איך נהפכתי לסקסופוניסט אתיופי - כללי - הארץ
מינוי דיגיטלי של הארץ - באתר בסמרטפון ובטאבלט - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שכחתי סיסמה

איך נהפכתי לסקסופוניסט אתיופי

"כמו שתלוניוס מונק לקח את הבלוז למקומות שונים ומשונים, אני רוכב על המוסיקה האתיופית לכל מיני כיוונים", אומר נדב הבר. הרביעייה שלו תופיע בירושלים לרגל יציאת הדיסק החדש והנהדר "Addis Mist"

  • פורסם לראשונה: 28.11.2006
  • 00:00
  • עודכן ב: 29.11.2006
  • 00:00

באמצע רחוב באדיס אבבה הסקסופוניסט נדב הבר נתקף השראה. "זאת היתה שעת אחר צהריים, ערפל כיסה את הבתים, אנשים הלכו בקצב של אפריקה, ומאחת החנויות בקעו צלילים של נבל אפריקאי שנקרא בגנה. פתאום הרגשתי סחרחורת חיובית, הכל הסתדר ועלתה לי בראש מנגינה", מספר הבר. ליצירה שכתב על סמך המנגינה הזאת הוא קרא "Addis Mist", וזה גם שמו של הדיסק החדש והנהדר שלו, שיוצא שבע שנים אחרי אותו ביקור באדיס אבבה ו-15 שנה אחרי שהבר החל להתעמק במוסיקה אתיופית.

בשנים האחרונות גברה מאוד ההתעניינות העולמית במוסיקה אתיופית. זה קרה בעיקר הודות לסדרת הדיסקים המונומנטלית "Ethiopiques", שהחלה לראות אור באמצע שנות ה-90 וחשפה לפני חובבי מוסיקה במערב עולם מוסיקלי חדש, צבעוני ומסעיר. כך למשל התוודע הבמאי ג'ים ג'רמוש למוסיקה של מולאטו אסטטקה, שכיכבה בסרטו "פרחים שבורים", וכמוהו הוקסמו מיופיה של המוסיקה האתיופית מוסיקאים מערביים רבים, שהחלו ליצור בהשפעתה.

את הבסיס למוסיקה שלו שאב הבר ממקור עמוק הרבה יותר. "'Ethiopiques' היא סדרה חשובה ונהדרת, אבל מהדיסקים לא הייתי מקבל את האנרגיה לאלבום החדש. את האנרגיה הזאת יכולתי לקבל רק מהתרבות עצמה", הוא אומר. "התרבות עצמה" היא החתונות האתיופיות הרבות שבהן ניגן, האירועים המשפחתיים שבהם נכח (אשתו עלתה מאתיופיה לפני 20 שנה) והשעות הארוכות שבילה במחיצתם של מוסיקאים אתיופים, שבהן למד לעומק את הסולמות והמקצבים והחל לחוש את האופי המיוחד של המוסיקה האתיופית.

המקצבים הם עולם ומלואו

הבר התוודע למוסיקה אתיופית בסוף שנות ה-80, כשלימד ילדים במרכז קליטה בירושלים. "אני זוכר שחשבתי שמכיוון שהאתיופים שחורים, המוסיקה שלהם צריכה להישמע כמו בלוז וג'ז", הוא אומר. "מאוד הפתיע אותי שהיא נשמעה שונה לחלוטין, אם כי היום אני יכול לראות את הקירבה הגדולה במקצבים, בסולם הבסיסי ואפילו בסוג הסלסול של הזמרים".

בעת שניגן לפרנסתו בלהקת רגאיי פגש הבר מוסיקאי אתיופי נוצרי, שבא לישראל עם להקה אתיופית ונשאר בארץ כשחבריו חזרו למדינתם. "הלכתי לדירה שלו כמעט כל יום, והוא לימד אותי איך מנגנים פופ אתיופי וגם קצת מוסיקה לחתונות. אחר כך התחלנו להופיע ביחד. זה היה מאוד מרגש, כי אני בא מג'ז, ובג'ז מופיעים לפני אנשים שיושבים. זה לא תמיד היה כך. קאונט בייסי אמר שהוא מנגן בשביל הרקדנים, וזה מה שאני מנסה לעשות במוסיקה שלי: שגם אם האנשים יישבו, תהיה אנרגיה של ריקוד".

מוסיקאי אתיופי נוצרי אחר, ששהה גם הוא בישראל, לימד את הבר את התיאוריה של המוסיקה האתיופית, בעיקר בכל הנוגע למקצבים. "בשביל מוסיקאי ג'ז זאת לא בעיה ללמוד את הסולמות", אומר הבר, "אבל המקצבים האתיופיים הם עולם ומלואו, ויש בהם דרישות ברורות מאוד של מה נכון ומה לא נכון. למשל, יש דגשים שמכוונים לכתפיים של הרקדנים, ואם לא תנגן את המקצב בדיוק כמו שצריך, הרקדנים לא יוכלו לרקוד".

חידוש ל"אבינו מלכנו"

הוא מספר שלפני כמה שנים התאמן במשך כמה חודשים על קטע עממי אחד, כדי שבהופעה יוכל לנגן אותו בצורה מדויקת. "עברו מאז תשע שנים, ואני מרגיש שאפשר לדייק עוד, להעמיק יותר בקטעים המסורתיים, העתיקים. כיום אני מרגיש שאני די מדייק בהם, ואולי זה המקסימום האפשרי בשביל מי שלא נולד לתוך המוסיקה הזאת".

השלב החשוב ביותר בהתפתחות של הבר כמוסיקאי היה הפגישה עם הסקסופוניסט הנפלא אבטה בריהון, שעלה לישראל בסוף שנות ה-90 ובשנים האחרונות הוא חבר בהרכב "ראש דשן". "עד אז למדתי מוסיקה אתיופית ממוסיקאים שניגנו בקלידים, סקסופוניסטים אתיופים שמעתי רק בדיסקים", אומר הבר. "אבטה לימד אותי מה הסקסופון יכול לעשות במוסיקה האתיופית, ורק אחרי שפגשתי אותו נהפכתי בעצמי לסקסופוניסט אתיופי. ההשראה שהוא נתן לי גם גרמה לי להתחיל להתאמן פי שניים".

בשנים האחרונות החל הבר לגבש הרכב, שכולל כיום את הפסנתרן זוהר כחילה, הבסיסט יהודה אשש והמתופף צביקה רוזנטל. הדחף להקליט אלבום משלו תקף אותו לפני כשנה, "כשהבנתי שיש לי הרגשה שאין לאף אחד", הוא אומר. "נכנסתי לתוך המוסיקה האתיופית כתלמיד ובאיזשהו שלב התחלתי לצאת ממנה, אבל עם המטען שלה. מה שאני עושה היום זה לקחת את השורש של המוסיקה האתיופית, את המקצבים של ריקודי הכתפיים, ולצאת מהם לג'ז מודאלי שמושפע מג'ון קולטריין ומיילס דייוויס.

"אני לא מנסה לחקות את המוסיקה האתיופית, אלא להביא את הרוח שלה", אומר הבר. "בדיוק כמו שנגני ג'ז עשו עם הבלוז והגוספל. כמו שתלוניוס מונק לקח את הבלוז למקומות שונים ומשונים, אני רוכב על המוסיקה האתיופית לכל מיני כיוונים". לפעמים אלה כיוונים מפתיעים, כמו הגרסה של הבר לתפילה "אבינו מלכנו", שבתחילתה הבסיסט אשש מנגן באופן שמזכיר נגן עוד. או הקטע המקורי "ירושלים", שנכתב בהתבסס על השיר "שבחי ירושלים" של אביהו מדינה. הבר שינה את הקצב ואת הסולם באופן שמשווה לקטע הרגשה אתיופית ברורה, "אבל המבנה נשאר ואפשר לשיר את המלים", הוא אומר.

הרביעייה של הבר תופיע ביום חמישי השבוע בבניין בצלאל הישן בירושלים (בצלאל 1), ואם היא תצליח לשחזר את האנרגיות שמאפיינות את האלבום, שהוקלט בהופעה במועדון "ארטל" בירושלים, זאת תהיה הופעה מצוינת. בינואר ייצא ההרכב לאדיס אבבה ויופיע בפסטיבל המוסיקה המקומי - כבוד גדול ואתגר לא פשוט בשביל מוסיקאים שאינם אתיופים. בעתיד הקרוב מתוכננת גם הופעה של הרביעייה שבה יתארח אבטה בריהון. יהיה בוודאי מרתק לראות על במה אחת שני סקסופוניסטים אתיופים, אחד שחור והשני לבן.



נדב הבר (בחזית) והרביעייה שלו: "אני לא מנסה לחקות את המוסיקה האתיופית, אלא להביא את הרוח שלה"




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
פרוייקטים מיוחדים