טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רייזמן לא מוסר אדמה. נקודה

בית הספר החקלאי בפרדס חנה עומד להיסגר בגלל קשיים כלכליים. עורך דין, מתווך, רואה חשבון ומורה ליוגה מבקשים לרוכשו. "הנדל"ניסטים", כפי שהם מכונים בפי שלמה רייזמן מהתאחדות האיכרים

תגובות

בחדרו של שלמה רייזמן בהתאחדות האיכרים תלויה מפה גדולה של ארץ ישראל. באזור הגליל ובנגב אפשר לראות לא מעט שטחים מסומנים בצהוב. "אלה אדמות הנמצאות בידי זרים", מציין רייזמן תוך כדי פמפום מקטרת מעץ כהה. הזרים שעליהם מדבר רייזמן הם לא תושבי חו"ל אלא ארבעה ישראלים צעירים - מתווך נדל"ן, רואה חשבון, עורך דין ומורה ליוגה - שמבקשים לקנות את בית הספר התיכון החקלאי פרדס חנה, השקוע בגירעון שמאיים על המשך קיומו. המפה משמשת לרייזמן מעין הסבר להחלטתו להשהות את מכירת בית הספר, אבן דרך בהיסטוריה של ישראל, ולהמשיך ולהחזיק בו בבעלות ההתאחדות. לחיזוק דבריו הוא מצביע על משפט של משה סמילנסקי שגם הוא תלוי על הקיר - "אם חקלאות כאן, מולדת כאן" - ואומר כי "רק מי שמעבד את הקרקע הוא בעליה".

שלמה רייזמן הוא מנכ"ל התאחדות האיכרים. פסח גרופר, לשעבר חבר כנסת ושר החקלאות, הוא היו"ר. הראשון מעשן מקטרת, השני סיגר. שניהם מתקרבים לגיל 80, עם ותק של כמה עשורים בהנהלת ההתאחדות. ההתאחדות הוקמה בסוף המאה ה-19 כדי לאגד את איכרי המושבות החקלאיות ועד היום חברים בה איכרים מכמה עשרות מושבות, מצפים בגליל וחוות בודדים בנגב. אבל רייזמן אינו היחיד שמדבר על בית הספר החקלאי פרדס חנה במונחים המצויים ברומה של ציונות. גם השופט אמנון סטרשנוב, בוגר מחזור 64', חושב שהמשפט של סמילנסקי עדיין רלוונטי. "בלי חקלאות המולדת מוטלת בספק, זה ברור", כך סטרשנוב.

ב-1922 החליטה הנהלת ההתאחדות על הקמת בית ספר שילמד את בני המשקים את ענפי החקלאות, לצד לימודים עיוניים שיקנו תעודת בגרות. מאז היא מנהלת אותו, במידה משתנה של הצלחה. "אנחנו לא גוף שנולד לנהל בית ספר", מודה רייזמן. "עשינו את זה כי ראינו בכך את חובתנו. כמו שהקמנו מצפים בגליל כדי לשנות את המאזן הדמוגרפי, הקמנו בית ספר חקלאי כדי להקנות ערכי עבודה לנוער".

לזכות רייזמן וההתאחדות, בוגרי בית הספר שבגרו וחלקם אף הגיעו לעמדות בכירות בציבוריות הישראלית, זוכרים את בית הספר, על מטעיו והרפת שלו, בחיבה רבה. "לא סתם הלכת לבית הספר", נזכר מנהל לשכת העיתונות הממשלתית לשעבר, אורי דרומי, בוגר מחזור 64'. "כשבן אדם קם בארבע וחצי בבוקר ונצמד לגוף החם של הפרה, רואה את הדלי מתמלא בחלב חם, זה גורם לו להרגיש שהוא עושה משהו אמיתי". הזיכרונות מציפים גם מעשי קונדס, כמו החמור שניסו להעלות אל מגורי הבנות והוא נתקע במדרגות, ולא מעט רומנטיקה שהתנהלה בין הרפת לגן הבוטני. עם רשימת בוגרים שכוללת, מלבד מי שכבר הוזכר, דמויות כמו ממי דה שליט, אהרון יריב, חנן יובל, דב לאוטמן, רופאים, מפקדים בצבא ומדענים, מרשה לעצמו רייזמן לטפוח לעצמו על השכם.

כיום זהו התיכון הממלכתי היחיד בפרדס חנה - בית ספר מקיף עם ממוצע בגרות בינוני מינוס, ופנימייה שגרים בה ילדי עולים מחבר המדינות ומאתיופיה. בזמנו, שלחו לשם איכרי המושבות את ילדיהם, שילמדו חקלאות, והפנימייה התמלאה בילדי מטולה, רחובות ויסוד המעלה. כיום, ספק אם אחד מ-1,500 תלמידיו מגיע ממשפחה של חקלאים, או חולם על קריירה של חקלאי.

במשברים שפקדו בעשור האחרון את החקלאות ואת בתי הספר החקלאיים, נפגע בית הספר פרדס חנה קשה במיוחד - תחילת שנת הלימודים הקודמת נפתחה בשביתה אחרי שמוריו גילו כי כספי הפנסיה שלהם שימשו לכיסוי גירעון של כ-30 מיליון שקל בתקציב בית הספר. מאז עשה המוסד מאמצים גדולים לכסות את הגירעון, אבל רובו נותר. לפני כחודש התקבל במשרד החינוך מכתב מהתאחדות האיכרים שבו הם מודיעים על סגירת בית הספר, ומכירתו ליזמים פרטיים. מאז נמצאים הכל בחוסר ודאות - הנהלת בית הספר ותלמידיו, פקידי משרד החינוך, ראשי התאחדות האיכרים, ארבעת הקונים העתידיים וכתבי המקומונים שלא יודעים מה תהיה הכותרת הבאה: "נסגר"? "נמכר"? או "ממשיך לסחוב"?

אשמה נוספת בגירעון היא הרשות המקומית, פרדס חנה-כרכור, שמצויה בחובות ולא שילמה לבית הספר 500 אלף שקל שהיא חייבת לו. "רק בחסד אנחנו לא שולחים את הילדים שלהם הביתה", רוטן רייזמן. היה גם מנהל לא מוצלח שרייזמן אינו מזכיר את שמו, ורק אומר שכבר שנתיים יש הנהלה חדשה לבית הספר שהעלתה אותו על הפסים הנכונים. "משרד החינוך לא יכול להתחמק מאחריות לגירעון הזה", הוא מציין, "חשב של משרד החינוך ישב כל הזמן בוועד המנהל של בית הספר. הם ידעו מה המצב".

בשנה שעברה, אחרי שהתגלתה שערוריית המשכורות וקרנות הפנסיה, פנתה התאחדות האיכרים לאחד מבוגרי בית הספר, עופר זרף, מתווך נדל"ן, וביקשה למכור באמצעותו 130 דונם משטח המסופח לבית הספר כדי להחזיר חובות מיידיים. זרף, בוגר מחזור 82' ותלמיד הפנימייה, יצר אז קשר עם לקוח, גם הוא בוגר בית הספר לשעבר, וההתאחדות קיבלה בעסקה 9 מיליון שקל. "הייתי בסיבוב בבית הספר ואז נחה עלי הרוח", מספר זרף, "הצעתי לרייזמן ולגרופר שימכרו לי את בית הספר". אחרי כמה חודשים קיבל טלפון מרייזמן שהציע להתחיל משא ומתן, שמאז מתנהל עם עליות ומורדות.

זרף גייס לעניין שלושה חברים - אמיר גלוגאו רואה החשבון, עורך הדין אבי מרום, שהיה שותף בהקמת בית הספר הדמוקרטי "לב השרון", ומורה ליוגה, ליאת ישי, שמנהלת בעין ורד בית קפה שהוא גם מרכז רוחני - והם החליטו, לדבריהם, להציל את בית הספר מקריסה. הארבעה כתבו תוכנית עסקית מפורטת והביאו מהבנק התחייבות לאשראי של יותר מ-23 מיליון שקל. הם נשבעים שאין בכוונתם להפוך את המוסד הוותיק למיזם נדל"ן מניב, והם לא מבינים למה ההתאחדות ומשרד החינוך מערימים קשיים. "ציפינו שלקונים כמונו משרד החינוך יפרוש שטיח אדום מפה ועד ירושלים", אומר זרף במרירות, "במקום זה המשרד מנסה לכסות את עצמו ולא מצליח להחליט".

לדעת עופר זרף, לגירעון שנפער בתקציב בית הספר יש כמה סיבות נוספות כמו ניהול כושל ובזבזני. "בית הספר הזה היה פרה חולבת של הרבה אנשים, רק שלפרה נגמר החלב", הוא מתפייט. כשמדובר במשק שמגלגל מחזור של כ-30 מיליון שקל - עם רפת, לולים, מטעי פרי ומשתלה, ועם עובדי משק שחיים בתוך בית הספר - גם עיגול פינות יכול להצטבר לסכומים לא קטנים. "הן מנהלות שם חצר קטנה", אומר עופר ומכוון בכך לדורית כרמל, האחראית על המשק והכספים, ולמנהלת של בית הספר והכפר, ד"ר יפה שגיא. שגיא מונתה לתפקיד לפני שנה, כרמל נמצאת בבית הספר כבר יותר משלושים שנה, והיא גם בת דודתו של יו"ר התאחדות האיכרים, פסח גרופר.

השתיים מתארות תמונה ורודה של בית הספר, שלדבריהן עלה על דרך השיקום, אחרי שהוצמד לו חשב מלווה, פוטרו מורים, נמכרו אדמות ואחרי שבנק לאומי הסכים להתחשב. "על מה הן מדברות?", מבטל זרף, "רק השבוע לא היו מים חמים לתלמידי הפנימייה, ותנובה לא הביאה דברי חלב לחדר האוכל כי חייבים להם כסף".

עם זאת, זרף ושותפיו מבהירים שבכוונתם לנהל את המוסד מתוך ראייה כלכלית-עסקית. "חשבנו לעשות עסקים נלווים על בסיס המתקנים של בית הספר - להקים שם מכללה, לשפץ את בריכת השחייה ולפתוח אותה, לעשות קייטנות בקיץ וחילופי נוער, לפתח את החווה הטיפולית", כך זרף, "חשבנו שמהצד הזה נוכל להרוויח כסף, ואז נוכל לעזור כלכלית לבית הספר, אם נצטרך". כאן מצאו עצמם הקונים ("הנדל"ניסטים", כפי שרייזמן מכנה אותם) ראש בראש עם מנהלת הלשכה המשפטית במשרד החינוך, דורית מורג.

מלבד כיסוי הגירעון של בית הספר עם קנייתו, דרשה מהם מורג להתחייב שכבעלים, הם יכסו כל גירעון שאליו ייקלע בית הספר בעתיד. הארבעה הסכימו, בתנאי שמשרד החינוך יבטיח להמשיך לתקצב את בית הספר כפי שהוא מתוקצב עד כה. המשרד סירב להתחייב. "את רוצה שאנחנו נממן מכיסנו את תלמידי ישראל בזמן שאתם, המדינה, לא מוכנים להתחייב שתתקצבו אותם?", תהה זרף בפגישה עם מורג לפני כשלושה שבועות. הפגישה הסתיימה בלי הכרעה. במשרד טוענים שבכל מקרה המכירה לא תאושר לפני שהארבעה יעמדו בכל כללי הבקשה לרישיון להפעלת בית ספר. הקונים מרגישים שהמשרד מתעמר בהם מהסיבות הלא נכונות. "כל הזמן חושדים בנו", אומר זרף. לדבריו, "יצאו שמועות שמי שעומד מאחורינו זה אפילו זאב רוזנשטיין. אני בטוח שלי אכפת מעתיד בית הספר יותר מאשר לליצנים האלה במשרד החינוך, או בהתאחדות האיכרים שעייפה כבר מלהתעסק אתו".

לדברי רייזמן, בעקבות הפגישה של הארבעה עם מורג, קיבלה ההתאחדות רמז ממשרד החינוך, שאם לא תמכור את בית הספר, יסכים משרד החינוך לסייע לבית הספר בסכום כלשהו, בתנאי שתוכיח צעדי התייעלות. כרמל מספרת שכעת שוקלת ההתאחדות למכור קרקעות נוספות מבית הספר, לא לפני שתשנה את ייעודן. "להתאחדות ירד האסימון שמה שהקונים חשבו לעשות, גם הם יכולים. 40 דונם לבנייה כאן זה הרבה מאוד כסף", היא אומרת. ההתאחדות כבר פנתה לשמאים ולמהנדס העיר, והיא מקדמת את העניין, במטרה למכור אדמות בתוך שנה.

זרף מטיל ספק ביכולתה של ההתאחדות לשנות את ייעוד הקרקעות ולדבריו הנגיסה באדמות בית הספר עצמו, "זו התאבדות. הם משחקים בגורלם של 1,400 תלמידים". משום כך הוא מתייחס לתפנית האחרונה רק כאל עוד תנודה במשא ומתן. הוא משוכנע שבסופו של דבר להתאחדות לא תהיה ברירה אלא למכור להם, ומשרד החינוך ייאלץ לקבל זאת. "אם הם ירצו ללכת לטובת בית הספר אני אהפוך אותו לפנינה", הוא מבטיח.

עד שיוכרע גורלו, מנסה בית הספר להתאים את עצמו למאה ה-21. שעות העבודה בחקלאות ירדו והוכנסו מקצועות כמו וטרינריה, מידענות וקרימינולוגיה כדי לגוון ולמשוך תלמידים מצטיינים. "אנחנו מעניקים פרסים לתלמידי מחשבים שבונים פרויקטים למחשוב הרפת, הלול או המשתלה", אומרת שגיא. "היום החקלאות זה גם היי-טק", אומר מנהל המינהל לחינוך התיישבותי במשרד החינוך, יחיאל שילה, כשהוא נדרש להתייחס לרלוונטיות של בתי הספר החקלאיים כיום. "תלמידים לומדים עצמאות וערכי עבודה, והופכים אזרחים טובים יותר. החיבור לאדמה עדיין חשוב בישראל".

עדן סייג וגל דריימן, תלמידי י"א, רוצים לעבוד בהיי-טק ולהיות מיליונרים כשיהיו גדולים. הם לומדים מחשבים ופיסיקה במסלול מוגבר, אבל הם מתלהבים מה"חודש רפת" שקוצר לשבועיים, שבהם מתגוררים תלמידי כל שכבה בתוך בית הספר וקמים מוקדם בבוקר כדי לחלוב את הפרות. רבקה, לדבריהם, היא הפרה הכי נחמדה, והספורט המקומי הוא "סקי חרא" - גלישה על צואת הפרות הרטובה תוך כדי אחיזה בזנב של אחת מהן. "יש בתי ספר עם מחויבות אישית שהתלמידים רק מחפשים איך לקמבן ושירשמו להם 'וי' בלי להתאמץ", אומר עדן. "אנחנו באים, עובדים ורואים תוצאות. אם עבדנו טוב, בלול יטילו יותר ביצים וברפת יהיו פחות פרות חולות". שניהם מצרים על הקשיים אליהם נקלע בית הספר, ומקווים שלא ייסגר. כשיהיו מיליונרים, הם מבטיחים, ישקלו רכישה.

משרד החינוך: עוד אין החלטה

ממשרד החינוך נמסר בתגובה כי המשרד ממתין לתשובת הצדדים ורק אז יקבל את החלטתו. אם יימכר בית הספר, נמסר מהמשרד, "יידרשו הרוכשים לעמוד במספר דרישות, בהן כיסוי חובות העבר של המוסד, מחויבות לשמור על זכויות העובדים, קבלת אישור מהמינהל ההתיישבותי ליוזמות עסקיות וכד'. הבעלות תצטרך לעמוד גם בדרישות לקבלת רישיון הפעלה לבית הספר, בהן אישורי בטיחות ובריאות, רישיון לתאגיד, שמירה על שכר עובדים וכד'".



בית הספר החקלאי בפרדס חנה ב-1958. "אם חקלאות כאן, מולדת כאן"


ברפת של בית הספר החקלאי בפרדס חנה, השבוע. הספורט המקומי הוא גלישה על צואת פרותרטובה כשאוחזים בזנב של פרה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות