המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
בחר סיסמה
הקלד סיסמה מחדש
אזור מגורים
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שחזרו סיסמה

ראיתי ציפור רבת יופי

הם משכימים לפנות בוקר, נוסעים לקצווי הארץ בחום או בסופה, ועומדים בלי נוע שעות על גבי שעות. מצוידים במצלמות ובמשקפות יקרות, הם מחכים בנשימה עצורה להופעתו של איזה קיכלי אפור חזה. אחר כך הם רצים לספר לחבר'ה. בניגוד לעיט השמש - הצפרים הישראלים רק מתרבים

  • , צילום: ניר כפרי
  • פורסם לראשונה: 18.12.2007
  • 23:00
  • עודכן ב: 20.12.2007
  • 23:00

השעה היא עשר בבוקר. אבי בלומן, גרפיקאי מרמת גן, עומד מעל בריכת ביוב. הוא עומד שם כבר חמש שעות - מחמש לפנות בוקר. מרמת גן יצא בארבע. כאן ועכשיו, הוא אומר, הוא מרגיש שהוא סוף סוף חי.

בידו הוא מחזיק מצלמה שעליה עדשה טלסקופית 400 מילימטר. "יש פה נחליאלי לימוני, אני מנסה לצלם אותו", הוא אומר בשקט, דוחף למקומם את משקפיו שגלשו במורד האף. "הבעיה היא, שרק אם אני אשכב פה בתוך הביצה הזאת אני אוכל להביא את התמונה שאני רוצה, ולא ממש בא לי עכשיו להיכנס לשם. אני פה חמש שעות ועדיין לא התרגלתי לריח".

מאיפה שהוא עומד, במעגן מיכאל, אפשר לראות את הים. עננת שחפים חולפת במרחק. מדי פעם נשמעת ירייה של שומר בריכות הדגים. בלומן נעלם בין השיחים כדי ללכוד תמונה נוספת. "עבורי זאת מנוחה מהעבודה, כאן אני מנקה את הראש", הוא אומר.

מגיל שמונה הוא צפר. "אני חושב שבסופו של דבר חשוב להבין את השורה התחתונה של השיגעון שלנו", הוא אומר, "אמנם צפרים זה עם קצת משונה, אובססיווי אולי, אבל יש פה עניין של איכות חיים. יש לי כל כך הרבה לחץ בעבודה שלי ולוחות זמנים. יש משהו מקסים בבריחה מהאינטנסיוויות של היום-יום לעומת השקט הזה. להסתכל מחוץ לחלון ולראות ציפור זה לא מספיק, צריך לצאת לשטח, לטבע. פה הציפורים מביאות שקט".

"אני קצת משוגעת", מעידה על עצמה יעל לנרד, בת 16. יום שישי, שבע בבוקר. בשש יצאה מירושלים, ואילו כעת היא עומדת בנמל יפו, וגשם אדיר נופל עליה וצולף בפניה. הגלים מתנפצים על המזח בסערה, הכל אפור עד קו האופק. על הטלסקופים שנפרסו קודם לכן לאורך הטיילת בציפייה לראות משהו, נפרסים עכשיו מעילי רוח.

לנרד לא לבד כאן. יחד איתה הגיעה קבוצה של 30 צפרים ירושלמים, אליהם הצטרפו כמה צפרים בודדים מהמרכז. כולם לבושים דגמ"חים או חליפות גשם, נועלים נעלי הרים גבוהות. מצוידים היטב. "עד עכשיו ראינו שחף שחור, סולה ויסעורנים", מונה לנרד, "ביום רגיל היינו צריכים להיכנס עם סירה לים כדי לראות אותם, אבל הסערה זורקת מהים את הציפורים ואנחנו מחכים להן כאן", היא מסבירה, ומרימה משקפת בשתי ידיים רטובות.

כבר חמש שנים, מגיל 11, היא נודדת בעקבות ציפורים, לכל מקום, בכל שעה, בכל מזג אוויר. "יש אנשים שמסתכלים עלינו וחושבים שאנחנו קצת חולים, זה נראה מוזר, קצת לא ברור, הם בטח שואלים בשביל מה לקום כל כך מוקדם? בשביל ציפור? אבל זה מה שעושה לנו את זה, ציפורים".

בינתיים הגשם גובר, וקבוצת הצפרים מוצאת מפלט בתוך הכנסייה הארמנית. "במשך ימי השביתה של המורים קמתי כל בוקר לפני הזריחה", לנרד מספרת, "רק השבוע נסעתי לתצפיות בחרמון, בכרמל עשינו טיבוע של יום אחד, גם באילת, בקיבוץ צרעה עשינו כמה טיבועים מדהימים. אתמול למשל טיבענו 209 ציפורים", היא מספרת בהתלהבות על התהליך שבו לוכדים ציפורים, ולפני שחרורן מצמידים אל רגליהן טבעות עם מספר סידורי אוניוורסלי והמקום שבו נלכדו למטרות מעקב ומחקר.

"זה מתחיל בפריסת רשתות, לפני שהציפורים מגיעות. ואז מחכים די הרבה זמן. בשעות הדמדומים השמים מתמלאים באלפי ציפורים, אלפים אלפים. אנחנו יושבים ומסתכלים. יש בחור אחד שנוהג להתמוגג ולצעוק באטרף קצת מוזר 'הציפורים האלה הן פלאי עולם'" היא צוחקת. "אני בזמן הזה חולמת בעיקר. אנחנו משמיעים דרך רמקולים של נגן ה-mp3 קולות של פרוש מצוי ותפוחית, אלה מינים של ציפורי שיר. העניין הוא שאנחנו לא יודעים היום מאיפה באות הלהקות העצומות האלה. אני חולמת שיום אחד נקבל דיווח שאחת הציפורים שטיבענו נלכדה באיזה עיר באירופה ואז נוכל לשחזר את מסלול הנדידה שלה, לדעת איפה בדיוק היא היתה בקיץ. זה לא נראה לך מעניין?".

צפרות סלולרית

"הרבה אנשים נדבקו כאן בשפעת העופות", אומר שי אגמון ומתכוון לצפרים. הוא חוקר בתחנה לחקר ציפורי ירושלים - אחד ממרכזי הצפרות הגדולים בארץ, היושב בצריף עץ שממוקם בין משכן הכנסת לבית המשפט העליון בירושלים. תחת פוחלצי ציפורים שתלויים מהתקרה, אגמון מחזיק בידו כמה שקיות בד ובתוכן שלל של ציפורים שנלכדו בשעות הבוקר המוקדמות.

"שיא הפעילות של הציפורים מתחיל באור ראשון", הוא מסביר ושולף ציפור שיר זעירה מהשקית, מחזיק אותה בידו, מודד את משקלה, בוחן את מינה. רושם. לדבריו תוכנית הטיבועים השנתית של התחנה גדלה משנה לשנה; בשנת 95' למשל לכדו וטיבעו בתחנה בסך הכל 2,020 ציפורים. בשנת 2006 כבר טובעו 46,562 ציפורים. אחר כך הוא מצמיד לציפור טבעת, ואז מניף את ידו ומשחרר אותה מתוך אגרוף קמוץ. "עוד אחת", הוא צועק בהנאה ומביט לשמים.

לדברי אגמון, סצנת הצפרות השתנתה בשנים האחרונות. "צפרות תמיד היתה בארץ", הוא אומר, "ההבדל העיקרי הוא שלדעתי המעגל היה יותר סגור, מועט. היום יש זמינות למידע, דבר שלא היה פעם, היום הרבה יותר אנשים יכולים להיות חלק מזה, גם צפרים מהמעגל השני, לא מקצוענים, הם צפרים טובים מאוד - מכירים הרבה מינים, יוצאים הרבה מאוד לשטח. יש צעירים שהידע שלהם כצפרים הוא עצום. אני זוכר שבתור ילד ישבתי וקראתי בעיתון 'טבע וארץ' שלפני חודשיים נמצא ברבור באחד ממאגרי המים ליד הבית שלי, הייתי זורק את העיתון ודופק את הראש בקיר".

והיום?

"היום הם נכנסים למחשב ומוצאים קולות של ציפורים כדי ללמוד איך לזהות אותן. היום יש לנו רשת אס-אם-אס מיוחדת שבה אנחנו מפיצים הודעות אחד לשני בזמן אמת. יש למעלה מ-100 צפרים, הגרעין הקשה, שכלולים ברשימת התפוצה הזו, וזה גדל כל הזמן. רק החודש הוספתי לרשימה עוד חמישה מאזור ירושלים.

איזה הודעות אתם שולחים?

"יש לנו רשימה של ציפורים שמסווגות לפי ארבע רמות: סופר נדיר, נדיר במיוחד, נדיר, ולא נדיר, אך מעניין. מותר לשלוח הודעת אס-אם-אס ברשת רק במקרה שצפית בציפור מתוך הרשימה או לכדת כזו".

לך יצא לשלוח אס-אם-אס כזה?

"כן, לפני חודש למשל הצלחנו ללכוד כאן בתחנה קיכלי אפור חזה. נשארתי עם פה פתוח כשהחזקתי אותו בידיים. אנשים בתחנה חשבו שאני צוחק עליהם. זאת ציפור שראו אותה רק פעם אחת בארץ, ב-1996 באילת. זאת היתה היסטריה. בשש בבוקר הוצאתי את הקיכלי מהרשת, בשש ורבע כבר שלחתי אס-אם-אס שבו הודעתי על הלכידה, וכתבתי שאשמור אותו עד שמונה בבוקר ואז אשחרר. עד שמונה הגיעו 30 איש לתחנה. מי שאיחר הגיע במשך היום וחיפש אותו בכל האזור, המאבטחים של הכנסת נבהלו קצת לראות אנשים בתוך שיחים עם משקפות".

הפעילות של אגמון לא מוגבלת לתחנה. לפני חודשיים למשל נפרד למשך עשרה ימים מאשתו ומבתו, בת שבעה חודשים וטס לאיטליה לעבוד במחנה נגד ציד לא חוקי של ציפורים. "אני נחשב מקרה קשה. צפרות זאת שריטה עמוקה, אין ספק בכך", הוא אומר ומודה לאלוהים שאשתו מבינה אותו.

"לפני כמה שנים ראו בגולן סוג אווז נדיר, ברנטה אדומת חזה. בשתיים בלילה העיר אותי חבר ואסף אותי מירושלים, ולקראת אור ראשון הגענו לרמת הגולן. הפעם האחרונה שראו את האווז הזה היתה בשנת 88'. אבל לא הצלחנו לראות אותו באותו יום.

"אז עליתי עוד שלוש פעמים לגולן וחיפשתי את האווז הזה. תחשוב, בן אדם מבוגר, מחפש שלושה ימים אווז. קצת דפוק לא? וגם לא הצלחתי לראות אותו. החבר שלי כן. זה היה עוד יותר מעצבן.

"עד היום ראיתי 406 מינים מתוך 540 שנספרו בישראל, כי צפר טוב צריך את זה ברזומה שלו, מי שהוא צפר ספסל ומסתכל על ציפורים מהבית שלו, אז שיהיה לו בכיף. יש כאלה שצריכים יותר מזה, שזה לא נגמר אצלם. אצלי זה לא נגמר".

אגמון, אגב, רחוק מלהיות האדם הכי קיצוני בתחום. לתואר הזה זכאי אולי ד"ר יוסי לשם, בן 60, אחד הצפרים הוותיקים בארץ ומנהל המרכז הבינלאומי לחקר ציפורים נודדות בלטרון, שבגיל 40 החליט לעוף בעצמו לצד מושאי אהבתו. "במשך 272 יום טסתי במשך 6-11 שעות על דאון, כדי ללמוד את נתיב התעופה של להקות שקנאים, חסידות ועטי חורש. טסתי עם הלהקות האלה כנף אל כנף, על דאון ממונע, מרגע ההמראה שלהן בצפון ועד שעזבו את הארץ בגבול מצרים".

לשם, שגידל דורות שלמים של צפרים, טוען לקשר נפשי עם ציפורים. כבר בגיל 24 הוא אירגן 400 מתנדבים ששמרו על קן קינון של עיט סלעים בנחל גילה בירושלים. "רציתי לשמור על הזוג הזה, כי זאת היתה הפעם הראשונה שעיט סלעים, שקינן בסלעים, החליט לקנן על עץ אורן. אהבתי אותם. שלוש שנים דאגתי למשמרות ליד הקן, ובסופו של דבר בקעו לזוג הזה גוזלים. זאת היתה הרגשה שאין לתאר".

סוג של תחרות

יותר מ-900 צפרים נפגשו בשבוע שעבר, ביום העיון השנתי ה-28 לצפרות של החברה להגנת הטבע, שהתקיים באוניברסיטת תל אביב. אפילו המארגנים לא ציפו לכמות כזאת. בשנה שעברה הגיעו 600 צפרים, ובאוויר יש עכשיו תחושה חגיגית שקהילת הצפרים הצליחה לכבוש את אולם סמולרש העצום. "בשנה הבאה בבלומפילד", אומר מישהו. הרבה אנשים מכירים אחד את השני.

שלומית ליפשיץ, בת 54 מהרצליה, בולטת בנוף הגברי ברובו. ליפשיץ מפעילה פרויקט בשם "טיפוח ציפורי הבר בחצר הבית", במסגרתו היא מדריכה בגנים ובבתי ספר כיצד ליצור קשר עם ציפורים בעיר, על ידי יצירת סביבה מזמינה עבורן.

"הצפרות הרבה יותר מתאימה לזכרים, ועובדה שרוב הצפרים הם גברים", היא אומרת, "זה אולי פסיכולוגיה בגרוש, אבל צפרות זה סוג של סובלימציה של ציד. הצפרים הם כמו ציידים, הם יוצאים לשטח בשקט, צופים, מאתרים את הסובייקט. הצפרים השרופים, העניין שלהם זה לראות את הדברים הכי נדירים. יש להם רשימות. גם נורא חשוב להם לרוץ ולספר את זה למישהו, להשוויץ שהם ראו משהו חריג, הם תמיד יפיצו את זה.

"נשים שבאות לחוגים שלי באות לראות ציפורים, ליהנות, זה משהו כזה נחמד. הן אוהבות לשים מתקנים בגינה לציפורים. אבל הגברים מסתכלים על זה אחרת. הם רואים בזה סוג של ספורט, תחרות, והם די מהר מתחילים להתעניין במשקפות ובטלסקופים עם מצלמות, הכי טובות, הכי יקרות. האהבה הזאת שלהם מאוד תחרותית", היא אומרת.

"היום צפרות זה מקצוע היי-טק ממש", מסכים לשם, "כל צפר הוא צלם דיגיטלי. אני מכיר עשרות צפרים שמוציאים עשרות אלפי שקלים על הציוד שלהם - על משקפות, עדשות, בגדים, ספרים. צפרות היום היא עסק יקר, וכל צפר שמכבד את עצמו מחזיק מצלמה סטנדרטית שעולה 4,000 שקל, וזה עוד כסף קטן. עדשה דיגיטלית מינימלית עולה 6,000 דולר, ויש משוגעים רבים שקונים כאלה. אבל אני מבין אותם, זאת אהבה. כשמתאהבים לא עושים חשבון".

"היום החובבים קונים משקפות שדה פשוטות במחירים של 400-800 שקל", אומר יגאל פתאל, בעל חנות "קוסמוס-טלסקופים" ברמת גן. "צפרים מקצועיים יותר קונים טלסקופים ב-2,500-5,000 שקל. הדרישה היא בעיקר לטלסקופים אפו-כרומטים, שמונעים עיוותי צבע".

בינתיים יום העיון מתחיל, בכיבוד לקהל והענקת פרס למוטי קירשנבאום על תרומתו לקידום הצפרות באמצעי התקשורת. בפאנלים השונים חוזרים על הנתונים המוכרים: כמות הנדידה בישראל היא הגדולה בעולם, וישראל נמצאת במיקום גיאוגרפי ייחודי, צומת של שלוש יבשות שגורם לה להיות צוואר בקבוק שאליו מתנקזות באביב ובסתיו יותר מ-500 מיליון ציפורים.

"יום העיון הזה החל בסוף שנות ה-70, אז היינו 200 איש", אומר דן אלון, מנהל מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע. "בסוף שנות ה-90 הגיעו כבר 400, והיום אני יכול לדבר על גרעין קשה של 300 צפרים שרופים, ומעגל שהולך וגדל סביבם כל הזמן.

"אני חושב ששני אירועים סייעו לתהליך הזה: בשנת 2003, כשנפתח אגמון החולה כאתר צפרות, אנשים התחילו להיחשף לתופעה. רק בשנה האחרונה ביקרו שם 250 אלף מבקרים, שנפתחו לעולם שלא הכירו. וגם הסרט 'ציפורים נודדות' שיצא ב-2002 סייע, לדעתי. צפו בו בישראל אלפים. הסרט הזה הקפיץ בענק את המודעות, הוא יצר טרנד עולמי, לא רק בישראל. בארבע השנים האחרונות הצלחנו להחדיר לטיולים של החברה להגנת הטבע את טיולי הצפרות. זה התקבל בטירוף. רק בשנת 2007, טיילו איתנו 80 אלף איש בטיולי צפרות, כאלה של שלוש שעות במעגן מיכאל, ופסטיבלים של שלושה ימים שעולים 3,000 שקל לזוג".

יום העיון מסתיים בדו"ח מטריד: נכון לחודש דצמבר 2007, 37 מינים של ציפורים נמצאים בסכנת הכחדה בישראל, מהם 16 בסכנת הכחדה חמורה, בהם "עיט ניצי ונחליאלי צהוב", אומר אלון, שערך את הדו"ח. "מתוך הציפורים החורפות בישראל או הנודדות בה, חמישה מינים נמצאים בסכנת הכחדה עולמית: עיט שמש, עיט צפרדעים, קיווית להקנית, צחראש לבן, זרון שדות. במהלך השנים נכחדו מישראל ארבעה מינים של עופות: היען, עזניית הנגב, הפרס והקטופה", הוא מוסיף וזוכה לכמה מבטים מודאגים. בין גורמי ההיכחדות - התחשמלויות מקווי מתח, הרעלה מחומרים המשמשים להדברת מזיקים בחקלאות, רשתות חקלאיות וציד.

אלון מסכם את יום העיון באכזבה מסוימת: "אמנם בשנים האחרונות הרחבנו מאוד את מעגל הצפרים השני, כלומר צפרים לא מקצוענים אבל בכל זאת אדוקים, אבל רובם הגיע בסופו של דבר היום לשמוע הרצאות יפות. בפאנל שעסק במינים הנכחדים, האולם התרוקן. אנשים באים לראות שקופיות, לשמוע סיפורים, פחות מתגייסים למאבק למען הציפורים וזה חבל, כי זה חשוב.

"יש לנו ספר אדום שבו מצוינות הציפורים שנמצאות בסכנת הכחדה. בכל מדינה מכובדת בעולם ספר כזה היה הופך להיות מסמך רשמי של הממשלה. היו מתייחסים לציפור נכחדת. לנו יש מינים שנעלמים ואנחנו לא מצליחים לעשות שום דבר. ישראל התברכה בכך שהפכה להיות אחת ממעצמות הצפרות החשובות בעולם, אבל ציפורים לא מעניינות את מקבלי ההחלטות. זה סיפור שיש בו המון תסכול".

דיווחים מקוונים

אחת הזירות הסוערות בתחום הצפרות בישראל היא פורום הצפרות של "תפוז" באינטרנט. "הבוקר ליד צומת פלי"ם - ינשוף עצים מת ליד הכביש, טרי מהבוקר. לפני הצהרים - תנשמת דרוסה מדרום לעתלית על כביש בחוף. לא אותרו טבעות", כותב רעי רז.

גולש המכנה עצמו aetos מדווח על תצפית שערך במאגר דלתון: 70 בארית הרים, 50 צולל חולדי, 35 ברווז צהוב מצח, 15 ברווז חד זנב, עקב עיטי, בז נודד, ואלף דיות מעל הבקעה, בין הכפרים סג'ור ונחף. "להזכירכם, ביום ו' הקרוב נערכת ההשתלמות ורענון בזיהוי עופות מים בעמק בית שאן", מזכיר אוהד הצופה.

טוביה, מבית ספר שדה חצבה, מדווח שיחד עם קבוצת תיירים בריטים הצליח לצפות בשמורת שיזף שבערבה בסבכי שיטים ואוח, וש"בבריכת החמצון של חצבה היו דברים רגילים: טבלן גמד אחד, עקב חורף אחד, זרון סוף נקבה, שלושה שרשירים, ביצנית שחורת כנף אחת, פיפיון מים שניים, כחול חזה שלושה, חכלילת סלעית אחת, חצוצרן שחור מקור ופרוש מצוי שניים".

הפורום, שהחל לפעול בשנת 2004, הפך לבמה המרכזית של סצינת הצפרות המקומית. לדברי מנהל האתר, אבי קופלוביץ, בן 29, המכנה עצמו netbird, הוא הבין ש"קהילת חתולים וכלבים לא מספיקה ושיש מקום לבנות פורום ספציפי לחובבי צפרות. הסתבר לי שקהילת הצפרות מבוססת מאוד, ומיד אחרי שהקמתי את הפורום התחילה בה פעילות", הוא אומר בעודו משוטט בשבילי הכורכר סביב בריכות הדגים בקיבוץ מעגן מיכאל, לצד חוג של תלמידים וקבוצה של 30 מטיילים עם מדריך של החברה להגנת הטבע.

"אחד האירועים שהסעירו את הפורום היה גורלה של דיה שחורת כתף", מספר קופלוביץ, סטודנט לתואר שני בביולוגיה באוניברסיטת חיפה. "הפורום עקב אחרי הסיפור של הדיה, שנצפתה ליד קיבוץ גלאון. צלמים העלו תמונות מדהימות שלה בזמן שהיא אוכלת טרף, ונוצר איזה קשר בין הדיה לגולשים. ואז יום אחד מגיע דיווח שאותה דיה נדירה נראתה מפוחלצת באחד מהמוסדות האקדמיים בדרום. זה גרר לפורום הרבה מאוד כעס, היתה הצפה של תגובות".

הדיונים בפורום מתרחשים בעיקר בעונות הנדידה, אז אפשר לראות עלייה חדה במספר הכניסות וההודעות. "מספר ההודעות בפורום הוא פונקציה של נדידה. בזמן הנדידה הפורום גואה, נכתבות אלפי הודעות בחודש", אומר קופלוביץ, "בקיץ למשל נכתבות משמעותית פחות. מבחינת כניסות יש אלפים בחודש - הרבה מאוד צפרים נכנסים מדי יום וגם כמה וכמה פעמים ביום לקרוא בפורום. תמיד הם רוצים להתעדכן, לדעת מי ראה מה. שיחות היום הם תמיד הדברים החריגים, ציפור שנצפית במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון. עיקר הגולשים באתר הם חובבי צפרות כמעט מקצוענים, והם יודעים בדיוק איפה כל ציפור צריכה להיות ובאיזה תקופה".*



יעל לנרד. יש אנשים שמסתכלים עלינו וחושבים שאנחנו קצת חולים


מלמעלה: פעולות טיבוע. שי אגמון. יעל לנרד




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת