בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מדיניות ישראל: לנתק את מזרח י-ם מהשטחים

תגובות

לפני מלחמת ששת הימים, מזרח ירושלים היתה חוליה טבעית לא רק ברצף גאוגרפי, אלא גם בקשרי משפחה, חברה, כלכלה, חינוך ותרבות עם חברון ובית לחם בדרום ורמאללה בצפון. הקשרים המשיכו להתקיים גם אחרי 1967 - אז השתנה מעמדם של תושבי מזרח ירושלים ושל הכפרים שבסביבתה, שסופחו לשטח המוניציפלי של ירושלים. האיסור הצפוי על כניסת פלשתינאים ממזרח ירושלים לרמאללה הוא חוליה נוספת בתהליך שנמשך זה יותר מעשור, של ניתוק תושבי מזרח ירושלים מהאוכלוסייה הפלשתינית שבגדה וברצועה.

בראשית שנות ה-90 ישראל שינתה את מדיניותה לגבי חופש התנועה של הפלשתינאים: עד ינואר 1991 כל תושבי הגדה והרצועה הורשו לנוע בישראל ובשטחים בחופשיות, למעט קבוצות שהוגבלו מסיבות שונות. מינואר 1991, ערב מלחמת המפרץ, נשללה זכות התנועה החופשית מכל תושבי הגדה והרצועה, ואישורי תנועה ניתנו לקבוצות מסוימות, במספרים משתנים, על פי קריטריונים שקבעה ישראל. מה שנתפש כצעד אד הוק, בתקופת חירום, התברר כמדיניות קבע שהשתכללה בהתמדה מאז. מאז מארס 1993 - ובמיוחד לאחר הקמת הרשות הפלשתינית במאי 1994 - ההחמרות בהגבלות על תנועת פלשתינאים בין הרצועה לגדה או לישראל באו מיד לאחר פיגועים שביצעו פלשתינאים.

במארס 1993 החלה ישראל לאכוף את איסור הכניסה של פלשתינאים לישראל גם על הנכנסים למזרח ירושלים. מזרח ירושלמים לא הוגבלו בתנועתם, אבל לאחר יישום הסכמי אוסלו במאי 1994 החלו הרשויות הישראליות להגביל יותר ויותר את כניסתם לרצועת עזה. כמו כן, הוקשחה מדיניות ישראל לגבי זכות שהותם בירושלים של זוגות "מעורבים" - בני הזוג שאחד מהם הוא תושב הגדה או הרצועה והשני ירושלמי. ב-1996, עדיין תחת ממשלת העבודה-מרצ, הוחל במדיניות של שלילת תושבות מירושלמים, שבשל מצוקת הדיור עברו לגור בשכונות סמוכות בגדה, כמו א-רם.

ב-5 באוקטובר 2000 הוציא אלוף פיקוד מרכז צו האוסר על כניסת ישראלים לשטחי A. האיסור חל גם על תושבי מזרח ירושלים, שנושאים תעודות זהות ישראליות. מערך המחסומים והחסימות מסביב לערים השונות היקשה מאוד על כניסתם של פלשתינאים ירושלמים, שחשבו שצו האלוף אינו חל עליהם או שלא התכוונו לציית לו. הכיתור על רמאללה התבצע מאוחר, לעומת ערים אחרות בגדה המערבית. אך גם לאחר שהכיתור הודק - מאז שהוקם מחסום הקבע בקלנדיה בדצמבר 2001 ונחסמו כל הכניסות האחרות אליה - החיילים לא אכפו על המזרח ירושלמים את צו האלוף.

אלפי פלשתינאים ירושלמים מגיעים לרמאללה מדי יום, רבים אף חולקים את חייהם בין רמאללה לירושלים: יש שעובדים במגזר הפרטי, רבים עובדים במשרדי הרשות הפלשתינית, בחינוך, בבריאות, בארגונים לא ממשלתיים - פלשתיניים ובינלאומיים.

לרבים מאוד יש קשרי משפחה ברמאללה. בנוסף, בשנתיים שלאחר חומת מגן חיי החברה והבילוי ברמאללה תוססים יותר מאלו שבמזרח ירושלים, והם מושכים פלשתינאים ירושלמים רבים.

ניסיון העבר מלמד שהליך קבלת אישורי מעבר וכניסה לשטחים פלשתיניים כרוך בעיכובים ביורוקרטיים, שמרתיעים רבים ומדללים את מספר "המבקרים". רבים מוצאים שעצם הדרישה לבקש אישור תנועה בשטח פלשתיני משפיל ומנוגד לזכויותיהם. קבלת אישור כרוכה בהמתנה ארוכה של ימים ושבועות, לפעמים בלי לקבל כל תשובה, או בניסיונות של אנשי שב"כ לגייס סייענים בתמורה לאישור.

לא כל מבקש היתר כניסה נמצא ראוי לקבלו: כמו שמלמד הניסיון בעזה ובערים אחרות בגדה, נדרשות סיבות "מוצקות" כדי שהרשויות הישראליות יאפשרו כניסה של פלשתינאי שאינו תושב המקום: עבודה, קשרי משפחה ישירים, ענייני בריאות - או אבל במשפחה.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו