בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסופר הלא ידוע המהולל ביותר באמריקה

אף על פי שהוא נחשב על ידי כמה וכמה מבקרים הסופר החי הגדול ביותר באמריקה, ריצ'רד פאוארס הוא סופר כמעט בלתי ידוע

תגובות

בפרס הלאומי האמריקאי לרומאן, הפרס היוקרתי ביותר באמריקה, זכה השנה הסופר ריצ'רד פאוארס על ספרו "יוצר ההדים" (The Echo Maker). אף שזה ספרו התשיעי במספר של פאוארס, ואף על פי שהוא נחשב על ידי כמה וכמה מבקרים הסופר החי הגדול ביותר באמריקה, הוא סופר כמעט בלתי ידוע, או כדברי אחד המבקרים "הסופר הלא ידוע המהולל ביותר באמריקה".

"יוצר ההדים" הוא בד בבד סיפור מסתורי וסיפור תיעודי. המסתורין מתרכז בתאונת מכונית ההורסת את חיי הגיבור, מרק שלוטר בן ה-27, והחלק התיעודי-בדיוני של הספר צולל אל נבכי מוח שניזוק. כתוצאה מן התאונה שרוי הגיבור בתרדמת. כשהוא שב לעולם הוא נותר עם סינדרום "קפגראס" ומאמין כי אחותו קארין היא מתחזה, ובעצם היא שחקנית הוליוודית, כפילה של אחותו האמיתית.

הרומאן מתרחש במדינת נברסקה, ובד בבד מתפתח קו עלילה מקביל, המספר על חצי מיליון עגורים מסוג "סנד היל" הנודדים שנה שנה אל ביצות נהר פלאט. הציפורים חונות על השטח כדי לקנן. בליל התאונה מפריעה להם חריקת המעצורים, זעקה שבורה ונוצה שמתעופפת ביניהם. בבוקר חוזר השקט והעגורים ממשיכים במחולם המוזר על גדת הנהר.

החלק המספר בעגורים כתוב בהווה. החלק המספר באנשים כתוב בעבר. הרומאן מחולק לארבעה חלקים לא ממוספרים. המעברים מצוינים באות מודגשת.

האחות מחפשת מזור לאחיה ונכשלת, עד שמגיע לניו יורק פסיכואנליטיקן שהתמחה בהפרעות מוחיות - מעין אוליבר סאקס. הוא אוסף עדויות על חיי האח והאחות. אבל רק כשנחשפת זהותו של כותב פתק שנמצא ליד הגיבור בליל התאונה, מתחיל הרקע להתבהר.

פאוארס, סופר בהחלט יוצא דופן, משלב תיאבון טורפני לרעיונות עם מיומנות כתיבה וירטואוזית. הוא נולד ב-1957 באילינוי. כילד היה גאון מתימטי ובעל תשוקה אדירה למוסיקה. הוא ניגן צ'לו, גיטרה, קלרינט וסקסופון וטרף ספרים, בעיקר ביוגרפיות ומדע. הוא חש שנועד להיות מדען וכנער שלח ידו בפליאונטולוגיה, אוקיאנולוגיה, ארכיאולוגיה ופיסיקה. בסופו של דבר למד פיסיקה ועבד כמתכנת מחשבים, ועשה תואר שני בספרות.

כיום הוא מתגורר באלמוניות באורבנה, עיירה בדרום מדינת אילינוי, מרחק עשרים דקות טיסה משיקגו, ומלמד כתיבה יוצרת באוניברסיטת אילינוי, שם משמשת אשתו ג'יין פרופסור לצרפתית. לפני שנשא אותה לאשה, עבר תקופה של שתיקה ובמשך שנה לא דיבר עם איש. בסוף השנה הזאת כתב רומאן בן 400 עמודים.

שנים רבות סירב פאוארס להתראיין, למרות הלחץ מצד המו"ל, וגם לא התיר להדפיס את תמונתו על גב ספריו. אחרי חמש עשרה שנים של עבודה בצל, השליכה אותו ההצלחה של הרומאן השמיני אל אור הזרקורים. אם יש לו חסרון, כותב אחד המבקרים, הרי זה שהוא יותר מדי גאון.

הספר שפירסם את שמו הוא "הזמן שבו אנו שרים" שמחזיק יותר מ-600 עמודים. הרומאן משתמש בז'אנר של הסאגה המשפחתית, אבל נושאיו הם אינטלקטואליים: היחסים בין גזע, זמן ותנועה, וכן הבעלות על התרבות והמיתוסים של הזהות הלאומית האמריקאית. אחרי פרסומו נאמר ב"בוסטון ריוויו" שהוא הסופר האמריקאי החי הגדול ביותר, אחרים כתבו שהוא השאפתן בסופרי אמריקה, או החכם בסופרי אמריקה, ו"הסופר הבולט ביותר של הרעיונות". ב"ניו יורק טיימס" הושווה פאורס לטולסטוי, ובמקום אחר לג'ונתן פרנזן, דייב אגרס ודון דה לילו, שעמו הוא חולק אותו סגנון של פרוזה צוננת.

הרומאן "הזמן שבו אנו שרים" מספר על משפחה מעורבת מבחינה גזעית, המנסה לבדוק לאן היא שייכת בעולם המעמדי והעדתי של שנות החמישים והשישים. ברגע מסוים ברומאן מלינה רות, בתה של פיסיקאית יהודייה-גרמנייה וזמר קלאסי אמריקאי שחור, על כך שאף אחד בבית הספר אינו יודע איך לקבל אותה. הוריה שנישאו ב-1940 מגדלים את ילדיהם המוסיקליים כאילו הזמן, המרחב והחומר הם יחסיים וניתנים לשינויים.

המבקר דוד מנדלסון האשים את פאורס ב"ניו יורק טיימס" בכך ש"אינו סופר שבאמת מתעניין בדמויותיו אלא משתמש בהם כיסודות סמליים באסמבלז'ים תיאורטיים מפוארים". המבקר של הרומאן הנוכחי ב"ניו יורק טיימס", המצטט את מנדלסון, טוען כי "יוצר ההדים" הוא תשובה על טענה זו. עם זאת אי אפשר להכחיש כי בשביל פאוארס הזהויות שלנו אינן רק גיבוש של הפסיכולוגיה האישית והדינמיקה המשפחתית, כי המלחמה על הזהות מתרחשת בתחומים למן המיקרוביולוגיה ועד המקרופוליטיקה. לפיו אנחנו קשורים באופן עמוק להיסטוריה, לטכנולוגיה ולסביבה. על כן אין זו סמליות כשפאוארס קושר את גורל אנשיו עם מינים אחרים.

בראיון שהסכים פאוארס סוף סוף לתת יש משפט הקונה את הלב: "רק לאנשים לבנים יש המותרות של התעלמות מגזע". לדבריו, גזענות היא עניין שבו מגלה אמריקה חוסר הגינות משווע. ויותר משהיא מבטאת פחד מפני האחר, היא מבטאת פחד מפני הדומה. הדימוי של כור ההיתוך הוא הלחץ הנורמטיווי לקונפורמיות. המטאפורה המרכזית שלו בספריו היא המוסיקה.

בצעירותו, מצא משרה כמתכנת בבוסטון. באותו זמן בילה זמן רב במוזיאון לאמנות של העיר ושם נתקל בתצלומו הנודע של אוגוסט זנדר, "שלושה איכרים צעירים בדרך לריקודים", שנחשב בעיניו "תצלום הלידה של המאה העשרים" וגרם לו להרגיש את הדחף לכתוב. זהות הגברים בתצלום כה העסיקה אותו, שהוא החליט להפוך את השערותיו לרומאן. בראיון הוא אומר: "מבין כל תחומי האמנות, הספר הוא עדיין חסר זמן. זה אתה, ששומע בשקט קולות בראשך, שנפרשים בזמן, שדבר אין לו עם טווח הזמן של הקריאה, ובשעות אלה שבהן אנחנו נסוגים אל שמיטת החובות הזאת, דרך הצורה האחרונה של פעילות אנושית פרטית ושקטה שאינה נחשבת פתולוגית, אנחנו נמצאים מחוץ לזמן". הוא קורא לספרות "אמנות אטית".

ברומאן האחרון שלו, "יוצר ההד", מדובר במצב שבו אדם יודע פתאום בוודאות גמורה, שהקרובים אליו ביותר, אלה שהוא מכיר היטב ואותם הוא אוהב ובהם הוא בוטח, הוחלפו בכפילים, מעמידי פנים ערמומיים ומזויפים. ההסבר הברור לכך הוא פרנויה או מחלה אכזרית כמו סכיזופרניה. לפי פאוארס, האבחנה האמיתית גרועה עוד יותר. אנשים אלה סובלים מסינדרום קפגראס, מחשבות שווא בדבר כפילים, סינדרום שיכול להיות בעל סיבה אורגנית או תוצאה של שבץ מוחי או מנת יתר של סם.

ברומאן יוצא פאוארס מתוך תגליות חדשות במדע המוח שחקרו את קיומה של זהות אישית, של הריבונות וההתמד של העצמי, ויוצר אדם, הנאבק על אישוש זהותו. הספר אינו קל לקריאה.

הרומאן מתרחש ב-3-2002, בצל המלחמה באפגניסטן ובעיראק ובצל הנדידה של חצי מיליון עגורים המתעכבים כל אביב בביצות של נהר פלט ("בוסטון ריוויו", "גארדיאן", "יוסטון כרוניקל", "סאלון").

The Echo Maker

by Richard Powers

Farrar, Straus, Giroux

464pp., $25



פאוארס. יותר מדי גאון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו