בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המחדל הגדול של מלחמת המנהרות

עיכובים מיותרים, החלטות לא ברורות ופעולות תמוהות הובילו לכישלון המתמשך של ישראל במלחמתה נגד המנהרות בעזה

5תגובות

"זה מאוד תמוה בעיני", מתאמץ עמירם לוין להתנסח בעדינות. "איך עבר זמן כה רב ועדיין אין פתרון מבצעי. מדובר כאן בציונות ולא בכסף. אני בטוח שניתן היה לפתור את הבעיה הטכנולוגית במחירים סבירים ובלוח זמנים הרבה יותר קצר. זאת לא תעלומת רון ארד".

האלוף במילואים לוין, לשעבר מפקד סיירת מטכ"ל והמשנה לראש המוסד, הרבה לפגוש בשנותיו בתחום המבצעים המיוחדים באתגרים סבוכים, שחייבו פיצוח בהול ומתוחכם. הוא תוהה מדוע מערכת הביטחון אינה משכילה להפעיל כלים דומים נגד המנהרות בעזה. ולוין אינו יחיד בתמיהתו.

11 חיילים ישראלים (לפי נתוני דובר צה"ל; פיקוד הדרום מונה 15) נהרגו בארבע השנים האחרונות במערכה על מנהרות עזה - המנהרות שמתחת לציר "פילדלפי", החוצץ בין שני חצאי רפיח, ואלו שהובילו בסתר למוצבי צה"ל ולמעבר קרני; מנהרות הברחה ומנהרות נפץ. אלה הקורבנות הישירים. הקורבנות העקיפים הם כל מי שנפגעו מאמצעי הלחימה שהוגנבו ממצרים ומהטרוריסטים שהובאו והוצאו.

הניצחון הפלשתיני בקרב על המנהרות יעודד את הפצת הלוחמה התת-קרקעית לגזרות נוספות. ברגע שצה"ל ייצא מעזה, אל האזור שממזרח לגדר הגבול, הוא לא יוכל לאכוף באש את האיסור להתקרב לגדר ממערב, בגלל מגבלות מדיניות. הפלשתינאים יוכלו להרוות את הרצועה הסמוכה לגדר בבינוי צפוף, ובחסותו לכרות מעברים בטוחים אל שדות הקיבוצים, והלאה.

את סימני השאלה יש להפנות לכל הגורמים - אך האצבע המאשימה ביותר מופנית אל מי שבידיו האחריות העיקרית: המינהל למחקר ופיתוח של אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית (מפא"ת). ראש מפא"ת, אלוף או אזרח בדרג מקביל המשתתף בדיוני המטכ"ל והנהלת משרד הביטחון גם יחד, הוא זה שנתיים וחצי שמואל קרן, תת-אלוף במילואים ולשעבר מנכ"ל תע"ש. כפוף לו ראש היחידה למחקר ופיתוח (מו"פ), תת-אלוף דני גולד. מתחתיו בסולם עומד ראש מחלקה, אלוף-משנה דודי עובדיה, שאחד מענפיה, בראשות סגן-אלוף ירון מאירוביץ, עוסק ב"עימו"ג ולוט"ר" - עימות מוגבל ולוחמה בטרור. במפא"ת אומרים שזהו הענף הטרוד ביותר בחיפוש מענה לבעיות הלחימה בפלשתינאים.

כוכב הלכת מפא"ת

לפני שש שנים וחצי פיתחו שלושה מדענים מצטיינים מאוניברסיטת בן גוריון, בראשם הד"ר ולדימיר פריד, מערכת ("וי-3") לאיתור חללים תת-קרקעיים, כלומר, מנהרות קיימות. בנובמבר 98' ערך מומחה חיצוני, איש הטכניון, ניסוי במערכת למען מפא"ת. למרות הצלחת הניסוי, הקשר עם מפא"ת נותק. לאחר שנה פנו המדענים שוב, אבל תחנת מפא"ת עדיין לא ענתה. בראשית 2004 הוחזרו סוף סוף סימני חיים מכוכב הלכת מפא"ת: "ההצעה נלמדה והשיטות המוצעות מוכרות לנו והתאמתן לבעיית המנהרות נבדקה בעבר תחת האילוצים הגיאולוגיים הקשים הקיימים בשטח" (גיאולוגים ותיקים מגיבים בגיחוך על טענת "האילוצים הקשים"). הרעיון - "היתוך המידע" - "נבחן בעבר", הוסיפו במפא"ת, "אך בשלב זה הפתרונות הנבדקים ממוקדים לכיוונים אחרים". פריד ועמיתיו, בתמיכת הפרופסור לגיאולוגיה דב בהט, לא ויתרו. בסוף 2004 הועברה הצעתם למפא"ת בידי עמירם לוין, החובש גם כובע מסחרי (חברת "מימוש"). הוא פנה לקרן, שהעביר אותו לענף עימו"ג ולוט"ר, ללא הועיל.

נושא כאוב

ב-12 בדצמבר אשתקד נהרגו חמישה לוחמי צה"ל בפיצוץ מנהרה במוצב ג'יי-וי-טי. הפיצוץ החריד את מנכ"ל משרד התשתיות, אלי רונן, אלוף-משנה במילואים. למחרת פנה רונן לאחד מגופי משרדו, המכון הגיאופיסי, המתמחה מאז אמצע שנות ה-50 ב"מיפוי מבנה ותכונות התת-קרקע", ותבע לדעת מדוע אינו נרתם למשימה לאומית - השגת מערכת לאיתור מנהרות. לתדהמת רונן, התברר לו שהתפרץ למנהרה פתוחה. המכון הגיאופיסי פיתח בשנתיים האחרונות, על סמך נסיונו באיתור "בולענים" באזור ים המלח, מערכת שכינויה "בן ארי", שנבדקה ביוזמת המכון ובמימונו, בין השאר באמצעות חפירת מנהרה מיוחדת. המכון גם יזם ומימן ניסוי, שבוצע באפריל 2004, בתיאום מפא"ת, בשדה ניסויים בדרום. באוגוסט בוצע ניסוי נוסף, שתוצאותיו - איתור מדויק של שלוש מתוך ארבע מנהרות - הוצגו למפא"ת באוקטובר. תגובת מפא"ת: שתיקה. בנובמבר הוצגה מערכת "בן ארי" ביום עיון ללקוחות המכון. הוזמנה, נכחה ושתקה קצינה, נציגת מפא"ת.

בדפדוף נוסף בתיקים, גילה רונן שהמחדל מתמשך, ומוביל לכיוונים בלתי צפויים: השר שלו, בנימין בן אליעזר, חלש מכדי להמריץ את שר הביטחון שאול מופז. אבל הבעיה החלה אצל קודמו של מופז במשרד הביטחון - אותו בנימין בן אליעזר. אילו רצו בצבא לעקוץ את בן אליעזר, היו עונים לו בתוקף תפקידו העכשווי במוצגים מביכים מתפקידו הקודם. כבר באוגוסט 2001 פנה המכון לשר הביטחון בן אליעזר, ושטח את תולדות הטיפול המשתרך במנהרות, "נושא כאוב".

סיכוי בינוני להשמדה

מי שבדעתו לחפור עמוק בסוגיית המנהרות הוא משרד מבקר המדינה. יוגשו לו מסמכים רבים, המעידים שעוד ב-1990 פנו מפא"ת ופיקוד הדרום למכון הגיאופיסי וביקשו רעיונות לאיתור המנהרות לאורך ציר "פילדלפי". המכון הציע להקים "גדר סייסמית", לתכלית משולשת - איתור החלל במנהרות קיימות, איתור רעשי החפירה ואיתור רעשי המעבר במנהרה בעת שאנשים וציוד נעים בתוכה.

מערכת הביטחון דחתה את ההצעות ובחרה באמצעים אחרים - קידוחים צפופים לאורך הציר והחדרת מצלמה לאיתור המנהרות, ובין הקידוחים - מיפוי תת-קרקעי במכ"ם. באוגוסט 2001, כמעט שנה לאחר תחילת העימות הנוכחי עם הפלשתינאים, פנה המכון לבן אליעזר וביקש שבמערכת הביטחון ימונה "גורם אחד בלבד שירכז את הנושא באופן רציף ועקבי". המכון חזר והציע להקים גדר סייסמית, והציע לבדוק גם רעיון שהועלה במערכת הביטחון להפעיל מכ"ם לאורך צינור מוטמן, תת-קרקעי.

גלים כלשהם אכן התעוררו, ובספטמבר 2001 הפיץ מפא"ת "קול קורא" להצעות. לאחר שנתיים ביצע מפא"ת ניסוי משווה לשלוש מערכות גלאים - של המכון הגיאופיסי, של חברת "הדס" ושל חברת אי-או-אר-די. אמות המידה ששימשו להנמקת תוצאות הניסוי וקביעת דירוג שלוש המתחרות בו - רק שתי הראשונות עלו לשלב הבא - שנויות במחלוקת. במפא"ת יצטרכו לשכנע, ככל הנראה גם את מבקר המדינה, שהקפצת אי-או-אר-די למקום השני (על הגעת "הדס" למקום הראשון לא היה ויכוח) וניפוי המכון הגיאופיסי לא נבעו משיקולים זרים. לפי טבלה המשווה את עיקרי הביצועים של המערכות, גבר המכון הגיאופיסי על אי-או-אר-די באחוז האירועים שהתגלו, בדיוק האיתור לעומק ובמימד נוסף, ובשגיאה השיטתית באחת הקריאות.

בסיכום דו"ח מפא"ת נאמדים הסיכויים המעשיים להריסת מנהרה, שתאותר בכל אחת מהמערכות, בפיצוץ חומר נפץ מרסק. "הדס": השגיאות "עשויות לאפשר" איכון מדויק ובעקבותיו "סיכוי בינוני להשמדה". המכון הגיאופיסי: השגיאות "מאפשרות" איכון מדויק ו"סיכוי נמוך בלבד" להריסה. "אי-או-אר-די": השגיאות "אינן מאפשרות" איכון בדיוק הנדרש להריסה. למרות השוואה זו, הפוסלת לכאורה את "אי-או-אר-די", הופץ בדצמבר 2004 מסמך של ראש מפא"ת שבו נאמר כי "תוצאות ניסוי זה הראו כי ביצועי המערכות שהציג המכון הגיאופיסי לא היו מספקים, בהשוואה לשתי החברות הנוספות, ולפיכך הוחלט על המשך פעילות אל מול חברות אלה". במסמך אחר, של אלוף-משנה עובדיה מינואר השנה, נאמר ש"הוכחת היתכנות למערכות חברות הדס ואי-או-אר-די הסתיימה בהצלחה".

סוגיה מורכבת

שבועיים לאחר הפיצוץ הקטלני במוצב ג'יי-וי-טי מינה הרמטכ"ל רב-אלוף משה יעלון "עוזר מיוחד לרמטכ"ל לנושא איום המנהרות". יעלון לא בחר בקצין-קבע, המזוהה עם מפא"ת, פיקוד הדרום או גורם פנימי אחר. כמפקד סיירת מטכ"ל וראש אמ"ן לשעבר, שהתנסה - כמו עמירם לוין - בפעולות לא שגרתיות, העדיף יעלון לגייס למילואים את אלוף-משנה יוסי לנגוצקי, גיאולוג, לשעבר ראש מחלקת איסוף באמ"ן, מפקד היחידה הטכנולוגית של חיל המודיעין וגם מי שהזדמן לו ללמוד משהו על מנהרות. לנגוצקי הוא חניך תקופה אחרת, אסכולה אחרת, שבה פירשו את המונח "חירום" כפשוטו: צורך לריכוז מאמץ ולסיפוק צרכים בהולים בתוך ימים ושבועות, לא שנים ועשורים. בתום תקופת הייעוץ, הגיש לנגוצקי למטכ"ל המלצות מעשיות לפתרון בעיית המנהרות.

עוד לנגוצקי חוקר, והמכון הגיאופיסי שב והציע למפא"ת להוכיח, על חשבונו, את יעילותה של מערכת "בן ארי". סגן הרמטכ"ל, האלוף דן חלוץ, הורה לבצע "ניסוי מיידי": בציר "פילדלפי" השתררה רגיעה מסוימת, לאחר שמחמוד עבאס (אבו מאזן) נבחר ליו"ר הרשות הפלשתינית, ונוצרה שעת כושר לבחון את הרעיונות בשטח, ולא רק באתר ניסויים. כשהוצגו תוצאות ניסוי 11 בינואר לפני אלוף-משנה עובדיה, התברר שפרצה בין הקצינים מחלוקת על מיקום המנהרה, ליד אחד המוצבים, ונמנע סיכום הניסוי. עד עתה, שלושה חודשים אחרי, לא ברור אם הניסוי הצליח. הציר שוב אינו רגוע כשהיה, ועל כן הוחמצה ההזדמנות לבחינת כל הרעיונות האפשריים בשטח (למפא"ת הגיעו בשנה האחרונה 51 הצעות, לא כולן תמהוניות), יום ולילה, שבת וחג.

במשרד הביטחון מגדירים את הביקורת החריפה על מפא"ת כעוול משווע לעובדים מסורים, העושים ככל יכולתם, וצריכים להתחשב לא רק בחוכמת ההצעה, אלא גם בפשטות הביצוע, ההפעלה והתחזוקה של המערכות. איום המנהרות הוא הסעיף "הגבוה ביותר" ברשימת הקדימות לטיפול, ממש לצד מתאבדי הנפץ. הושקעו בו יותר מ-16 מיליון שקלים, ובמפא"ת מעריכים שמערכת הביטחון נמצאת בחצי הדרך לפתרון. בתחומים מסוימים נרשמה התקדמות מעטה ובאחרים - רבה יותר.

"סוגיית המנהרות סבוכה ומורכבת", אמרה השבוע בשם מפא"ת דוברת משרד הביטחון, שטרחה להדגיש כי מפא"ת אחראית רק עד שלב הוכחת הייתכנות, וכי "ההחלטות מתקבלות בצוות משותף של מפא"ת, זרוע היבשה, ואגף הטכנו-לוגוסטיקה". דובר צה"ל הוסיף שאם היתה בציר "פילדלפי" מידת מה של רגיעה, היא נוצלה להקמת מכשול הנדסי ולשילוב "טכנולוגיות שהיו ברמת בשלות ליישום מבצעי". בעולם כולו, גילה הדובר, טרם נמצא פתרון לבעיית המנהרות, משום "מורכבותה הפיסיקאלית".

אלא שבמדינה שאליה נישאות עיני ישראל אישר הקונגרס למשרד ההגנה סמכות מיוחדת להצטיידות מהירה באמצעים טכנולוגיים, בלא חובת במכרז, ובתוך שבועיים מדיווח מפקד זירה מבצעית על היתקלות בצורך בהול. החלופה המקומית נשמעת כמו הודאה בתבוסה: ישראל אומרת שהפלשתינאים ניצחו אותה, וימשיכו לנצח, בלוחמה תת-קרקעית. ואם הם, למה לא חיזבאללה ואחרים. הפרופ' בהט מבאר שבע תוהה אם ממתינים לנשירת איזה תפוח על ראשו של איזה ניוטון. אולי כדי שבקומה ה-14 של מגדלי הביטחון בקריה בתל אביב, אצל שר הביטחון והרמטכ"ל, או שתי קומות מעליהם, במפא"ת, תהיה תחושה חדה יותר של חירום, דרושה התרעת שב"כ על כוונה פלשתינית לחפור מנהרה, מרחוב סמוך אל מתחת לבניין לשכותיהם.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו