במחנה נהר אל-בארד שליד העיר הצפונית טריפולי בלבנון כל אחד יודע את מקומו. בחלק הדרומי של המחנה, ברובע סעסע, שולט ארגון בשם "פתח-אבו עמאר". בחלקו המרכזי יושבים אנשי פתח "רגילים" ואילו בחלקים בצפון המחנה "התנחלו" אנשי הארגון הקטן "פתח אל-איסלאם". השבוע, כשצבא לבנון הפגין את שריריו המוגבלים נגד "פתח אל-איסלאם" בירי טנקים ומרגמות, ביקשו אנשי הארגון מתושביו הפלשתינאים של רובע סעסע לאפשר להם למצוא מחסה בחלק שלהם במחנה. התשובה היתה שלילית.

"פתח-אבו עמאר" נשמע להוראות הנהגתו, שהורה לו לשתף פעולה במלחמה הלבנונית נגד "פתח אל-איסלאם". גם במחנה הפליטים הגדול ביותר, עין חלווה, המצב דומה. כמו בכל מחנה, מחולקים הרבעים לפי הארגונים ששולטים בו: רובע לחמאס ורובע לפתח, רחוב לחזית העממית ושכונה לארגוני שמאל או לקבוצות איסלאמיות קנאיות. כולם מזוינים עד השיניים.

מדיווחים שמסר צבא לבנון מדובר בכמויות אדירות של נשק, במערכת מסועפת של מנהרות שמבתרות את המחנות, פותחות גישה מכל מקום לכל מקום, ובחלק מהמקרים אף ברחובות שלמים שבנויים מתחת לאדמה. וכך, בעוד שצבא לבנון שמר עד האירועים האחרונים בנחת על פתחי המחנות, כפי שהוסכם בין ממשלות לבנון בעבר להנהגה הפלשתינית, המשיכה הפעילות בתוך המחנות לרחוש.

מידע על המתנהל בתוך המחנות היה ויש לצבא לבנון, אבל גם הפתעות לא חסרות. כך למשל דיסקים של מחשב שנמצאו באחרונה באחת מדירות המקלט של פעילי "פתח אל-איסלאם" בטריפולי כללו מידע על מערכת מסועפת של פיקוד ושליטה, הנחיות להקמת ארגוני רחוב, הוראות כיצד להכין מכוניות ממולכדות וגם חומרי נפץ מתאימים, ובעיקר את היעד שלשמו הוקם הארגון: להפוך את לבנון למדינת איסלאם קנאי, לפי דגם השאיפות של ארגון אל-קאעדה בעיראק.

זו לא הפעם הראשונה שצבא לבנון מתכתש עם ארגונים איסלאמיים קנאיים. בתחילת 2000 למשל ניהל צבא לבנון קרב קשה בעיירה אל-דיניה שליד טריפולי נגד כנופיה מזוינת בהנהגת בסאם אחמד אל-כנג'. כנג' היה ככל הנראה איש אל-קאעדה שהתאמן ולחם גם באפגניסטאן, ושהצליח להקים את ארגונו בלבנון בעזרת מימון מתורמים מאפגניסטאן. הוא גייס חבורה גדולה של תומכים, ששמה להם למטרה לכונן מדינה איסלאמית בלבנון. במערכה הקשה בין צבא לבנון לאנשיו נהרג אל-כנג', אבל חלק מאנשיו הצליחו להימלט ולמצוא מקלט במחנה עין חלווה שהשבוע פתח גם הוא בהתקפה מוגבלת על כוחות צבא לבנון שנמצאים מחוץ למחנה. קבוצת טרוריסטים זאת, שנקראת עכשיו "ג'ונד אל-שאם", היא פלג ידוע של קבוצת אנשי אל-כנג', אבל נראה כי אין בינה לבין "פתח אל-איסלאם" של נהר אל-בארד קשר של פיקוד ותיאום.

גם אנשי פתח אל-איסלאם לא החלו את דרכם אתמול. זו חבורה קטנה של קנאים איסלאמים שבסוף 2006 התפצלו מארגון "פתח-אינתיפאדה", ארגון שמאלי ביסודו שהיה קשור לארגון פתח. הרקע להתפלגות נוגע ככל הנראה לחלוקת כסף ולמחלוקת על שליטה, אבל ההתפלגות הזאת מלמדת בעיקר על הדרך שבה נוסדים הארגונונים האלה, שכמותם לפי ההערכה פועלים כמה עשרות בלבנון. על רובם אין שומעים, בהיותם פעילים בתוך המחנות בלבד, גובים מס חבר ומהווים חלק בלתי נפרד מהמרקם האלים של מחנות הפליטים.

ארגונונים אלה פועלים בדרך כלל לפי סדר יום משלהם, מנהיגיהם קוראים לעצמם "אמירים" והם נוהגים להישמע למדריכים רוחניים קנאים. כך למשל, המורה הרוחני של שאכר אל-עבאסי, מנהיג "פתח אל-איסלאם", הוא שייח נעים תייסיר אל-ראלי, פלשתינאי ממחנה הפליטים מיה ומיה, שלמד אצל חאלד אל-ארא, איש דת קיצוני מאלג'יריה שנהרג באחרונה בהתקפה אמריקאית על גבול סוריה-עיראק.

לארגונים הפלשתיניים הממוסדים, כמו פתח, חמאס או החזית העממית, גורמים פצלי הארגונים האלה כאב ראש מהדהד. "אנחנו אורחים בלבנון", הסביר השבוע עבאס זכי, נציג אש"ף בלבנון, ולכן "המחנות לא יהיו מקלט לפושעים". גם אוסמה חמדאן, נציג חמאס, הבהיר כי תנועתו שואפת להגיע להסדר בלבנון, שיפסיק את האש בתוך המחנות.

שתי התנועות הגדולות האלה, יחד עם החזית העממית, סיכמו עם ראש ממשלת לבנון, פואד סניורה, על הקמת ועד פעולה משותף שמטרתו להרגיע מיד את הלחימה במחנה נהר אל-בארד ולבלום את ההתפרצות בעין חילווה. התוצאה כבר באה לידי ביטוי ביום שלישי, כאשר שבעה מאנשי פתח אל-איסלאם הסגירו את עצמם לידי אנשי פתח.

ההנהגה הפלשתינית יודעת שלמרות שחלפו שנים ארוכות מאז רוסקה "המדינה הפלשתינית" שהתקיימה בלבנון, החוויות הקולקטיוויות הקשות עדיין צרובות היטב בזיכרון הלבנוני. ההנהגה הפלשתינית יודעת ש-12 מחנות הפליטים בלבנון הם עניין רגיש ביותר, גם בהקשר של התביעה לפרק את המיליציות החמושות בלבנון, כפי שדורשת החלטת מועצת הביטחון 1559.

אמנם קיימת הסכמה פנים לבנונית שלא לגעת בנשק הפלשתיני שמצוי בשפע במחנות, אבל כשצבא לבנון מראה לפתע נחישות להילחם בתופעות כמו "פתח אל-איסלאם", ולראשונה אינו מהסס לחדור למחנה פליטים, עלול מישהו גם לדרוש פעולה מקיפה יותר ולהפוך את כלל הפלשתינאים למטרה קלה. קל וחומר חשוב התיאום עם ממשלת לבנון, על רקע המו"מ שמנהלת ההנהגה הפלשתינית עם ממשלת לבנון להקל על תנאי החיים של הפלשתינאים בלבנון. לפיכך, בכל אירוע אלים מהצד הפלשתיני, גם אם מדובר בארגון שולי שאינו מייצג את הזרם המרכזי, העניין הפלשתיני כולו עלול להפוך לקורבן.

גם לחיזבאללה אין פעילות רסיסי הארגונים האלה רצויה. כי כאשר צבא לבנון מראה יכולת לפגוע בארגון פלשתיני קטן ושואף לפרקו מנשקו, מיד נשמעים גם קולות שקוראים לפרק באותה הזדמנות את חיזבאללה מנשק. אמנם הדברים אינם דומים, ומעמדו של חיזבאללה שונה תכלית השינוי ממעמדם של הארגונים הפלשתיניים, בהיותו אושיה פוליטית וצבאית לבנונית. אבל את המאמץ הגדול שהשקיע כדי להשיג הכרה בכך שאיננו עוד אחת מהמיליציות המזוינות שיש לפרקן, אין חיזבאללה רוצה להכתים בכך שמישהו בלבנון יצביע עליו כעל עוד נושא נשק שיש לפרק.

חשובה לא פחות מכך היא השאיפה של חיזבאללה להוכיח שנשקו לא מופנה כלפי לבנונים או מטרות בלבנון, וכי הוא ממשיך לשחק בזירה הלאומית כמי שמגן על המדינה מפני ישראל. מכאן שאינו רוצה להביע שום תמיכה בארגון ששם לו למטרה לשנות את פניה של לבנון והורג בחיילי צבא לבנון. במיוחד כאשר שאיפתם של הארגונים האלה היא להקים מדינה איסלאמית סונית.

הפגנת יכולתו ונחישותו של צבא לבנון עלולה עכשיו לעלות לחיזבאללה בניתוץ עוד אחד מטיעוניו בעד החזקת נשק. שהרי אם צבא לבנון מסוגל להגן מפני אויב מבפנים, הרי שעם ציוד טוב ואימון ראוי, אמריקאי או אירופי, הוא יכול גם לשמור על המדינה מפני ישראל ובכך לייתר את נחיצות חיזבאללה.

כמאה הרוגים גבתה המערכה הקצרה הזאת במחנה הפליטים, 45 מתוכם הם אנשי צבא לבנון. ההערכה בלבנון היא כי המערכה עומדת על סף סיום, אם לא הסתיימה כבר לגמרי. היא הוסיפה נקודות זכות רבות לממשלת לבנון ולצבאה, אבל אין בה כדי לחסל את המשבר הפוליטי. ביום ראשון הקרוב תיכנס לתוקף החלטת האו"ם לכונן בית דין בינלאומי לשפיטת האחראים לרצח רפיק אל-חרירי. עוד ניצחון חשוב לממשלת סניורה, אבל זה ניצחון שעלול גם לעלות לו ביוקר אם יחליט חיזבאללה לטרפד את ההחלטה ולהסלים את המאבק נגד הממשלה, ובכך למחות את ניצחונה בנהר אל-בארד.

מצעד של קנאים איסלאמים בצידון. לארגונים האיסלאמיים סדר יום משלהם