בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בלילות של ירח מלא

בנקאית ואיש היי-טק לשעבר שמאסו בתרבות המערבית והפכו לשמאנים מראים למאות החברים בקבוצת "הרוח הגדולה" את הדרך לחיים אינדיאניים טהורים. בביתם ביישוב מיתר הם רוקדים עם הירח ועם קצת עזרה מהרוחות גם מארגנים ימי כיף לעובדים

2תגובות

מחוץ לבית נשמעים קולות תופים חזקים. קצת אחרי שבע בערב, הקור מקדם את צעדי ההליכה. ליד דלת הכניסה עומדות שתי בחורות צעירות בבגדים אדומים, קורנות דברים טובים, כמדומה, כשהן מחזיקות צדפות ענקיות בידיים. מסביבן נרות דולקים. מבפנים ממשיכים לבקוע קולות, הברות רכות לא ברורות, בקצב תוף אחד. שיר בא אחרי שיר.

"אנחנו עכשיו צריכים לטהר אתכם", מסבירה טל שחר, תל אביבית בת 30, ונוגעת לרגע במשקפיה הסגולות. ביום היא מזכירה במשרד עורכי דין, עכשיו היא מדליקה עלי מרווה יבשים בתוך צדפה. היא מלבה אש קטנה בנשיפות מדודות והעשן מתפתל בין ידיה. "לפני הכניסה לטקס צריך לטהר את האנשים, גם בפנים, מה שאתם שומעים עכשיו", היא ממשיכה להסביר לבאים. "מטהרים שם את החדר מבחינה אנרגטית ומזמינים רוחות שיבואו להיות אתנו יחד".

"טקס הלבנה המלאה" הוא חלק ממסורת טקסית שמאנית של קבוצת "הרוח הגדולה - שמאניזם ותרבות אינדיאנית", שבמרכזה נמצאים בני הזוג טרה לב-נאור, בת 57 ודוב טרובניק, בן 35. מרכז הפעילות של "הרוח הגדולה" נמצא בביתם של השניים, בקצה היישוב היוקרתי מיתר. בטרמינולוגיה של מדע הדתות משמש השמאניזם כינוי לסוג של פעילות מאגית-פולחנית שאחד מסימניה הוא האמונה בעולם הרוחות. "מה זאת אומרת", אומרת לב-נאור, "זו לא רק אמונה בעולם הרוחות. אנחנו בקשר איתן על בסיס קבוע, יום יומי".

מדובר בתופעה ייחודית, בוודאי ברמת האינטנסיוויות שלה אבל לא רק, במרחב הרוחניות המתפתח בארץ. לפני עשר שנים בודדים העלו את המושג שמאניזם בהקשר של סדנאות מודעות לציבור הרחב; היום כבר ניתן לדבר על קהילה שמאנית בארץ, המונה מאות חברים. "היום זה נורא אין, כמו שפעם הרוחניות האינדיאנית היתה אין", קובעת לב-נאור בטון אירוני. "חלק מהאנשים לא תמיד יודעים על מה הם מדברים, יש ביניהם שמבלבלים בין מושגים, אבל היום כל שבוע קם אדם בבוקר ואומר שהוא שמאן".

בתרבויות עתיקות היה השמאן בעל תפקיד של ספק כהן, ספק מכשף, ספק רופא אלילים. גם היום. המסורת השמאנית הועברה מדור לדור משחר והתקיימה בתרבויות של שבטים אינדיאנים באמריקה, אצל האסקימואים, בערבות סיביר, באפריקה, יפאן, הודו ומונגוליה. עכשיו היא גם כאן, עולה מהאוב במלוא הכוח, בסביבות באר שבע.

בפנים פרושים שטיחים על הרצפה ונוצות תלויות על הקירות. הספות מכוסות קטיפה אדומה, התאורה חלשה. אנשים מסתובבים עם תלבושות משונות - על כתפיהם מונחות פרוות סינתטיות של שועלים ונמרים, הראש מעוטר במחרוזות תכולות. הילה נפתלי, עורכת דין בת 26 מבאר שבע, ציירה על חצי גופה העליון והפנים קווים מתעגלים באדום. 25 אנשים כבר מסתובבים בסלון, מחכים בסבלנות עד שיוכלו להעניק ללבנה את כל כולם. מה היא, המאור הקטן, יודעת מכל זה?

מנהלת הטקס, בחורה בלונדית קטנה בשם מעיין לקסמן, רוצה להשתהות עוד קצת. היא מתיישבת ומתחילה לשיר מזמור אינדיאני תוך שהיא מכה ב"תוף באפלו", המתערבב בהמולה השקטה. לקסמן, בת 26, ילדה טובה מכפר סבא, לבושה בגלימה שחורה ועליה קונכיות קטנות, קצת מאוכזבת ממספר האנשים שהגיעו. בדרך כלל מגיעים כמעט 50 איש, אי אפשר לזוז, אבל בשבוע שעבר היו שני טקסי אחרים ונראה שהאנשים טיפה שחוקים.

"אנחנו חיים על הפנים של אמא אדמה, אנחנו גרגר אבק מולה", מסבירה לקסמן ומקבצת שתי אצבעות, להראות כמה אנחנו קטנים. "ואנחנו לא יכולים שלא להיות מושפעים ממה שקורה לאמא אדמה. כשאני אומרת אמא אדמה, מישהו יכול להגיד טבע, עולם. אנחנו אומרים אמא אדמה כי אנחנו מתייחסים אליה כדבר חי. אם אמא אדמה חווה עכשיו את האור של הלבנה המלאה, אז זה משפיע גם עלינו. בטקס כזה דבר ראשון אנחנו רוצים להגיד לה תודה, להגיד לה: אנחנו פה איתך, בחג שלך".

בינתיים נכנסים עוד ועוד אורחים. זהר ברקאי, הנדסאי כימיה בן 63, גמלאי של הכור בדימונה, מגיח במעיל דובון כחול. הוא אוטודידקט, בשעות הפנאי לומד שפות חדשות. "גם הבת שלי היתה בקבוצה הזאת", הוא מספר וזקנו הלבן נבלע בדובון. "זה לא טקס ראשון שלי פה, אני נמשך לעולם הרוחני מגיל צעיר, מגיל 15 אני מאמין בגלגול נשמות. מתברר שבאחד הגלגולים שלי הייתי שמאן, הייתי כוהנת במקדש במצרים וגם מרפאה בצמחים". חתיכת היסטוריה. "אין סתירה בין המדע, בין היותי הנדסאי, ובין מה שאמרתי עכשיו", הוא ממשיך. "הנשמה שלי, של כולם, חווה חוויות שונות בגלגולים שונים. הנשמה היא נצחית".

בשעה שמונה בדיוק מבקשת לקסמן, מנהלת הטקס, שקט מהנוכחים. כולם מסתדרים במעגל רחב, חלק מתיישבים על הרצפה, חלק על כיסאות וספות. "ברוכים הבאים לליל לבנה מלאה", מכריזה לקסמן. "דרך השמאן רחוקה בזמן. היום נביא את האנרגיה של הלבנה, נחגוג עם הלבנה". על פי התפישה השמאנית של קבוצת "הרוח הגדולה", לילות לבנה מלאה הם הזמן הטוב ביותר לקבלת מסרים מארבעת היסודות (אדמה, אוויר, מים ואש) ומעולם הרוחות. לתפישתם הלבנה היא כוח שמשפיע על החיים שלנו ובכל חודש היא נושאת אנרגיה שונה. הלילה חוגגים את "לבנת הדם".

תפקידה של מנהלת הטקס להעביר את הקהל תהליך למידה; שהנוכחים יקחו משהו מהטקס ויישמו אותו במהלך החודש. לקסמן מדברת לקהל כמו מדריכה בחוגי סיירות, משתמשת המון בידיים, בדרמטיות. "מה העוצמה של הדם?" היא אומרת והטקס מתחיל. שתי צדפות, באחת מים ובשנייה נר, עוברות במעגל מיד ליד. ברקע אחד הגברים שר מנגינה אינדיאנית בקול בס. אחריו נכנסת אשה בבגדים לבנים למרכז המעגל ומתחילה לרקוד, תנועות משוחררות ועגולות. מביטים בה חזק. שיר הזימון, שמזמין את האנרגיה של הלבנה לתוך המעגל, בא לאחר מכן. כולם שרים יחדיו: "סהרינה בלה-אה, אלמו נוצ'ה נימה סבא-אה, ניקמור ניקמור ניקמור" ("הלבנה יפהפייה יותר מכל, הלילה משרה שלווה, בוא אלינו בוא אלינו בוא אלינו).

במתודיקה פשוטה של דמיון מודרך, המלווה במוסיקה להגברת האקסטזה, מבקשת לקסמן מהנוכחים לעצום עיניים ולצאת מהגוף שלהם, לרחף בחלל לעבר נקודה כחולה בוהקת, להוציא את הדם מהגוף. היא נותנת להם את הזמן הדרוש להיות נשמות תלויות בקצה היקום. כשנכנס צליל ממושך של חליל, היא מלווה אותם בדרכם חזרה לגופם. "עכשיו, תנו לעצמכם לחוות את הדם שזורם בתוך הגוף, בזכות הדם הזה אתם לא רק נשמות", היא מסבירה. "תודו על זה. החיים על אמא אדמה זו מתנה מדהימה. מדהימה. תנו לעצמכם לחגוג את הדם שזורם בגוף שלכם. מרגישים את הדם זורם בכם?" היא שואלת, רטורית. "תתענגו על זה. תתענגו".

בשביל אמא אדמה

היא לא מתרגשת מכל זה, משיחות על דם לא קורים בהכרח דברים טובים, ובכל זאת, יעל זילכא, מנהלת צהרון לילדים במיתר בת 35, הגיעה לטקס השמאני יחד עם בתה עדי, בת חמש.

בזמן שעדי מפריחה בועות סבון ומנסה לתפסן בידיים, מספרת זילכא שבעבר עבדה בחברה להגנת הטבע. "אני מתחברת בעיקר לנושא התרבותי והחיבור לטבע, זה מאוד מעניין ומרשים. פשוט מעניין אותי הנושאים שמדברים בהם והתובנה שעולה בכל פעם. מאוד מוצאת חן בעיני הגישה שמועברת כאן על ידי טרה ודוב בהקשר לטבע, באופן כללי, לא רק בהקשר של הטקס הלילה. אני מתכוונת להתייחסות בענווה לטבע. היום הילדה שלי היתה בפעם ראשונה בטקס לבנה מלאה. רציתי לקחת אותה לטקס כזה, אבל גם ככה היה לה מעניין מאוד וצבעוני".

לב-נאור וטרובניק הם שאמונים על מערך הטקסים וניהולם. היא נולדה בבת ים בשם מיכל גור אריה. בעבר עבדה 18 שנים בבנק לאומי, התחילה בתור פקידה זוטרה. "התחלתי ממשרה של שפחה, מהדברים הכי בסיסיים ולאט לאט התקדמתי עד למשרה של צוות בקרת הבנק", היא מספרת בחיוך. "אז גם התחלתי ללמוד באוניברסיטת תל אביב כלכלה ומנהל עסקים. את התואר לא סיימתי, שום דבר לא סיימתי בחיים שלי, היו חסרים לי שני סמינריונים, ילדתי גם באותו זמן והעניין התפוגג" (יש לה שני ילדים מנישואים קודמים).

דוב מגיע מהרצליה, שמו הקודם הוא דרור טרובניק. במסגרת השירות הצבאי שלו בנח"ל סופח לגרעין בקיבוץ איל, ובמהלך השירות התחיל לעבוד במפעל ההיי-טק של הקיבוץ. "עשינו שם מערכות צ'יפים מיקרוסקופיים למערכות מק"מ, זה היה מפעל כזה עם חלוקים לבנים וסיווג ביטחוני. אחרי שהשתחררתי מהצבא המשכתי לעבוד שם כשכיר, לפני שעזבתי ניהלתי מחלקת יצור. עובד במרוץ מטורף של לוח זמנים בין חדר יצור לבקרת איכות וחדר מהנדסים".

השניים רואים עצמם כשליחי ציבור. "החיים שלנו מוקדשים לחיי הקהילה", מסביר טרובניק. "אנחנו מאמינים שזה שאנשים לא זוכרים ולא מחוברים לאהבה של אמא אדמה, זה הגורם לסבל בעולם. התרבות שלנו התרחקה מהאדמה, היא פוגעת באדמה, ולכן היא פוגעת בעצמה. כל מה שאנחנו עושים, מהבוקר עד הלילה, זה לנסות לשנות את המצב הזה".

תנור נפט נלחם בקור שנכנס דרך פתחים נסתרים בביתם הפרטי הגדול. שניהם לבושים לבן, כך תמיד. לכלבם, קוקר ספנייל מעורב, קוראים קסם. ברקע מתנגנת מוסיקת עולם. בחצר האחורית של הבית חפור באדמה מעגל ובמרכזו מקום למדורה, אתר לטקסים פתוחים. "יש לנו תבנית, ארבע עונות", אומרת לב-נאור. "בתוך התבנית הזאת יש דברים שלא משתנים, יש היום הקצר בשנה, היום הארוך, קיץ וחורף. אנחנו אומרים שאם אנשים יתחילו לחיות בהתאם לתבנית יהיו החיים שלהם יותר הרמוניים וכך ישתפרו.

"זה בדיוק העניין של הלבנה המלאה", היא ממשיכה. "יש מחזורים של 13 לבנות, כאשר כל לבנה קורנת אנרגיה אחרת. אם אני יודעת שעכשיו הלבנה קורנת אנרגיה של דם, ואני עובדת עם האנרגיה הזאת, אז במקום לחיות כל החיים נגד הזרם ולהרגיש שקשה לנו, אנחנו מתחילים לתפוס גלים".

ניו יורק או תל אביב

פרופ' נחום מגד מהחוג למדע הדתות באוניברסיטה העברית הוא בין המומחים העולמיים לנושא השמאניזם. לדעתו, אם נאסוף את העוסקים בארץ בנושא השמאני, "נוכל להקים גדוד או שניים". במשך למעלה מ-20 שנה הוא חקר את התרבות השמאנית ביבשת אמריקה, תיעד עשרות שבטים בפרו, מקסיקו, גוואטמלה וארה"ב. הספר הבולט שפירסם בנושא, "שערי תקווה ושערי אימה: שמאניזם, מגיה וכישוף במרכז ודרום אמריקה" (הוצאת מודן), יצא לפני ארבע שנים והיה לרב מכר. באחרונה פירסם דווקא רומן, "כשהזמן נסדק והעצים בוכים" (הוצאת חרגול); ציר העלילה של הספר מלווה אנתרופולוג שמגיע ליערות הגשם באזור האמזונס ומתערבב בעולם האפל של השבטים המקומיים.

"השמאן הוא דמות כל כך מורכבת", הוא אומר. "קודם כל הוא אדם שעוסק בריפוי, אבל הוא עושה זאת בקשר עם עולם הרוחות - הוא פונה לאנשים שמסתובבים בעולם הערטילאי ומהם הוא מקבל מזור. אבל הוא לא רק רופא גוף, הוא בעיקר רופא נפש. כאשר הוא נכנס למצב של שינוי תודעה, כלומר נכנס לאקסטזה, הוא יכול להיות בכמה עולמות יחד. בעולם המתים, מעבר לימים, לעוף במרחבים אחרים".

הוא סבור שהכניסה של השמאניזם לארץ היא חלק מתהליך שמתרחש במערב, כחלק מעידן הניו-אייג'. "לפני עשר שנים לא הייתי מדבר על שמאניזם בארץ כתופעה, אפילו שכבר אז נחשפו לזה. אני חושב שהתחלת השמאניזם בארץ התחיל עם הופעת הספרים של קרלוס קסטנדה בעברית, לפני 15 שנה ('משנתו של דון חואן', סיפורי מסע מהמסורת האינדיאנית). אני חושב שקסטנדה הצליח לקלוט את צרכיו של איש המערב יותר מאשר לתאר את המיתוסים של האינדיאנים ואת השמאניזם. מה שברור שהנה, נפתח עולם אחר שנותן תשובות, מול העולם המתוחכם המערבי שמילא אותנו בצעצועים ולא עשה אותנו מאושרים. הנה יש מקום שיש בו הרבה חוכמה ראשונית, שבטית, ואנשים התחילו להתעניין. רק עכשיו הייתי באיזה קיבוץ ואחת מהחברות שם סיפרה לי שיש להם קבוצה שעוסקת בתרגילים שמאנים. היום יש אינפלציה של שמאנים בארץ, מדובר בהחלט בתופעה רחבה מאוד".

"הרוח הגדולה" היא הבסיס הגדול ביותר של התרבות השמאנית בארץ. ההיכרות של טרה עם התרבות האינדיאנית-שמאנית התחילה, מכל המקומות, בחנות ספרים בלונדון. "באותו הזמן, אני מדברת על שנות ה-80, כל הנושא של רוחניות היה דבר זר בארץ, לא היו חנויות שמכרו ספרי מודעות. כל הנושא היה אפוף חשאיות וסודיות, אנשים חששו שיחשבו אותם למשוגעים. בקבוצה הישראלית של 'האימן' (הכת האנגלית), שעסקה בכתבים רוחניים והוגדרה אז ככת, התחלתי ללמוד מה זה אומר בן אדם, ולמה יש לו אנרגיה, ואיך היא עובדת, ומה זה טארות ואסטרולוגיה".

אבל היא רצתה יותר, וניצלה את אחת הנסיעות שלה לשבוע הצגות בלונדון לחיפוש ספרות בנושא. "בעלי לשעבר, בתור אדם פולני, צחק ממני מכל השטויות שאני עושה, אז לקחתי לי חצי יום כדי להיכנס לחנויות ספרים ולאסוף מה שאני רוצה. אז התעניינתי באסטרולוגיה והילינג, ריפוי אנרגטי". תוך שהיא משוטטת בין מדפים עמוסים וכבדים, נפלו על ראשה שני ספרים. יש דברים שצריכים לקרות.

באחד הספרים סופר על אשה מבוורלי הילס, שבמהלך חיפוש אחר פריט שראתה בתערוכת ציור הגיעה למורות אינדיאניות בשמורה בדרום קנדה. העניין תפס את טרה; כעבור שנתיים, במהלך טיול משפחתי לארה"ב, היא התעקשה להיכנס לשמורות האינדיאנים בדרום דקוטה, אזור שבו צולמו עשרות סרטים על שבטי הסו והשיין. היא חשבה בתמימות למצוא שם את המורה האינדיאני שלה, אבל ברחובות ישבו גברים שיכורים ובין פחונים אפורים הציעו ילדים לתיירים סמים בזול.

"כשהגעתי לארץ אמרתי שלמרות האכזבה, המורה האינדיאני שלי יגיע, וכל פעם שאני עושה כאלה הצהרות ליקום, אומנם זה לוקח זמן, אבל זה קורה", היא אומרת. בסדנת מודעות, אחת מהמאות בהן השתתפה, היא פגשה בחורה בשם רויטל אריאלי, שלמדה את המסורת האינדיאנית בשמורת קטגורס בצפון מדינת ניו יורק. אריאלי סיפרה לטרה על נפלאות האינדיאנים של האגמים הגדולים, על זקנת שבט הסינקה, סבתא טווילה ניטש. באותה הזמן היא החליטה להתפטר מהעבודה בבנק, "וככה בעצם מתחיל הריקוד שלי".

במשך שנה היא למדה את משנתה האינדיאנית של סבתא טווילה. "מה שסבתא טווילה עשתה, היא לקחה את התרבות האינדיאנית ושינתה אותה, כך שכל בנאדם במאה ה-21 יכול לקחת מזה משהו. היום כשאני מדברת על פילוסופיה אינדיאנית אנשים ישר רוצים להכניס אותי לטיפי, לאוהל אינדיאני, אבל התרבות האינדיאנית השתנתה. אין צורך לרכוב על סוסים ולצוד בפאלו. אני יכולה ליישם את עקרונות החיים שלהם באמצע ניו יורק או תל אביב ולשפר את החיים שלי".

במשך שנה העבירה סנדאות מודעות בנושא המסורת האינדיאנית, בדרך הזאת גם הכירה את דוב, שהיה בתחילה האסיסטנט שלה. "בהתחלה לימדנו יחד פילוסופיה אינדיאנית, איך לקחת את החיים שלך ולשפר אותם בכלים אינדיאניים. אז לא היינו בעניין של מיסטיקה וטקסים יוצאי דופן כמו היום". באותה שנה, 1991, היא טסה לשמורת קטגורס, לזקנת שבט הסינקה.

בתים קטנים עשויים עץ מסתתרים בין עצי מייפל ואורנים. גם לב-נאור וגם טרובניק הגיעו לשמורת האינדיאנים של האגמים הגדולים כדי ללמוד בבית הספר של סבתא טווילה שנקרא "בקתת הלימוד של משפחת הזאב". תמורת 500 דולר לחודש ושמונה שעות עבודה ביום, הם קיבלו מקום לינה וארבעה שיעורים בשבוע. השהות של לב-נאור בבית הספר היתה קצרה אבל אינטנסיווית, היא זכתה לגור בביתה של המורה. "הייתי איתה כשהיא נתנה שיערים בבית שלה, הייתי איתה במטבח כשבישלה. כל הדברים האלה נתנו לי הרבה מעבר לטכניקה הלימודית שאותה כבר הכרתי. אחרי חודש סבתא טווילה זרקה אותי, היא אמרה לי 'תתחילי ללמד', נתנה לי נוצה וצדף ושלחה אותי חזרה לארץ".

טרובניק, שנסע אחריה, עבר לדבריו תהליכים הרבה יותר מיסטיים. בשהות שלו בשמורה הגיעו אנשים לא שגרתיים, כמו אשה שפניה היו מקועקעים בציורים של נחשים ובידה החזיקה מקל שעליו פוחלץ נחש. היא קראה לעצמה "סנייק וומן", אשת הנחש. "כשאני הייתי שם", הוא מספר, "היו טקסים מטורפים, טקסי לבנה, רוחות שעוברות דרך אנשים, היו כל מיני אנשים עם יכולות להורדת גשם. אני סקפטי בנשמה שלי, עד שאני לא רואה אני לא מאמין. את הדברים האלה ראיתי. וזה היה בהחלט יוצא דופן בעיקר מכיוון שסבתא טווילה ממש לא אוהבת את הנושא השמאני, היא לא אוהבת את הקטע המיסטי, היא מעדיפה לדבר על החיים ואיך אנחנו מסתדרים בתוכם".

גם במקורותינו

ד"ר יובל הררי, מומחה לכישוף ביהדות בעת העתיקה ובימי הביניים, מתפלא כשהוא שומע על "הרוח הגדולה". "הם יהודים?" הוא שואל ומבקש עוד פרטים. אבל חלק מהסיפורים שטרובניק הביא משמורת האינדיאנים, הוא מכיר דווקא מהמסורת היהודית. הוא מלמד במחלקה לפולקלור, בחוג לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון, ומזכיר שגם לנו היו מפעילי כשפים באמצעות טקסים ומורידי גשם שהשתלטו על כוחות הטבע. "הורדת גשמים זו אחת הפעולות השמאניסטיות המובהקות ביותר", הוא אומר, "אם כי לא הייתי משתמש במושג שמאן בהקשר של חוני המעגל".

במסגרת ההגבלות שמחייבת הטרימינולוגיה היהודית, המלה כישוף אסורה. "באף אחד מספרי הכישוף היהודיים לא מוצע לעשות כשפים. במקום זאת מוצעים מונחים אחרים כמו קמיעות, מרפאים, הפעלת מלאכים. בידינו היום מאות מרשמים מאגיים מהם עולה שהמגיה היהודית היא פרגמטית מאוד, היא מסייעת לאנשים במה שממילא הם יכולים להשיג. לא נמצא מרשמים להחיות את המת, למשל. הכישוף ביהדות הוא עניין פרטי לגמרי. בדרך כלל אדם מבקש או מפעיל כוח טקסי כדי להשיג מטרות פרטיות: הצלחה במשפט, השגת אהבה, הפרדה בין בני זוג או פגיעה בזולת".

הוא מציע להסתכל על "הרוח הגדולה", כפי שהוא מסתכל על נושא הכישוף במסורת היהודית, מנקודת מבט לא שיפוטית. הוא מספר על אחד האנתרופולוגים המוכרים ביותר, ברוניסלב מלינובסקי, שלימד באוקספורד וייחס למגיה תפקיד חשוב בשמירה על יכולת הפרט להתמודד מול משברים ותסכולים. הוא סבר שהמגיה מתפתחת מתוך תגובות רגשיות למצבים שאנשים לא יכול להתמודד אתם. "מלינובסקי טען שמצבי תסכול ואי יכולת להתמודד עם המציאות עברו בעצם הטקסה, ריטואליזציה. הכישוף התפתח לכדי טקסים ממוסדים בתהליך של התמודדות קולקטיווית עם מצבים פרובלמטיים. הוא קרא לזה 'ריטואליזציה של האופטימיות האנושית', מושג שאני מאוד אוהב. כיוון שבמצבים של אין-אונים האלטרנטיווה היא להתייאש, מלינובסקי ראה בטקס המאגי ביטוי טקסי של האופטימיות האנושית".

כלומר זו לא צורה של אסקפיזם.

"המגיה אינה בהכרח בריחה מן המציאות, אלא מאבק בתוכה, במידה שהטקסים לא באים על חשבון הטיפול הרציונלי. לדוגמה, אם יש טקס לפני השקת סירות הדייג, הדייגים תמיד יעשו אותו, יחזקו את הסירה בטקס מאגי, אבל הם לעולם לא ייצאו לים בסירה עם חורים. הם מבינים שהסירה צריכה להיות בנויה כהלכה, אבל מכינים אותה גם למצבים שזה לא מספיק".

כמו פרפר קטן

לב-נאור וטרובניק החליטו לפתח את התרבות השמאנית בארץ. להשקפתם יכול האדם להשפיע על המציאות הסובבת אותו באמצעות לחשים וטקסים מאגיים. "לצערי הרב זה נקרא מיסטיקה", אומרת לב-נאור, "אבל זה אמור להיות הדבר הטבעי, כי אם מסביבך יש ביצה של אור ואתה לא מתייחס לזה אז זה רק בורות. אם אתה חושב למשל על הרב איפרגן מנתיבות, גם דוב יכול לעשות אותו הדבר, להסתכל על בן אדם ולדעת בדיוק מה הבעיה שלו בגוף. לא פגשתי את הרב איפרגן מעולם, אבל אני יודעת שאנשים מיוחדים יכולים לעשות דברים כאלה, שיש להם יכולות ריפוי בעזרת האנרגיה שלהם. הביקורת כלפי הרב איפרגן נובעת מפחד, אנשים מפחדים מדברים שהם לא מבינים. אבל זה שלכל עץ יש חיים, שיש פיות, זה עובדה. זה שלא כולם רואים את זה לא אומר שזה לא קיים".

את ראית פיה?

"כן".

איך היא נראית?

"חמודה. תלוי, לפעמים היא נראית כמו פרפר קטן לפעמים כמו כדור אור. זה שאדם חושב שהוא נזר הבריאה זה חבל, זה אגו-טריפ הרסני".

"דרך השמאן", כפי שנוהגים לכנות אותה אנשי "הרוח הגדולה", נפתחה לפני שש שנים וחצי, אחרי שמנהיג הקבוצה, טרובניק, עבר באחד הלילות תהליך בו החל לתקשר עם נשמותיהם של שלושה שמאנים. על פי המסורת השמאנית, כאמור, יש שתפקיד השמאן עובר בירושה, יש שהמועמד לתפקיד מתמחה אצל מורה שמאני, ויש, כפי שקרה לדוב, שרוח מסוימת מכריחה אדם לקבל את התפקיד. דוב מספר ששלושת השמאנים שנכנסו בו - "אבן אדומה מנוקדת", "עורב לבן", "רוקדת בסערות" - הם המורים של "הרוח הגדולה". "השלושה", כפי שהם מכונים, חזרו כדי להכשיר שמאנים אמיתיים ודווקא בארץ הקודש.

היום נושאים טרובניק ולב-נאור קהילה של מאות אנשים שהולכת ב"דרך השמאן". הגרעין החזק של "הרוח הגדולה" כולל עשרות אנשים, מתוכם חמישה חניכים צעירים שחולמים להיות שמאן כשיהיו גדולים. מטרתם של טרובניק ולב-נאור היא להסמיך כמה שיותר שמאנים ברחבי הארץ כדי שישרתו את הקהילה, שיזכירו לאנשים שהם חיים על אמא אדמה ואמא אדמה אוהבת אותם. במעגל השני של "הרוח הגדולה" מצויים למעלה מ-200 איש שמגיעים באופן קבוע לטקסים השונים.

מעבר לזה מפיצים השניים את התורה השאמנית-אינדיאנית שלהם במעגלים נוספים. הם מקיימים חוגים לילדים ברחבי הארץ, מרצים לקבוצות שונות ולחברות. טרובניק: "בעיקרון הרעיון לתת לחברות וארגונים, דרך החוכמה האינדיאנית, כלים לנהל נכון ולמצות את הפוטנציאל של הצוות. אם כי עיקר הסדנאות היום הן ימי כיף לעובדים".

רסיסי נשמות

טל שחר מגיעה לכל טקס לבנה מלאה, לא מפספסת. את "הרוח הגדולה" היא מכירה מהימים שלב-נאור וטרובניק גרו בקומה רביעית בראשון לציון. רק בשנה האחרונה הם עברו למיתר ואחריהם עברו רוב התלמידים "במסלול השמאן". שחר עוד מתמהמהת. "ידיד שלי המליץ לעבור אצלם תקשור", היא מספרת בקול רך, "הוא הכיר אותם. בהמלצתו הגעתי אליהם, ככה זה התחיל בשבילי. התחלתי לעשות אצלם טיפולים שמאנים, חלק מהטיפול הוא שיחה וחלק תהליכים אנרגטיים, אי אפשר להבין את זה עד שלא עוברים את זה. מאוד התלהבתי. הראייה השמאנית אומרת שהנשמה, בגלל כל מיני אירועים טראומטיים וכואבים, מתנפצת. המטרה של הטיפול השמאני לאסוף את רסיסי הנשמה".

טקסי הלבנה המלאה פתוחים לקהל הרחב. הביזנס מתחיל אחר כך, כי רוחניות, אסור לשכוח, היא גם עסק. מיד אחרי הטקס מחולקים פלאיירים שמספרים על שאר הפעילויות של "הרוח הגדולה". אחד מהם הוא טיפול שמאני של שעתיים אצל דוב או טרה שיעלה 500 שקלים במרכז ו-350 בביתם במיתר. יש גם טיפולים מיוחדים, עוצמתיים, שמגיעים ל-800 שקל. באתר האינטרנט של "הרוח הגדולה" מצוינת רשימה של 13 מרפאים שהוסמכו על ידי "הרוח הגדולה" ופרושים בכל חלקי הארץ, ביניהם יש כאלה שאינם זקוקים לפרנסה נוספת.

פלה, בת 33, היא אחת מה-13. היא לא מוכנה להציג את שמה הקודם "כי אין צורך בזה, זה השם שלי עכשיו". היא התכוונה בכלל לפנות למסלול אקדמי, עכשיו היא חניכה בדרך השמאן, נודדת בממדים אחרים ומביאה מסרים מעולם הרוחות. פלה הוא שמה של אלת הרי הגעש בהוואי. "יש עליה אגדות מדהימות, כולם מוזמנים לקרוא ולהיבהל", היא מסננת בשובבות. במקור היא מחדרה, הרבה זמן גרה ברמת גן, עד התקופה שבה קיבלה את התואר באנתרופולוגיה באוניברסיטת ת"א.

תמיד היתה לה משיכה לתרבויות רחוקות, ואחרי שסיימה את התואר החליטה לטייל באפריקה. "נפתחתי שם לעולם שהוא לא אקדמי, לא רציונלי, בלי היגיון. באפריקה בכל מקום שאתה הולך יש מכשפים ומרפאים. כשחזרתי לארץ הבנתי, ערב הדוקטורט בארה"ב, שאני לא רוצה להיות אנתרופולוגית. במשך תקופה חיפשתי מה כן אני רוצה, בסוף מצאתי את טרה ודוב. הלכתי להרצאה שלהם, נבהלתי מאוד, אבל חזרתי. הרגשתי שמה שהם עושים זה העניין".

היום היא גרה לבדה במיתר ועובדת כשמאן. "כל מה שאני עושה קשור בשמאניזם. אני מטפלת ומעבירה בעיקר סדנאות על נשיות, ועובדת יחד עם דב בחוג שאנחנו מעבירים שנקרא 'חוג תרבויות וסיפורי עמים'. למשפחה שלי זה היה בהתחלה מאוד, מאוד מוזר. אח שלי בא לטקסים כדי לראות שאין סמים, שאנחנו לא כת. ברגע שהם ראו שזה בסדר הם נרגעו, הם רואים שאני הרבה יותר מאושרת, שמצאתי את המקום שלי". *



הילה נפתלי. מדובר בתופעה ייחודית, בוודאי ברמת האינטנסיוויות


מור (מימין), טרה לב-נאור (שנייה מימין), מעיין לקסמן (במרכז), דוב טרובניק (שני משמאל) ופלה (משמאל) בחצר ביתם של לב-נאור וטרובניק במיתר. זו לא רק אמונה בעולם הרוחות, אנחנו בקשר איתן על בסיס קבוע



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו