בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רפובליקת אלעד

הם קונים, הם פולשים, הם חופרים. נא להכיר: העמותה שתביא אולי למלחמת עולם באגן הקדוש בירושלים

2תגובות

ביום ראשון, באמצע חול המועד פסח, ירושלים היתה ריקה למדי. יכול להיות שהגשם הפתאומי הבריח את המטיילים. במרכז העיר, ליד מדרחוב בן יהודה, היה אפשר למצוא חנייה ללא קושי, שאיפה דמיונית בדרך כלל. אבל קצת מזרחה משם, בסילואן, היה צפוף במטיילים. ליתר דיוק, לא בכל סילואן. הצפיפות היתה רק במאות המטרים הראשונים של הכביש היורד משער האשפות לכיוון סילואן, כפר פלשתיני שסופח לירושלים ב-1967 והפך לשכונת עוני של 40 אלף איש, ממש בצמוד לחומה הדרומית של העיר העתיקה. אלפי המטיילים יצאו משער האשפות, צעדו עד לשער המפואר שהוקם באחרונה ועליו הכותרת "עיר דוד", נכנסו פנימה, והצטרפו, בלי ידיעתם מן הסתם, לקרב על ירושלים.

הקרב על ירושלים, או בעצם הקרב על ייהודה, מתנהל בעליות וירידות מאז סופחה מזרח ירושלים לישראל. בתקופה האחרונה הוא עלה מדרגה. יש לו צד אחד גלוי, מובן לכל: המערכה על הנכסים. בשלושת השבועות האחרונים תפסה עמותת אלעד - באמצעות רכישה חוקית לטענתה, או באמצעות פלישה אלימה לטענת הפלשתינאים - כ-15 דירות בשלושה בניינים שונים, ועוד ארבעה בתים בשתי שכונות פלשתיניות, סילואן וא-טור. בא-טור הסתיימה כניסת המתנחלים בעימותים עם התושבים במקום וברצח פלשתינאי שנחשד במכירת נכסים ליהודים. ההרוג הראשון בקרב המחודש על העיר.

אבל לקרב הזה על ירושלים יש עוד צד, פחות מוכר: הקרב על דעת הקהל. בשבועות האחרונים מתנהל מסע פרסום באתרי אינטרנט, ברדיו ובטלוויזיה, הקורא לאזרחי ישראל לבוא ולטייל ב"ירושלים הקדומה". לכאורה, מדובר במסע פרסום כדי לעודד תיירים לבוא ולבקר בגן הלאומי של עיר דוד, על העתיקות המרשימות שהתגלו בו ונקבת השילוח. למעשה, זה מעין מסע פרסום לעמותת אלעד, המפעילה את הגן הלאומי לפי הסכם עם רשות הטבע והגנים וגובה 23 שקל תמורת הכניסה. אותה עמותה בדיוק שתפסה את הנכסים במזרח העיר, ועומדת - לפי הערכת תושבים פלשתינאים - להיכנס לבתים נוספים בסילואן מיד אחרי הפסח.

דוידל'ה מתחפש למדריך

אלעד היא במידה רבה סיפור של איש אחד. דוד בארי, המוכר בפי כל כדוידל'ה, עבד בתחילה ב"עטרת כוהנים", ואז, בתחילת שנות ה-80, שם את עינו על סילואן. עיר דוד לא מיושבת, אמר לאשתו מיכל, לפי עדותה המצויה בארכיון אלעד, צריך לעשות משהו. בארי גילה שחלק מהאדמות בכפר היו שייכות למוסדות יהודיים לפני מלחמת העצמאות. הוא פנה לקק"ל וביקש שייתנו ייפוי כוח כדי לסלק מהאדמות האלה את הדיירים הפלשתינאים. קק"ל הסכימה. על נכסים אחרים השתלטה אלעד באמצעות יישום מפוקפק למדי של חוק נכסי נפקדים. היועץ המשפטי דאז, מאיר שמגר, הורה לא להשתמש בחוק הזה במזרח העיר, אבל זה לא מנע מהמתנחלים להשתמש בחוק כמכשיר מרכזי להשתלט על נכסים.

מיכל בארי מספרת באותה שיחה המתועדת בארכיון על אחד התרגילים העקומים האלה. בארי שם עין על בית משפחת עבאסי שנמצא ליד מעיין השילוח. הוא חשב שאפשר יהיה אולי להכריז עליו כעל נכס נפקד, ואז להחרים אותו ולהעבירו לידי המדינה. "דוידל'ה לקח כרטיס של מדריך טיולים מחבר שלו, שם תמונה שלו, שם את הכובע ואת התג, ותקופה ארוכה היה לוקח תיירים מדומים לסיור", סיפרה בארי. "לאט לאט הוא התיידד עם עבאסי... באיזשהו שלב עבאסי התחיל להזמין אותו, וזה מה שהוא (דוידל'ה, מ"ר) רצה".

התרגיל הצליח. בתחילת שנות ה-90 הכריז האפוטרופוס לנכסי נפקדים, אולי גם בהסתמך על מידע שהעבירה לו אלעד, על ביתו של עבאסי כנכס נפקד. הנכס הועבר לידי אלעד, ועבאסי מצא את דוידל'ה, מדריך התיירים המדומה והידיד המדומה, מתיישב לו בתוך הבית, בעוד הוא, עבאסי, מגורש ממנו.

מאוחר יותר, כשהעניין התפוצץ, התברר בוועדת קלוגמן (ועדה שהוקמה אז בראשות מנכ"ל משרד המשפטים), כי עורכי הדין של אלעד ושל עטרת כהנים הם שהביאו לאפוטרופוס את התצהירים המעידים כי נכסים מסוימים הם נפקדים, וכי חלק מהתצהירים לא היו אמיתיים. בערעור שנידון בבית המשפט העליון קבעו שלושה שופטים, כי פעולות האפוטרופוס בעניין בית עבאסי "היו נגועות בחוסר תום לב קיצוני".

זו היתה ההתחלה. בהמשך קיבלה אלעד עוד כמה נכסים בסילואן דרך האפוטרופוס לנכסי נפקדים. על חלקם קיימות מחלוקות משפטיות עד היום. נכסים נוספים נרכשו במהלך השנים בכסף מלא מידי בעליהם הפלשתינאים. העמותה בונה בעצמה, לעתים גם ללא היתר. לעיריית ירושלים ידוע לפחות על שני כתבי אישום פליליים על בנייה לא חוקית שהוגשו נגד העמותה, שניהם הסתיימו איכשהו בהרשעת איש ביניים פלשתינאי.

צו הריסה מינהלי בוצע נגד מבנה אחר של העמותה, והרחבת מרכז המבקרים נעשתה ללא היתר. אבל כל העבירות האלה לא מנעו מרשות הטבע והגנים להעביר את האחזקה של ניהול אתר העתיקות בעיר דוד לידי העמותה. שטח של 24 דונם, פי כמה וכמה מכל מה שאלעד הצליחה לתפוס בכוחות עצמה. עכשיו הפכה אלעד לאדונית האמיתית של השטח. במלים פשוטות, המדינה מסרה לידי עמותה פרטית, בעלת נטיות פוליטיות ברורות, את השליטה על אחד האתרים הכי רגישים בישראל, אם לא במזרח התיכון כולו.

כך סולקה משפחת גוזלן

אלעד אכן השתלטה על השטח. השטח נוקה וטופח, במקום נבנה מרכז מבקרים, והמבקרים התחילו לחזור. לא בחינם. כדי ללכת בנקבת השילוח צריך היום המבקר לשלם 23 שקל המועברים לקופת אלעד. גם ההדרכה נעשית כמעט אך ורק על ידי מדריכים של אלעד. הרוח בהתאם. "אנשי הרשות הם בגדר יועצים, אנשי מרכז המבקרים מנהלים את העסק", מספר אדם שעבד ברשות. "הפוקוס של ההדרכות הוא על בית המקדש, על דוד המלך. בסוף הסיור המדריכים מספרים איך גאלו את השכונה, איך דוידל'ה גר שם לבד. סיפורי גבורה".

גולת הכותרת של המתחם היא החפירות הארכיאולוגיות האדירות. רשות העתיקות חופרת, אלעד מממנת, גם בעזרת המדינה. הממצאים בהחלט מרשימים. במורד הגבעה נמצאו מדרגות מתקופת בית שני, במקום אחר נמצאו חותמות (בולות) מראשית בית ראשון. אילת מזר, החופרת באופן עצמאי, טוענת שמצאה שרידים מארמון דוד. רוב הארכיאולוגים בארץ מפקפקים בממצא הזה, אבל אין ספק שהוא מתאים לרוח אלעד: להוכיח כי במקום זה ממש צעד דוד המלך. כל יתר התקופות לא ממש מעניינות אותם. בתאריכון המופיע באתר האינטרנט של עיר דוד, מדלג ציר הזמן משנת 70, חורבן הבית השני, לשנת 1882, תחילת העלייה לארץ בישראל. מבחינת אלעד, ב-1,800 השנים שחלפו בין התאריכים האלה לא קרה על הגבעה הזאת דבר.

את הצד הממלכתי הזה ביקשו באלעד לשווק באמצעות הקמפיין האחרון. לא מדובר ברצון להכנסה כספית. על מרכז המבקרים הפסידה אלעד כמעט מיליון שקל ב-2004. מדובר במשהו אחר. "היה חשוב להם שהשמות עיר דוד או הר הזיתים ייכנסו לתודעה, ויתפסו את המקום של השמות סילואן או ראס אל עמוד", אומר אדם שהיה מעורב בקמפיין. אדם אחר שהיה מעורב בקמפיין מספר שהמטרה היתה הרבה יותר פוליטית. "עיר דוד, עם הממצאים המדהימים שלה, נמצאת 200 מטר מהעיר העתיקה", אומר אותו אדם שלא חשוד באהדה יתרה למתנחלים. "הם רוצים שעם ישראל יתרגל למחשבה שעיר דוד שייכת למקומות שאסור לוותר עליהם, גם במסגרת של הסכם קבע".

בהקשר זה אפשר להבין את המהלכים האחרונים של אלעד. לחזק את השליטה שלהם בסילואן מצד אחד, ולתקוע יתד בשכונות פלשתיניות חדשות, המקיפות את העיר העתיקה. כמו א-טור, היושבת על הר הזיתים ומשקיפה על הר הבית. כך מצאו עצמם 30 בני משפחת גוזלן מחוץ למתחם שלהם בסילואן. אבי המשפחה, חאג' גוזלן, הציל יהודים מפוגרום ב-1920. הוא אפילו קיבל מכתב הוקרה על כך. "במערב ירושלים נוטעים שדרה על שם אדם כזה", אומר עו"ד דני זיידמן מעמותת עיר עמים, שייצג את המשפחה. במזרח העיר פינו לפני שלושה שבועות את צאצאיו מארבעת הבתים שהתגוררו בהם, בסמוך למתחם עיר דוד.

הסיפור המשפטי סבוך, והתמשך לאורך שנים, אבל השורה התחתונה היא שבית המשפט העליון פסק לפני כשבע שנים כי האדמה שייכת לקק"ל. בני המשפחה ביקשו להישאר בשטח כדיירים מוגנים, קק"ל סירבה. עכשיו מתברר מדוע. מינהל מקרקעי ישראל, שקיבל את השטח מקק"ל לפני כשלוש שנים, מסר השבוע ל"הארץ" כי עוד לפני שהעבירה אותו לידיהם, חתמה קק"ל עם אלעד על הסכם של דייר מוגן, ולפיכך אלעד יכולה להיכנס אליו ללא מכרז. זיידמן אומר שיש ספק לגבי חוקיות ההליך, שכן גם קק"ל אינה יכולה להעביר את הנכסים שלה למי שהיא רוצה ללא מכרז, מלבד זה שבמשך ההליכים המשפטיים קק"ל לא ציינה שהיא חתמה על הסכם דיירות מוגנת עם אלעד. "הם, מאלעד, שלא גרו פה יום אחד, הם דיירים מוגנים", אומר אחמד גוזלן, "ואנחנו, שגרים כאן מאז 1966, לא נחשבים דיירים מוגנים? זה הגיוני?" קק"ל לא הגיבה לטענות "בגלל חופשת הפסח".

פלישה בחסות המשטרה

התחושה בקרב הפלשתינאים היא שאלעד היא השליטה האמיתית בסילואן. יש משהו בתחושותיהם. לפני כמה חודשים עלו טרקטורים על חלקת אדמה בתחתית הגבעה, קרוב לכיכר מעיין הגיחון. בעלי הקרקע הפלשתינאים נזעקו למקום והצליחו לעצור את העבודות, קצת בכוח וקצת בעזרת צו הפסקת עבודות מבית המשפט. מעיריית ירושלים נמסר מאוחר יותר כי השטח הוכרז כמופקע לצורכי ציבור, אבל את העבודות עצמן לא ביצעה העירייה, אלא קבלן שעבד מטעם משרד התחבורה ועמותת אלעד על הקמת חניון.

עורכי הדין של בעלי הקרקע טוענים שהליך ההפקעה לא מומש, אבל בכל מקרה, הם שואלים, מה פתאום גוף פרטי כמו אלעד עושה עבודות על שטח, שגם לדברי העירייה אינו שייך לה? פאחרי אבו-דיאב, יו"ר ועד שכונת אל-בוסתן הסמוכה, שהעירייה איימה להרוס את כל 90 בתיה בשנה שעברה, מספר שהוזמן באחרונה לדיון בעירייה על עתיד השכונה יחד עם בכירי העירייה ועם "המוכתר היהודי" של עיר דוד. אבו-דיאב סירב לבוא. מה לאנשי אלעד ולעתיד הבתים שלי, שאל.

במזרח ירושלים טוענים שגם המשטרה עומדת לצד המתנחלים. אופן תפיסת הבניינים בא-טור יכול לחזק את התחושה הזאת. מדובר בשני בניינים ובדירה בודדת בבניין שלישי סמוך. אלעד טוענת שרכשה אותם כדין. הדיירים הפלשתינאים טוענים שזו פלישה. עו"ד מנחם בלום, המייצג את משפחת אבו אל-הווא, אומר ששני אחים מהמשפחה, מוחמד וחליל, מכרו בניין שלא היה רשום על שמם. מוחמד אבו אל-הווא נרצח בתחילת השבוע ביריחו. אחיו חליל ברח לירדן.

אבל המשטרה, אומר עו"ד בלום, לא ניסתה לברר את הפרטים האלה. היא פרצה לבניין יחד עם המתנחלים ביום שלאחר הבחירות. "יש לי ניסיון בפינויים במזרח העיר", אומר בלום, "אין סיכוי שבעולם שהמשטרה תפנה עבורך דייר, אתה צריך לקחת קבלן הוצאה לפועל שעולה לך לפחות 100 אלף שקל. ובכל מקרה, המשטרה לא יכולה לפעול בלי תיק בהוצאה לפועל. לי לא ידוע שנפתח תיק כזה".

שופט בית משפט השלום בירושלים, רפי שטראוס, הגיע למסקנה דומה לזו של בלום, בנוגע לדירה שאליה נכנסו המתנחלים בא-טור. הכניסה, יום לפני ליל הסדר, בוצעה בכוח. שוטרים בליווי מאבטחים פרטיים של אלעד פינו את משפחת חג'אזי מדירה ששכרה. המחלוקת הגיעה לבית המשפט, והמשטרה ממש לא הצליחה לשכנע את השופט שטראוס. "התנהגות המשיבה (משטרת ירושלים, מ"ר)... אינה מתיישבת עם קיומו של התנאי הבסיסי של התערבות המשטרה במחלוקת אזרחית", כתב שטראוס והורה למשטרה לפנות את המתנחלים מהדירה שאליה פרצו בכוח, בחסות השוטרים והמאבטחים.

סוגיית המאבטחים מעניינת כשלעצמה. ועדה שהקים שר השיכון הקודם יצחק הרצוג המליצה שאבטחת המתנחלים במזרח ירושלים, שעלותה 40 מיליון שקל בשנה ושממומנת מכספי המשרד, תועבר לידי המשטרה. העמותות לא התלהבו. "נוח להם עם החברות הפרטיות", אומר גורם שהיה מעורב בעבודת הוועדה, "המאבטחים מסיעים את הילדים לבית ספר. שום משטרה לא תעשה את זה". המלצת הוועדה תקועה כרגע במשרד המשפטים.

מצב בלתי הפיך

לאלעד יש כסף, אין שום ספק. עבור הבניין של משפחת אבו אל-הווא בלבד שילמו לפחות 925 אלף דולר. וזה רק אחד משני בניינים שרכשו. אנשי פרסום מעריכים שהקמפיין על עיר דוד, שכלל גם פרסום בטלוויזיה, עלה גם הוא כמה מאות אלפי דולרים. פלשתינאים בסילואן מספרים על ניסיונות קנייה רבים, במזומן, שהתגברו מאוד בשנה האחרונה. סכומים כאלה חורגים אפילו מהתקציב הנאה למדי של אלעד, שב-2004 היה 11.5 מיליון שקל. באלעד מתגאים בגיוס התרומות האדיר שלהם, שב-2004 הסתכם ב-8.5 מיליון שקל. 1.5 מיליון שקל מגיעים ממקורות ממשלתיים, והיתר גם מהכנסות מהגן הלאומי.

אבל בשביל הפרויקטים של אלעד, אפילו סכום כזה לא מספיק. לפני כחודשיים, כשנחנכה גינה חדשה במרכז המבקרים, השתתפו בטקס לב לבייב ורומן אברמוביץ', הבעלים של צ'לסי, מלווים על ידי דוד בארי ונתן שרנסקי. ממשרדו של לבייב נמסר שהוא היה "אורח" באירוע והוא אינו תורם לעמותה. תגובה מאברמוביץ' אי אפשר היה לחלץ. האם נוכחותם של שני הידידים המיליארדרים יכולה לרמוז על נתיב נוסף, חדש, של תרומות? אולי.

מפת הנוכחות היהודית במזרח ירושלים אינה מותירה מקום לספק. מלון שפרד ליד הר הצופים, המלונות בשער יפו, שני בתים באבו-דיס, שכונה חדשה בג'בל מוכבר - אלה רק חלק מ"הכיבושים" של המתנחלים בשנה-שנתיים האחרונות. עדי מינץ, חבר הנהלת אלעד, אמר ל"הארץ" מיד לאחר תפיסת הנכסים בא-טור ובסילואן לפני כשלושה שבועות שמדובר ב"הישג משמעותי". המטרה של אלעד ברורה, אומר מינץ: "לאחוז מאחזים במזרח ירושלים וליצור מצב בלתי הפיך באגן הקדוש שסביב העיר העתיקה".

זיידמן, כהרגלו, הרבה יותר אפוקליפטי. "הקרב על האגן הקדוש נמצא בעיצומו", הוא אומר. "יש כאן ברית לא קדושה בין המתנחלים ובין הפונדמנטליסטים הנוצרים שתומכים בהם, שרוצים שירושלים תהפוך לזירה של מלחמת גוג ומגוג. הם רוצים שהקרב הזה יהפוך את הסכסוך שלנו מסכסוך לאומי לסכסוך דתי. זה הדבר שצריך להדאיג אותנו".

מסמך שהכין האדריכל גדעון חרלפ עבור עמותות המתנחלים בתחילת שנות ה-90 מראה אולי שזיידמן צודק. חרלפ מיפה עבור המתנחלים את נכסי היהודים ואת הנכסים שבבעלות המדינה, שאפשר להשתמש בהם כדי לבנות שכונות יהודיות חדשות. לצד כל נכס מציין חרלפ את סוג הבעלות ואת מספר יחידות הדיור שאפשר להקים עליו. מופיעים שם כמה עשרות נכסים. נכס מספר 36 מעניין במיוחד. חרלפ כותב כי הוואקף ביקש בעלות על הנכס הזה, אולם ממשלת המנדט סירבה להעניק לו אותו. שם הנכס הוא "הר הבית". הרובריקה של מספר יחידות הדיור על הר הבית ריקה. בינתיים.

תגובת אלעד:

באלעד סירבו להתייחס לשאלות המפורטות שנשלחו אליהם. "גורמים בעיתון ?הארץ' מנסים, ולא בפעם הראשונה, לנגח על רקע אידיאולוגי-פוליטי את עיר דוד ואת הפועלים לפיתוחה", נכתב בתגובה שנשלחה לעיתון. "עמותת אלעד פועלת זה 20 שנה לקידום פיתוחה ושגשוגה של עיר דוד ההיסטורית, אתר בעל חשיבות לאומית ועניין בינלאומי מהמדרגה הראשונה. העמותה יוזמת ומממנת חפירות ארכיאולוגיות, ומשקיעה במיצגים אורקוליים, בפיתוח תשתיות ופרסום נרחב. משאבים אלה ממומנים מכספי תרומות בלבד... עמותת אלעד פועלת להגברת הזיקה של העם היהודי לירושלים ופועלת להמשך חזרתו של העם היהודי לבקר ולהתגורר בעיר דוד... בעשור האחרון מהווה עיר דוד מודל ייחודי בו משתלבים ישן עם חדש, יהודים עם ערבים, תוך ניהול מרקם חיים משותף של כבוד הדדי, קשרים אישיים וכלכליים ועזרה הדדית".



סילואן. "היה חשוב להם שהשמות עיר דוד או הר הזיתים ייכנסו לתודעה, ויתפסו את המקום של השמות סילואן או ראס אל עמוד"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו