אולם הדיונים בבית המשפט העליון היה מלא מפה לפה שעה שעורך דין שי ניצן תפס את עמדתו לצד עמיתיו מהפרקליטות. בין הנוכחים בקהל היה גם אביו, יעקב, שנוהג להגיע בקביעות לדיונים החשובים של הבן. הפעם קשה היה להפריז בחשיבות המעמד: ניצן נקרא להגן על החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, לסיים את פרשת קצב בעסקת טיעון שנויה במחלוקת.

לא סתם נבחר ניצן למשימה. בקרב אנשי הפרקליטות הוא ידוע לא רק כטוען מזהיר בבג"ץ אלא גם כפייטר שאינו בוחל באף משימה. חוץ מזה הוא גם ידוע בקרבתו לנשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש. במשך שנים, כאשר ביניש כיהנה כפרקליטת המדינה, נחשב ניצן לבן טיפוחיה. ערב הדיון בעסקת קצב היו מי שסברו שהעניין יוסיף לו נקודות. הם טעו.

לצד סוללת עורכי הדין מטעם הפרקליטות התיישבו, על אותו ספסל, גם פרקליטי קצב. חדי העין בוודאי שמו לב שזהו איחוד היסטורי בין אביגדור פלדמן, פרקליטו של קצב, ובין ניצן. השניים הם עמיתים משפטיים ותיקים שציחצחו חרבות משני צדי המתרס: פלדמן כמייצג זכויות האדם, ניצן כמייצג המערכת הביטחונית מטעם המדינה. והנה שניהם מגנים על קצב, שניהם בצד המשיבים. גודל המעמד לא נעלם מניצן. "תמיד כדאי לשבת בצד הזה", הוא לחש לפלדמן.

ניצן, המשנה לפרקליט המדינה לעניינים מיוחדים, בן 48, הוא השם החם במירוץ לתפקיד פרקליט המדינה (ראו מסגרת). הכל משחק לטובתו. הרזומה שלו מושלם - הוא התמחה אצל אהרן ברק, שם כבר סומן לגדולות, המשיך כעוזרה האישי של ביניש וקודם במהירות על ידי מחליפתה של ביניש, עדנה ארבל, עד שהגיע, ב-2004, לתפקיד משנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים (בצד המשנה הפלילי והמשנה האזרחי).

רהוט, חד ומשכנע, הוא הופיע במשך שנים במאות בג"צים, ובהם רבים שעסקו בביטחון המדינה, והתגלה כעורך דין מוכשר ושאפתן שיעשה הכל בשביל הלקוח שלו, כלומר המדינה. לקראת ועדת האיתור יש מי שאומרים שמזוז לא ישכח כיצד נשכב ניצן על הגדר באותו דיון דרמטי בבג"ץ בעניינו של קצב. מה שבטוח זה שניצן לא ישכח אותו.

בעודה מנסה להבין כיצד העדויות על אונס והטרדות מיניות נגד הנשיא הפכו לעסקת טיעון חלבית, האכילה ביניש את ניצן מרורים. "אתה לא מדייק", קטעה אותו, "הדברים מובאים בצורה מגמתית", "זה לא מובן", "מיצינו את הנושא", "זה מתחסד", "זה לא רציני". ניכר היה בניצן שלא הגיע מוכן לדיון, בוודאי לא ברמה שביניש ציפתה לה (בדיון הבא הוא כבר ידע כל פרט). חדור רוח קרב טיפוסית, הוא לא ויתר; כאשר עמיתיו ניסו לסייע מהספסל, לתקן ולהוסיף, הוא היסה אותם בידו. בתגובה קמה עו"ד אירית באומהורן, מי שהיתה אמורה לנהל את התיק בבית המשפט, ועזבה את האולם.

"אני מטרידה את אדוני?" שאלה ביניש את ניצן לבסוף. "גבירתי", ענה לה בחיוך, "אף פעם לא מטרידה אותי בשום הקשר". הקהל באולם פרץ בצחוק. בתום הדיון, כאשר נשאל על ידי מכר אם היה כל כך גרוע, הוא ענה: "הרבה יותר".

הנון-קונפורמיסט

ערב הדיון הטעון בבג"ץ לא ויתר ניצן, נשוי פלוס חמישה, על מחויבויותיו הביתיות. הוא וחבריו לוועד ההורים של בית הספר השכונתי ממלכתי דתי ב' שבשכונת רמות בירושלים, שבו לומדים שניים מילדיו, ראיינו מועמדות לתפקיד מנהלת בית הספר. ניצן כבר שש שנים יושב ראש הוועד. לא משנה כמה הוא עסוק בעבודה, אומרים מכריו, הוא תמיד מוצא זמן למשפחתו, מעורה בפעילות בית הספר, מטייל, שר בפסטיבלי שירה בציבור או נוסע לכרמיאל לפסטיבל הריקודים עם אשתו תמר, מורה לערבית.

הוא גדל בירושלים, בשכונה קרית משה, במשפחה דתית בת שבע נפשות. אביו עסק בבנייה, אמו, חוה, טיפלה בילדים. בצד הלימודים בישיבה התיכונית הנחשבת נתיב מאיר היה חניך ומדריך בבני עקיבא. ניצן התבלט תמיד, חד לשון ודעתן. "אני זוכר שאחד הוויכוחים היה אם מותר ללכת להפגנות על חשבון הלימודים", מספר נחום לנגנטל, לשעבר ח"כ מהמפד"ל, שלמד עם ניצן בישיבה התיכונית. "ניצן חשב שצריך להישאר ללמוד, הוא התרחק אז מהפגנות הימין. הוא היה הנון-קונפורמיסט בינינו, החריג". במקום להפגנות הלך ניצן לריקודי עם. כדרכו עשה זאת ברצינות ואף התקבל ללהקת "הורה ירושלים". "באותם ימים של ישיבה דתית", מספר חבר, "זה לא היה מובן מאליו וניצן שמר על העניין בסוד". לימים המשיך לרקוד בלהקת הסטודנטים.

הוא הצטיין בלימודים, אך שלא כמו רבים מחבריו שהיו בעלי שאיפות תורניות ונעשו לרבנים, שאף לדרך אחרת. "ניצן עסק בנושאים מוסריים, הגיוניים", ממשיך לנגנטל, "המגרש המטפיזי, הרוחני, לא היה המגרש שלו. כאשר נפגשנו יום אחד, לאחר שסיימנו את הלימודים, והוא היה כבר בלי כיפה, לא הופתעתי". תהליך הפרידה מהכיפה החל באוניברסיטה שבה למד משפטים וגם היסטוריה של עם ישראל ומקרא. אבל לא מדובר בהתפקרות. משפחת ניצן היא משפחה דתית לכל דבר. "הוא דתי בדרכו", אומר חבר. "כן כיפה, לא כיפה, זה לא העניין".

הוא התגייס לצנחנים ב-78' ושירת בגדוד 890. "במבט ראשון לא היית משייך אותו לצנחנים", אומר בוגר 890 ששירת איתו. "הוא לא היה קילר, לא היה מסוגל להרוג נמלה. בשבתות שנשארנו הוא התגלה כשוחר צדק והפריעו לו כל מיני עיוותי דין".

אחרי השחרור החל בלימודי משפטים באוניברסיטת ירושלים, שאותם סיים בהצטיינות, והשלים כאמור תואר ראשון נוסף. "הוא נחשב למספר אחת במחזור", מספר חבר לספסל הלימודים. חברים מהקמפוס הופתעו כאשר הוזמנו "לעשות שבת" אצל הוריו וגילו שגדל בבית דתי.

בתום לימודיו התקבל להתמחות אצל ברק, אז המשנה לנשיא בית המשפט העליון. בין השניים נרקמו יחסי קרבה, ובסוף ההתמחות, במסיבת הפרידה, אמר ברק שניצן קורץ מחומר שממנו בנויים שופטים. לימים הציע לו להציג את מועמדותו כשופט מחוזי. לאחר ההתמחות אצל ברק יצא לטיול ארוך למזרח ובשובו התקבל אצל עו"ד יעקב רובין להמשך ההתמחות. רובין זוכר אותו כצעיר בעל מוח אנליטי, המיטיב לנתח ולזכור. כאשר ביקש להתקבל לפרקליטות, בתום ההתמחות, הרים רובין טלפון אל פרקליטת המדינה ביניש והמליץ בחום על המתמחה הצעיר. ביניש קיבלה אותו לראיון, התרשמה והציעה לו הצעה שאין לסרב לה.

משך חמש שנים שימש ניצן כעוזרה האישי של ביניש. "היא אהבה אותו אהבת בן", אומר מקורב לשניהם. ביניש קירבה את ניצן אל שולחנה, התייעצה ושיתפה אותו בכל. עד היום זוכרים פרקליטים איך ישב לצדה בדיונים פנימיים והביע את עמדתו בביטחון. הם זוכרים גם את הפינג-פונג התנ"כי שהשניים אהבו לנהל, תוך שהם מחפשים ציטטות בספרי התנ"ך שבמשרד. "הוא היה מודע לערך עצמו", מספר אדם מהפרקליטות, "עם ביטחון רב. תמיד בן טיפוחים של מישהו. זה מילא אותו. היו שראו בו שחצן".

נדמה שעל קשריו של ניצן תעיד חתונתו, ב-1992. לא בכל חתונה של פרקליט מתחיל אורחי הכבוד הם אהרן ברק, אז כבר נשיא העליון, דן מרידור, אז שר המשפטים, וביניש, שעד היום זוכרים לה בפרקליטות איך רקדה בחתונה. כאשר נולדו לניצן ילדיו הראשונים, התאומים עידו והלל, בישרה ביניש את הבשורה המשמחת לקולגות במשרד בהתרגשות.

הקשרים עם ביניש נמשכו גם בשנים האחרונות. ניצן, מספר עורך דין, נהג להגיע "יותר מאנשים אחרים" לקומה השנייה במבנה המפואר, שם נמצאות לשכות השופטים ובהן גם לשכת ביניש. "הדלת אצלה תמיד פתוחה לפניו".

כבר בשנים הראשונות בפרקליטות יצא שמו כפרקליט בעל תפיסה מהירה וכושר רטורי. "בשנים הראשונות בפרקליטות ניצן לא הפסיד בתיקים", מספר אדם שעבד עמו. "ביניש נהגה לומר לו שהוא לא יהיה עורך דין אמיתי לפני שיפסיד". עורכי דין שעבדו עמו מספרים כי בשנותיו הראשונות כפרקליט היה לו חשוב מאוד לנצח. "הוא היה האישיו", אומרים עורכי דין שהופיעו מולו. "זה היה אצלו עניין של אגו".

השבוע נזכר חבר שהתמחה עם ניצן בבית המשפט העליון כיצד ישב ניצן יום אחד בחדרו ורגליו על השולחן. פתאום נכנס לחדר אהרן ברק. ניצן, זוכר החבר עד היום, לא קפץ בבהלה ולא מיהר להוריד את רגליו, אלא החליק אותן אט אט לרצפה, בעודו משוחח עם ברק. "זה שי", הוא אומר, "גם ברק לא יגרום לו להוריד את הרגליים מהשולחן".

הקרבה לצמרת משכה גם אש. בשנת 2002, אחרי 13 שנים בפרקליטות, קודם ניצן על ידי ארבל מתפקידו כממונה על העניינים הביטחוניים במחלקת הבג"צים למנהל תחום התפקידים המיוחדים. בתגובה קמה זעקה בקרב פרקליטי המחוזות. הפרקליטים הממורמרים התכנסו בכנס ארצי שאירגן ועד פרקליטי המדינה בתל אביב, שם, באורח נדיר, נטען בקול רם שארבל מחלקת תקנים בכירים למקורביה בלשכה הראשית של הפרקליטות בירושלים ולא מעבירה את התקנים למחוזות.

"אין ספק שהתקדמותו המהירה היתה לצנינים בעיני רבים", מספרת עורכת דין בכירה. "עדנה קידמה את ניצן ואנשים לא אוהבים מטאורים. היתה התנגדות כי הוא, בגילו הצעיר, עקף אחרים. ניצן בעל ביטחון עצמי רב, והוא התפרש לא אחת כיהיר, אבל היה לו גם על מה".

ניצן אמנם הגן על המדינה בעתירות פליליות אך המינוס המקצועי שלו הוא חוסר ניסיונו בערכאות הפליליות הנמוכות יותר. רבים סבורים שזה יעמוד לו לרועץ אם יחליף את ערן שנדר. פרקליטה בכירה: "בין להיות פרקליט שמופיע בבג"צים לבין לדעת לקרוא תיק עם ראיות, להבין משמעויות, להעריך מה יקרה לראיות האלו בבית המשפט - יש הבדל. וזה עניין של שנות עבודה. גם אם אתה מאוד מוכשר, ושי מאוד מוכשר, אין לו הניסיון של הופעות בתיקים פליליים. והפרקליטות היא משרד עורכי הדין הגדול ביותר דווקא בהקשר הפלילי".

דליה דורנר, שניצן הופיע לפניה בבג"ץ בתיקים רבים, לא מודאגת. "הוא אדם בעל יכולת ליטיגציה טובה מאוד", היא אומרת, "שהגן על דברים שלפעמים קשה היה להגן עליהם, אבל הוא עשה את זה טוב ולפעמים גם הפסיד".

אם הוא יתמנה לפרקליט המדינה הוא יהיה פרקליט טוב?

"אני חושבת שכן. הוא אדם עצמאי במחשבתו".

"לטענה על חוסר ניסיון כביכול של ניצן בתחום הפלילי אין כל יסוד", אומר דובר משרד המשפטים משה כהן בתגובתו לכתבה זו. "זה שנים רבות עוסק ניצן באינטנסיוויות גם בתחום הפלילי. הוא השתתף בכתיבת חוות דעת ובקבלת החלטות שונות בתחום זה כבר בימיו כעוזרה האישי של פרקליטת המדינה, הופיע בעתירות רבות שהעלו סוגיות שונות ומגוונות מתחום המשפט הפלילי, עסק בתיקים ביטחוניים-פליליים, קיבל החלטות במאות עררים על גניזת תיקים פליליים ועוד".

שי לחיילים

מתחילת דרכו נמשך ניצן אל התיקים הביטחוניים. דרך טיפולו בהם חשפה לא פעם את הקו הבטוח-נחרץ באישיותו, כמו את זיקתו למדינה. לא פלא שעם היוודע דבר מועמדותו לתפקיד פרקליט המדינה החלה תסיסה בקרב אישים, ארגונים ופרקליטים המייצגים את זכויות האדם במדינה. בעיני רבים מהם מייצג ניצן את הממסד הרומס.

"אני חושב ששי ניצן ייצג ומייצג את הדברים שאני הכי מתנגד להם", אומר עורך דין מיכאל ספרד. "הוא מגן על מעשים שאני רואה בהם מעשים בלתי מוסריים. אני חושב שהוא טועה, אבל אני מעריך אותו ומאמין שהוא עושה את הדברים מתוך אמונה אמיתית שהוא עושה את הדבר הנכון".

אל עובי הקורה הביטחוני נכנס ניצן ב-97', אז מונה על העניינים הביטחוניים בפרקליטות והחל לייצג את המדינה בבג"צים הדנים בביטחון המדינה. התפקיד כלל עבודה אינטנסיווית מול מערכת הביטחון, על זרועותיה השונות. כל כך יסודיים היו היחסים בין הפרקליט לצבא עד שבשנת 99', יצא ניצן ביוזמתו לשנת לימודים במכללה לביטחון לאומי של צה"ל, שם ישב לצד אלופים ותת אלופים וכמובן סיים בהצטיינות.

שבתאי זיו, מי שהיה באותן שנים היועץ המשפטי של השב"כ, זוכר היטב את ניצן ומלא מחמאות לעורך הדין שייצג את השב"כ ושירותי הביטחון. "כבר בהתחלה רציתי אותו אצלי, בשב"כ", הוא אומר. ניצן קנה במהרה את שמו כביטחוניסט, פרקליט שביטחון המדינה עומד מול עיניו. הוא ריכז וייצג את המדינה בכל ההליכים הקשורים לשחרורו של ואנונו; הוא ייצג את המדינה בעתירה שהגישו ארגוני זכויות האדם נגד חוק שמונע מפלסטינים להגיש תביעות פיצויים נגד מדינת ישראל, והוא ייצג את המדינה ושירותי הביטחון בעתירה נגד גירוש קרובי משפחה של שלושה מחבלים מהגדה לרצועת עזה.

הוא גם ייצג את המדינה בעניין החיסול הממוקד. בינואר 2002 הוגשה לבג"ץ עתירה על ידי הוועד הציבורי נגד עינויים וארגון LAW להגנת איכות הסביבה וזכויות האדם. עורכי הדין פלדמן וספרד ביקשו לקבוע שמדיניות החיסולים של צה"ל בגדה וברצועת עזה אינה חוקית. בהמשך הדיונים, שהתקדמו בעצלתיים, הביאו פלדמן וספרד את רשימת החיסולים וניסיונות החיסול של צה"ל בין התאריכים נובמבר 2000 לאפריל 2003: 175 ניסיונות חיסול, שבהם נהרגו 235 איש ונפצעו 310, מתוכם רק 156 היו יעדים - שאר ההרוגים והפצועים היו קרובי משפחה, שכנים או סתם עוברי אורח, ביניהם ילדים.

ניצן טען שמדיניות החיסולים עולה בקנה אחד עם הוראת המשפט. "ישראל מצויה כיום במצב לחימה מול מנגנוני טרור רצחניים, שאינם מבדילים בין מטרות חוקיות לבלתי חוקיות", אמר. כעבור שלוש שנים מהגשת העתירה, בפברואר 2005, הוקפא תיק החיסולים, בעקבות הודעת המדינה על הפסקת מדיניות החיסולים במסגרת הבנות שארם א-שייח ופגישת שרון ואבו מאזן. ניצן זרח מאושר. "במצב הקיים", אמר, "הפכה שאלה הסיכולים לשאלה אקדמית". פלדמן טען שזה רק עניין של זמן עד שצה"ל ישוב לסורו. ניצן לא התרגש ואמר לבית המשפט ש"אם חס וחלילה המצב ישתנה העותרים יודעים את כתובת בית המשפט".

בג"ץ אחר המזוהה עמו הוא בג"ץ העינויים, שהנחיל ניצחון היסטורי לארגוני זכויות האדם והפסד צורב למדינה. ב-99' קבע הרכב של תשעה שופטי בג"ץ פה אחד כי כוחות הביטחון לא יורשו יותר להפעיל על נחקרים אמצעי לחץ פיזיים (אלא במקרים של חשש לחיים ובאישור היועץ המשפטי לממשלה). זה היה סופו של מאבק ארוך שנים, שבו נמנעו שופטי בג"ץ מלגעת בתפוח האדמה הלוהט.

מאות עתירות פרטיות של נחקרים נערמו באותן שנים על שולחן שופטי בג"ץ. לבסוף הוגשה העתירה העקרונית של הוועד הציבורי נגד עינויים, בייצוגו של פלדמן. למסקרי המשפט היה קשה להתעלם מהפרקליט הצעיר ניצן, הבטוח בעצמו, אשר פירט את שיטות החקירה - מוסיקה רועשת, קשירה לכיסאות, טלטולים שגרמו למוות - והצדיק אותן בלהט, אחת לאחת, תוך שהוא מביא לאולם תמונות של נפגעי טרור. בג"ץ, בהחלטה דרמטית, קבע כאמור שעל שיטות החקירה הללו להיפסק.

ניצן כאב את המפלה. "לאחר פסק הדין הוא היה נרגש, הוא חשב שזה אסון", מספר קולגה. "הוא האמין בתיק ברמ"ח אבריו". "אני לא יודע אם בעשרת ימי תשובה הוא לא מתחרט על שנקט עמדה כל כך חד-משמעית", מוסיף פרקליט שמכיר את התיק. "נכון שהוא היה הרבה יותר צעיר מהיום. יש לי תחושה שמאז הוא זהיר יותר בנקיטת עמדות. הוא היה בעמדה שבה היתה לו השפעה על עמדת המדינה. הוא יכול לגרום לה להביע עמדה פחות נוקשה, להציע לבית המשפט לקבל סייגים כלשהם, אבל הוא הלך על כל הקופה והפסיד".

פרקליט בכיר אחר סבור שרוח בג"ץ העינויים תרחף מעל הקדנציה של ניצן כפרקליט המדינה, אם וכאשר. בעוד שביניש ידעה מתי למתוח קו ולסרב להגן על השב"כ (למשל בפרשת קו 300), הוא אומר, ניצן לא עשה זאת. "שי ניצן מזדהה הזדהות מוחלטת עם השלטון. את ניצן לא יבחנו על פי המקרים שבהם הוא יאמר למערכת לא. הוא ייבחן על פי המקרים שבהם הוא יאמר למערכת: כן, אני אגן עליכם".

"מדובר בטענה שאין בה ממש", אומר דובר משרד המשפטים בתגובתו. "פרקליטי המדינה חייבים לבחון בכל מקרה אם העמדה שבה נקט השלטון, ושעליה הוא מבקש להגן, הנה עמדה חוקית ולגיטימית, ואם הם מגיעים למסקנה שלא כך הדבר, הם אינם מגנים עליה בבית המשפט אלא מביאים לשינוי ההחלטה. מטבע הדברים מקרים אלה לא מתפרסמים ברבים. ניצן הוביל, במקרים רבים, לשינוי עמדות של רשויות שונות, ביטחוניות ואחרות, לרוב בהסכמת הגורמים שבהם דובר".

נופל בפח

הזדהות ניצן עם הממסד, או לפחות מראית העין המצטברת שלה לנוכח עבודתו הביטחונית בפרקליטות, אינה מוסיפה לו נקודות בקרב ארגוני זכויות האדם. אחד הסיפורים הנשלפים נגדו בקביעות הוא סיפור הפח הכימי.

באחת העתירות היותר מצמררות שהוגשה לבג"ץ, מטעם המוקד להגנת הפרט, נחשף בדצמבר 2004 שצה"ל מחזיק מתקן כליאה סודי (מתקן 1391) ובו מוחזקים עצורים בלא ליידע את בני משפחותיהם ועורכי דינם. בתצהירים הקשים שהוגשו על ידי כלואים תוארו התנאים במקום כתת-אנושיים: העצירים, התברר, מעבירים את ימיהם בחדרים צבועים שחור, ללא חלונות וללא שירותי היגיינה מינימליים. בעתירות סיפרו העצירים שכאשר שאלו היכן הם, ענו להם החוקרים שהם על "הירח", "בחלל" או "בצוללת".

ניצן, שייצג את כוחות הביטחון בעתירה, הסביר לשופטים שקיימים נימוקים טובים לקיומו של המתקן, והוסיף ששני שרי משפטים שביקרו בו בעבר לא מצאו שום בעייתיות. באחד המסמכים שבהם התבקש ניצן לפרט את סוגי השירותים שיש לעצירים, הוא כתב ש"בתאים הקטנים (המבודדים) יש שירותים כימיים".

פעילים לזכויות האזרח לא ידעו אם לצחוק או לבכות. אחד המוחזקים באותו "תא קטן" סיפר בעתירתו על ה"שירותיים הכימיים": "זה פח זבל גדול עם ידיות ומכסה. כבר כשהוכנסתי לצינוק המצחין היה בפח נוזל עכור ומסריח... זכורה לי הפעם הראשונה שעשיתי את צרכי בו. פרשתי את תחתוני על הרצפה, עשיתי צרכי בתוכם, צררתי אותם, והשלכתי לתוך הפח. הפח נשאר עמי בצינוק כמות שהוא. הסירחון בחדר היה בלתי נסבל. ניסיתי להצמיד את פני אל חרכים במשקוף דלת הברזל כדי שאוכל לנשום..."

"היום אין במתקן הזה אסירים", אומרת עו"ד לאה צמל, שייצגה את העותרים. "המדינה מחויבת להודיע לנו במקרה ששולחים לשם אסירים. ההתנהגות של ניצן בתיק היתה אותה התנהגות כמו בתיקים אחרים. הוא הגן על המקרה עד תום, בלב שלם, במסירות נפש. אני חושבת שבכל זאת אמורים לרחף מעל ראשם של פרקליטי המדינה איזה משפט וסנקציה בינלאומית, וחייבת להיות להם תחושה שלא לעולם חוסן. ניצן לא מרגיש את זה". ("העובדה שבית המשפט לא מצא לנכון להוציא צו על תנאי בנושא תנאי הכליאה במתקן ודחה את העתירה מדברת בעד עצמה", אומר דובר משרד המשפטים. "בית המשפט הוציא צו על תנאי רק בנושא אחד - לגבי השאלה אם המדינה רשאית לשמור בסוד את מיקומו של מתקן כליאה. עתירה זו עדיין לא הוכרעה".)

אף שבפרקליטות מספרים על מקרים שבהם הצליח ניצן לכופף ולשנות את עמדת השב"כ, גם קולגות של ניצן נוהגים להתבדח ולהגיד שהוא השתול של השב"כ בפרקליטות. "תמיד יש מתח בין הגישה השומרת על הדמוקרטיה וזכויות האזרח לבין הגישה ששומרת על הביטחון", אומרת פרקליטה בכירה שעבדה בפרקליטות. "לפרקליטות יש תפקיד, לשמור על המערכת, לנער אותה, ולא ראינו את ניצן עושה זאת".

מקרה שבו ניסה ניצן לנער את המערכת תוך כדי הגנה עליה היה בג"ץ מחנה עופר. בתחילת מבצע חומת מגן, במארס 2002, הובאו מאות עצירים פלסטינים למחנה עופר. ב-18 באפריל 2002 הוגשה עתירה של ארגוני זכויות האדם בעניין תנאי המעצר המחרידים במחנה. ניצן ייצג את המדינה. במהלך הכנת תשובתו לבג"ץ יצא ביוזמתו לבדוק את התנאים במחנה. בעקבות מה שראה כתב דו"ח פנימי ובו העלה תהיות קשות על תפקוד צה"ל. הדו"ח הוגש לפרקליטת המדינה, עדנה ארבל, וליועץ המשפטי לממשלה דאז, אמנון רובינשטיין.

ניצן גילה שארגוני זכויות האדם אינם זועקים לחינם ולא היסס לבטא זאת. "עקב חוסר היערכות שהו מאות עצורים חשופים לגשם וקור במשך כמה ימים, כשידיהם אזוקות", כתב בדו"ח. "מתקן עופר לא היה אחראי עליהם ולא ברור מי דאג לצורכיהם. מאות עצורים שהו במשך כשבוע ללא דרגשי שינה, מזרנים ושמיכות, שלא לדבר על מקלחות ובגדים להחלפה". בהמשך התייחס למזון שניתן לעצירים: "לפי הנטען בעתירה, במשך ימים סבלו העצורים מרעב. נטען כי קופסת גבינה, מלפפון אחד ומצות היו כל האוכל שניתן לארוחת בוקר לשישה-שבעה עצורים. מבירורינו עולה כי יתכן שלא מדובר בטענה מופרכת... לא ניתן לחלוק שאין זה סביר לחלוטין, בלשון המעטה, להחזיק בתנאים שכאלה ימים ארוכים... השאלות טורדות את המנוחה ומחייבות בדיקה".

בתשובתו של ניצן לבג"ץ לא נמצא זכר לזעזוע שפקד אותו בזמן כתיבת הדו"ח. בתשובה הוא כתב כי נכון ליום הדיון, ה-25 באפריל, הטענות אינן רלוונטיות עוד והתנאים במקום "אנושיים, הולמים, מכובדים וסבירים" - וכל זאת פחות משבוע לאחר שביקר במקום ודיווח על ההיפך הגמור. הוא ציין אמנם שבשל הקצב המהיר שבו הובאו העצירים למקום לא ניתן היה לספק לכולם תנאי כליאה מינימליים, אך "צה"ל נערך במהירות רבה - תוך כדי לחימה - למצב שבו יוכלו כל העצורים לקבל תנאי מעצר סבירים".

דובר משרד המשפטים מסביר שבמקביל לדו"ח החריף שהעביר ליועץ המשפטי לממשלה ולפרקליטת המדינה, דאג ניצן לכך ש"צה"ל יכניס שיפור בנושאים שונים במתקן. כיוון שעתירות לבג"ץ עוסקות בדרישות המתייחסות לעתיד, התמקדה תשובת המדינה במצב ששרר במקום במועד התשובה (לאחר שהמצב השתנה לטובה). יחד עם זאת נמסר לבג"ץ גם מידע אודות המצב ששרר במקום קודם לכן".

"ניצן פחות מדי מרסן את מערכת הביטחון", מסכמת עו"ד דבורה חן, מי שעסקה בעניינים הביטחוניים מטעם פרקליטות מחוז מרכז ועבדה בשיתוף עם ניצן. "זה עניין של השקפת עולם. אני ייצגתי גישה שהיא יותר ליברלית. הוא חולק עלי. לא מזמן התווכחנו על זה. לדעתי צריך לשבת למערכת הביטחון על הוורידים".

לא אהוד גם בימין

למרבה האירוניה לא אוהבים את ניצן גם בימין. במסגרת תפקידו כמנהל תחום התפקידים המיוחדים, הוטל על ניצן לייצג את הפרקליטות בתחום אכיפת החוק ביש"ע. וכך, בשעה שארגוני זכויות האדם סבורים שיכול היה לעשות הרבה יותר מול הפרות החוק של הימין, רואים בו המתנחלים דמות ממסדית שפועלת נגדם.

אף שניצן נזהר מלהגיע עם הנהגת המתנחלים לעימות חזיתי, בתקופת ההתנתקות הוא השמיע קול תקיף באשר לדרך שבה יש לנהל את המאבק מול המתנגדים שיצאו לרחובות, חסמו כבישים והתעמתו עם כוחות הביטחון. ניצן הוא גם מי שמטפל בהליכים הנוגעים לחוקים נגד הסתה והמרדה, שרובם נוגעים להתבטאויות אנשי ימין.

מכריו מספרים כי מצא עצמו במצב עדין. הציבור שממנו בא, מכרים וחברים, יצאו נגד ההתנתקות. "מבחינתי ניצן רואה עצמו כנציג 'שלום עכשיו'", אומר פנחס ולרשטיין, ראש המועצה אזורית מטה בנימין, "ויעשה כל מה שביכולתו כדי לחבל בהתיישבות ביהודה ושומרון".

ניצן עמד בפרץ. "בתקופת ההתנתקות הוא לא התווכח עם המקורבים ולא נכנס לעימותים", אומר עו"ד בני רוטנברג, חבר ומקורב. "אני חושב שהוא עשה בעצמו התנתקות מהחברים. הוא השתדל לא להתבטא בנושא. הוא היה במוקד העשייה. שי היה מודע לזה שבחוגים האלו מפנים כלפיו כעס וראו בו לפעמים 'בוגד'. הוא עצמו לא הרגיש כך. הוא היה שלם עם התפקיד שמילא וטיפל בשמירת החוק".

חגית סלע, המנהלת הקודמת של בית הספר שבו ניצן הוא יושב ראש ועד ההורים ותושבת ההתנחלות עופרה, זוכרת ששוחחה עמו בעניין. "בהקשר הפוליטי דעותיו ודעותי הן מאוד שונות", היא אומרת, "במיוחד לנוכח הפינוי של גוש קטיף. היו לו דעות חד-משמעיות לגבי הנערות שנעצרו ולא רצו למסור את שמותיהן. הוא היה חד-משמעי בכך שאסור לשחרר אותן. אני ניסיתי לדבר אל לבו ולא היה בכלל על מה לדבר. הוא אמר לי: 'בואי נמשיך להיות חברים ולנהל את בית הספר כמו שצריך'".*

שאלה פתוחה

ככל שהדברים נוגעים למועמדים מתוך הפרקליטות עצמה, שי ניצן הוא המועמד המוביל לתפקיד פרקליט המדינה הבא. זה לא לגמרי מובן מאליו. ניצן אמנם זוכה בעיתונות לתואר "המשנה לפרקליט המדינה", אך הוא אינו המשנה היחיד לערן שנדר. לפרקליט המדינה, כמו ליועץ המשפטי לממשלה, יש כמה וכמה משנים, וניצן, המוגדר המשנה לעניינים מיוחדים, אף איננו הבכיר שבהם, אם לשפוט לפי תחומי העיסוק. אם הפרקליטות מקדישה את מרב זמנה לתיקים פליליים, הרי שהמשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, שוקי למברגר, היה צריך להיחשב המועמד הטבעי לתפקיד.

אלא שלמברגר, כמו מועמדים טבעיים אחרים, כלל לא הגיש את מועמדותו לוועדת האיתור לפרקליט המדינה, שהחלה לפעול רגע לפני סוכות ועתידה לגבש את המלצתה בתוך כחודש-חודשיים. למעשה, מלבד ניצן הגישו את מועמדותם רק שני פרקליטים נוספים משורות הפרקליטות - פרקליטת מחוז המרכז, רחל שיבר, ומנהלת המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, אביה אלף - כך שניצן מצא עצמו ללא תחרות של ממש מבית.

במסדרונות הפרקליטות מדברים על כך שדלילות המועמדים נובעת מאכזבה מתמשכת ממינוייו של היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, שבחר לתפקידים בכירים במשרד את האדם הלא מתאים, או חסר הניסיון הרלוונטי. דלילות המועמדים הזאת היא שתביא את ועדת האיתור, שבראשה עומד מזוז עצמו, לחפש גם מועמדים חיצוניים בעלי שיעור קומה, גם אם איש בוועדה לא חותם שדווקא כוכב שיוצנח מבחוץ ירפא את חוליי המערכת. אם לא יימצא כוכב כזה, או שיוחלט שההשלכות השליליות של בחירת מועמד חיצוני עולות על התועלת, התפקיד יהיה של ניצן.

בינתיים סופגים חברי ועדת האיתור - מלבד מזוז יושבים בה נציב שירות המדינה שמואל הולנדר, מנכ"ל משרד המשפטים משה שילה, עו"ד רחל תורן מלשכת עורכי הדין ופרופ' מירי גור-אריה - ניסיונות להפעלת לחצים והשפעה מכיוונים שונים, חלקם מצד בעלי עניין. רוב חברי ועדת האיתור ישבו גם בסיבוב הקודם, ב-2004, אז הוחלט לבחור בערן שנדר לתפקיד. שנדר, זה לא סוד, איכזב את עמיתיו, גם כלפי מעלה וגם כלפי מטה, למעט בתקופה האחרונה, שבה גילה לפתע שיניים חדות וגישה מחמירה יותר.

מזוז, שראה איך המשרד חורק במתכונת הדו-ראשית בתקופת אליקים רובינשטיין ועדנה ארבל, בחר בפרקליט שמעלתו העיקרית היא הרמוניה ושקט תעשייתי. הבעיה היא שהיועץ מצא עצמו עוסק עד מעל לראשו בנבכי תיקים פליליים שבהם הוא אמור לשמש התחנה האחרונה לפני כתב האישום, לא הגננת של חוקרי המשטרה. ניצן, אם ייבחר, עשוי למלא את החסר הזה ולהפסיק את המצב שבו פרקליט המדינה הוא עוזר היועץ לענייני פרקליטות.

השאלה אם ניצן יגלה עצמאות מחיבוק הממסד בתיקים שבהם אין ברירה אלא להתעמת עם פוליטיקאים נותרת לפי שעה פתוחה. הקריירה של ניצן מגלה שהוא פועל בדבקות בהתאם לאמונתו המקצועית, רק שהאמונה הזאת עד היום הובילה אותו לשרת את הממסד, לא להיכנס בו.

יובל יועז

שי ניצן. עורך דין מוכשר ושאפתן שיעשה הכל בשביל הלקוח שלו, כלומר המדינה | עיבוד עפ"י צילום של טס שפלן, באובאו


צילומים: אייל טואג, עופר ועקנין, ניר כפרי, תומר אפלבאום, קובי גדעון וליאור מזרחי (באובאו)