בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכלאה, עם נוף לירושלים

כשיגמרו לבנות את "מכשול ההפרדה" באזור ביר נבאללה הסמוך לירושלים, 15 אלף פלשתינאים ימצאו את עצמם מוקפים מכל עבר בגדרות ובחומות בטון של 9 מטרים. הם לא יהיו היחידים. לפי דו"ח חדש, בעתיד זה יהיה גורלם של 248 אלף איש ב-21 מובלעות בגדה

תגובות

בעמודים 32 ו-33 בדו"ח "בין הגדרות" שמוציא בימים אלה ארגון "במקום" מופיעה מפה: המפה של גדר ההפרדה באזור ביר-נבאללה, עיירה פלשתינית שעד אתמול היתה פרבר עירוני של ירושלים המאוחדת, צמודה לשכונת בית חנינא הירושלמית, כמו שחולון צמודה לשכונת התקווה התל אביבית.

מפה אמורה להיות ברורה, אבל המפה הזאת עושה כאב ראש. על פני מרחק שלא עולה על 12 ק"מ, אפשר למצוא עליה לפחות ארבע גדרות מסומנות באדום, ארבעה צבעים שונים לסמן ארבעה סוגי שטחים, שני כבישים תת-קרקעיים בירוק, כביש פטרול חום אחד, חמישה מחסומים וגבול עירוני אחד של תחום השיפוט של עיריית ירושלים צבוע בכחול.

חלק מהגדרות, מהכבישים ומהמעברים באזור ביר-נבאללה כבר הושלמו. חלק אחר נמצא בשלבי בנייה, ועל חלק עדיין לא התחילו לעבוד. אבל הכיוון ברור. בתוך שטח של כמה קילומטרים אמורים לחיות 15 אלף בני אדם בחמישה יישובים - ביר נבאללה, אל-ג'ודירה, בית חנינא הישנה, ג'יב וקלנדיה - מוקפים מכל עבר בגדרות, בסוללות עפר אדירות ובחומות בטון בגובה של 9 מטרים.

הנסיעה במובלעת יוצרת תחושה משונה, של בית כלא רחב. ירושלים נמצאת במרחק נגיעה, אפשר להריח אותה אבל לא להגיע אליה. אתה יכול אפילו להשקיף מלמעלה על המכוניות הדוהרות לתוך ירושלים על כביש בגין צפון, אבל לא להגיע אליו. הכל חסום.

אתה נוסע מערבה, ונתקל במחסום סגור ומסוגר ליד הכפר ג'יב. אתה נוסע דרומה אל בית חנינא הישנה, ומגיע לכביש עפר משובש שעוד מעט ייחסם בגדר. מצפון וממזרח סוגרות עליך חומות הבטון המסוככות על כביש בגין צפון. אפילו המעברים מתחת לכביש נחסמו בבטון. רק מעבר אחד פתוח לתנועה, המוצא היחיד מבית הכלא של ביר נבאללה, וגם שם, כיאות ליציאה מבית כלא, בקצה המעבר הזה ממתין מחסום של צה"ל.

לפי הדו"ח של "במקום", שנכתב על ידי אלון כהן-ליפשיץ, ביר נבאללה לא לבד. ממש לא. מכשול ההפרדה עתיד ליצור לא פחות מ-21 מובלעות בגדה, שבהם חיים כ-248 אלף פלשתינאים. אם מוסיפים לכך את 250 אלף הפלשתינאים החיים בירושלים ויישארו בצד "הישראלי", נגיע לחצי מיליון פלשתינאים שהגדר מנתקת או תנתק ביניהם לבין המרחב הפלשתיני של הגדה.

הדו"ח של "במקום" מפריד בין שני סוגים של מובלעות. האחת מכונה מובלעת תפר: הפלשתינאים חיים בצד "הישראלי" של הגדר, כלומר הגדר מפרידה ביניהם לבין השטח הפלשתיני ואין גדר שמפרידה בינם לישראל, אך הם כמובן אינם מורשים לחצות את הקו הירוק בלא אישורים מיוחדים (השטח שבו הם חיים מכונה בשפה המקצועית של מערכת הביטחון "מרחב התפר").

הקאדי לא קיבל היתר

כ-7,000 פלשתינאים נמצאים כרגע במצב הזה, בעיקר באזור ברטעה, חירבת ג'בארה (ליד טייבה) ואלפי מנשה. החיים שלהם מסובכים במיוחד. הם זקוקים לאישורי שהייה מוגבלים בזמן, הניתנים בדרך כלל לשנתיים, כדי לגור בבתים שלהם-עצמם. אם הם רוצים להזמין אורחים החיים בגדה אליהם הביתה, הם זקוקים להשיג להם אישורים מיוחדים.

במארס 2004, לדוגמה, התארס בנו של ראש מועצת ראס א-טירה, כפר הנמצא בתוך מובלעת כזאת ליד אלפי מנשה. ראש המועצה הזמין לטקס בני משפחה וחברים המתגוררים בכפרים הסמוכים, אבל נמצאים מהצד הפלשתיני של הגדר. המינהל האזרחי לא נתן היתר לאיש מהמוזמנים, ואפילו הקאדי שהיה אמור לנהל את טקס האירוסין לא קיבל היתר. הטקס בוטל.

לא מדובר באנקדוטות. שגרת החיים במובלעות האלה נפגעה ברמה העמוקה ביותר. שירותי הבריאות נמצאים בצד הפלשתיני של הגדר, וכדי לזכות בהם על הפלשתינאים לחצות אותה במעברים מיוחדים, שנסגרים לפנות ערב. מורים, רופאים וספקי מזון פלשתינאים זקוקים להיתר מיוחד כדי להגיע למובלעות. אם תושבי המובלעות ינסו לקבל את השירותים האלה בישראל, שכאמור לא מופרדת מהם בשום גדר, הם צפויים לשנה מאסר על שהייה בלתי חוקית. חמש שנות מאסר צפויות להם אם ייכנסו לאחת ההתנחלויות הנמצאות באזורים האלה ללא היתר.

בתוכניות הראשונות של תוואי ההפרדה שאושרו במערכת הביטחון עשרות אלפי פלשתינאים היו אמורים לחיות במובלעות כאלה. אבל לאחר בג"ץ בית סוריק, שבו נקבעה החובה לשמור על "מרקם החיים" של הפלשתינאים, השתדלה מערכת הביטחון לצמצמן ככל האפשר. מובלעת אחת, שכבר הוקמה בבאקה א-שרקייה, אפילו פורקה.

אולם בדו"ח של "במקום" נטען כי ההגדרה של "מובלעת" אינה חלה רק על השטחים הפלשתיניים הכלואים בין גדר ההפרדה לקו הירוק. חלק מהמובלעות מוקפות מארבעה עברים בגדר, אבל יש להם פתח יציאה אחד, תת-קרקעי, לשטחים הפלשתיניים. כמו במקרה של ביר נבאללה או כפי שמתוכנן לגבי הכפרים א-זאוויה, רפאת ודיר באלוט שבהם מתגוררים כ-10,000 פלשתינאים. הגדר אמורה להקיף מכל עבר את שלושת הכפרים, שנמצאים כמה קילומטרים מזרחית לראש העין, ודרך הגישה היחידה תהיה במעבר תת-קרקעי מתחת לכביש 5 (חוצה שומרון).

במקרים אחרים המובלעת נוצרת על ידי הפיתולים של גדר ההפרדה עצמה. את קלקיליה, לדוגמה, על 44 אלף תושביה, הגדר מקיפה משלושה עברים, ומותירה רק פתח צר לכיוון מזרח, שגם הוא נמצא בפיקוח מחסום של צה"ל. יש מובלעות שכלואות בין הגדר מצד אחד לכביש "ליהודים בלבד" מצד שני. כך, לאחר השלמת הגדר, ימצאו את עצמם 46 אלף תושבי הכפרים בית ליקיא, בית סוריק ועוד 12 כפרים אחרים שמדרום לכביש מודיעין (כביש 443), כלואים בין גדר ההפרדה שתקיף אותם מדרום, ממזרח וממערב ובין הכביש המהיר, שאסור להם לעלות עליו אלא רק לעבור תחתיו בנקודה אחת בלבד.

רמאללה במקום ירושלים

נחזור לביר נבאללה. כל חמשת היישובים הפלשתיניים הנמצאים במובלעת התבססו מאז ומעולם על קשר עם ירושלים. בית חנינא הישנה שבמובלעת, ובית חנינא החדשה, שהיא חלק מירושלים, היו בכלל יישוב אחד. בית הקברות של בית חנינא נמצא בתוך המובלעת, גם המסגד העתיק שלה. עד הקמת הגדר, 1.5 ק"מ הפרידו בין שני חלקי הכפר, והתושבים עשו אותו ברגל. עכשיו, עם בניית הגדר, צריך יהיה לנסוע 14 ק"מ ולעבור את מחסום קלנדיה.

מעבר לקשרים משפחתיים, כל החיים העירוניים של תושבי מובלעת ביר-נבאללה היו קשורים לירושלים. הלקוחות של אולמות האירועים בביר-נבאללה באו מירושלים, את הדירות בבית חנינא הישנה שכרו סטודנטים שלמדו בירושלים, בתי החולים שאליהם הלכו התושבים היו בירושלים. עכשיו כל הקשרים האלה אמורים להתנתק. הפתרון שמציעה להם מערכת הביטחון הוא לקבל את השירותים האלה ברמאללה. לשם כך נסלל "כביש מרקם חיים", העובר מתחת לכביש בגין צפון, ומחבר את תושבי ביר-נבאללה לרמאללה. הכביש הזה יהיה גם המוצא של 46 אלף תושבי מובלעת בית סוריק ובית ליקיא, שיחוברו אל מובלעת ביר-נבאללה בכביש שקוע שיעבור מתחת לכביש לגבעת זאב.

באחת הפסיקות האחרונות שלו בבג"ץ, קבע השופט בדימוס אהרן ברק כי הפתרון הזה - "כביש מרקם החיים" - מספק, ולכן לא פסל את הגדר סביב ביר נבאללה. בתשובת המדינה לבג"ץ נאמר שהמעבר הזה יהיה פתוח ובלתי מוגבל. אבל בביקור בו לפני כשבועיים עמד שם מחסום של צה"ל ובדק את העוברים והשבים.

לדברי כהן-ליפשיץ, מעבר לשקר הקטן הזה, כל הרעיון מופרך. רמאללה היא עיר קטנה, כ-25 אלף תושבים, ואין לה שום אפשרות לספק את הצרכים של עשרות אלפי התושבים שיופנו עכשיו אליה. בתחום הבריאות, לדוגמה, יש בה בית חולים ממשלתי אחד, קטן ולא מאוד מתקדם, בעוד שבמזרח ירושלים יש כארבעה בתי חולים ברמה גבוהה. "זה כמו שיקיפו את מבשרת ציון בגדר משלושה עברים, יפרידו אותה מירושלים, ויתנו לה מוצא תת-קרקעי לכיוון בית שמש. כביש מרקם החיים הוא לא תשובה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו