השבוע שוחחתי עם מורים שובתים. כולם צעירים, בשנת ההוראה הראשונה שלהם. כולם מבריקים, בעלי ציונים גבוהים בלימודי התואר הראשון ותעודת ההוראה. הם חדורי מוטיווציה וחלומות, חלקם כבר בעלי יותר מתואר אחד. משפטנית, מוזיקאי מחונן, טייס מילואים, בוגרת תואר שני מחקרי בהצטיינות בחינוך. כולם לקחו פסק זמן מעיסוקיהם, ובאו אלינו, לתוכנית האקדמית "אופקים" באוניברסיטת תל אביב להכשרת מורים מצטיינים בלימודי היהדות כתרבות.

הכשרת כל אחד מהם עולה כחצי מיליון שקל. 5% מהסכום ניתנו על ידי משרד החינוך, והשאר על ידי קרן פרטית "פוזן". הם זכו במהלך לימודיהם למלגה ללימודי תואר ראשון, ובמשך שלוש שנים השקיעו את כל כולם בלימודים ובאימוני הוראה.

הם חלמו להיות מורים. אמרו להם שלמרות כל מה שאומרים על המקצוע הזה, שבתחתית טבלת המקצועות הנחשקים, זה המקצוע שבידיו עתיד החברה שלהם. אלה המורים שמערכת החינוך בישראל, אם חפצת חיים היא, צריכה להשתוקק אליהם. אלה הם גם בין המורים השובתים.

לא היה להם קל למצוא עבודה. המנהלים, אותם אלה שבזכות סיסמאות נבובות כמו "ניהול עצמי" ו"אוטונומיה בית-ספרית" נזרקו לנהל בעצמם את בתי הספר כאילו הם מפעלים נושאי רווח ולא מוסדות חינוך, לא ששים ולא מסוגלים לקבל מורים שאינם מגיעים עם מימון למשכורת שלהם, בטח לא למדעי הרוח.

האיכות לא רלוונטית. זה קיבל רסיסי משרה כאן, וההיא קיבלה שם. המצטיינת עובדת בשני בתי ספר במרחק של שעה נסיעה זה מזה, טייס המילואים נוסע מתל אביב לאזור חדרה. איש מהם לא הצליח למלא משרה שלמה. כל מי שעובד בהיקף משרה גדול מחצי, קרן חיצונית משלמת את משכורתו.

ואיך נקלטו בבתי הספר? רבים מהם מלמדים בכיתות "אתגר" (השם התקין-פוליטית לכיתות של חינוך מיוחד), חלק בכיתות מב"ר (השם התקין-פוליטית לכיתות החלשות ביותר). אלה התפקידים שנותנים למורה הצעיר. הוותיקים כבר לא מוכנים להיכנס לשם. התחושה היא שאיש משולחיהם - המערכת וההורים - לא מתכוון ברצינות שיתקיים שם תהליך למידה. מי זוכר שמאחורי כל השמות התקינים-פוליטית יושבים גם תלמידים שזקוקים למורים האלה?

במקביל הם נכנסים גם לכיתות "רגילות", שכאשר בית הספר נבנה תוכננו ל-25-30 תלמידים וכיום יושבים בהן לא פחות מ-40. המורים למדו בהכשרה שצריך לזוז בכיתה תוך כדי הסבר. מצחיק מאוד. האזור הפנוי שלהם בכיתה הוא פחות או יותר כמרחק הלוח המחיק מהקיר.

ויש גם תלמידים. המורים נרגשים לספר על תלמידיהם, על משובות הנעורים והניצוץ בעיניים. על התלמיד הכי לא צפוי, שהצליח להבין סוגייה פילוסופית מסובכת. על הקשר מורכב ומקורי שהצליחה להעלות תלמידה אחרת. על הבעת תודה של תלמיד שלישי אחרי שיעור מעניין. וגם תלמיד שקילל אותם וסירב לצאת מהכיתה. והורה שהתקשר לטלפון הנייד שלהם ב-11 בלילה. בהורה שתקף אותם פיזית הם עוד לא נתקלו. גם זה יבוא.

ועוד מעט קט יתחילו הפעילויות הבית ספריות, שההורים כל כך אוהבים לשמוע עליהן וכל כך שונאים לשלם עליהן. המשפטנית שלמדה פילוסופיה פתאום תגלה שכל לימודיה האקדמיים היו אך ורק כדי לשמור שפראי אדם צעירים לא ישחיתו מושבי אוטובוסים. בוגר ההיסטוריה של עם ישראל יגלה שהקורסים שלקח עם חשובי הפרופסורים נועדו כדי להכשירו לדבר אחד: למנוע מזו מי"א 6 לזרוק ליפסטיק על הבמה בעת צפייה בהצגה. על כל אלה כמובן הם לא זכאים לשכר.

הם קיבלו את המשכורת הראשונה כמורים בשבוע שעבר. כולם קיבלו משכורות נמוכות בשליש עד שני שלישים מהסכום שקיבלו כמלגאים. מי שתוהה, כמלגאים הם קיבלו סכום שלא גבוה בהרבה משכר המינימום.

השבוע הם שובתים. והם כל כך לא פופולריים. הם מותקפים מכל כיוון אפשרי. בצעד כמעט חסר תקדים, יש תמימות דעים בין "מעריב", חלק גדול מכתבי "הארץ" וכל כתבי חברות החדשות של הערוצים המסחריים. עיתונאית אחת מציגה טיעון לוגי מדהים, כאשר היא אומרת "הם שובתים כל שנה והרי לא ייתכן שהם צודקים כל שנה, אז הם בטח לא צודקים".כולם סופרים את ימי העבודה שלהם (אך לא משווים את מספרם לאלה של עמיתיהם בחו"ל). הם בעצם אוכלי חינם, פרזיטים, "לא יודעים מה זה עומס עבודה אמיתי", כתב לי עיתונאי אחד. ולמה הם לא שמחו על "רפורמה" שמציעה להם יותר שכר תמורת יותר שעות עבודה בבית ספר? למה הם מתעקשים לקבל תוספת שכר על טיולים ופעילויות? "זה התפקיד שלהם", אומרת אם מחומצנת שיער באחד הפאנלים, שמאיימת על בתה שאם לא תלמד היטב, בסוף תהיה מורה.

ולמה הם לא מיצו את דרך המו"מ (המתקיים זה כשנתיים)? ואיך הם מעיזים להרוס לשרי האוצר והחינוך את החגיגה ואת הדיבורים על "מהפכה" (רפורמה בתקציב המתפרסת על פני לא פחות מחמישה חוקי-הסדרים שבכל אחד מהם היא תקוצץ יותר ויותר)? והטוב מכולם: למה הם גורמים לכך שהבת שלי תשב (אתי) בבית כל כך הרבה זמן, למה אני צריכה לסבול אותה ולא הם? שואלת ברצינות גמורה עיתונאית נוספת.

בעוד שלוש שנים יסיימו המורים האלה את המחויבות שלהם להוראה, מתוקף תנאי המלגה שקיבלו. אז הם יהיו חופשיים להחליט אם רגעי הסיפוק שווים את ההשפלה היומיומית של המערכת והתלמידים, והחודשית של תלוש המשכורת, או לצאת לחפש את מזלם במקומות אחרים. אנחנו מנסים לגייס מועמדים מבריקים ומצטיינים למחזורים הבאים של תוכנית ההכשרה, מלאכה שהופכת יותר ויותר קשה. תוצאות המאבק הנוכחי, מהחשובים והצודקים במאבקי העובדים בישראל אי פעם, יקבעו אם עתיד החברה בישראל יופקד בידי הטובים ביותר.

הכותב הוא חבר הנהלת התוכנית האקדמית "אופקים" באוניברסיטת תל אביב להכשרת מורים מצטיינים בלימודי היהדות כתרבות