בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אני טעיתי?

במכתב ששלח דן חלוץ לראש הממשלה יש שמונה אזכורים למלה "אחריות" אבל אפס הודאות בטעויות

תגובות

1. עיונים בתורת האחריות

עם פחות מעשירית מתשומת הלב התקשורתית של כנס הרצליה, מצליח פרופ' יצחק בן-ישראל מאוניברסיטת תל אביב לקיים בשנים האחרונות סדרה מרתקת של ימי עיון על סוגיות ביטחוניות. לכנס האחרון של בן-ישראל ביום שלישי השבוע, שעסק במלחמות העתידיות, הגיעו כמה עשרות קצינים במדים. בשיחות אקראי עם כמה מהם, בהפסקות בין הדיונים, אי אפשר היה שלא להתרשם מהדכדוך. "צרות בבית?" נשאל אחד הקצינים, שפניו היו נפולות במיוחד. לגמרי לא, השיב. זו עדיין רוח הנכאים הכללית, השורה על הצבא מאז סיום מלחמת לבנון השנייה.

הרמטכ"ל, דן חלוץ, נמנע לפי שעה מלהסביר לעומק את השיקולים מאחורי הודעת ההתפטרות שלו, שפורסמה באותו ערב. חלוץ בוחר בשתיקה, מסנן שיחות ממקורבים, עיתונאים ועיתונאים-מקורבים. קשה לדעת מתי גמלה בלבו ההחלטה לפרוש: האם תוך כדי תחקור המלחמה, או רק בסיומו ב-1 בינואר? ואם החליט כבר אז, מדוע לא בחר בצעד סמלי והודיע על פרישתו בכנס הקצונה הבכירה באותו יום?

הסבר אפשרי הוא שההחלטה הבשילה מאוחר יותר, בשבועיים האחרונים. חלוץ, הרחוק מתדמית האטימות שהלבישו עליו חלק ממבקריו, עיכל בחושיו את מה שיודעים רוב פקודיו כבר זמן מה: האמון אבד והוא בלתי ניתן לשיקום. המהלך שניסו למכור התועמלנים, כאילו מיד בסיום התחקירים הצבא ממריא באחת אל דרך חדשה, נותר רק במצגות של דובר צה"ל. בפועל, הקצינים ומפקדם ידעו את האמת. בלא שינוי בצמרת, לא יהיה שיקום ממשי.

כשחלוץ נשאל, בשיחה פרטית לפני כחודשיים, אם הוא שוקל פרישה, הציב שתי תחנות יציאה אפשריות: השלמת התחקירים או הגשת דו"ח הביניים של ועדת וינוגרד. בסופו של דבר בחר במועד ביניים, בין שני התאריכים. גם וינוגרד שיחקה כאן תפקיד, כנראה: בסביבתו של הרמטכ"ל דיברו באחרונה בצער על כך שחברים בוועדה כבר סימנו אותו כאחראי לכישלון.

בבוקר שאחרי מכתב ההתפטרות ניכר בצה"ל יחס מפויס כלפי המפקד הפורש. לא בוטאו רגשות בוז או שמחה לאיד, אבל בפירוש רווחה תחושה של הקלה. זה היה צריך להסתיים מתישהו, ואמצע ינואר נשמע טוב כמו כל מועד אחר. "הוא איש מצוין", נאנח אחד הקצינים. "הרי ראינו אותו בכנס הפקת לקחים. כבר לא צעיר, לוקח מאוד קשה את כל מה שקרה. הלב קצת נכמר. עכשיו צריך לזכור את התרומה העצומה שלו לביטחון במשך כל השנים ולהפסיק את השחיטה הפומבית".

נוסח המכתב ששלח חלוץ לראש הממשלה, אהוד אולמרט, מאלף. שלושה עמודים, שמונה אזכורים של המושג אחריות, אפס הודאות בטעויות. כמו בשני מכתבי ההתפטרות הקודמים שחוברו בעקבות המלחמה, אלה של אלוף פיקוד הצפון אודי אדם ושל מפקד אוגדה 91 תא"ל גל הירש, בעיני עצמו הרמטכ"ל אחראי אך איננו אשם. בהזדמנויות שונות לאחר המלחמה הודה חלוץ בטעויות בשיקול הדעת, אך לא במכתב ההתפטרות. המעניין מכל: לאורך כל המכתב נוקט הרמטכ"ל לשון יחיד: לחמתי, זכיתי, החלטתי. רק פעם אחת, לקראת הסוף, הוא עובר ללשון רבים. "כדי להוביל ולהנהיג", כתב חלוץ לאולמרט, "שומה עלינו למצות את אחריותנו". יכול להיות שהוא מתכוון למישהו מסוים, חוץ מעצמו?

2. עלבון גדול מקודמו

באופן צפוי למדי, פרישת חלוץ גורמת להזעת יתר בצמרת המדינית. מבחינה ציבורית, יש כאן פגיעה קשה נוספת בלגיטימציה של הממשלה להמשיך ולכהן. שרידותה אינה נמדדת רק במספר האצבעות שיורמו נגד הצבעת האי-אמון הבאה. כשהאמון יורד, הקואליציה מקרטעת, מה עוד שחיפושי האג'נדה של אולמרט עדיין לא העלו דבר.

שר הביטחון, עמיר פרץ, נראה השבוע נבוך במיוחד. הרבה לפני מכתב ההתפטרות נקבעה לחלוץ ולפרץ הופעה משותפת ביום רביעי בערב בטקס סיום קורס חובלים בבסיס חיל הים בחיפה. חלוץ, שהתקבל בתשואות על ידי הקהל, נראה לרגעים כמי שהוריד מעליו משא כבד. על פרץ רובצים ממצאי הסקר שפורסם באותו ערב בערוץ 10, שלפיו 85% מהציבור סבורים שעליו להתפטר מיד. נאומו נשמע מאולץ, ממש כמו השבחים הרבים שהעתיר על הרמטכ"ל. לצדם של השניים ישב בטקס אדם שעוד עשוי להישאר בכהונתו מעט יותר זמן משניהם: האלוף דודו בן-בעש"ט, מפקד חיל הים. בן-בעש"ט, שנותר בתפקידו למרות מחדל פגיעת הטיל האיראני בסטי"ל, נראה לפרקים כמי שמתקשה להאמין למזלו הטוב.

כמו בן-בעש"ט, גם שר הביטחון נהפך כמעט לחסין מפני היעלבויות. בסביבה של פרץ כבר הפסיקו למנות את מספר העלבונות המוטחים בבוס. ביום ראשון השבוע היה נדמה שנשבר שיא. אלוף פיקוד המרכז יאיר נוה, שפרץ רותח עליו ממילא בשל הסתבכות המבצע ברמאללה בתחילת ינואר, זימן את אל"מ (מיל') דני תרזה לשירות מילואים מיוחד כדי להגן מטעם הפיקוד על תוואי גדר ההפרדה בדיון בבג"ץ.

זה אותו תרזה, "מר גדר", שאחרי ביקורת מאוד לא מנומסת של בג"ץ הורחק על ידי פרץ מכל תפקיד במשרד הביטחון. ומה עשה פרץ? כלום. הוא הרי הבליג גם כשתרזה מונה ליועץ לא רשמי של אולמרט לענייני הגדר.

ביום שלישי השבוע נרשם עלבון חריף יותר. ב-11 בלילה התייצב עוזר הרמטכ"ל, אל"מ רוני נומה, בבית שר הביטחון בשדרות עם עותק ממכתב ההתפטרות. שעה אחר כך כבר יצא הסיפור לתקשורת. אם פרץ לא שם לב, במבט ראשון, שהתאריך המופיע על המכתב הוא מיום ראשון, בוודאי קרא למחרת בעיתונות כי חלוץ עידכן את אולמרט יומיים וחצי קודם לכן. שר הביטחון העדיף לא לעשות מזה עניין, גם לא כשנועד עם חלוץ למחרת בבוקר. מדוע מידר הרמטכ"ל את השר? אולי כי חשש מהדלפה מוקדמת, אבל קשה להאמין שפרץ החמיץ את המסר הגלוי - מה חושב הרמטכ"ל על השר הממונה עליו.

3. מסלול עוקף פרץ

אבל חלוץ הוא כרגע הבעיה הקטנה של פרץ. לגדולה קוראים אולמרט. למחרת פרסום מכתב הרמטכ"ל שבו לשכות ראש הממשלה ושר הביטחון והתחרו ביניהן בהוצאת הודעות ותדרוכי רקע לתקשורת על חלקם של השניים במינוי מחליפו של חלוץ. אם טיפח פרץ איזשהן תקוות שאולמרט ישאיר לו את ההצגה, הוא התבדה מיד.

ראש הממשלה, מתברר, בנה מסלול עוקף פרץ. אף שהחוק קובע בבירור ששר הביטחון הוא שיבחר מועמד ויביאו לאישור הממשלה, הקים אולמרט מעין פורום אד-הוק, שכוונתו ברורה: לחלץ את המינוי הזה מתחום השפעתו של פרץ. לשכתו מיהרה להודיע כי אולמרט יהיה מעורב אישית בתהליך, יפתח בסבב התייעצויות נרחב עם שרים בכירים ובכירים לשעבר בצה"ל וישלים את אישור המינוי בתוך עשרה ימים.

תוכנית הפעולה הזאת, החורגת מרוח חוק יסוד: הצבא, מוציאה את פרץ משלוותו. שר הביטחון התכוון להוביל את תהליך המינוי ברוח ממלכתית, אולי לצבור כמה נקודות חיוניות כל כך בדעת הקהל, אך ראש הממשלה שוב משך את השטיח מתחת לרגליו. לא קשה לחזות את השלבים הבאים: פרץ, וכך נהג כבר ביום רביעי בלילה, ידאג לפרסם כל מפגש שיקיים סביב המינוי. אצל אולמרט יבהירו שהוא הפוסק האמיתי היחיד. האם באווירה כזאת יוכלו להגיע למועמד מוסכם? ספק רב.

בפועל, אולמרט עסוק במינוי יורש לחלוץ כבר זמן לא מבוטל. אישים בעלי רקע ביטחוני שנועדו עמו בחודשיים האחרונים נשאלו שאלות מפורשות על מידת התאמתם של מועמדים: האלופים (מיל') גבי אשכנזי ושלמה ינאי, וסגנו של חלוץ, האלוף משה קפלינסקי. ינאי, כנראה, מחוץ לתמונה מאחר שמונה בינתיים למנכ"ל "טבע". הזירה נשארה לקפלינסקי, למנכ"ל משרד הביטחון אשכנזי ובמידה פחותה גם למפקד זרוע היבשה, האלוף בני גנץ.

אחדים מבני שיחו של ראש הממשלה המליצו על אשכנזי. הצבא במשבר כזה, טענו, שרק קצין ותיק שיוחזר לשורותיו יוכל לנווט את הספינה חזרה למסלולה הרצוי. חלוץ, שיחסיו עם אשכנזי התערערו לנוכח מה שהרמטכ"ל תפש כחוסר לויאליות מצד המנכ"ל בשלהי המלחמה, לא הותיר לאולמרט ספק. הוא מעדיף אלוף מכהן על פני קצין מילואים שיוצנח מבחוץ.

מעבר למצב החוקי, נתפש תמיד מינוי רמטכ"ל כנחלתם של שרי הביטחון. הדברים השתנו דווקא במינוי חלוץ, שהוכתב בחורף 2005 לשר שאול מופז על ידי ראש הממשלה אז, אריאל שרון. קשה לראות איך אולמרט, שמסתכסך עם פרץ על סוגיות שוליות יותר, הולך לקראתו דווקא בעניין הזה.

ייתכן שינצל את המתיחות החדשה למהלך רענון כולל ולמינוי מקביל של שר ביטחון חדש. הבחירה יכולה להיות אם כן בצמד: אהוד ברק או עמי איילון, ותחתיהם אשכנזי או קפלינסקי. כל צירוף מבין הארבעה האפשריים נשמע מבטיח יותר מזה הנוכחי. אבל קיימת גם שאלה אחרת: האם אולמרט ופרץ הם האנשים המתאימים להחליט כעת על מינוי קריטי של הרמטכ"ל הבא? האם יישאר בכלל אולמרט בתפקידו עד הקיץ, על רקע דו"ח וינוגרד והחקירות המשטרתיות השונות נגדו?

ראש הממשלה, פורסם בשמו, ישאל את ועדת וינוגרד אם מי מבין המועמדים פסול לכהונה עקב הממצאים העולים מן החקירה. אולי הוא צריך לשאול את חברי הוועדה אם הוא עצמו כשיר לבחור בין המועמדים.

4. כומתה חומה לרמטכ"ל

פורום החווה קיבל שלשום צו 8. לא כולו, רק כמה מהחברים הבולטים בחבורת היועצים של אריאל שרון פועלים כעת בגלוי למען מינויו של משה קפלינסקי לרמטכ"ל הבא. שרון התאהב בקפלינסקי, שמונה למזכירו הצבאי בקיץ 2001, ממבט ראשון. רובי ריבלין אמר פעם כי קפלינסקי זכה אצל ראש הממשלה לשעבר למעמד של "כמעט בן", שני רק לעומרי ולגלעד.

בשנה וחצי הרשמיות שבילה עם שרון (הקשרים ההדוקים ביניהם נמשכו הרבה אחרי שקפלינסקי עזב את הלשכה כדי להתמנות לאלוף פיקוד המרכז) רכש הקצין מגולני ניסיון מדיני נרחב ולא מעט השכלה פוליטית. קפלינסקי הוא מפקד שטח מנוסה וכריזמטי, שזוכה לאהדה מיידית אצל חיילים ואזרחים. אבל הוא גם קשור בטבורו לפורום החווה. משה יעלון, הרמטכ"ל באותה תקופה, סבר שקפלינסקי "התקלקל" בלשכת ראש הממשלה. כאן נולדה המתיחות ביניהם, שדחפה את יעלון להתנגד למינוי קפלינסקי לראש אמ"ן, הגדישה את סאת יעלון בעיני שרון ומקורביו וזירזה את הדחת יעלון עצמו.

השבוע הקרוב יהיה קריטי למינוי הרמטכ"ל. יועצים ומקורבים - וכאלה פועלים בשפע גם למען אשכנזי - מפעילים מכבש לחצים שמטרתו להכשיר את המועמד שלהם בעיני אולמרט. המאמץ התקשורתי נעשה בעיקר מול כתבים מדיניים ופוליטיים, בהנחה שהם קרובים יותר ללשכת ראש הממשלה. המרוץ העיקרי הוא בין קפלינסקי לאשכנזי. גנץ, צעיר יותר ומקושר פחות, יכול להמתין גם להתמודדות הבאה.

לעומת קפלינסקי, מתנהל אשכנזי לעתים כמו הסמל הקשוח מהסרטים על המארינס. גם כאלוף פיקוד הצפון טרח להתעכב מדי פעם ולרשום תלונה משמעתית לש"ג שנתפס בתספורת לא תקנית. קפלינסקי מעדיף לחלק "צ'פחות" לחיילים. השאלה היא אם כשמגרדים את שכבת הקשיחות של אשכנזי, נחשף תחתיה לב זהב או לב של אבן.

יש לאשכנזי סגנון מחוספס, עם נטייה לפתיל קצר. גבי, מאבחן מכר מהעבר הרחוק, עדיין מתחיל כל מערכת יחסים כאילו הוא מ"פ בגולני ואתה הטירון, אלא שמדובר בגולני של לפני שלושים שנה. מנגד, אין ויכוח על מידת שליטתו בחומר הצבאי. הוא מתוחכם, יעיל, תופש במהירות את העיקר ומנטרל את הטפל. מי ששירתו תחתיו שנים מעריצים אותו כמפקד מהשורה הראשונה.

יתרונו הגדול של אשכנזי על קפלינסקי הוא בכך שהוא נגוע פחות בכשלי המלחמה. מנגד, שיטת הנוכחות המוגבלת לאורך גדר הגבול שאיפשרה את נוכחות חיזבאללה בצדה הצפוני, פותחה לאחר הנסיגה, בימיו כאלוף פיקוד הצפון. אשכנזי גם חתום על החטיפה הקודמת, בהר דב באוקטובר 2000, שלקחיה נשכחו.

בצבא יקבלו בשמחה את שניהם. אחרי הרועה מחיל האוויר, רמטכ"ל עם כומתת גולני חומה שמכיר את לבנון דרך הרגליים נשמע לקצינים כמו התרופה הדרושה לתחלואי המערכת. אשכנזי משקיע בימים האחרונים מאמץ רב להרחיק עצמו במקצת מזיהוי טוטאלי עם פרץ. עומדת לזכותו היכרות טובה עם אולמרט. בניגוד להתמודדות הקודמת בין חלוץ לאשכנזי, שנראתה כקרב מוכרע מראש, קשה מאוד לחזות כעת במדויק איך יסתיים הסיפור הנוכחי. גם אם קפלינסקי יועדף על פניו, אשכנזי אינו שמעון פרס של הרמטכ"לות.

ומאחורי כל זה, אסור לשכוח, עומדים מפקדים וחיילים. מי שגם כעת, כפי שהזכיר שלשום חלוץ לאלופיו, יוצאים למשימות מבצעיות ומסכנים את עצמם, בלי קשר לשאלה מי יהיה הרמטכ"ל הבא. מעבר למאבקי הכוח ולאינטרסים האישיים בצמרת - החיילים האלה, כמו ההורים שלהם, הם האנשים שעתידם באמת מושקע בשאלת יורשו של חלוץ.

גם בצמרת הצבא מבינים את זה. לרבים מהאלופים, אלה שפרשו באחרונה ואלה שעדיין בשירות פעיל, יש בנים המשרתים כחיילים וקצינים ביחידות קרביות. "אני רגיל שנים לחיות עם המתח הזה", אמר השבוע אחד מהם, "כשמה שאני מחליט היום בקריה יכול להשפיע על חיי הבן שלי באותו ערב בקרב. אבל המלחמה בקיץ היתה הפעם הראשונה שבה התקשיתי להסתכל במראה בבוקר. לא הצלחתי לשכנע את עצמי שאנחנו שולחים אותם למלחמה אחרי שעשינו את כל מה שדרוש כדי לשמור עליהם כמו שצריך".



איור: עמוס בידרמן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו