בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סימן שנולדים עם זה

שפת הסימנים שהתפתחה בשבט בדווי בנגב מספקת הזדמנות נדירה לחקור כיצד נוצרת שפה - ומאששת את התיאוריה בדבר יכולת לשונית מולדת

תגובות

באחד מביקוריהם בכפר אל-סייד שבנגב פסעו החוקרים - ישראלים ואמריקאים - לכיוונה של ילדה בת ארבע. מיד החלה הזאטוטה "לדבר" אליהם בשפת הסימנים הייחודית של הכפר - מצפה שיבינו אותה.

המקרה הזה אירע בעת מחקר שמקיים בשנתיים האחרונות צוות בראשותה של ד"ר ונדי סנדלר מאוניברסיטת חיפה. בתחילת פברואר פורסמו בכתב העת "Proceedings of the National Academy of Science" כמה מממצאי המחקר, השופכים אור על דרך היווצרותה של שפה.

שבט אל-סייד מספק לחוקרים הזדמנות נדירה עד מאוד לחקור כיצד נוצרת שפה. זה שנים ניטש הוויכוח הגדול - האם מנגנון רכישת השפה הוא מולד או שמא הילד לומד את השפה מסביבתו ומשפר את שליטתו בה בדרך של ניסוי וטעייה. כל השפות המדוברות הן בנות אלפי שנים, ומאחר שילדים לומדים לדבר מבני האדם שסביבם, קשה להפריד בין מה שנלמד למה שמולד. שפת הסימנים הייחודית של השבט הבדווי המבודד - שהיא בת 70 שנה בסך הכל - מאפשרת איפוא להתחקות על שורשי הפלא ששמו היווצרותה של שפת אנוש.

מקורו של השבט, השוכן בכפר לא-מוכר מדרום לחורה שבנגב ומונה כיום כ-3,500 בני אדם, במייסד יחיד שבא ממצרים במאה ה-19. שניים מחמשת הילדים שנולדו לו ולאשתו היו חירשים - כמו 150 מתושבי הכפר כיום. לפי ההערכה, לפני כ-70 שנה החלה מתפתחת בכפר באופן ספונטני שפת סימנים ייחודית, שלא הושפעה משום שפה אחרת, מדוברת או מסומנת. נוסף על כך, דוברים אותה לא רק בני הכפר החירשים אלא גם אלה השומעים, המשתמשים בה כדי לתקשר עם קרוביהם. זו כנראה הסיבה שהילדה בת הארבע פתחה בטבעיות בשיחה עם האורחים.

ד"ר סנדלר - שעם צוותה נמנו גם ד"ר עירית מאיר מאוניברסיטת חיפה, ד"ר קרול פאדן מאוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו וד"ר מארק ארונוף מאוניברסיטת סטוני ברוק במדינת ניו יורק - אומרת כי שפתם של אנשי הכפר, שנוצרה בלא מודל לשוני, מאפשרת לחבורת הבלשנים להתחקות אחר הבסיס האנושי לשפה. החוקרים יצאו לבחון, איזו שפה תתפתח במצב כזה.

המחקר עסק בבני הדור השני של החירשים בכפר הדוברים את שפת הסימנים, כ-20 בני אדם בני 40-30. רובם לא קיבלו חינוך פורמלי, הם אינם דוברים לא ערבית, לא עברית ולא את שפת הסימנים הישראלית. לרובם גם אין כמעט גישה לאנשים מחוץ לכפר, שומעים או חירשים. החוקרים קיבלו את רשותם לצלמם ומול המצלמות ביקשו מהם לסמן חפצים, לתאר דברים, לספר סיפורים. הסימן למים, התברר למשל, הוא תנועה של שתייה מכף היד, ואילו גבר מסמנים בהנחת אצבע מעל השפה העליונה, בדמות שפם.

בדרך זו התגלתה שפה עשירה ומפותחת. לא רק אוצר המלים שלה - כלומר הסימנים - ייחודי, אלא גם מבנה המשפטים. ד"ר סנדלר מספרת, כי בזכות רוחב היריעה של שפה זו יכולים דובריה לתאר גם דברים ש"אין להם מלה בשבילם", כפי שמסוגלים גם דוברי שפות מוכרות וותיקות. השפה מאפשרת גם לדמיין או לדבר על העבר, על מנהגים ישנים של השבט שאינם עוד.

מעבר לאפשרות התיאור, המעידה על עושרה של השפה, התברר כי ישנו בשפת הסימנים הבדווית סדר מלים קבוע. זה לא מובן מאליו, אומרת סנדלר. סדר המלים הקבוע של שפת אל-סייד לא היה צפוי, היא אומרת, בקהילה קטנה אשר לה עולם מושגים משותף. והנה, בכל זאת יש חוקיות. המוח האנושי, מתברר, "'מלביש' מבנה פורמלי על המשפטים ועל התקשורת בשלב מוקדם כל כך של השפה. אנו רואים בכך חשיבות", היא אומרת.

החוקיות הזאת - המתהווה כבר בעת שהשפה בחיתוליה - היא אחד החיזוקים המרכזיים שמצאו החוקרים לתיאוריה בדבר היכולת הלשונית המולדת. על פיה, לבני אדם יש מנגנונים מוחיים ייחודיים לשפה, שבזכותם הם יכולים לדבר. מנגנונים אלה אינם תלויים בהתפתחות במשך דורות ובצבירה של מסורת לשונית תרבותית.

סדר המלים בשפת הסימנית הבדווית, מתברר, הוא: נושא, שם-עצם, פועל. כמו במשפט: "גבר כדור נותן". מאפיין נוסף הוא, שמלת השלילה באה בסוף המשפט. למשל: "יושב לא". ייחודו של סדר המלים הזה, אומרת סנדלר, מעיד על כך שהשפה צמחה מעצמה, בלי דגם שסייע בהתווייתה.

בצד שפת הסימנים הבדווית, נחקרת בשנים האחרונות גם שפת סימנים ניקרגואית, שהתפתחה אף היא באופן ספונטני, על ידי ילדים בבית ספר לחירשים. לשתי השפות כמה מאפיינים משותפים. כמה מהם - כמו העדפה של סדר מלים מסוים - עשויים להעיד, לדברי החוקרים, על הכוונון המועדף על המוח ברכישת שפה ולמעשה על המנגנון של פעילות מרתקת זו. כל אלה תומכים בגישה שעל פיה מדובר במנגנון מולד. ד"ר סנדלר גם אומרת כי אם היה מדובר במנגנון שרובו תרבותי ומבוסס על ניסוי וטעייה, כי אז היו עוברים דורות רבים עד גיבושו של מבנה לשפה. והנה, מתברר שמבנה כזה ועושר לשוני יכולים להתפתח בתוך כמה עשרות שנים בלבד.

לא רק שפת הסימנים שפיתחו בני אל-סייד הרשימה את סנדלר, אלא גם פתיחותם וגישתם לחירשים שבתוכם. שפת הסימנים נחשבת לשפה אלטרנטיווית בכפר, והחירשים משתלבים בחיי הקהילה כפי שלא קורה בחברה הרחבה יותר. סאלח אל-סייד, תושב הכפר ופעיל לקידומו, ששימש מתורגמן לחוקרים, מספר כי היחס אל החירשים שבכפר הוא רגיל, לא כאל בני אדם בעלי מגבלה. אל-סייד מציין עוד, כי בכפר כבר נעשו כמה מחקרים, בהם מחקרים גנטיים, ובקרב התושבים יש תחושה שלהם עצמם כל אלה אינם תורמים דבר: הכפר הלא-מוכר שלהם נטול תשתיות, אין בו חיבור מסודר של חשמל ומים, אין מתנ"ס או מקום כלשהו שבו הילדים יכולים לבלות יחד אחרי שעות בית הספר.

כעת הוא מסייע ביד החוקרים בחיבור מילון של שפת הסימנים של הכפר. הילדים, הוא מסביר, כבר לומדים בבית הספר את שפת הסימנים הישראלית, והשפה הייחודית היא מורשת שראוי לשמרה.



אדם חירש מהכפר אל-סייד מדגים את שפת הסימנים המקומית. עושר לשוני יכול להתפתח בתוך כמה עשרות שנים בלבד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו