בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סיפור טוב לפסח

"הבשורה על פי יהודה איש קריות" היא אמנם תגלית חשובה ומעניינת, אך כמעט ואינה זורקת אור חדש על הדמות השנויה במחלוקת. הנצרות בהחלט תוכל לחיות בשלום עם הגילוי

תגובות

לגבי מיקלה פיצ'ירילו, זה היה יכול להיות סיפור ירושלמי מקומי, שלא לומר שכונתי. הפשע התרחש למטה, בעמק, במרחק של פחות מעשר דקות הליכה מביתו. המשפט נערך ממש מול חלונו, וגזר דין המוות בוצע במעלה הגבעה הסמוכה. אבל מזה אלפיים שנה הסיפור הזה אינו מקומי ובשבוע שעבר הוא הגיע - שוב - לעמודים הראשונים של עיתוני העולם. הסיפור על התלמיד, יהודה איש קריות, שמסר את מורו ורבו, ישו, לידי הכוהנים בגת שמנים שבנחל קדרון, לא רחוק מביתו של פיצ'ירילו, שמתגורר במנזר הפרנציסקני שבעיר העתיקה. המנזר סמוך מאוד למקום שבו, לפי המסורת, נשפט ישו בידי פונטיוס פילטוס הרומאי, וממנו נשלח להיצלב על הר גולגולתא, במקום שבו עומדת כיום כנסיית הקבר. זה קרה ערב חג הפסח, לפני 1976 שנים בדיוק.

פיצ'ירילו נולד בעיירה ליד נאפולי וב-1960 נסע לירושלים כדי ללמוד פילוסופיה במוסד קתולי בבית לחם. מאז, הוא הספיק לסיים את לימודי הפילוסופיה בבית לחם ובירושלים, לעשות ברומא דוקטורט בארכיאולוגיה ולחזור לירושלים "לסטודיום ביבליקום" - שלוחה של אוניברסיטת הוותיקאן לחקר ארץ ישראל והנצרות הקדומה, השוכנת במנזר הפרנציסקני. המנזר, בו גר פיצ'ירילו מזה 46 שנים, ממוקם בתחנה הראשונה, תחנת ההלקאה, בדרך הייסורים של ישו, הלא היא "ויה דולורוזה" בשמה הלטיני.

פיצ'ירילו אינו תיאולוג, הוא מבהיר בתחילת השיחה. "אני ארכיאולוג, אני עוסק במה שמתחת לאדמה". הוא ניהל חפירות בכפר נחום ובעבר הירדן וגם למצרים הגיע, תמיד בעקבות הנוצרים הראשונים. לאחרונה, לדוגמה, פנו אליו מרשות העתיקות כדי לשמוע את דעתו על מה שתואר כ"כנסייה הראשונה בהיסטוריה", שהתגלתה בכלא מגידו. תגלית יפה, אומר פיצ'ירילו, כנסייה זה לא.

שני משפטים חשובים

אבל אסור לטעות. פיצ'ירילו הוא קודם כל נזיר קתולי. בשבילו הברית החדשה מספרת קודם כל סיפור של אמונה, שנועד לשכנע שישו היה בן האלוהים שירד לעולם הזה כדי לכפר בייסוריו על חטאי בני האדם. לדעתו, הברית החדשה לא מתחזה לספר סיפור היסטורי, היא מספרת סיפור תיאולוגי-פילוסופי. פיצ'ירילו מאמין בסיפור הזה. כל חייו הוא מנסה לברר מה הגרעין ההיסטורי בו, ופה ושם מצא דברים מעניינים מאוד, אבל גם אילו לא היה מוצא דבר, זה לא היה משנה את אמונתו כהוא זה.

בשבוע שעבר נכנס אלמנט חדש לסיפור הזה. במסיבת עיתונאים הוצגו במוזיאון "נשיונל ג'אוגרפיק" בוואשינגטון שבעה עמודים מתוך כתב יד עתיק הנושא את הכותרת "הבשורה על פי יודאס איסקאריוט", המוכר לנו מתרגום הברית החדשה לעברית כ"יהודה איש קריות" (תרגום שכלל אינו מובן מאליו, אבל על כך בהמשך). הטקסט שהוצג כולל מעט פחות מעשרים משפטים, אבל שניים מהם חשובים במיוחד. "הדורות הבאים יקללוך, ואתה תמשול בהם", מצטט יהודה איש קריות את מה שאמר לו ישו שלושה ימים לפני שהועלה על הצלב, "אתה תעלה עליהם, כי אתה תקריב את דמות האנוש שאני לובש". כלומר, אומרים החוקרים שפירסמו את הטקסט, יהודה איש קריות לא בגד. הוא הסגיר את ישו על פי בקשתו המפורשת של מורו ורבו, שביקש למות על הצלב.

ב"נשיונל ג'אוגרפיק" ידעו מה הם עושים. הידיעה על כתב יד עלום, המציג באור חדש וחיובי את אחד הבוגדים הכי מפורסמים שידעה ההיסטוריה, התגלגלה כמעט לכל כלי תקשורת בעולם. הימים, צריך להזכיר, הם ימי חג הפסחא, שבו מציינים בעולם הנוצרי את עלייתו של ישו על הצלב ואת תחייתו.

אפילו בישראל היכה הסיפור גלים. "ידיעות אחרונות", שאינו מקדיש לענייני תיאולוגיה נוצריים מקום נרחב מדי בימים שבשגרה, מרח את הסיפור על פני עמוד שלם בגליון יום שישי תחת כותרת הענק: "לא בגדנו". ללמדנו, שבעיתון של המדינה חושבים שזיכויו של יהודה איש קריות מזכה, באופן אישי, כל אחד ואחת ממאות אלפי הקוראים של העיתון בסוף השבוע.

אפשר להבין את "ידיעות אחרונות". רבים טוענים שדמותו של איש קריות היתה מרכזית מאוד באנטישימיות הנוצרית. חיים מקובי, חוקר יהודי-בריטי דתי, ניסה להוכיח שהנצרות העצימה את דמותו של איש קריות בדיוק למטרה הזאת. גם שמו הפרטי, יהודה, שיחק תפקיד מרכזי בעניין הזה. ברוב השפות האירופיות, כמו בעברית, יש דימיון בין השם יהודה למלה ?יהודי'.

פיצ'ירילו חולק על הפרשנות הזאת. קודם כל, הוא אומר, באיטלקית יהודים מכונים "ebrei", כלומר עברים, ולכן השם יהודה לא מעלה מיד במחשבה את היהודים. חוץ מזה, האנטישמיות הנוצרית, אם כבר, מתבססת על סיפור הצליבה, על כך שלפי הברית החדשה ההמון היהודי הוא שתבע את ראשו של ישו. יהודה מגלם את הבוגד המושלם, לאו דווקא את היהודי. הרי כל תלמידיו של ישו היו יהודים, הוא טוען.

הפרופ' אביעד קליינברג מאוניברסיטת תל אביב, מומחה לנצרות, מקבל רק חלק מטענתו של פיצ'ירילו. יהודה איש קריות זוהה עם היהודים, הוא אומר. לדבריו, אמנם התיאור שלו כקמצן וכרודף בצע חיזק את הדימוי שהודבק ליהודים בעולם הנוצרי, אבל התפקיד המרכזי שלו הוא תפקיד הבוגד. "יהודה הוא אחד הנבחרים, יש לו גישה ישירה לישו, כלומר לאלוהים", אומר קליינברג, "העובדה שדווקא אדם כזה בוגד דומה למרד של השטן נגד אלוהים. זה דומה לתפקיד שממלא אלישע בן אבויה במסורת היהודית".

לא עניין מופרך

סיפורו של כתב היד יכול לפרנס סרט חדש בסדרת אינדיאנה ג'ונס. הוא התגלה בשנות ה-50 במצרים, יחד עם כתבי יד אחרים. משם הוא התגלגל בין סוחרי עתיקות וכמעט התפורר, עד שנמכר לקרן מחקר בשווייץ. הוא נבדק, שוקם, נשלח לבדיקה היסטורית בשיתוף חברת "נשיונל ג'אוגרפיק" ואז התגלתה בתחתיתו הכתובת "הבשורה על פי יהודה איש קריות".

מהרגע הראשון, הכתובת הזאת לא נראתה כעניין מופרך. כבר לפני מאות שנים נטען שקיימת בשורה כזאת, שמציגה באור אחר את אירועי צליבתו של ישו. עוד בסוף המאה השנייה לספירה הוקיע הבישוף של יוון, איריניאוס, את הבשורה ככתב כפירה. מאז נכתבו לא מעט ספרים, חלקם בדיוניים, שניסו לספר מה כתוב בבשורה העלומה הזאת. עכשיו נמצאה האבדה. כתב היד הוא אמנם מהמאה הרביעית לספירה וכתוב קופטית - שפת הנוצרים במצרים - אבל יש את כל הסיבות להניח שזהו תרגום מיוונית של היצירה המקורית אליה התייחס איריניאוס.

"אני קורא כמעט כל מה שנכתב על יהודה איש קריות", אומר פיצ'ירילו, "בעיקר רומנים, אני כמעט לא קורא תיאולוגיה". פיצ'ירילו נאלץ להסתמך על רומנים, כי לא קיימים כמעט ממצאים של ממש על חייו של איש קריות. אפילו מקור שמו לוט בערפל. בברית החדשה, שנכתבה במקור ביוונית, הוא מכונה Judas Iscariot. בשלב מוקדם הועלתה ההשערה, כי Iscariot הוא שיבוש הביטוי העברי "איש קריות". השאלה היא היכן נמצאת אותה "קריות". יש טוענים שהיא נמצאת בחבל יהודה, אבל אין לכך סימוכין של ממש. פיצ'ירילו מספר, שבעבר הירדן נמצא כפר ערבי בשם אל-קאריות, וידוע שכבר במאה השלישית הוא היה מיושב נוצרים. אולם גם במקרה זה הזיהוי אינו ודאי.

השתייך לקנאים?

אף שאיש לא יודע את מקומה של "קריות", פרשנים רבים קיבלו את ההסבר הזה. אולי משום שהוא הפך את יהודה ליוצא דופן בקרב 12 תלמידיו של ישו. כל יתר התלמידים באו מהגליל, אזור מרוחק ומעורב אתנית, שבו חיו יהודים לצד בני עמים אחרים. חבל יהודה היה "טהור" יותר מבחינה אתנית, ואנשיו נחשבו ללאומנים ולתקיפים יותר ביחסם לכיבוש הרומי. יהודה איש קריות, לפי הפרשנות הזאת, בלט בזרותו וגם במניעים הפוליטיים שלו.

הסבר אחר הולך אפילו רחוק יותר. הקנאים היהודים שנלחמו נגד השלטון הרומי כונו גם "סיקריים", שיבוש של המלה הלטינית sicarius, שפירושה איש חרב או רוצח. לפי חלק מהפרשנים, איש קריות השתייך לתנועת הקנאים, ו-iscariot הוא למעשה שיבוש של "סיקרי". לפיכך, שמו האמיתי בעברית צריך להיות "יהודה הסכינאי". ייתכן שהוא הסגיר את ישו, אומרים אותם פרשנים, משום שרצה לדחוף את ישו הפציפיסט למרוד ברומאים. גם ההסבר הזה מחזק את דמותו של יהודה כ"אחר" המוחלט.

פיצ'ירילו מגדיר את כל התיאוריות האלה כ"תיאולוגיה בדיונית". "אני יכול לדבר רק על מה שאני יודע, על מה שאני מוצא", הוא אומר. בבשורה על פי יוחנן, לדוגמה, מסופר שישו נשא דרשה בבית הכנסת בכפר נחום, ואחר כך ישב לחוד עם תלמידיו. "לסיפור הזה יש נימוק תיאולוגי", אומר פיצ'ירילו, "והוא שאחרי שישו נושא את תורתו להמון, הוא מסביר אותה בנפרד לחוג תלמידיו. לכנסייה זה מספיק. אבל אנחנו חפרנו בכפר נחום, ומצאנו שם בית כנסת גדול ועתיק ולידו כנסייה עתיקה, שנבנתה על גבי בית מהמאה הראשונה לספירה. האם זהו ביתו של פטרוס, שאליו הלך ישו אחרי הדרשה בבית הכנסת? איני יודע. אני רק יודע שיכול להיות שהסיפור על הדרשה של ישו בכפר נחום מתבסס על מציאות חומרית".

עד המאה ה-19, מסביר פיצ'ירילו, הכנסייה הקתולית כמעט לא עסקה בניסיונות לגלות מה מסיפורי השליחים המופיעים בברית החדשה "באמת קרה". די היה לה בסיפור התיאולוגי. אבל ב-150 השנים האחרונות גם הכנסייה נגררה למגרש הזה. פיצ'ירילו עצמו עזר לחשוף אתר בעבר הירדן, מול יריחו, שייתכן שיוחנן המטביל פעל בו.

הממצא החומרי היחיד שקשור איכשהו ליהודה איש קריות הוא "חקל דמא" (בעברית: "שדה הדמים") - חלקת אדמה לא הרחק מבריכת השילוח בירושלים. לפי המסופר בברית החדשה, לאחר שאיש קריות ראה כי ישו נידון למוות, הוא החזיר לכוהנים את הכסף שקיבל מהם תמורת ההלשנה עליו ותלה את עצמו. הכהנים, שלא רצו להשתמש בכספי הדמים האלה לטובת בית המקדש, רכשו באמצעותם חלקת אדמה כדי להקים בה בית קברות לגרים. בית הקברות הזה, מספר פיצ'ירילו, שימש במשך מאות שנים את עולי הרגל הנוצרים שמתו בעת מסעם לירושלים, והכל ידעו שהוא נקנה בכסף שקיבל איש קריות תמורת בגידתו.

ואולי הוא בגן עדן?

פיצ'ירילו דוחה את הגילוי החדש והמסעיר המגיע מארה"ב, אך לאו דווקא משום שמדובר בספר "חיצוני" לברית החדשה. לדבריו, בעת חתימת הברית החדשה, היו קיימות כמה עשרות "בשורות", שרק ארבע מהן נבחרו להיכלל בה. פיצ'ירילו עצמו מודה, שהקריטריון לבחירת אותן בשורות "רשמיות" לא היה מידת התאמתן לאמת ההיסטורית. הקריטריון, אומר פיצ'ירילו, היה עד כמה הן תאמו את הסיפור התיאולוגי שרצתה הכנסייה לספר ועד כמה הן לא קראו תיגר על סמכותה של הכנסייה.

למרות זאת, הכנסייה אימצה לא מעט מהבשורות שנשארו בחוץ, מסביר פיצ'ירילו. כל מה שהנצרות יודעת, לדוגמה, על סיפורו של יוסף הנגר, בעלה של הבתולה מרים, אמו של ישו, בא מהספרים החיצוניים האלה. בברית החדשה הוא מוזכר בקיצור רב.

הבעיה של פיצ'ירילו היא עם תוכן הדברים ב"בשורה על פי יהודה איש קריות". "מדובר בבירור בטקסט גנוסטי", הוא אומר. הסבר קצר: גנוסטים הוא שם כולל לקבוצת כתות שהיו פעילות במאות הראשונות לספירה, רבות מהן במצרים. הגנוסטים טענו שיש ניגוד מוחלט בין החומר לנפש. לפי אמונתם, החומר הוא רע, ולכן גם מי שברא אותו רע אך הנפש היא ניצוץ אלוהי שמכוסה בשכבות של חומר, כלומר הגוף. לדעתם, רק בעזרת הידיעה, "גנוסיס" ביוונית, יכולה הנפש להשתחרר.

לכן, הגנוסטים העריצו אנשים שמרדו בחומר ובמי שברא אותו - בורא העולם. הם סגדו לקין ולקורח וגם ליהודה איש קריות. הטקסט שפורסם בשבוע שעבר מתאים בדיוק לרוח הזאת כי לפי הכתוב בו, ישו מודה לאיש קריות על שהוא משחרר אותו מ"דמות האנוש שהוא לובש". יותר גנוסטי מזה לא יכול להיות.

פיצ'ירילו לא לבד. כמעט כל המומחים הישראלים בנושא מסכימים אתו. "הגנוסטים לא היו מוכנים לקבל ששליח האלוהים לבש בשר", אומר הפרופ' קליינברג, "הקתוליות דוחה את התפישה שהחומר הוא רע". לכן, קליינברג סבור שהטענה, כי הגילוי החדש ישנה את פני הנצרות, מגוחכת. לדבריו, הטקסט לא מלמד אותנו שום דבר חדש, והוא נובע מתורה שעמדה בוויכוח עתיק יומין עם הנצרות. הוא גם לא פותר את השאלה התיאולוגית האמתית שעסקו בה הוגי דעות נוצרים, אומר קליינברג. אם הכל נגזר מראש, מה חלקו של הרצון החופשי של יהודה איש קריות? האם המעשה שלו הוא בגידה או אולי מימוש התוכנית האלוהית?

קליינברג אומר, שבעיני הכנסייה, החטא הגדול של איש קריות לא היה הבגידה, אלא אובדן התקווה שלו והתאבדותו. לכן, אפשר גם למחול לו, ושום דבר מעיקרי הכנסייה הקתולית לא יתערער. "אין שום חשיבות תיאולוגית בשאלה אם יהודה איש קריות נמצא בגן עדן או בגיהנום. זו בעיה פרטית, הנוגעת אך ורק לו", אומר קליינברג. גם פיצ'ירילו, איש הכנסייה, לא שולל את האפשרות שיהודה איש קריות מסתובב לו בגן עדן. "נכון שלא כתוב שישו מחל לו, כפי שמחל לפטרוס, למרות שזה התנכר לו שלוש פעמים", אומר פיצ'ירילו, "אבל אם אתה שואל אותי אם יכול להיות שיהודה נושע? יכול להיות".



פיצ'ירילו. לדבריו, היו קיימות כמה עשרות "בשורות", שרק ארבע מהן נכללו בברית החדשה. למטה: פרט מתוך ציור קיר ביזנטי, שנמצא במנזר במקדוניה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו