בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תביאו שישה, תביאו שבעה, תביאו שמונה ילדים

יש לך חמישה ילדים, הגעת לגיל 45, גופך אינו מייצר ביציות ואת בכל זאת רוצה ילד נוסף? גינקולוגים בכירים מציעים לך עכשיו אפשרות לקנות ביציות בחו"ל ואפילו לבחור את ה"תורמת" לפי גיל, השכלה, וצבע העור והשיער. עוד שלב, לבעלי אמצעים בלבד, בפרויקט הפריון הישראלי

תגובות

יום שישי, שלוש אחר הצהריים, ביחידה להפריה חוץ גופית (IVF) הפעילות בעיצומה. אנשים מסתובבים בפרוזדור, נשים יושבות וממתינות לתורן. עוד מעט שבת, וקצתם שומרי מצוות. עוד ועוד זוגות באים ליחידה, בבית החולים אסותא בתל אביב, שאותה מנהל פרופ' שלמה משיח. צעירים, בשנות העשרים והשלושים שלהם; מבוגרים יותר, בשנות הארבעים לחייהם, וגם כמה נשים לבדן. על הקיר תצלום ביתי מוגדל של גבר צעיר, ספק מאושר ספק המום, חובק שלושה תינוקות שנולדו לו ולרעייתו.

מדי פעם חומק לחדרי השירותים גבר שכוס פלסטיק ריקה בידו. ככל שמנסים לא לחשוב על זה, כולם כאן יודעים לאן פניו מועדות ומה יקרה שם. הנשים למודות סבל. עוד מעט יקראו להן לשאיבת ביציות, להזרקת זרע, או להחדרת ביציות מופרות. הן ימצאו את עצמן שרועות על המתקן הידוע לשמצה של הגינקולוגים, כשמכשיר מתכת לא ידידותי מרחיב את צוואר הרחם שלהן. רופאים יחטטו וינברו וידקרו ויכאיבו להן באבריהן האינטימיים הרגישים ביותר. הן יעברו הליכים כירורגיים שונים ויסתכנו בסיבוכים ובסיכונים בריאותיים מדרגות שונות, הכל למען היעד הנכסף - ילד. כי זה המשותף לכל מי שנמצא כאן: רצון עז בילד, אי יכולת להביאו לעולם בלי התערבות רפואית, ונכונות לעשות (כמעט) הכל כדי להשיגו.

בקצה המסדרון ניצב גבר גבה קומה, כיפה סרוגה קטנה לראשו, שולח מבטים מודאגים לכיוון חדר הניתוח. אשתו בפנים, עוברת עכשיו שאיבת ביציות. הוא בן 44, היא בת 42, פציינטים פרטיים של משיח. האם זהו ילדם הראשון? הוא משתהה עם התשובה. מתברר שלה יש שלוש בנות מנישואים ראשונים ולא רחוק היום שתיהפך לסבתא. לו יש שני ילדים בוגרים. אבל "אשתי רוצה מאוד ילד משותף. אנחנו די הרבה זמן ביחד ולא הגשמנו את הקשר". הוא קבלן בניין, מסודר כלכלית, טוב להם יחד, לא חסר להם כלום "חוץ מילד".

את מה שהיא חווה בכל מחזור טיפולים הוא מתאר כ"חצי גיהנום". וזהו להם המחזור השלישי. אין להם פקפוק, מחשבה שנייה? "לא. מה פתאום. זה פרק ב'. אנחנו עוד צעירים. אשתי לא תוותר ואני הולך אתה עם זה עד הסוף. איזה טעם יש בלי ילד?"

מעצמת הפריון

ההגדרה המקובלת בעולם לאי פוריות היא חוסר יכולת להרות לאחר קיום יחסי מין באופן סדיר במשך שנה. לפי נתוני משרד הבריאות, 16% מהזוגות בגיל הפריון בישראל (יותר מ-160 אלף זוגות) אינם מצליחים להרות. בשליש מהמקרים, מקור הבעיה בליקויי זרע של הגבר; ב-45% מהמקרים, "ליקויים הורמונליים או מכניים" אצל האשה. היתר "בלתי מוסברים" או "מוסברים על רקע פסיכולוגי".

אבל במעצמת הפריון הגדולה בעולם איש לא מחכה שנה. לא רופאים ולא בני זוג. בקצב התזזיתי הישראלי, אם לא מושג הריון בתוך חודשים ספורים, המצב כבר מוגדר "בעיה". בני הזוג מתייצבים באחת מהיחידות לטיפולי פריון או להפריות חוץ גופיות. גינקולוגים דוחקים בנשים לא להמתין, לעשות בירורים ראשוניים ולצאת מיד לדרך ההפריות. "חבל לבזבז זמן מיותר", אומר פרופ' משיח. "למה לבזבז חודשים על בדיקות מדוקדקות של מצב החצוצרות והשחלות, כשיש היום מסלול עוקף?"

הרופאים מזכירים לנשים שוב ושוב ש"שיא הפוריות של האשה הוא בגיל 25", ממליצים להן "לסיים את השלמת המשפחה עד גיל 35" ולכרות אוזן קשבת לשעון הביולוגי המתקתק בשחלותיהן. אבל בתוך שנה של ניסיונות, יהרו ממילא 85% מהזוגות בגיל פריון, ובתוך שנתיים יהרו 93% מהם. באין בעיה מאובחנת, מדוע לא עדיף להמליץ לזוג להתאזר בסבלנות ולנסות שנה נוספת? לפחות כשאלה זוגות צעירים, אפשר היה לצפות שזאת אכן תהיה ההמלצה, ובמיוחד כשטיפולי הפוריות ניתנים חינם, כלומר על חשבון הציבור. אבל הרעיון הזה אינו עולה על דעתם של מומחי הפריון.

"זה אבסורד. את רוצה להחזיר אותנו עשרות שנה אחורה? אנחנו חיים בעולם דינמי", אומר פרופ' בני פיש, מנהל יחידת פריון ו-IVF במרכז הרפואי רבין. "אנחנו רופאים, מספקי טכנולוגיות. אשה עם בעיה מגיעה - לנו יש פתרון, יש פרוטוקול. הוא מקובל בכל העולם, אנחנו לא נהיה שונים. ובכלל, איזו אשה תקבל תשובה כזאת היום?" ופרופ' משיח ממליץ בפורום שאלות ותשובות ב-Ynet לאשה מתחת לגיל 30 לחכות חצי שנה, ולנשים מעל גיל 30, ובפרט מעל גיל 35, לא יותר משלושה חודשים. "להגיד להם לחכות עוד שנה?" הוא מתקומם. "הם ייצאו מפה, יעברו את הכביש, ויילכו אל הרופא שממול. זה הכל".

במלים אחרות, החשש מפני אובדן הפרנסה שלכם גובר על טובת המטופלות. אין דרך אחרת לפרש את מה שאמרת עכשיו.

משיח כועס. כשהוא כועס, הוא צועק: "מה שלא אגיד, כמה שעות שלא אשקיע בראיונות, בסוף אתם תמיד תכתבו משהו שיעשה נזק. הדרך שבה את מציגה את זה היא לא נכונה. 93% ,85% - מאיפה את מצטטת את המספרים האלה בכלל? את טועה ואת תטעי את הציבור".

המספרים האלה מופיעים בספר לימוד של הפריון. הציג לי אותם עמית שלך, פרופ' בני פיש מבלינסון, היו"ר הנבחר של האגודה הישראלית לפריון. אישר אותם באוזני פרופ' רפי רון-אל, שהוא היו"ר המכהן של האגודה שלכם.

פרופ' משיח קם ועוזב את החדר. בדיוק קראו לו לשאוב ביציות. בדרך, בעברו על פני כמה מטופלים מופתעים, הוא צועק עוד קצת על העיתונאים האלה שאין להם שמץ של מושג על מה הם מדברים.

טיולי ביציות

ישראל היא מעצמת הפוריות מספר אחת בעולם: 3,400 טיפולי הפריה בשנה על כל מיליון תושבים. בצרפת עושים רק 600; בבריטניה - 500. רק בישראל מממנת הקופה הציבורית בלי הגבלה מחזורים של טיפולי פוריות עד לידת שני ילדים, ועד שהאשה מגיעה לגיל 45.

אבל מה קורה כשאשה הגיעה לגיל 45, או 50, או אף 55, חשקה נפשה בילד והתברר שאין בשחלותיה ביציות? כדי לתת תשובה לנשים אלו הקים משרד הבריאות ועדה מיוחדת, שבה ישבו רופאים בכירים ובהם הפרופסורים משיח ורון-אל. ב-2001, בעקבות ממצאיה, התיר שר הבריאות אז, נסים דהאן, יבוא ביציות מופרות ועוברים אנושיים מוקפאים מחו"ל.

בזאת אחר זאת חברו יחידות IVF בישראל למרכזים בחו"ל, במדינות שאינן ידועות כצמרת הרפואה העולמית, בין היתר בקפריסין, אוקראינה, רומניה וצ'כיה. תורמות צעירות שנבחרות בקפידה מקבלות שם תשלום על ביציות שהן מספקות. במקצת המקומות, בשל רגישות אתית, התורמות הן נשים שבעצמן עוברות טיפול הפריה. ואולם, במקומות רבים אלו נשים פוריות שבאות אך ורק כדי לתרום, כלומר למכור, את ביציותיהן לנשים הישראליות.

לרשות ישראליות בעלות אמצעים אך חסרות ביציות עומד היום מבחר מסלולים עשיר. הן לא חייבות לחכות כאן לביציות, ולהיות כפופות למגבלות האתיקה הישראלית. הן יכולות לנסוע ולקבל את ה"תרומה" בחו"ל. יש רופאים שטסים עם הנשים, ומעניקים להן ליווי צמוד. אחרים, כפרופ' רון-אל, יו"ר האגודה הישראלית לפריון, ממתינים להן במרכז בחו"ל.

שלושת הגינקולוגים הבכירים, הפרופסורים משיח, יהושע דור ודוד לברן, מנהלי היחידה להפריה חוץ גופית באסותא, מיסדו, לדוגמה, קשר עבודה שוטף עם מרכז להפריות בקייב, בירת אוקראינה. בדף המידע שניסחו השלושה למען המטופלות הפוטנציאליות הם כתבו: "שאיבת הביציות מהתורמות בקייב תבוצע על ידי רופאים ומומחים אוקראינים. אולם כל הטיפול לאחר השאיבה, הטיפול בזרע, עבודת מעבדה, הפריית הביציות, כולל מיקרומניפולציה לפי הצורך, הקפאת העוברים, והחזרתם לישראל, תיעשה על ידי מדענים ואמבריולוגים של היחידה באסותא. בכל מחזור של מטופלות, מגיע לקייב במיוחד צוות ישראלי מלא הכולל מומחה או מומחים לפריון".

בהמשך מדווחים הרופאים כי "התורמות תהיינה נשים צעירות, עם היסטוריה משפחתית ואישית ללא מחלות גנטיות או זיהומיות... הן תעבורנה בדיקות בסמוך למועד ההתרמה... הנשים או בני הזוג יקבלו אפשרות לבחור את התורמת המתאימה להם לפי פרטים: תכונות גוף והשכלה, גיל, מצב משפחתי, מקצוע, שנות לימוד, צבע עור, צבע עיניים, שיער, ופרטים נוספים".

לדברי פרופ' משיח, חבילת הפריה כזאת עולה לאשה בממוצע 4,500 דולר, לא כולל טיסות ושהייה. הבטחה לילד אין, כי אם ל"השגת פוטנציאל מלא להריון תקין". מחיר נמוך יחסית מוצע לעסקות חבילה הכוללות טיסה קבוצתית. אפשר גם בלי לנסוע כלל, אלא לשלוח את הרופא, ולקבל את הביציות המופרות בישראל. בפורום תרומת ביציות של פורטל האינטרנט "תפוז", נוהגות המטופלות לדווח לחברותיהן על ניסיונן האישי, לשתף בחוויות, לדווח על כשלונות או הצלחות, להשוות מחירים, ולהביע את מידת שביעות הרצון שלהן מהרופא המטפל.

בין קזחסטן לישראל

מחזור טיפול בסיסי של הפריה חוץ גופית בישראל עולה כ-8,300 שקל; משרד הבריאות טוען, שקופות החולים "יכולות לממן חצי ממנו במסגרת בדיקות הורמונליות" לנשים שאינן זכאיות לקבל את הטיפול חינם. ברוב המקרים יש צורך בארבעה עד חמישה מחזורים כדי להשיג הריון, מה שמצריך השקעה כספית שנעה בין 33 אלף ל-41 אלף שקל. העלות השנתית של טיפולי הפוריות בישראל נאמדת ב-250 מיליון שקל. שר האוצר בנימין נתניהו הבחין בנתון הזה, ולפני כשנה וחצי ניסה להקטינו. הוא הציע להגביל את מתן טיפולי הפוריות על חשבון הציבור: הטיפול יינתן חינם רק לאשה עד גיל 44 שזה יהיה לה ילד ראשון, וגם היא תקבל חינם רק חמישה מחזורי טיפול. הריקושטים שהאוצר ספג מכל הכיוונים הוכיחו שהילודה בישראל היתה ונשארה טאבו שלא כדאי לגעת בו.

דיון בהול שכונס בוועדת הכנסת לקידום מעמד האשה נפתח בדברי יו"ר הוועדה, ח"כ גילה גמליאל (הליכוד): "אני מאוד מאוכזבת ואף פגועה מההיבט של איך בכלל העזו להעלות את הנושאים האלה". שגיא בלשה, נציג אגף התקציבים באוצר, ספג הערות ועלבונות מכל עבר. כשהציג גרף השוואתי של מחזורי הטיפול בישראל ובאירופה, העירה ח"כ מרינה סולודקין, "אבל גרף על השואה לא הבאת!".

פרופ' משיח העיד בוועדה כמומחה. "מחלת הפוריות היא מחלה אנושה לא פחות מסרטן", אמר משיח. "היא מקננת ומתפשטת בכל הגוף במשפחה חסרת הילדים... זו מיוחדות של המשפחה בישראל, גם היהודית, גם הערבית... מי מאיתנו יגיד פה שהוא היה מוותר על ילד?" שאל משיח והשיב בעצמו, מבלי לחכות לתשובה: "אף אחד. אולי חלקיקי אחוז מהאוכלוסיה, והם מופרעים".

המסר שהאוצר ניסה להעביר היה שלפנינו תקציב מוגבל שיש לחלקו לנצרכים שונים, וקיצוץ מחולי סרטן חיים וקיימים חמור אולי יותר מ"פגיעה" בילדים שטרם נולדו. זוגות בטיפולי פריון הובילו מאבק מחאה, ופרופ' משיח פסק כי "ילד שלא נולד הוא בדיוק כמו ילד שנהרג". בכירי הגינקולוגים בישראל, בעלי אינטרסים מקצועיים וכלכליים בעניין, פנו אישית אל ראש הממשלה ואל שרים. התארגנו עצומות. האוצר התקפל. ההצעה נגנזה.

שיעור הפריון בישראל היום הוא 2.9 ילדים בממוצע לאשה. בארצות הברית - 2 ילדים; בצרפת 1.9; בספרד, באיטליה, וביוון 1.2. הפריון בישראל דומה יותר לזה שבמדינות כהודו (3.1), פרו (2.9) או אלג'יריה (2.8). במאמר שפורסם ביוני 2002 בעיתון המדעי האירופי החשוב "Human Reproduction" הוצגו סטטיסטיקות של מספר מחזורי IVF (על כל מיליון תושבים) בארצות שונות. המחבר הקנדי, קולינס ג'יי, הקדים וסימן תחילה את שני הקצוות של הקשת העולמית: "מ-2 בקזחסטן עד 1,657 בישראל". הממוצע העולמי היה 289 מחזורים (על כל מיליון תושבים) בשנה.

מאז, מספר הטיפולים בישראל הוכפל. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ב-2003 נולדו בישראל 145 אלף תינוקות. 4,792 מתוכם היו "ילדי 3.4%) "IVF מכלל הלידות) - תוצאה של 20,886 מחזורים של טיפולי הפריה.

פרה קדושה

הרצון להוליד ילדים הוא דחף אנושי טבעי. הזכות ללדת ילדים נחשבת זכות יסודית מובנת מאליה, עד כדי כך שלדברי היועצת המשפטית של המועצה לשלום הילד, לא התעורר צורך להזכירה במגילת זכויות האדם של האו"ם, או באמנה בינלאומית כלשהי. איש אינו נדרש להסביר מדוע הוא חפץ בדור המשך (אלא אם כן ברצונו לאמץ ילד). למרות זאת, בעולם המערבי גדל מספרם של מבוגרים שחיים בלי ילדים. במאמר שפירסם ה"בוסטון גלוב" לפני כשנה הובא דו"ח ססטיסטי של חוקרים מטעם "פרויקט הנישואים הלאומי" באוניברסיטת רטגרס. הדו"ח הראה שרק כשליש מן הזוגות האמריקאים בוחרים להביא ילדים לעולם. המרכז האמריקאי לניבוי אוכלוסין צופה כי בעוד חמש שנים, ב-2010, יחיו ילדים רק ברבע ממשקי הבית בארצות הברית. יש דיווחים על תופעות דומות בקנדה, באוסטרליה, בסקנדינוויה ובארצות מערביות נוספות.

בישראל, האופציה של חיים בלי ילדים נדחקת למחתרת. עידוד הילודה נמשך כתמיד. מלת הקוד - דמוגרפיה - מוסיפה להלך קסמים (או אימים) על הציבור. ד"ר כרמל שלו, משפטנית המתמחה באתיקה של הבריאות ובזכויות אדם, אומרת: "אימהות ישראלית היא כנראה הפרה הכי קדושה שלנו. אפילו ארגוני נשים לא מעיזים לגעת בה. אשה ישראלית, משכילה, בעלת מקצוע חופשי, הרואה את עצמה משוחררת מתפישות עבר, לא מעלה בדעתה אפשרות של חיים ללא ילדים".

דוד בן גוריון היה ממעצבי האתוס של הרחם הלאומי. הוא גרס כי אזרחית ישראלית (יהודייה) טובה היא מי שיולדת שלושה-ארבעה צאצאים. ד"ר שלו, שעמדה עד לא מזמן בראש היחידה לאתיקה במכון "גרטנר" (לאפידמיולוגיה ומדיניות הבריאות) בבית החולים שיבא, טוענת שהגינקולוגים אימצו את האתוס הזה ומטפחים אותו.

"הרפואה בכל העולם עוברת תהליך התמסחרות שכרוכות בו שאלות מוסריות ואתיות רבות", אומרת שלו. "אבל ישנם שני תחומים שבהם נפרצו כל הגבולות ונשברו כל השיאים: רפואה קוסמטית-פלסטית ורפואת הפריון. כאן הכסף הגדול. לא במקרה התחומים האלה מובילים את תופעת המסחור ועשיית הרווחים".

ד"ר שלו נותנת דוגמה בולטת לכך בתרומת ביציות: "גינקולוגים בכירים, בחסות החוק הישראלי המעוות, טסים עם נשים בעלות אמצעים למדינות עניות ו'מארגנים' למטופלות שלהם תרומת ביציות מנשים שזקוקות לכסף. זה סחר איברים לכל דבר. בארץ חששו מפני זה, והחוק חייב שתורמת תהיה בעצמה בהליך הפריה, ותקבל רק 'הנחה' בתשלום על הטיפול שלה עצמה. התורמות בחו"ל פחות מעניינות אותנו, שם אין פיקוח ובקרה, העיקר שנשות ישראל האמידות יקבלו את הביציות שלהן. זו פגיעה חמורה בערך כבוד האדם".

פרופ' רפי רון-אל, מנהל יחידה לפריון ו-IVF בבית החולים אסף הרופא, אומר שד"ר שלו צודקת: "יש בזה ממש, יש פה בעיה אתית רצינית. אני מאוד לא שקט עם מה שקורה. מאז שערוריית הביציות בארץ, אין לנו ביציות. ויש נשים רבות שזקוקות לזה. כל העסק תפס תנופה אדירה והגיע לממדים שאיש לא צפה. זה נכון שנשים דלות אמצעים לא יכולות להשתתף בהפקה הזאת".

השיחה עם רון-אל מתקיימת בטלפון, כי הוא שוהה בדיוק ברומניה, בבוקרשט, במרכז "סביק" להפריות. מה הוא עושה שם? "כנציג בית החולים אסף הרופא, אנחנו עוזרים פה בהפריות של נשים רומניות. מתקיים שיתוף פעולה בין שני המרכזים הרפואיים על בסיס מסחרי". האם גם רון-אל שותף לסחר-מכר בביציות ולהפריית נשים ישראליות בביציות של תורמות רומניות? "אנחנו מבצעים גם את זה, אבל תוך הקפדה על כללים ותנאים שהתניתי. ופה ההבדל הגדול: התרומה מהרומניות היא רק ממי שעוברת הפריה בעצמה, והיא לא מקבלת כסף ליד אלא 'בונוס' - הנחה משמעותית בטיפול שלה. הבנת?"

לא ממש. האם אתה שותף או לא, לכל מה שהסתייגת ממנו לעיל?

"לא, אני מחוץ לסיפור הזה. נשים ישראליות שבאות אלי לפה, מקבלות ביציות, והביטוח הרפואי שלהן בדרך כלל מכסה את זה. אני איני גובה מהן תשלום לכיסי".

אבל אתה מקבל על זמנך תשלום מבית החולים אסף הרופא.

"אני עובד בבית חולים אסף הרופא, כן".

ואתה מקבל תשלום מיוחד על כל טיפול של תרומת ביציות שאתה עושה ברומניה לאשה ישראלית?

"כן. זה נכון".

המטרה והאמצעים

הגינקולוגים הישראלים לעולם רק "עוזרים" או "מסייעים". פרופ' משיח עסוק לדבריו מבוקר עד ערב ב"עזרה" לנשים ישראליות במצוקה. על עמיתיו, שותפיו ליחידה באסותא, הפרופסורים דור ולברן, הוא מעיד כי "הם מסייעים לנשים עם בעיות פוריות, ועוסקים במלאכת הקודש, סיוע בהבאת תינוקות לעולם". פרופ' רפי רון-אל "עוזר" לנשים רומניות "ו"עוזר" לנשים ישראליות לקבל תרומת ביציות בחו"ל. גם משיח, כגינקולוגים בכירים רבים אחרים, מציע את העזרה הזאת בחו"ל. כסף? מי חושב על זה בכלל?

את פרופ' משיח העיסוק בשאלה הזאת מרגיז מאוד. "סליחה, מה כאן מה לא בסדר? כולם מתפרנסים. גם עיתונאים מתפרנסים. אם מגיעה אשה חסרת אמצעים הזקוקה לתרומת ביציות אני אעשה הכל כדי להשיג לה ביציות מפה, מהארץ. אין היום כמעט ביציות בארץ, המספר שואף לאפס. צריך להפעיל קשרים, להרים טלפונים ואגב, אני כועס מאוד על קופות החולים, הגיע הזמן שהן ייתנו לנשים האלה לפחות את המקבילה למה שמקבלות נשות ה-IVF. זאת חוצפה לא נורמלית של הקופות: למה נשים שזקוקות לתרומת ביצית מופלות לרעה? הן לא מקבלות היום כלום. זה שערורייה".

פרופ' אלכס סימון, מנהל מרכז להפריה חוץ גופית בהדסה עין כרם, נותן תשובות למטופלות באתר אינטרנט של הדסה. על השאלה, "האם הטיפולים מסכנים את בריאותי?" הוא עונה שם: "התשובה היא - כן. אין ספק כי טיפולי פריון העושים שימוש בתרופות קשורים לסיבוכים בריאותיים כמו גירוי יתר של השחלה, תסביב השחלה, זיהום באגן, זיהום ברחם ובחצוצרות".

אבל נשים רבות מעדיפות להתעלם מהסיכונים הללו. "אני מצטערת על קהות החושים של נשים ישראליות שנשבות בקסמי השווא של הטכנולוגיה, ולא בוחנות מספרים", אומרת ד"ר כרמל שלו. "אחוז הכניסה להריון פה הוא כה נמוך! הן לא עוצרות וחושבות מה הן עושות לעצמן, לגופן. מה הן עושות לנשים אחרות בעולם. יש להן יעד, הן בדרך אליו, והמטרה מקדשת את כל האמצעים. בעיני זה פסול מכל בחינה שהיא".

זוג חסר ילדים בחברה יהודית חילונית יהיה נתון להצקות ולחצים בלתי פוסקים מצד המשפחה והסביבה. בחברה דתית חרדית אין לזוג כזה זכות קיום, וכך גם בחברה המוסלמית. מערכת הלחצים מעגלית: החברה לוחצת על הנשים, הנשים מטריפות את הרופאים, הרופאים מטריפים את הנשים. כפי שמבטא זאת פרופ' משיח בסגנונו הייחודי: "סליחה, מעולם לא אחזתי בדש בגדה של גברת וגררתי אותה בכוח למרפאה להפריה. הנשים הן אלו שתופסות בדש בגדי ובצווארוני ולא מרפות".

"אין ספק שיש בזה אמת", אומרת ד"ר שלו. "אז מה? אתה רופא. אתה פרופסור נכבד. חתמת פעם על איזו הצהרה, זוכר? אמור להיות לך מצפון רפואי מוסרי. מה, אתה סנדלר שבאים ותובעים לקנות ממך נעליים? בוודאי שיש לחץ. עידוד הילודה כאן הוא מכבש לחצים אדיר. אבל אתה חייב להציב את קו הגבול שלך. האשה מתחננת בדמעות לעוד טיפול אחד? היא מבקשת ממך עוד זריקת הורמונים? אם אין לך קו גבול ברור, איך אתה יכול להיות רופא?"

סיבוכים וסיכונים

טיפולי הפריה מוגדרים בפי רופאים סוג של "טיפול כשלוני", שאחוז ההצלחה שלו קטן מלכתחילה. מבחינת הרופאים, מטרת הטיפול היא הריון, לא ילד, וכך מחושבים אחוזי ההצלחה. לדברי פרופ' משיח, "הממוצע בישראל הוא 18 אחוזי הצלחה" - כלומר, השגת הריון. הסיכוי ללידת ילד אינו עולה על 8%.

יש לא מעט סיבוכים בדרך, אבל נשים מעלימות עין, אוטמות אוזן. רבע מההריונות שהושגו בטיפולי הפריה יסתיימו בהפלה או בסיבוך אחר. כמעט חצי (47%) מהלידות יהיו בניתוח קיסרי. פרופ' פיש מונה את הסיבוכים המיידיים האפשריים: גירוי יתר של השחלות (העלול לסכן חיים), זיהומים בבטן, ציסטות בשחלות, דימומים בעקבות הדיקור, תסביב של השחלה (שעלול להצריך ניתוח ואף את כריתתה). סיבוך נפוץ הוא הריון מרובה עוברים, המעלה במידה ניכרת את שיעור סיבוכי ההריון, לידות מוקדמות ומקרי מוות שלאחר לידה; הוא גם מצריך לפעמים "דילול עוברים", כינוי מכובס להליך פולשני טראומטי ונורא לנשים, שבו מוציאים כמה מהעוברים ה"מיותרים" מרחמה של האשה, תוך סיכון חיי העובר הרצוי וחיי האשה. יש גם שיעור גבוה של לידות פגים.

פרופ' משיח מאשר את הרשימה הזאת אבל קובע כי "זהו אחד הטיפולים היותר בטוחים שקיימים בעולם". לדבריו, לכל פרוצדורה רפואית יש סיבוכים וסיכונים. בוודאי שאשה נוטלת על עצמה סיכון, בוודאי שיש לעתים בעיות, אי נוחות כזאת או אחרת, כאבי בטן - אבל כל זה מתגמד ובטל בשישים לעומת התמורה העצומה, במקרה שזה מצליח: ילד!

גינקולוגים בישראל הם הראשונים להציע טיפולים וחידושים טכנולוגיים, מוכרים ונסיוניים. נשים בישראל מוכנות לדחוס לגופן כל כמות של הורמונים, לקבל זריקות, לעבור הליכים פולשניים, לסכן את בריאותן ולפעמים אף את חייהן, הכל למען ילד. אם הביצית המופרית שהוחזרה אל הרחם לא נקלטת, משיח וחבריו ממציאים לנו פטנטים - "גירוד חלקי של רירית הרחם" או "פתיחה קלה של קליפת העובר" או "מיקרו-מניפולציה": שליפת זרעון אחד של הגבר (במחיר של איבוד יתרון הברירה הטבעית) והזרקתו בעזרת מיקרוסקופ אל תוך הביצית. עלות מחזור טיפול של מיקרו-מניפולציה כ-3,300 שקל ועוד 3,200 שקל לשני ימי אשפוז. מספר הטיפולים בלתי מוגבל. אין תקרה, אין מכסה, אין נקודת עצור. ואין מי שיגיד עצור. להמשך הכתבה>>>>>



פרופ' שלמה משיח בטיפול הפריה. יש לי מטופלות דתיות שעשיתי להן גם ילד שמיני ותשיעי ועשירי. איזו זכות יש למישהו להגביל אשה רק בגלל שיש לה חצוצרות סתומות?


פרופ' בני פיש. מי אני שאקבע? אני לא אשחק את אלוהים. אנחנו רופאים, מספקי טכנולוגיות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו