עיריית תל אביב משקיעה פי חמישה במיזמים המעודדים שימוש בכלי רכב פרטיים לעומת מיזמים הקשורים להולכי רגל ורוכבי אופניים. בנוסף, העירייה מקצה סכומים זעומים לפעילות הרשות לאיכות הסביבה שלה.

ביקורת חריפה זו, בעניין סדרי העדיפויות התקציביים של העירייה, מופיעה בדו"ח ראשון מסוגו שהציגו שלשום (שני) סניף תל אביב של החברה להגנת הטבע והפורום הירוק לאיכות חיים בעיר (קואליציה המייצגת כ-40 ועדי שכונות וארגוני סביבה בתל אביב-יפו).

הדו"ח הוכן על ידי צוות "משמר המועצה" הפועל מטעם הגופים החתומים על הדו"ח, והוא מנתח את תקציבי הפיתוח של עיריית תל אביב בשנים 2004-2007, על פי פרמטרים סביבתיים-חברתיים.

בארבע השנים האמורות הקצתה העירייה כ-150 מיליון שקל לפרויקטים המעודדים שימוש ברכב פרטי, למשל הקמת מערכת גשרים בצומת גלילות, תוכנית להרחבת צומת הפיל בצפון העיר, שיקוע מחלף לה גוורדיה-המסגר, תוכנית להרחבת והארכת ציר שלבים ותוכניות להקמת חניוני ענק, ביניהם במתחם הבימה ובקצה הדרומי של שדרות רוטשילד. ההעדפה הברורה של השקעות בתחבורה פרטית, גורמת לפי הדו"ח "לפגיעה בשטחים פתוחים ולזיהום אוויר".

לעומת זאת, באותן שנים הקצתה העירייה כ-33 מיליון שקל בלבד להשקעות בתחבורה המוגדרת "בת קיימא" כמו תשתיות לרכיבה על אופניים, בניית גשרים להולכי רגל ופרסום והסבר על אודות תוכנית הרכבת הקלה.

לגבי ההשקעות בכבישים, הסבירו מחברי הדו"ח כי ההתייחסות היא רק למימון העירוני המוקצה לפרויקטים תחבורתיים. "ההשקעה בפרויקטים עתירי ממון אלה ממומנת ברובה על ידי הממשלה והיא פי חמישה ומעלה מהמימון העירוני", צוין בדו"ח.

העירייה משקיעה בצפון העיר

"תקציב העירייה פירושו סדר עדיפויות. הוא משקף את מדיניות העירייה הנוגעת להעדפותיה הציבוריות, והוא הביטוי הכמותי והמעשי לתוכנית העבודה שלה", הסבירה מנהלת סניף תל אביב של החברה להגנת הטבע, ענת ברקאי-נבו, את חשיבות הדו"ח.

בדו"ח צוין עוד כי בארבע השנים האחרונות קיימת עלייה משמעותית בהשקעה התקציבית בפיתוח שטחים ציבוריים פתוחים (שצ"פים). אלא שבשעה שארגוני הסביבה בעיר מייחלים מזה שנים להקמת פארק במתחם קריית ספר במרכז העיר ולרכישת קרקעות על ידי העירייה בשכונת פלורנטין לצורך הפיכתן לגינות ציבוריות, מבדיקת פיזור ההשקעות עולה בדו"ח, כי הן נמוכות במיוחד בדרום העיר ובמרכזה, בהשוואה להשקעות גבוהות בצפון העיר וביפו (בעיקר בזכות פרויקט נקודתי: הפיכת "הר הזבל" במדרון יפו לפארק). "הממצא הקשה ביותר הוא היעדר כל תקצוב לפיתוח שצ"פים ברובע לב העיר, בו קיים המחסור החמור ביותר בעיר", נאמר בדו"ח.

מחברי הדו"ח לא הסתפקו בניתוח תקציב הפיתוח. הם בחנו גם את ההקצבה השנתית לרשות העירונית לאיכות הסביבה בתקציב הרגיל של העירייה, המיועד למימון הפעילות השוטפת.

מהממצאים עולה, כי העירייה מקצה סכומים זעומים ביותר לרשות, חרף מטלות כבדות משקל בהן היא מטפלת, כמו זיהום האוויר, מטרדי רעש, זיהום נחלים וזיהום הים.

בשנת 2007, למשל, עמד התקציב הרגיל של הרשות על 5.6 מיליון שקל, בשעה שתקציב העירייה היה 3.5 מיליארד שקל. "תקציב הרשות מהווה 0.15% אחוז בלבד מהתקציב הרגיל", צוין בדו"ח, לפיו היעדר תקציב ראוי לרשות מתפרש "כאמירה שמקומו של איכות הסביבה לא נמצא במקום גבוה של העירייה".

העירייה: הדו"ח סובל מכשלים בסיסיים

את הדו"ח כתב חבר משמר המועצה, אמיר חרש. רכז צוות משמר המועצה, בני הלמן, אמר: "התמונה המצטיירת מבדיקת תקציבי הפיתוח מטרידה בשל המגמות השליליות הרבות מחד, והמגמות החיוביות המעטות מאידך. מתוך הנתונים ניכר כי תחום איכות הסביבה בקרב מקבלי ההחלטות בעירייה מחייב שיפור בסדר העדיפויות העירוני".

דובר העירייה מסר בתגובה: "לדו"ח כמה כשלים בסיסיים באיסוף הנתונים, ניתוחם ואופן הסקת המסקנות, הפוגעים במהימנות הדו"ח ובמקצועיותו. ישנו כשל הקשור באי הבנת סמכויות וחלוקת תקציב הפיתוח בין הרשות המקומית והממשלה. הדו"ח אינו לוקח בחשבון את ההבדלים בין פיתוח של אזורים חדשים ולא מעובדים, כמו שקיימים בגבולה הצפוני של העיר לעומת אזורים מיושבים קיימים, ומכאן הטעות האופטית שיש יותר פיתוח באזורים אלה".

הדובר הוסיף כי "מי שינתח בצורה מושכלת את תקציב הפיתוח תוך שיקלול הפרמטרים הללו, יגיע למסקנות הפוכות לפיהן ההשקעות הגדולות באמת הן ביפו ובדרום העיר. בשורה התחתונה הגידול בתקציב הפיתוח מאז 98' איפשר הוספת שטחים ירוקים, סלילת עשרות ק"מ של שבילי אופניים, פיתוח שדרות העיר, הרחבת פארק גני יהושע, שיקום כולל של יפו, חידוש מוסדות חינוך ומוסדות תרבות, חידוש תשתיות העיר שהוזנחו במשך שנים וחידוש רחובות מרכזיים בעיר כגון אלנבי, אבן גבירול וקפלן, שהפכו את החיים בעיר לאיכותיים יותר ואת סביבת החיים לירוקה ומטופחת".