בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הליגה נגד השמצה מבפנים

הליגה נגד השמצה פועלת לראשונה נגד אישיות ישראלית - הפרופ' משה צימרמן מהאוניברסיטה העברית - שהשווה את חיילי צה"ל לנאצים. מנכ"ל הליגה, אברהם פוקסמן, מבקש מהאוניברסיטה לשקול נקיטת צעדים נגדו

תגובות

כבר שנים ארוכות שארגונים ומנהיגים יהודיים ברחבי העולם המבקשים למחות נגד התבטאויות אנטי-ישראליות בוטות נתקלים בתגובה: "מה אתם רוצים, בישראל עצמה נשמעות התבטאויות דומות". לפני שבועות אחדים נקבע תקדים בתחום זה: אחד המנהיגים היהודים הבולטים, מנכ"ל "הליגה נגד השמצה" אברהם פוקסמן, שלח מכתב לנשיא האוניברסיטה העברית הפרופ' מנחם מגידור ובו תביעה להתייחסות פומבית של הנשיא והאוניברסיטה להתבטאויות של ראש החוג להיסטוריה גרמנית באוניברסיטה, הפרופ' משה צימרמן. צימרמן, לפי המכתב, השווה את חיילי צה"ל לנאצים.

פוקסמן אינו מזכיר זאת במכתבו, אבל בפועל לא רק ששלטונות האוניברסיטה לא אמרו דבר לצימרמן, אלא שרקטור האוניברסיטה, הפרופ' חיים רבינוביץ', אף פנה לראש הקהילה היהודית בברלין (שפרש בינתיים), הד"ר אלכסנדר ברנר, כדי שזה יתנצל על טענתו כי "באוניברסיטה העברית יש פרופסורים המשווים בין התנהגות חיילים ישראלים להתנהגות חיילי האס-אס".

פוקסמן, בעצמו ניצול שואה, החליט להתערב לאחר פניות חוזרות ונשנות בעניין זה מצד אחד המרצים באוניברסיטה העברית, הד"ר יעקב ברגמן מבית הספר למינהל עסקים. ברגמן, שלדבריו נוטה לימין מאז אירועי 11 בספטמבר 2001, מנהל את מאבקו בסוגיית צימרמן לא רק בהקשר פוליטי, אלא בעיקר כחלק ממאבקו על דמות האוניברסיטאות בארץ. האוניברסיטה שלו, לטענתו, "מתפקדת כגילדה השומרת קודם כל על האינטרסים של חבריה, במקום לדאוג בראש וראשונה לאינטרס של הציבור".

בלחצו על פוקסמן להתערב, ברגמן ניצל את העובדה שמנכ"ל "הליגה נגד השמצה" מעורב בחודשים האחרונים בפרשה דומה בניו יורק. שם, בשערורייה שעוררה הדים רבים בתקשורת המקומית, לחץ פוקסמן על ראשי אוניברסיטת קולומביה לצאת נגד כמה מרצים ערבים בחוג ללימודי שפות ותרבות של אסיה והמזרח התיכון, שתקפו בחריפות את ישראל ומקצתם אף השוו בינה לבין הנאצים.

נשיא אוניברסיטת קולומביה, לי בולינג'ר, גינה את ההתבטאויות. בעקבות הסערה שפרצה, אחד המרצים שנגדם הועלו התלונות - הפרופ' ג'וזף מסעד, שצוטט כמי שאמר בהרצאה כי "המדינה היהודית היא גזענית ומשוללת זכות קיום" ותיאר את אריאל שרון כ"מי שיש לו זיקה לשר התעמולה הנאצי יוזף גבלס" - החליט לבטל את הקורס השנוי במחלוקת שלו על "הפלשתינאים והישראלים". מרצה אחר, הפרופ' חמיד דאבאשי, שצוטט כמי שמתאר את ישראל כ"מדינה מבעיתה של גזענות ואפרטהייד" ואת תומכיה כ"אנשי מנגנון הגסטאפו", הודיע כי החליט להיזהר בהתבטאויותיו ואף ביטל כמה הופעות פומביות.

פוקסמן כותב למגידור

לא בקלות החליט פוקסמן להתערב גם ב"פרשת צימרמן" באוניברסיטה העברית. ברגמן מספר שאיים על "אנשי 'הליגה' שאם הם לא יתערבו כאן, אני ארים טלפון למשרד של לי בולינג'ר ואראה לו שהוא לא צריך להתרגש מהם". ברגמן חזר ונידנד בחודשים האחרונים לממונה על המחלקה הבינלאומית ב"ליגה", קן ג'ייקובסון, עד שהלה נזף בו במלים: "אינני מעריך את טקטיקות הלחץ שלך".

אבל מתברר שהלחץ פעל ולאחר כמה שבועות של תכתובות פוקסמן אכן כתב ב-16 בפברואר מכתב למגידור. במכתבו ציין כי "במקביל לכך שלכל פרופסור שמורה הזכות לבטא את עמדותיו, נראה כי להנהלת האוניברסיטה יש חובה לשקול (את עמדתה) כאשר עמדות מסוימות מזיקות למוסד ולעם היהודי בכלל... אני מאמין שלמנהיגי מוסדות יש החובה להתבטא כאשר 'מסרי שנאה' נשמעים ואף לשקול צעדים נגד אנשים המבטאים מסרים כאלה".

במכתב פוקסמן אינו מפרט צעדים ספציפיים שיש לנקוט נגד צימרמן. בשיחה ל"הארץ" בעניין זה הוא מדגיש כי "בגלל רגישותי לסוגיית חופש הביטוי והחופש האקדמי, לא תבעתי צעדים ספציפיים גם מאוניברסיטת קולומביה. רק דרשתי שתהיה התייחסות כלשהי לסוגיה, וזה מה שאני תובע גם מהאוניברסיטה העברית".

לדבריו, אכן היסס לפני שפנה למגידור, גם מכיוון שמדובר במוסד יהודי וישראלי. "אבל בסופו של דבר אינני יכול לנהוג בסטנדרט כפול: דרישה אחת מאוניברסיטת קולומביה ודרישה אחרת מהאוניברסיטה העברית".

ראשיתה של הפרשה באוגוסט 2001, במאמר שכתבה ההיסטוריונית ד"ר ענת פרי ב"הארץ". המאמר לא עסק כלל בצימרמן אלא בדמותה של אירופה ובהתייחסותה לישראל. רק במשפט אחד כתבה פרי כי "בעוד המדינות הקטנות של אירופה פועלות להוקיע את ישראל כמקבילתה של גרמניה הנאצית, גרמניה, שאינה יכולה להרשות לעצמה להתבטא באופן כזה במפורש, תומכת כספית בכל גורם ישראלי שמשווה את ישראל לנאצים - מארגון 'בצלם' ועד הפרופ' משה צימרמן".

צימרמן הגיש תביעת דיבה נגד פרי ו"הארץ". בעבר כבר היה צימרמן מעורב בתביעת דיבה שהוגשה נגדו על ידי רחבעם זאבי, משום שבראיון שנתן לשבועון "ירושלים" השווה בין אנשי ימין לנאצים. בתביעה ההיא זכה תחילה זאבי, אך בערעור שהגיש צימרמן נהפכה ההחלטה. הפעם קיבלה שופטת בית משפט השלום בתל אביב, יהודית שבח, את טיעוני פרי ו"הארץ" וקבעה כי צימרמן אכן השווה, בהזדמנויות שונות, בין גופים ישראליים ונאציים ואף ציינה כמה דוגמאות לכך: "בין נוער חברון ל'היטלר יוגנד', בין המוטיווציה ותנאי השירות של חיילים ישראלים בכמה יחידות מובחרות בצה"ל לאלה של הוואפן אס-אס, בין אוהדי כדורגל ישראלים ואלה של הרייך השלישי (בהתבטאויות הגזעניות, י"ש) ובין התנ"ך ו'מיין קאמפף'".

צימרמן כותב לברנר

בינואר 2004, כחודשיים לפני מתן פסק הדין בתביעת צימרמן, התראיין אלכסנדר ברנר ב"קול ישראל", בתוכנית על האנטישמיות החדשה באירופה. הוא התלונן ש"העובדה שפרופסורים באוניברסיטה העברית משווים בין ישראל והנאצים מלבה את האנטישמיות בגרמניה". לאחר כמה ימים קיבל ברנר מכתב מצימרמן התובע ממנו להתנצל, בנימוק כי "חברי סגל ההוראה של האוניברסיטה העברית עלולים לסבור שרמזת אלי". כמה שבועות אחר כך הוא קיבל פנייה נוספת להתנצלות, הפעם חתומה בידי רקטור האוניברסיטה העברית הפרופ' חיים רבינוביץ', שבה אף הוצע נוסח ההתנצלות.

ברגמן סבור שעיתוין של שתי תביעות ההתנצלות אינו מקרי: "צימרמן ידע שפסק הדין בעניינו עומד להתפרסם והאמין שהתנצלות של ברנר על האשמה כזאת נגדו בוודאי תשפיע על השופטת".

הפניות לברנר נחשפו במאמר נוסף שכתבה ענת פרי, הפעם ב"מעריב", תחת הכותרת "חרפת האוניברסיטה העברית". לפרסום המאמר הוצמדה תגובה של דוברת האוניברסיטה, אורית סוליציאנו, ולפיה "הרקטור סבר, לאור מידע שקיבל, כי ד"ר ברנר מעוניין להתנצל בפני הפרופסורים של האוניברסיטה, ולכן הוצע לו נוסח מכתב שיאפשר לו לסגת מהאשמתו הכוללת כלפיהם. בדיעבד סבור הרקטור כי לא היה מקום להתערבותו בעניין".

לנוכח תגובה נסוגה זו נחלץ צימרמן, במכתב משלו ל"מעריב", לתקוף את הרקטור על שהוא מתנער מחובת ההגנה עליו כחבר הסגל האקדמי באוניברסיטה.

את התייחסותו של ברנר לפרשה לא היה אפשר לקבל השבוע. דוברת האוניברסיטה העברית, אורית סוליציאנו, חזרה על הטענה כי הרקטור סבר, "לאור מידע שקיבל מגרמניה (כלומר, לא מצימרמן, י"ש), כי הד"ר ברנר מעוניין להתנצל ובכך לסיים את הפרשה. לפיכך הציע הרקטור נוסח של מכתב, ובדיעבד הוא סבור כי לא היה מקום להתערבותו בעניין".

בתגובה למכתבו של פוקסמן אומרת סוליציאנו, כי "כל השוואה בין האירועים שהתרחשו באוניברסיטת קולומביה לבין התבטאויותיו של פרופ' צימרמן איננה במקומה, משום שפרופ' צימרמן הביע את דעותיו הפרטיות, שלא במסגרת אקדמית. לפיכך להנהלת האוניברסיטה העברית אין כל עניין להביע דעה לגבי התבטאויות אלו".

צימרמן, מצדו, לא מהסס להמשיך לתקוף: "האשמותיו של ברנר כלפי אינן מבוססות, גם אחרי פסיקת השופטת שבח, מכיוון שעם כל הכבוד מדובר בפסיקה של בית משפט שלום, שעליה כבר הגשתי ערעור לבית המשפט המחוזי (ערעור שטרם הוחל בשמיעתו, י"ש)". הוא לא מכחיש שהשווה בין מרכיבים מהתקופה הנאצית למרכיבים מההווה הישראלי, אבל גורס שמדובר ב"השוואות של היסטוריון, המיוסדות על המקצוע שלו. השוואה אין פירושה ששני הצדדים של המשוואה בהכרח שווים". על התערבותם של ברגמן ופוקסמן בפרשה הוא אומר: "לא לכל כלב שנובח ברחוב אני צריך להגיב", ועם זאת הוא מבקר את פוקסמן על שלא טרח לשוחח אתו לפני פנייתו לשלטונות האוניברסיטה. "אנשים קודם כל צריכים לדעת את העובדות לפני שהם מתחילים להשתולל", אמר.

אברהם פוקסמן מגיב: "אין זה מתפקידי לקיים דיאלוג עם הפרופסור הזה. ומה הוא כבר יכול לומר לי? שישראל אכן דומה לנאצים? מה שמעסיק אותי הוא שהאוניברסיטה תטפל בכך". מנכ"ל הליגה נגד השמצה מבטיח שגם בעתיד יתלונן נגד ישראלים המשווים בין ישראל לנאצים, "בדיוק כפי שאנחנו עושים כלפי אישים לא-ישראלים ולא-יהודים. לא ייתכן שנאמר שלאלה אסור ולאלה מותר".

מבקר האוניברסיטה

הד"ר יעקב ברגמן, האיש שהפך את "פרשת צימרמן" לסוגיה טרנס-אטלנטית, הוא אופוזיציונר ידוע בעולם האקדמי בישראל בכלל ובאוניברסיטה העברית בפרט. הוא תוקף שוב ושוב את מבנה האוניברסיטאות בישראל ואף הפיץ כמה תזכירים בנדון. לדבריו, המבנה הקיים נשען על שיטה גרמנית אנכרוניסטית, שלפיה האוניברסיטאות הן בבעלות אנשי הסגל אף כי הציבור הוא שמממן אותן.

מבנה מעוות זה, סבור ברגמן, יוצר מצב שבו רבים מאנשי הסגל האקדמי אינם טורחים למלא חובות מקצועיים מינימליים: "רבים מהם מקדישים את עיקר מאמציהם לעבודה במקומות אחרים, ממעטים בפרסומים או מפרסמים מאמרים לא חשובים בכתבי עת בינוניים וירודים". באחרונה התפרסם ברגמן כמי שביקש למנוע את בחירתם מחדש של נשיא האוניברסיטה העברית ורקטור האוניברסיטה ואף הגיש עתירה בעניין זה לבית המשפט המחוזי בירושלים. עתירתו נדחתה השבוע.



צימרמן. "לא לכל כלב שנובח ברחוב אני צריך להגיב"


פוקסמן. "אין זה מתפקידי לקיים דיאלוג עם הפרופסור הזה"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו