המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
בחר סיסמה
הקלד סיסמה מחדש
אזור מגורים
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שחזרו סיסמה

האשה שביקשה לעצור את הים

למי שייכים שיריו של נתן יונתן? האלמנה, נילי כרמל יונתן, משוכנעת שלה, ורק לה. ברשימת הנפגעים: המלחין נחום היימן, הזמרת אורה זיטנר, מדריך הטיולים יוסי פז, מנכ"ל שירונט עידן טל, מקים אתר האינטרנט ברק פז - כולם למודי קרבות מרים עם יונתן, שתובעת בעלות מלאה על מורשתו ואף משנה מלים בשיריו. בפעם הבאה שאתם שרים במקלחת את "חופים", תחשבו פעמיים

  • , צילום: ישראל סאן
  • פורסם לראשונה: 23.01.2008
  • 00:00
  • עודכן ב: 25.01.2008
  • 00:00

מה רב המחיר ששלמה באותה טעות האשה שבקשה לעצר את הים, למלך על הגאות. (מתוך שירו של נתן יונתן, "גברת הסלעים")

זה היה בסוף הקיץ. בחוץ עוד היה חמים ושרבי. ד"ר יוסי פז, מדריך טיולים מוסמך, הביא קבוצה של מורי דרך לקיבוץ שריד. פז הכין בשבילם טיול מיוחד בעמק יזרעאל בעקבות שיריו של נתן יונתן, ששיאו היה בשריד, שם התגורר המשורר במשך 46 שנה. בשריד פגשו המטיילים את צפירה יונתן, אשתו הראשונה של המשורר, ליד ביתה. "עשינו כבר חמש או שש פגישות כאלה", אומרת יונתן. "האנשים ישבו אצלי על הדשא ואני עניתי על שאלות כמו איך נכתב שיר זה או אחר וגם קראתי כמה משיריו ובין היתר את 'שושנת המים שלי', שיר שכתבתי לזכרו כמה ימים לאחר מותו. בין לבין ניגנתי במפוחית פה ויוסי בחליל צד, והאנשים שרו וזה יצא יפה. היו מפגשים מאוד לבביים".

המפגשים הלבביים, שהיו מיועדים למורי דרך בהשתלמות מטעם משרד התיירות, אינם מתקיימים עוד. נילי כרמל יונתן, אלמנתו של המשורר, התקשרה למשרד התיירות, ומהמשרד הודיעו לפז שעליו להפסיק עד שיסדיר איתה את העניין. "יצרתי קשר עם נילי וקיבלתי מקלחת. 'העמק לא קשור לשירתו של נתן יונתן, הוא משורר אוניוורסלי', היא אמרה והציעה שאבוא לביתה ביהוד כדי להתנצל ולעשות טיול אחר, על פי דרכה. 'עזוב עמק יזרעאל, היא אמרה, 'בוא ליהוד ואני אגיד לך איך מרכיבים טיול בעקבותיו מכפר מעש ועד פתח תקוה', ונתנה לי את רשימת הכתובות שלה ואמרה שהיא תשמח שאעשה את הטיול בעקבות נתן יונתן לפי האתרים האלה. אבל טיול צריך לא רק להישמע טוב, הוא צריך גם להיראות טוב ואי אפשר לעשות טיול מעניין ולהראות מקומות יפים במסלול שהיא הציעה".

נתן יונתן, שהיה המשורר המולחן ביותר בישראל, מת במארס 2004 בגיל 81. הוא נולד באוקראינה וכשהיה בן שנתיים עלתה משפחתו לארץ והתיישבה בקיבוץ גבעת השלושה. אחר כך עברו לפתח תקוה ומשם לכפר מעש. בגיל 17 הוא הלך עם הגרעין של השומר הצעיר לקיבוץ שריד ושם נישא לחברתו צפירה. נולדו להם שני בנים, ליאור וזיו. ליאור נפל במלחמת יום כיפור, ובאותו זמן החלו נישואי הזוג להתפורר.

יונתן עבד כעורך בספריית פועלים בתל אביב וידע נשים רבות, בהן נילי כרמל, מורה ומבקרת ספרות, שהיתה לבת זוגו עד סוף ימיו. הם חיו כמה שנים לא קלות בקיבוץ שריד. "צריך לזכור שחייתי שם מ-1944", הסביר בראיון למוסף זה שנה לפני מותו. "אולי האסון שקרה לי הכביד על העזיבה". רק ב-1991 עזבו יונתן ובת זוגו את שריד ועברו לבית קטן ביהוד.

פז, תושב רמת השרון ומרצה למיתולוגיה השוואתית של עמי ארץ ישראל, הוא גם חובב שירה בכלל ושירת נתן יונתן בפרט. ליהוד לא נסע. הוא העדיף להפסיק את הסיורים, למרות שהיתה לו, לדבריו, ברכת הדרך מיונתן עצמו. "התחלתי עם זה עוד בחייו", הוא אומר, "התקשרתי אליו והלכתי לפגוש אותו בהופעה באריאל וסיפרתי לו מה אני רוצה לעשות: 'טיול בעקבותיך בעמק' והוא אמר: 'תבורך'. אחרי הטלפון של נילי כל השתלמויות מורי הדרך נפסקו וחבל, כי רציתי שיקום דור חדש של מדריכי תיירים שיכיר את נתן יונתן וימשיך במסורת שאני התחלתי".

משרד התיירות מנסה למזער את אי הנעימות ומסר בתגובה: "ההשתלמות בנושא נתן יונתן שהתקיימה בשנה שעברה לא שולבה ב-2008 במסגרת ההשתלמויות שמוצעות למדריכים. מר יוסי פז כמדריך מוסמך, מורשה להמשיך ולהדריך מטיילים בנושא זה" - אך בלי קשר למשרד התיירות.

גינת ההרדופים

עברו כמעט ארבע שנים מאז מותו של יונתן והקרבות על מורשתו ועל האופן שבו ייזכר אינם שוככים. האלמנה עומדת על המשמר ומוודאת שכל ניסיון הנצחה, אם לא נעשה על פי דרכה, יורד מהפרק. נחום (נחצ'ה) היימן, חברו הקרוב והאינטימי ביותר, מי שהלחין את מרבית פזמוניו היפים של יונתן, ניתק את יחסיו עם האלמנה. "נחצ'ה לא מוכן להסתכן בכך שהיא תגיד לו לא", אומרת חברה קרובה של היימן, "ולכן הודיע שלא ילחין שירים של נתן, למרות הכאב הגדול שזה גורם לו. הוא לא מוכן לבקש ממנה רשות". הקשר בין היימן לכרמל יונתן נגמר בפיצוץ גדול ברגע שהודיע שלא יישמע עוד לתכתיביה איך להנציח את חברו.

הזמרת אורה זיטנר, שליוותה את יונתן שנים רבות בהופעות משותפות, אינה מופיעה עוד עם שירי נתן יונתן. "היינו מופיעים במסגרת אמנות לעם", היא אומרת. "עשינו ערב ספרותי: הוא היה מדבר על עצמו ואני הייתי שרה. נסענו עם זה בכל הארץ. היו שנים שהופענו ארבע-חמש פעמים בחודש. היינו מאוד קרובים. בשלושים למותו רציתי לעשות ערב בצוותא לזכרו. היה לי ערב מוכן מכל החומר שהצטבר אצלי וכל הזמרים שהתקשרתי אליהם מיד הסכימו להופיע. אבל כשפניתי לנילי היא אמרה שצוותא לא בא בחשבון, שזה לא בסדר גודל של נתן, שזה היה מתאים לפני 30 שנה, ואילו היום מה שמגיע לנתן זה היכל התרבות.

"אמרתי לה שבלי קשר להיכל התרבות אני רוצה לעשות לו משהו אישי ואינטימי, אבל היא אמרה שאם האמנים יבואו אלי הם לא יבואו להיכל התרבות ומיד שלחה שני מכתבים מעורך דין: אחד לצוותא ואחד אלי. כתבה שם שאם אני אעשה כזה אירוע זה יהיה חילול כבוד המת. לא פחות. אני, שעשיתי לו רק טוב. עוד לא פגשתי אשה שנלחמת כל כך חזק על זכותה להיות אומללה. ביום השנה למותו עשיתי לו ערב בצוותא, אבל מאז אני לא עושה יותר נתן יונתן. מפריע לי שהאיש הזה לא טרח בחייו להשכין שלום בין כולם".

עיריית יהוד רצתה להנציח את יונתן בעירה, אבל הדבר עד היום לא הסתייע. "היתה דרישה מצד המשפחה להחליף את שם הרחוב שבו הם גרים, מוהליבר, לרחוב נתן יונתן", אומר ורדי בושרי, סגן ראש העיר ויו"ר ועדת הנצחה ושמות, "אבל לנו בעירייה יש נוהל הנצחה מפורט ומסודר. אנחנו מנציחים אדם קרוב לתחום עיסוקו, אם היה שחקן כדורגלן, עושים על שמו מגרש כדורגל, אם היה סופר, עושים ספרייה, ואם היה רב, מקימים בית כנסת. אנחנו הצענו לקרוא לגינה שבפתח ביתו 'גינת ההרדופים' (על שם שיר שכתב יונתן והלחין שלמה ארצי) ולציין שכאן גר נתן יונתן, ובנוסף קיבלנו החלטה שהספרייה העירונית שתקום בעיר בקרוב, תיקרא על שמו. אבל הם התעקשו על רחוב.

"קיימנו דיון בוועדה והחלטנו לחצות את הרחוב לשניים, חלק היה אמור להישאר מוהליבר וחלק - נתן יונתן. אבל זה ירד מהפרק כי התושבים התנגדו. ואז אמרה האלמנה שאם אין רחוב אז לא תהיה גינה ולא תהיה ספרייה. אנחנו דיברנו על לבה אבל היא לא השתכנעה ולא הסכימה. אני מקווה שעוד נצליח לשכנע אותה. הספרייה נמצאת או-טו-טו בהתחלת בנייה ולכבוד יהיה לנו להנציח אותו בעירנו".

עלייתו ונפילתו

את קרב כיפופי הידיים העיקש ביותר מנהלת כרמל יונתן בחצי השנה האחרונה נגד אתר אינטרנט לזכרו של יונתן שהקים ברק פז, בן 27, בעל תואר בבלשנות וממקימי "זמרשת" - מיזם להצלת הזמר העברי המוקדם. פז (אין קשר ליוסי פז), מעריץ של יונתן ושירתו, התיידד עם המשורר בשנתיים-שלוש האחרונות לחייו, ביקר מדי פעם בביתו והשניים היו משוחחים על שירה וספרות. "נתן מאוד אהב לדבר עם ברק", אומרת ורד היימן, אשתו של נחצ'ה. "הוא הקדיש לו זמן כי הוא בכלל אהב חברת צעירים והאמין בהם".

ברק פז: "עם כל הכבוד לכל הנשים שהיו לו, הסיבה שיש לו אתר וערך בויקיפדיה היא לא שהוא היה דון ז'ואן, אלא משורר חשוב. השירים שלו הרבה יותר חשובים מהנשים בחייו"
צילום: דודו בכר
כחצי שנה לאחר מותו של יונתן החליט פז, שהיה עוד סטודנט, להקים בזמנו החופשי אתר לזכרו. הוא פגש את כרמל יונתן, הראה לה סקיצה עיצובית וסיפר לה על הרעיון. "איך שהיא ראתה את זה אורו עיניה והיא שאלה מה אני צריך", אומר פז. "אמרתי לה שאני סטודנט ושאין לי כסף. היא הוציאה כרטיס אשראי ונתנה לי ואמרה, תזמין מה שצריך. טיפלתי בכל מה שצריך, היא דיברה עם אקו"ם והם שלחו לנו רישיון מיוחד לשנה, כדי שנוכל להציג באתר טקסטים של שירים בלי לשלם תמלוגים".

האתר נפתח בינואר 2005. כרמל יונתן נתנה לפז תמונות מהאלבום המשפחתי, שלחה פרשנויות שכתבה לשירים של יונתן, וכולם היו מאושרים. אבל השמחה לא ארכה יותר מכמה שבועות. "היא השקיעה באתר הזה בערך 600 שקלים (הקמה וניהול מקצועי של אתר נאמדים בכמה עשרות אלפי שקלים) והרגישה שקנתה אתר ועבד שמנהל לה את האתר והכל עומד לרשותה ונמצא בבעלותה", אומר פז, "והתחילה לתת לי פקודות מה לעשות באתר. היו לי איתה שעות של שיחות בטלפון ומאות מיילים ולקראת הסוף היא ביקשה להוריד את הקישורים לאתר של נחצ'ה. 'אני לא רוצה שום אזכור של נחצ'ה באתר', היא אמרה אחרי שהסתכסכה איתו".

אתה יודע על מה הסכסוך?

"בספטמבר 2005 עשה דן אלמגור מחווה לנתן יונתן ולנחצ'ה בתיאטרון הרצליה. אבל כשנחצ'ה עלה על הבמה הוא לא דיבר על נתן, אלא על המורה שלו למוסיקה ונילי התפוצצה, באה בטענות שנחצ'ה לא הזכיר מספיק את נתן וביקשה אחר כך שאני אסיר מהאתר את כל הקישורים לנחצ'ה. אני הרגשתי שאני לא יכול יותר, אחרי עשרות פקודות וציוויים אמרתי לה 'עד כאן. אני עושה את זה על חשבון זמני הפנוי ואני לא מוכן יותר לקבל הוראות ותכתיבים'. ואז היא שלחה לי מייל וכתבה שם שאו שאמשיך לסור למרותה או שאסתלק מהעניין, ושהיא מפסיקה לי את רישיון אקו"ם".

בתחילת 2006 הפסיק פז כל פעילות באתר. לפני עשרה חודשים, במלאת שלוש שנים למותו של יונתן, החליט פז לחזור: "הרבה אנשים פנו אלי ושאלו מה קורה עם האתר, אז החלטתי שהגיע הזמן לחדש את הפעילות". הוא פנה לאקו"ם וביקש לשלם תמלוגים כנדרש בחוק. בהתחלה נאמר לו שאין בעיה. כעבור כמה ימים התקשרו אליו מאקו"ם ואמרו שיש בעיה, שהאלמנה מתנגדת ושהם לא יכולים לעשות דבר.

את הזכויות על יצירתו העביר יונתן עוד בחייו לאקו"ם. לאחר מותו ירשה אותן כרמל יונתן וזה אומר שהיא יכולה להחליט למי מותר ולמי אסור להשמיע, לפרסם או לקרוא את שיריו של נתן יונתן בציבור. פז פנה אל עידן טל, מנכ"ל שירונט, אתר המוסיקה הגדול בישראל (25 אלף שירים), וביקש ממנו רשות לבצע קישורים מהאתר שלו לשיריו של יונתן בשירונט.

"אמרתי לו שאני לא חושב שהוא צריך ממני אישור", אומר טל, "כי היום כל האתרים הגדולים עושים קישורים לשירונט ואני משלם זכויות יוצרים לאקו"ם על פי מספר צפיות בעמוד השיר, 66 סנט לאלף צפיות, וזה לא משנה אם הגולשים הגיעו ישירות ממני, מהאתר של ברק או מגוגל. הרוב הגדול היום מגיע אלינו מגוגל, וגוגל אף פעם לא ביקשו מאיתנו רשות לעשות קישורים. למיטב הבנתי אמנים שמחים שיתבצעו כמה שיותר קישורים לשירים שלהם ושיעשו להם כמה שיותר אתרי מעריצים".

האתר החדש של פז הכיל 88 טקסטים של שירים וקישורים לוואלה רדיו המאפשרים גם לשמוע את השירים. "כעבור כמה שבועות קיבלתי מנילי מייל שבו היא מברכת אותי ומקווה שנמצא דרך לדו קיום מכובד", אומר פז. "היא גם שלחה לי כמה תמונות מהאלבום שלה ושל נתן".

מכתב מעורך דין

בסוף הקיץ האחרון יצא לאור ספר שיריו של יונתן, "שירים שנשארו" (הוצאת ידיעות אחרונות), שאספה וערכה כרמל יונתן. אנשים קראו את הספר ונדהמו לגלות שהעורכת שינתה כמה מהשירים. "זעיר פה וזעיר שם", כתבה כרמל יונתן באחרית דבר של הספר. על השאלה למה ואיך, השיבה כרמל יונתן בתגובה על רשימה שפורסמה במוסף זה: "נתן מינה אותי לעשות את זה, אני בעלת מקצוע, יש לי שלושה תארים. עשיתי את השינויים הקלים שאני יודעת בוודאות, מהיכרות עם האיש, שאלה השינויים שהוא היה עושה".

מתוך 62 שירים בספר, על פי כרמל יונתן, שונו בין שמונה לעשרה שירים. הקהילה הספרותית נדהמה מהגילוי. המשורר, העורך והמבקר עמוס לויתן הביע זאת בשתי רשימות. אחת התפרסמה לפני חודשיים ב"מקור ראשון" והשנייה עומדת להתפרסם ב"עתון 77". מבקר הספרות נסים קלדרון היה נחרץ ביותר. "היוצר מת", אמר, "ואי אפשר להמשיך את היצירה. אין לאף אדם זכות לשנות ולגעת אפילו בפסיק. זה חוטא ליצירה ואני שולל זאת מכל וכל".

"אני לא רואה עין בעין את הצורה שבה היא משמרת את המורשת של נתן", אומר נחום היימן, "ואני מוכן לתת דוגמה. בספר החדש שאמור, על פיה, להיות שירה צרופה, נכנסו בכלל פזמונים שכבר הוקלטו והושמעו, ואני תוהה מה הם עושים בספר. דבר נוסף שהוציא אותי מכלי היה זה שהיא שינתה לו מלים. באיזה זכות? מה, הוא מינה אותה לשומרת החותם שלו?"

גם הפזמונאי והמשורר דודו ברק חושב שנעשה ליונתן עוול. "זה מצער מאוד, כי קשה לי לראות שאמן מתיר למישהו, ויהיה קרוב ככל שיהיה, לעשות ביצירתו כבתוך שלו. אין דבר כזה. אנחנו בנתק כבר שנים רבות, מטעמים ששמורים עמי, היו דברים שגרמו לי צער גדול ולכן תפסתי מרחק ממנה".

מי שחשף אילו שינויים נעשו בספר השירים של יונתן היה ברק פז, בכתבה במוסף הספרותי של "ידיעות אחרונות". זה הביא להידרדרות מיידית ולסיום ההסכמה שבשתיקה ששררה עד אז בינו לבין כרמל יונתן בעניין אתר האינטרנט שפז ניהל. ב-2 בנובמבר הוא קיבל מכתב מטוני גרינמן, עורך דינה של האלמנה, המבקש ממנו להעביר לרשותה את האתר, לחדול להציג את האתר כאילו הוא האתר הרשמי של יונתן, לחדול מלכנות את האתר "האתר לזכר המשורר נתן יונתן", לחדול מלהציג את עצמו "מנהל האתר לזכרו של נתן יונתן", לחדול מכל שימוש מסחרי בשמו של נתן יונתן, לחדול לבצע קישורים לשיריו של יונתן ועוד ועוד ציוויים ואיסורים רבים.

בשלב הבא התקשרה כרמל יונתן לשירונט. "נילי פנתה אלי לפני חצי שנה וסיפרה לי שברק פז הקים אתר לזכרו של נתן יונתן ואמרה שהאתר לא מקובל עליה מכל מיני סיבות", אומר עידן טל. "היא ביקשה שאני אפנה אליו על מנת שיסיר את הלינקים אל מלות השירים של נתן יונתן בשירונט. אני מכיר את ברק, הוא ניקד שירים של נתן יונתן והעביר לאתר שלי, וידעתי שבהתחלה הם הקימו את האתר ביחד ואחר כך הם רבו כי ברק הכניס לאתר פרטי מידע בביוגרפיה של נתן שהיא לא אהבה, כמו למשל שהם חיו בהתחלה בקיבוץ שריד ושהיו שם בעיות. אחר כך היא ביקשה ממנו להסיר את אשתו הראשונה מהביוגרפיה הרשמית, ומכאן פרצה כל המלחמה רוויית היצרים הזאת. אני מניח שאם היא היתה יכולה לשלוט במה שכתוב שם, לא היתה לה בעיה עם האתר".

"עם כל הכבוד לכל הנשים שהיו לו", אומר פז, "הסיבה שיש לו אתר וערך בויקיפדיה היא לא שהוא היה דון ז'ואן, אלא משורר חשוב. הנשים בחייו הן לא הפואנטה. השירים שלו הם הרבה יותר מדויקים וחשובים מהן". עו"ד שרון דואק לוי, מתמחה בקניין רוחני ממשרד אפרים-קטן, המייצג את פז, אומרת כי פז עשה ועושה באתר שלו שימוש לגיטימי בשירים, אינו מטעה ואינו נגוע בחוסר תום לב. דברים אלה עומדים בקנה אחד עם פסיקת מוסד הבוררות והגישור הבינלאומי ICANN, הקובעת כי אתר מעריצים שאינו מסחרי, ומובחן בבירור מכל אתר רשמי, יכול להיות בעל זכויות ואינטרסים לגיטימיים. באתר מופיעה עכשיו הבהרה ולפיה זהו אתר פרטי ש"אינו מתיימר להיות האתר הרשמי של המשורר, הוא בחזקת אתר מעריצים בלבד ואין לו קשר ליורשת החוקית של המשורר".

בהתחלה טל השתכנע וביקש מפז לנתק את הקישורים לאתר שלו. מאוחר יותר חזר בו. כעבור כמה ימים גם הוא קיבל מכתב מעורך הדין עם אזהרה לא לאפשר לפז לבצע את הקישורים לשירי יונתן. מאקו"ם הגיעה הודעה שמבהירה שהאלמנה לקחה מאקו"ם את הזכויות על יצירותיו של יונתן באינטרנט, והן נמצאות בידיה וכל מי שרוצה לצפות בטקסטים משיריו, חייב לקבל ממנה רשות.

טל ביקש לחתום על חוזה עם כרמל יונתן, כדי להמשיך להפעיל את הערך נתן יונתן באתר שלו. הוא קיבל חוזה, אבל לא חתם עליו. "הוא הכיל תשלום מופרך של 2,000 שקלים לשנה, הרבה יותר מאשר אני משלם לאקו"ם, ושורת תנאים כמו למשל שאני צריך לפעול בכל האמצעים הטכנולוגיים על מנת למנוע קישורים לכל מיני אתרים חיצוניים שלא מקובלים על נילי וכמובן ששירונט צריך לשלוח מכתב לכל אתר שלא מקובל על נילי כדי למנוע ממנו לעשות קישורים לשירונט", אומר טל. "פניתי אליהם מיד ואמרתי שאני לא מסוגל לעמוד בתנאי הרישיון הזה. נתן יונתן, עם כל הכבוד, נצפה מעט מאוד בשירונט. נינט ושירי מימון נצפות הרבה יותר, אין מה להשוות, ואם אני משלם היום לאקו"ם על נתן יונתן 100 שקל לשנה, זה הרבה. עורך הדין מיד ביטל את הסעיף הזה.

"אחר כך אמרתי לו שאני לא מתכוון לשלוח מכתבים לכל האתרים לבטל את הלינקים, יש פה גוגל, ויקיפדיה, אני לא אתחיל לפנות אליהם, אז הוא אמר 'אני מבטל את כל מנועי החיפוש הגדולים, אתה לא צריך להתעסק עם זה'. אחר כך אמרתי לו, אין לי שום אפשרות למנוע שום דבר באמצעים טכנולוגיים, אני לא נאס"א, אז הוא ביטל גם את זה, ונשאר סעיף אחרון, 'לשלוח מכתב אזהרה לכל מי שאנחנו מתנגדים לו ולכתוב שם שאתה מבקש ממנו להסיר את הלינקים'. עשיתי חושבים כמה ימים, היה ברור שהם מתכוונים לייבש את האתר של ברק, ואמרתי להם שאני לא מוכן לעבור לפורמט כזה שכל אמן יכתיב לי תנאים אחרים. לא מוכן לרישיונות שהם שונים מרישיונות אקו"ם".

נחלת הכלל

מי שנכנס עכשיו לערך נתן יונתן בשירונט ומחפש מלים לשיר כלשהו, מקבל הודעה שמזכירה את השקופית "סליחה תקלה" מימי רוממה העתיקים: "בעלת הזכויות בשיריו של נתן יונתן הציבה בפני הנהלת האתר דרישות שונות מאלו הנהוגות ברישיון אקו"ם לצורך המשך הצגת יצירותיו בשירונט. ההנהלה אינה מוכנה לקבל דרישות השונות מאלו הנהוגות ברישיון אקו"ם. אי לכך הוסרו יצירותיו של נתן יונתן משירונט".

גם באתרי מוסיקה אחרים המצב דומה. ב-MP3, למשל, נוסח ההודעה שונה אבל התוצאה זהה: אי אפשר להשיג מלים לשירי נתן יונתן באינטרנט. גם לא כשמחפשים במנועי החיפוש הגדולים, כגוגל למשל.

"אני חייב לציין בצער", אומר טל, "שמאז שהשירים הוסרו משירונט לא קיבלתי אפילו פנייה אחת מהגולשים, למה אין כאן השירים של נתן יונתן. שלושה שבועות מאז, ואפס תלונות. אני מביע את צערי הרב על העניין הזה, כי ככה הולך לאיבוד חלק ממורשת תרבות השירה בארץ. האמת, לא ציפיתי לזה. מאוד הייתי רוצה להחזיר את השירים האלה, אבל בפורמט שלא יחייב אותי לחתום על חוזים אישיים על בסיס מריבות".

גם דודו ברק כואב את אובדנם של השירים האלה באינטרנט. "זה מצער אותי מאוד", הוא אומר. "שירונט זאת מעין אנציקלופדיה עכשווית וחשובה מאוד של הזמר העברי. ואני בטוח שיש אנשים שיש להם צורך להיעזר באנציקלופדיה הזאת, בעבודות אקדמיות, למשל, אני בעצמי העברתי לשם את כל ארכיון השירים שלי. חבל מאוד ששמים מגבלות ולא מתירים לפרסם את שיריו, כדי שיפרשו כנף לדורות. אסור לעשות דבר כזה. אלה שירים שהם כבר נחלת הכלל, ששרים אותם כבר שנים. אם האתר הזה לא בא להשמיץ, אז ככל שירבו אתרים כאלה, זה יופי. זה עושה טוב לכולם.

"יונתן היה משורר נפלא, צנוע, שהביא את הלוך הרוח שלו דרך הארץ הזאת, כמו צייר אקוורל מעודן, אבל לצדו עמדה אשה שלא היתה מעודנת ועשתה הכל להפך. אם היא היתה מקורבת אלי, ואני לא רוצה להתקרב יותר למקומות שבהם נכוויתי, הייתי אומר לה שהיא עושה טעות. זה נובע מאיזה מקום של מרירות, אי אפשר להסביר את זה אחרת".

על פי חוק זכויות יוצרים, היצירה הופכת לנחלת הכלל 70 שנה אחרי מותו של היוצר. עד אז יכולים היורשים לאסור את השמעת כל יצירותיו בכל רשתות הרדיו, למשל, אם זה מה שירצו. "לפי התנאים שהכתיב הממונה על ההגבלים העסקיים, אפשר להחריג תחום שלם, כמו למשל כל תחנות הרדיו, אבל אין דרך להחריג תחנת רדיו ספציפית", אומר יוריק בן דוד, מנכ"ל אקו"ם, הארגון הדואג לזכויות מחברים על יצירותיהם. "לכן אי אפשר למנוע מאתר אינטרנט אחד בלבד לפרסם את המלים של השירים, חייבים להחריג את כל אתרי האינטרנט. האמת שאין לה אינטרס לעשות את זה לשירונט, למשל, אם היא היתה יכולה למנוע נקודתית מאתר מסוים בלבד, היא היתה עושה את זה, היא אמרה את זה לא פעם אחת, אבל החוק לא מאפשר לה את זה".

אפשר ללכת ברחוב ולשרוק את "חופים הם לפעמים" בלי שאקו"ם או אלמנתו של יונתן יבקשו תמלוגים?

"אפשר. גם בבית אפשר לשיר חופשי וגם במסיבות משפחתיות. מותר גם שימוש הוגן ביצירה, כמו למשל ציטוט בהקשר עם ביקורת או ידיעה בעיתון שיש לה רלוונטיות ליצירה. אסור למטרות מסחריות".

והאם רשאי מישהו למנוע מד"ר יוסי פז ומצפירה יונתן לבצע את שירי נתן יונתן ליד ביתה בקיבוץ? מבחינת אקו"ם, זהו עניין גבולי. מצד אחד, ישיבה על הדשא לפני חדרו של חבר קיבוץ דומה לישיבה בבית פרטי או בגינה פרטית, שם מותר לשיר בלי לשלם תמלוגים על זכויות יוצרים. מצד שני, כשכסף עובר מיד ליד, במקרה של סיור מודרך, התעריף של התמלוגים מתחיל לתקתק.*



נילי כרמל יונתן באזכרה לנתן יונתן, 2004. אני לא יכולה להכתיב לאף אחד איפה לטייל ומה לעשות, אני לא ירדתי מהפסים


נתן יונתן (למעלה: עם אשתו הראשונה צפירה). מפגשים על הדשא בקיבוץ




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת