במוצאי שבת לקראת חצות הגיעו דגנית ועמרי למחלקת יולדות בבית חולים שיבא בתל השומר. הצירים אצל דגנית כבר היו בעיצומם והיא ביקשה לקבל זריקת אפידורל. "מה, לא אמרו לכם בקבלה שאין היום רופא מרדים?" שאל את עמרי הרופא שהיה במחלקה. "לא, אף אחד לא אמר לנו", משחזר עמרי בשיחה עמו. "אחר כך הבנתי שהיו יולדות שאמרו להן מראש שאין במחלקה מרדים והן החליטו לוותר על התענוג, עשו אחורה פנה ונסעו לבתי חולים אחרים באזור".

דגנית שכבה במיטה, מתפתלת מכאבים ועמרי הסתובב וחיפש רופא מרדים. "אין לנו רופא מרדים", חזרו ואמרו הרופאים במחלקה. כשניסה לברר איך ייתכן שמחלקת יולדות שלמה נשארה בלי רופא מרדים, אמרו לו שזה המצב. "בשלב מסוים היו במחלקה איזה חמש-שש יולדות, בוכות וצורחות, וכולן רצו לקבל זריקה ולא היה מי שייתן להן. בסוף בא איזה רופא מרדים ואמר שהוא הולך לישון, שהוא בקושי חי, שהוא עובד מהבוקר ולא יכול לעמוד יותר על הרגליים, והוא באמת הלך לישון. עשיתי טלפונים, חיפשתי רופא מרדים פרטי אבל לא הצלחתי להשיג אף אחד באמצע הלילה. בסוף מרוב הצעקות והלחץ במחלקה התקשר אחד הרופאים לאיזה רופא והעיר אותו, והוא בא ונתן לדגנית זריקה. זה כבר היה מאוחר מדי כי כעבור עשר דקות היא ילדה. רופאים במחלקה סיפרו שהרבה פעמים הם נתקעים ככה בלי מרדים והם עומדים חסרי אונים".

מלשכת דוברת בית החולים נמסר בתגובה: "בלילה הנידון היתה פעילות הרדמתית רבה בחדר הלידה שהיתה מעבר ליכולתו של המרדים, לפיכך הוזמן כונן הרדמה. בגלל מצוקת מרדימים בכל הארץ עומס העבודה המוטל על מחלקת הרדמה הוא גדול. המקרה שתואר לעיל הוא יוצא דופן, אך כבר אירעו מקרים דומים בעבר".