רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 13.3.2017

תגובות

לא מקדש על יין מקרית ארבע

בתגובה על "תומכי חרם על התנחלויות לא יורשו להיכנס לישראל" מאת יהונתן ליס ("הארץ", 7.3)

ברצוני להציג את עצמי. שמי הרב אברהם יצחק גרין. בדרכוני האמריקאי שמי מופיע כארתור גרין (Arthur Green). אני מבקר בישראל לעתים תכופות, כך שייתכן שאחד מאנשי משטרת הגבולות יפגוש אותי ביום מן הימים עומד מול אשנבו בנמל התעופה בן־גוריון. ספרי החמישי הופיע בארץ לאחרונה בתרגום לעברית. ביקרתי בארץ לפני זמן קצר, בדצמבר־ינואר, כדי להרצות לקהל רחב בחמישה־עשר מקומות, בהם אוניברסיטאות, ישיבות, בתי כנסת ומוסדות מחקר. יש לי ידידים ותלמידים רבים בארץ, שאתם אני מתכתב דרך קבע. בשני ביקורי הבאים בארץ, אחד ביוני והאחר באוקטובר, אשתתף בוועידות אקדמיות, אחד בענייני חסידות ואחד בעניין ספר הזהר.

אני כותב על כך כי אני חושש שיש לנו בעיה. בגלל דעותי הפוליטיות והדתיות, אני מסרב לקדש על יין שמצוין עליו כי מקורו בקרית ארבע. אני נוהג כך מזה שנים. יש לי חשש רב מעבירות גזל, עושק, וכדומה בקשר ליבול חקלאי של יהודים על אדמות הגדה המערבית. איני נזהר מאכילת מזון זה בכלל בזמן ביקורי בארץ, אבל בעניין קידוש אני מחמיר. בדרך כלל איני נוהג לפסוק הלכה לאחרים, אבל אם תלמידי, הלומדים לסמיכה לרבנות במכללה העברית בבוסטון, וגם בארץ, שואלים אותי, אני אומר להם שאיני מקדש על יינות אלה.

עד כה לא הכרזתי על עמדתי זו בפומבי, אך אני עושה זאת כעת. ברצוני לדעת אם בכך אני נכלל בין אלה שאינם רשאים להיכנס לתוך גבולות מדינת ישראל, כמי שמחרים, במידת מה, מוצרים שמקורם בהתנחלויות. אם "גזירת הגבולות" של החוק החדש תחול גם עלי, אנא הודיעו לי ואבטל את ביקורי המתוכננים.

אברהם יצחק גרין, רקטור,בית המדרש לרבנים במכללה העברית, בוסטון

אנשלוס אחד הספיק לי

היום ימלאו 79 שנה לאנשלוס, סיפוחה של אוסטריה לגרמניה הנאצית. ב–13 במארס 1938 נכנסו הנאצים לאוסטריה ללא קרב ובלי שנורה כדור אחד. זה היה האונס הקל ביותר בהיסטוריה.

במשך שנים טענו האוסטרים שהם היו קורבנות וארצם נכבשה על ידי הגרמנים. ראוי להשוות את הסיפוח ההוא לרעיון סיפוחה של הגדה המערבית (יהודה ושומרון) לישראל. באוסטריה קיבלו המונים את היטלר בן ארצם בשמחה ובתרועה. אבי סיפר לי שלמחרת האנשלוס הונפו דגלים נאציים בכל הבתים בווינה. ל–200 אלף היהודים שחיו אז באוסטריה היתה זו שעה הרת גורל. הם נאלצו למסור את רכושם (בתי חרושת, חנויות ודירות) לאוסטרים שכניהם, בתוקף חוק האריזציה. אייכמן ישב בווינה ודאג לכך. רופאים ועורכי דין איבדו את מקומות עבודתם ולא הורשו לעסוק במקצועם.

גם משפחתי, שחיה בווינה, נמנתה עם אותם קורבנות. אני נולדתי בווינה עם חותמת צלב הקרס על תעודת הלידה שלי. למזלי הרב, הצליח אבי לקבל אשרת כניסה לפלשתינה בקונסוליה הבריטית בווינה, וכך גדלתי פה.

זה שנים אני לוחם להכרת ממשלת אוסטריה באחריותה להחרמת הרכוש היהודי ולתשלום פיצוי הוגן. רק בשנת 2001 נחתם הסכם בין ארצות הברית לאוסטריה, למתן פיצויים על רכוש שהוחרם. למטרה זו הוקצבו 210 מיליון דולר בלבד (האומדן של שווי הרכוש היה 1.5 מיליארד דולר). הסכום המגוחך הזה גם חולק באופן שנותרו ממנו רק עשרה אחוזים לרכוש. ממשלת ישראל התעלמה שנים מהדרישה לחייב את אוסטריה בתשלום פיצוי לישראלים שהיו תושבי אוסטריה ונאלצו לעזוב אותה לאחר האנשלוס. הגיעה העת שייעשה משהו בעניין זה. במקום להתעסק בסיפוח יהודה ושומרון על ישראל ללמוד לקח מן האנשלוס, שחרץ את גורלי בשנים שלאחר מכן. אנשלוס אחד הספיק לי לגמרי.

ד"ר חיים גלאון, תל אביב

משפחות השכול היתומות

בתגובה על "אושר בטרומית — חופשת הלידה תוארך ל–15 שבועות" מאת צבי זרחיה (TheMarker, 2.3)

בקריאה טרומית עברה בכנסת הצעת חוק מבורכת, להארכת חופשת הלידה ל–15 שבועות. ח"כ רחל עזריה, יו"ר ועדת הרפורמות, יוזמת החוק, אמרה: "התחייבתי לחברתי למפלגה ח"כ מירב בן ארי, שבהריון מתקדם, שהיא תיהנה מהחוק הזה, ואני מקווה שנשלים את החקיקה בהקדם האפשרי".

אני מצטרף לתקוותה. אם אכן תתממש, זו תהיה חקיקה במהירות שיא, וח"כ בן ארי תיהנה ממנה, וכמוה אלפי יולדות בישראל. מזל כזה אין לחוק הפרישה של הורים שכולים. למרות עבודתם המסורה של חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ' ושולי מועלם רפאלי, יוזמי החוק, ושל ח"כ אלי אלאלוף, יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, ועוזריהם, החוק טרם נחקק סופית. הוא עבר בקריאה ראשונה, ואז נתקע, לא ברור מדוע ולמה. אין סיכוי שיעבור במושב החורף. מושב הקיץ מסתיים לפני שהוא מתחיל, ואז פגרה ושוב מושב החורף, ואולי בחירות. אין אבא לשכול האזרחי במדינת ישראל.

אריה רוקח, קדומים

אבן היסוד החמישית

בתגובה על "העיוורון לא קרוב לקצו" מאת אווה אילוז ("הארץ", 10.3)

הדבר המדהים במאמרה של אווה אילוז אינו רק ההזדהות עם שרת התרבות מירי רגב, שבעבר הלא רחוק כינתה את מהגרי העבודה סרטן בגוף המדינה (שהרי הם אינם יהודים מזרחים), וגם לא דיון נוסף בידוע — אפליה מתמשכת של צאצאי היהודים הצפון אפריקאים בישראל בשנת 2017. לא. המדהים מכל הוא העובדה שגם אינטלקטואלית ליברלית ומשכילה כאילוז לא מסוגלת להביט מעבר לדבשת של עצמה ולגלות סולידריות עם אחרים, המדוכאים בחברה הישראלית אף יותר מהיהודים המזרחים וכוונתי לאוכלוסייה הפלסטינו־ישראלית.

בציינה את ארבע אבני היסוד של הדמוקרטיה הליברלית, בחרה אילוז להשמיט במכוון או בהיסח דעת את הדיבר החמישי — היכולת של כלל האזרחים להזדהות עם הגוף הריבוני ולחוש תחושת שייכות אליו. ישראל היהודית מאפשרת זאת לרוב (כולל המזרחים), אך לא למיעוט הערבי.

אביעד אורן, תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות