו אוכלוסייה חדשה לבאר שבע, אבל תושביהם קונים ועובדים בעיר. זו אוכלוסייה שבמקרה אחר לא היתה מגיע לבאר שבע. בנוסף, יש בבאר שבע שכונות פרווריות, כמו רמות, שיש להן השפעה טובה על העיר והן משאירות בה אוכלוסייה חזקה.

"שינוי תדמית של עיר קשור לא רק למרכז שלה, אלא גם לשוליה. כדי ליצור איכות חיים צריך לייצר מגוון, כלומר צורות מגורים שונות המתאימות לאנשים שונים. יש מי שמעדיף לגור בלב העיר, מעל בית קפה, ויש כאלה המעדיפים, באותו סכום כסף, וילה בפרוור".

צ'רני מסכם: "הצפיפות הממוצעת בישראל היא 300 נפש לקמ"ר. אבל אם מורידים את הדרום, שחלקים גדולים בו לא מיושבים, אז הצפיפות עולה ל-800 נפש לקמ"ר. בהולנד ובלגיה, הנחשבות מדינות צפופות, הממוצע הוא כ-300 נפש לקמ"ר. בנוסף, במדינות המפותחות שיעור הגידול הטבעי הוא אפסי, אצלנו הוא סביב 1.5% בשנה - לכן ברור כי לטווח הארוך המשך הפרבור הוא בלתי מתקבל על הדעת".

עומר. "אוכלוסייה שלא היתה מגיעה לבאר שבע"


מצפה בגליל. מניעים תכנוניים אידיאולוגיים